גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

אחיקם רמות בן 53. נשוי לרונית. אב לחמישה וסב לנכד. תושב חפץ חיים. מנכ"ל מלון 'כינר גליל'
10/11/11, 10:43
עפרה לקס

התחלה: 1958, קיבוץ חפץ חיים. משפחה של ארבעה בנים ולסיום בת. הוא הרביעי. ההורים ברחו מגרמניה בעור שיניהם והיו בין מקימי הקיבוץ של פאג"י, שעלה לקרקע ב-44'. "כל הבנים היו בצנחנים, כולנו קצינים ונושאים דרגות גבוהות".

ילדות בקיבוץ: "אין לי טראומות". עד כיתה ג' נאספו חוויות מהלינה המשותפת: "היינו משתוללים, צוחקים ומשגעים את ה'שומרת'". אחר כך הנוהל בוטל והילדים ישנו ליד ההורים. "הייתי איתם הרבה יותר מאשר אחיי הגדולים".

לימודים: יסודי ב'ברויאר' האזורי, שהיה בקיבוץ והיום הוא ב'יד בנימין'. "היה מעורב והיום הכיתות נפרדות". אחר כך 'ישיבת הדרום'.

צבא: סיירת צנחנים, חייל וקצין. היום סא"ל במילואים.

האישה שאיתו: רונית, היום מנהלת השיווק של 'על-בד' ישראל. השדכן: השירות הלאומי, "היא שירתה בקיבוץ וכך הכרנו". חתונה אחרי כשנה וחצי.

החתונה: עם החציר, הטרקטור וכל הסטריאוטיפים. בלט בנוף הרב המקדש: האדמו"ר ממודז'יץ, סבו של האדמו"ר הנוכחי. "אשתי היא נצר".

סבא טרי: לזוג חמישה ילדים, לפני פחות מחודש נולד הנכד הבכור. המשפחה מתגוררת בקיבוץ.

בנים ממשיכים: מכל האחים, היחיד שבנה את ביתו במשק. "להמשיך במקום שנולדת וגדלת בו זה קל. אין חבלי קליטה או קשיים".

לימודים גבוהים: אחרי שלוש שנות חקלאות הגיעה תורה של האקדמיה: כלכלה ומינהל במכללת רופין. "הכיוון שלי היה אחר, יותר ארץ ישראל והיסטוריה, אבל אשתי רצתה עבורי מקצוע שיועיל לי ואני מודה לה עד היום". מיד אחר כך הגיע תורם של לימודי המלונאות במדרשת רופין, "כי חיפשו מנהל לבית ההארחה בקיבוץ".

בית ההארחה: "כשנכנסתי רוב העובדים היו מבוגרים, חלקם מעל מגיל 70, ובין העובדים - ההורים שלי, שהייתי מנהל שלהם 10 שנים".

הבוס של ההורים: "היו על כך חששות בקיבוץ, והיו לא מעט ויכוחים והבלגות הדדיות. אבל ההורים שלי היו עובדים ממושמעים ובסופו של דבר צייתו לכל מה שביקשתי. הם ראו שעבדתי בצורה מקצועית".

ההתפתחות: במשך 16 שנים מפתחות הניהול היו בידיו, במהלכן נבנו סוויטות של בתי עץ, הושכרו חדרים מהקיבוץ שעבר הפרטה, ונוכס חדר האוכל של הקיבוץ שלא היה בו צורך עוד. היתה גם רפורמה שהביאה לכך שפארק המים וגן האירועים היו תחת קורת גג ניהולית אחת. כמו כן המקום נפתח לקהל החרדי בשל השגת פיקוח כשרות מהרב רובין".

מלון חוף דקלים: "ניהלתי אותו במקביל לבית ההארחה. היתה לי הזכות המפוקפקת להיות מנהלו האחרון. בשל המצב הביטחוני, הוא לא הצליח להשתקם עד הגירוש".

געגועים: "לאנשים, לחוף המדהים, לשקט, לשלווה ולחוף הים".

לימודים גבוהים 2: אחרי סגירת המלון בגוש, לימודי תואר שני בניהול תיירות במכללת רמת גן כשלוחה של אוניברסיטה באנגליה.

היי צפונה: בשנת 2004 התקיים מכרז על ניהול מלון 'כינר קלאסיק'. היו מועמדים רבים, רמות זכה ולפני שנה וחצי שינה את השם ל'כינר גליל'. "השם הקודם היה לועזי. רצינו שם שיחבר לכך שבגליל נחתמה המשנה, טבריה היתה עיר של חכמי תורה ועוד. כל זה מקשר גם לתכנים שאנחנו נותנים".

התכנים: הוטבע המושג 'כינור לנפש - אופקים חדשים על שפת הכינרת' שמתייחס לשבתות תוכן מיוחדות בנושאים מגוונים כגון חסידות, מוזיקה, הומור, תקשורת ועוד. השבתות מתקיימות אחד לחודש. הקרדיט לחלי יעקבס דביר, אורית רטנר, עפרה מאור וטל זומר.

גנבי המגבות: "בכינר לא גונבים. אנחנו מאוד אוהבים את התייר הישראלי שמגיע, משלם כסף וראוי שניתן לו את התמורה. מנהל המטבח אצלנו הוא מושג. הוא מכיר את האורחים שהיו כאן באופן אישי, וגם אני מכיר כמה אלפים".

