חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 468ראשיהפצה

דוקטור למגזר - בגליון השבוע

ד"ר אמנון שפירא נמצא בצמתי עשייה מגוונים במגזר הדתי | מרבית זמנו כיום מוקדש למחקרים בענייני המגזר הדתי לאומי
17/11/11, 02:20
עפרה לקס


כל הרעיון של חברה מעורבת היה רק לא לדבר על בנים-בנות. להרחיק את המבט מהגוף אל המרחבים. כיום החבר'ה בבני עקיבא עוסקים רק בנושא בנים-בנות. אמר לי המזכ"ל החדש, דני הירשברג, שהוא עבר מסמינריון לסמינריון והשאלה היחידה שהוא נשאל נגעה לבנים, בנות והפרדה

על הקיבוץ הדתי: אני רואה בעיני רוחי את ראובן פרלסון, חצי חב"דניק, חסיד. הוא היה חוזר בערב מהשדות, נוהג בטרקטור, כשכולו אומר קודש. אצל הראשונים המעשה ההתיישבותי היה בעל משמעות דתית, אבל זה לא הגיע לדור הבא. זה לא עובר בתורשה! צריך ללמד ולהשקיע

על מועצת יש"ע: המליאה הייתה צריכה להתוות דרך להנהלה המצומצמת, אבל אף אחד לא מתכוונן אלינו, הם עושים מה שהם רוצים. מועצת יש"ע נמצאת בידי 2-3 אנשים. כולם צדיקים, כולם טהורים וכולם לשם שמים. אבל הם טועים

ד"ר אמנון שפירא נמצא בצמתי עשייה מגוונים במגזר הדתי: הוא כיהן פעמיים כמזכ"ל בני עקיבא, התנועה הנערצת עליו והשזורה גם בחייו האישיים, הוא חבר במליאת מועצת יש"ע, וגם עומד בראש עמותת 'מעלה' לקידום תרבות ויצירה אמונית-דתית | מרבית זמנו כיום מוקדש למחקרים בענייני המגזר הדתי לאומי, והמסקנות שלו נחרצות ולא תמיד צפויות: הוא לוחם נחוש בהפרדה בין בנים לבנות אך מצר על הפשרנות ההלכתית בקיבוץ הדתי, והוא גם מעריץ נלהב של ראשי יש"ע אך משווה את תפישתם לזו של יהודי פולין לפני השואה

ילדותו של אמנון שפירא (76) עברה עליו בתל אביב של קום המדינה. אבל נראה שכל ההאפלות, היריות והעוצרים למיניהם, עברו לידו בלי להשאיר חותם משמעותי. הזיכרון המכונן, מבחינתו, קשור - ניחשתם נכונה - ל'בני עקיבא'. היה זה כאשר הקומונרית בלהה שפר נעדרה מפגישת מדריכים, ואחר כך הסבירה לחבר'ה  שהיא הייתה באותה עת בישיבת קומונרים חשובה, בה דנו אם לסגור את התנועה בגלל ההתחלנות האימתנית שפשתה בקרב הנוער. "אף על פי כן החליטו לא לסגור", מחייך שפירא, וגם היום ניכרת ההקלה על פניו. שפירא אמנם היה למזכ"לה של התנועה, אבל מאז כבר עברו כמה עשרות שנים של עשייה, מחקר וכתיבה. למרות זאת הוא עודנו חי אותה, ומייחל שהמרד הקדוש ימשיך לפעם בלב חבריה. ולחברים הצעירים התנצלות: שפירא נמנה אמנם על קאדר המצביעים הבוחר את שם השבט החדש, אבל בעת קיום הראיון, ההצבעה טרם נערכה. לא יכולנו להוציא אפילו רמז. איתכם הסליחה.  

 נוסחת הפלאים של בני עקיבא

"לפני 15 שנה", מספר שפירא "התקיים מחקר על תנועות הנוער שמדד ערכים. ניהלו אותו פרופ' חיים אדלר מהעברית ופרופ' רינה שפירא מתל אביב, והוא התנהל בלי חוקרים דוסים. נשאלו בין השאר שאלות  כמו: כמה אתה מוזמן להקדיש מזמנך הפנוי לקליטת עלייה, כמה אתה מזדהה עם תנועת הנוער שלך. התברר שככל שהתנועה יותר דתית, היא יותר ערכית. בני עקיבא יצאו עם ערכים כל כך גבוהים, שהם יצאו מהסקאלה. החוקרים אמרו: צריך לחקור מה קורה בתנועה הזאת".

שפירא מרגיש שהוא לא צריך לבדוק את מקורו של הפלא. בני עקיבא, הוא סובר, חובקת בשתי ידיה את עמודי התווך המעניקים לה כוחות מיוחדים. מצד אחד הקיבוץ הדתי ומהצד השני ישיבות בני עקיבא. "אז נכון, הקיבוץ הדתי היום כבר כמעט לא קיים, וכבר שנים אף אחד מהבנים כמעט לא נשאר, אבל זה שהקיבוץ אומר: 'יש לנו ערך, קוראים לו קיבוץ, ואתה מגוייס בו לכל החיים' זה פן חשוב. עם זאת, זה לא מספיק. הרי גם ל'שומר הצעיר' ול'נוער העובד' יש קיבוצים. אבל לבני עקיבא יש גם את הישיבה, את הרוח".

ורוח הקיבוץ ממשיכה לחלחל?

"כן. לא לחינם אף אחד מן המזכ"לים של בני עקיבא לא הלך לפוליטיקה, אלא לחינוך. אצל הנוער העובד כולם הלכו לפוליטיקה".

כחבר מליאה פעיל בבני עקיבא, יש דברים שמרגיזים את שפירא, אך עם זאת, הוא גאה מאוד בתנועה ובערכיה. כשהוא מתבקש לברך את עשרות אלפי החניכים לרגל חודש הארגון הנוכחי, הוא מפליג 30 שנה לאחור. "שנת היובל לתנועה, הייתה הפעם הראשונה שעשינו חגיגות רועשות לכבודה. ראיינו אותי לטלוויזיה והייתי צריך לתת משפט אחד שבו אני מאמין ביחס לתנועה. אמרתי, ואני אומר גם היום, ש'בני עקיבא' הצליחו, כנראה, למצוא את נוסחת הפלאים, את אבן הקסמים איך לשמור על מסורת אבות, ללכת על פי ההלכה והתורה, ולחיות בעולם מודרני. חדש לעניין זה מותר מהתורה. זו הדיאלקטיקה של הרב קוק. אם יש משהו אני רוצה לאחל לבני עקיבא, זה לדבוק בתורתם של ראשונים ולא לפחד מחידושים. לחזור למרד הקדוש".

ואיך הנוסחה הזו מחזיקה כל כך הרבה שנים?

"יש סיעתא דשמייא ובני עקיבא הם לכתחילה והם הכי טובים, שיזכרו את זה".

בקורות חייו האישיים של שפירא, שזורים עמוק גם בני עקיבא וגם הקיבוץ הדתי. הוא נולד בשנת 35' בתל אביב, להורים ילידי רוסיה שעלו מייד אחרי המהפכה. אביו, סבו, ואביו של סבו היו רבנים. "אני הראשון שקלקלתי את המסורת הרבנית, ובמקום להיות רב נעשיתי דוקטור לתורה". שפירא מחזיק בשני תארי דוקטור - אחד מאוניברסיטת תל אביב במקרא והשני מה-JTS בספרות עברית.

את אשתו, הדסה, הכיר שפירא באמצעות - איך לא - בני עקיבא. היא הייתה בני ברקית, והוא כאמור תל אביבי, והתנועה ניתבה את שניהם לקומונה משותפת בסניף רמת גן. שיתוף הפעולה בצוות היה כל כך מוצלח, שהם החליטו למסד אותו. השניים הלכו יחד לגרעין הנח"ל שרצה לייסד את קיבוץ עלומים, אבל לבסוף נשלח לחזק את קיבוץ טירת צבי. הגרעין קיבל על עצמו את דין התנועה, ומאז הם שם. במשק נולדו להם שישה ילדים, ושפירא לא מסגיר את מספר הנכדים. "כמה עשרות", הוא מסתפק במתן כיוון.  

הגעת מתל אביב ונחתת לתוך קיבוץ: הבדל שמים וארץ.

"הגרעינים הכי חזקים של הקיבוץ הדתי, גם מבחינה אידיאולוגית וגם תורנית, הם אלה שגדלו בשובע האמריקני. אני גדלתי בתל אביב - אז הקיבוץ היה מרד נגד העולם, ובית הספר והשובע".

שפירא התחיל לגדל ירקות, אבל מהר מאוד ערק לגידול חניכים ומשם לבית הספר בשדה אליהו, שם הכין תלמידים לבגרות בשלל מקצועות היהדות. בהמשך הוא הגיע לתפקיד מזכ"ל בני עקיבא, אותו מילא פעמיים, וכיום כאמור הוא מלמד באקדמיה. אבל אחרי הכל, הוא היה ויהיה קיבוצניק.

 "הקיבוצניקים הדתיים לא שמאלנים"

טירת צבי עוברת היום הפרטה. אתה מצר על כך?

"מצד אחד רציתי את הקיבוץ הישן. מנגד, לרוב האנשים צורת החיים הזאת לא מתאימה היום. יש כאלה שחיים בסגנון הזה מתאימים להם גם היום ויתאימו גם בעוד שני דורות. אבל הם מיעוט קטן".  