קהל דתי וחרדי במלון אחד: ההיכרות עם הציבור החרדי היא רבת שנים, והציבור הציוני-דתי הוא ציבור המוצא. "אנחנו מוצאים את המכנה המשותף הגדול ביותר ומציעים תכנים ופעילויות שמתאימים לשני סוגי הנופשים. ויש גם חילונים".

לנפוש יומיים בישראל במחיר שבוע בתורכיה: "פער המחירים נובע מעלויות מים, חשמל ובעיקר שכר עבודה, ובשר מהדרין שעולה פי שניים-שלושה ועוד. אבל הכל עניין של ביקוש והיצע".

היצע: "למה נוסעים בחורף לשוויץ הקפואה והגשומה? בואו לכאן, קבלו שירות לא פחות טוב, במזג אוויר יותר טוב, ובחצי מחיר מעונת הקיץ".

יומולדת: בעוד מספר שבועות יחגוג המלון חצי יובל לקיומו. במסגרת זו תתקיים שבת 'כינור לנפש' בנושא תקשורת. על הפרק: שיפוץ 60 חדרים שמאז שנבנו לא נגעה בהם מברגה, וכן בניית בריכה מחוממת שתיתן מענה לחודשי ה'חצי מחיר'.

מרצה: מעבר לניהול המלון יש גם שעות הוראה במכללת 'כנרת' שבעמק הירדן במגמה לתיירות, וגם ליווי הסטודנטים בסטאז'. "אני מאוד מאמין בתיירני העתיד, וגם חבר במספר דירקטורים תיירותיים. הכל במסגרת ההתמחות בקידום תיירות אזורית, כך אפשר להגיע להישגים גדולים יותר".

תיירות אזורית: במסגרת הרציונל הפכה 'כינר גליל' חלק מעמותת התיירות גולן. "קירות המלון מלאים בתמונות של צלמי הגולן. אנחנו שולחים אנשים לבתי הקפה באזור, משתמשים באטרקציות ומסייעים להן".

בבוקר נוסע: החלוקה בין הבית למלון היא לילה-לילה. "יש אנשים שנוסעים מהבית לשבוע. מצבי סביר יותר". המשפחה לא עברה צפונה כי "כשהתחלתי לעבוד בכינר הילדים היו צעירים, ובקיבוץ היה יותר פשוט לגדל אותם".

דבר הנוער: "הילדים שלי מכירים כל ואדי, שביל ונחל בצפון. אנחנו מטיילים המון, ונמצאים ב'כינר' ברוב החגים. הם לא רוצים שאוותר על התפקיד".

ותן טל ומטר: "מאז שאני בצפון אני מאוד אוהב את הכנרת, מצפה לחורף ומתפלל חזק יותר לגשם".

אם לא היית תיירן: "הייתי איש ידיעת הארץ ומדעי החברה".

  • ובמגרש הביתי:

על הבוקר: "מתפלל. אם קמתי בבית, אחרי התפילה אני נכנס לאוטו ונוסע שעתיים בנוף המתחלף של הארץ ומתעדכן במוזיקות העכשוויות ובחדשות. אם התעוררתי בכינר, אני מבקר את המחלקות ואומר בוקר טוב לכל העובדים. זה מה שאני הכי אוהב לעשות ביום".

דיסק ברכב: "כרגע כלייזמרים של חנן בר סלע". האהבה לז'אנר נובעת גם מכך שבעבר ניגן על קלרינט בחתונות.

שבת: "בעיקר זמירות שבת. אני ובנותיי יודעים לנגן והשירה המשותפת היא חוויה גדולה מאוד. בכל שבת אנחנו מארחים את הורינו שנותרו בחיים: את אמי ואת אביה של אשתי, וזה שולחן מאוד שמח ונעים".

עיתים לתורה: "בעיקר בשבת באופן קבוע. לא מספיק יותר".

חיית מחמד: "הספיק לי בתור ילד, כשהייתי צריך להאכיל את כלבי וחבריי פחדו ממנו".

עוזר בבית: "שטיפת כלים, סידור שעון השבת, קניות כשאני מתבקש ובעיקר לימוד וחזרה למבחנים עם הילדים".

מפחיד אותך: "שום דבר".

דמות מופת: "אבי ז"ל. אני מרגיש שאני חב לו הרבה ממה שאני", וגם הרב גרוסמן ממגדל העמק, "איש שליו שיש בו נועם הליכות ואהבת הבריות. הוא מתארח הרבה ב'כינר' ומקרין מאופיו המיוחד".

לא ייכנס אליך הביתה: "אנשים שאינם דוברי אמת".

תחביב לא מוכר: "ספורט". היום הנושא מסתכם בעיקר בהליכה ובצפייה במשחק כדורסל.

כשאהיה גדול: בזמנו היתה מחשבה לעשות ברבות הימים תעודת הוראה וללמד, אבל העניין ירד מהפרק. נראה שהעתיד יוביל לכיוון של יו"רות. "ליווי עסקים ותיירות יותר מלמעלה ופחות באופן אקטיבי".