עצוב לך?

"לא. היה 80 שנה ונגמר. מה שחשוב זה מה יהיה מעכשיו".

שפירא עושה סטופ ומתאר בהרחבה את סגולתה וייחודה של הקהילה בעם היהודי. לדבריו, הגורמים להישרדותו של העם היהודי בגולה היו קודם כל הדבקות בקיום מצוות, אבל גם הקהילות, אשר דאגו לחבריהן מבחינה כלכלית, משפטית, חברתית, רוחנית וחינוכית, וכמובן היוו דגם של ערבות הדדית. היום, אומר שפירא, גם סביב בתי הכנסת התפתחו קהילות אשר לא רק מתפללות במשותף אלא מקיימות חיים שלמים סביב בית הכנסת. שפירא עוסק בזה רבות משום ש'מעלה', העמותה בראשה הוא עומד, מקיימת יחד עם 'צהר' ו'מפעלות הציונות הדתית' את פרויקט 'תרגישו בבית' המקיף עשרות קהילות ברחבי הארץ, והוא בהתרחבות מתמדת.

"אני נמצא עם הקיבוץ הדתי במלחמה רק על דבר אחד", הוא חוזר לשאלה הקודמת, "שתישאר קהילה משימתית לוחמת. להגדיר מה המטרות, איך אפשר לתרום לעם ישראל היום, ולעשות זאת. זה הרי לא יאומן מה הצליחו 20 קיבוצים קטנים של הקיבוץ הדתי לעשות. הרי כל הקיבוץ הדתי נכנס לשני בניינים בבני ברק. אבל הם היו מאורגנים, עם משמעת עצמית, וכך הגיעו להישגים שלא יאומנו". שפירא מביא שתי דוגמאות: אחת, על קצין הצנחנים הדתי הראשון. "הרב אלי סדן אמר 'עברה שמועה בסניפי בני עקיבא - יש קצין צנחן דתי'. לא האמינו שיש כזה דבר. הלכו לגעת בו. את זה התחיל הקיבוץ הדתי. נכנסנו לזה בכל הכוח.

"הישג נוסף הוא במישור הכלכלי. לא רצו לתת לנו משבצות לעבד, כי לא נעבוד בשבת. אבל אז הסתבר שהקיבוץ הדתי הוא ראשון בחקלאות: בפרות, בחליבה, בגד"ש. וזה היה מדהים. ברגע שיש מטרה ועובדים לפיה ומסתפקים במועט, אפשר לעשות גדולות ונצורות".

הקיבוץ הדתי עשה ופעל והשיג, אבל תמיד מלוות אותו שתי תדמיות: האחת שחבריו שמאלנים יותר משאר האוכלוסייה הציונית דתית, והשנייה שהם פשרנים מבחינה דתית. 

"לשמחתי אני משיב בשלילה על הקביעה הראשונה, ולצערי בחיוב על השנייה. לגבי הראשונה, אני דואג לזה וגם ערב לכך. הם ימניים מאוד. בקיבוץ הדתי יש את אותו פרופיל הצבעות כמו ביישובים הדתיים". שפירא תולה את התדמית הלא ימנית של הקיבוץ הדתי בכך שמשה אונא היה נציגו בכנסת. "וזה היה מפני כבודו".

ותמיכה ב'מימד'?

"כמה תמכו בה? פסיק". שפירא מסכים שהתדמית הזאת הזיקה לקיבוץ והרחיקה חברים פוטנציאליים. אבל הקביעה השנייה כואבת לו הרבה יותר.

"לפני הרבה שנים ישב דור ההורים של אחת ההתנחלויות וראה שכמעט כל הילדים נעשו חילוניים. אבל מישהו ציין שגם אם הם לא דתיים, הם עדיין יושבים על גבעות השומרון. 'כי זה משהו שמסרנו נפשנו עליו. היינו כל כך עסוקים במאבק על ההיאחזות בקרקע, שהשקענו בזה הכל'".

ושפירא ממשיך מהדוגמה שהביא, אל החיים במשק. "אני רואה בעיני רוחי את ראובן פרלסון, חצי חב"דניק, חסיד. הוא היה חוזר בערב מהשדות, נוהג בטרקטור, כשכולו אומר קודש. בשבילו לחרוש את ארץ ישראל זה היה כמו הנחת תפילין. אצל הראשונים המעשה ההתיישבותי היה בעל משמעות דתית, אבל זה לא הגיע לדור הבא. לא לחינם הגמרא שואלת מדוע בניהם של תלמידי חכמים יוצאים עמי ארצות. זה לא עובר בתורשה! צריך ללמד ולהשקיע".

שפירא מצטט דברים שאמר לו הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, שלמד שנה מעליו ב'ישיבת הדרום' ברחובות. "איזה קידוש ה' עשה הקיבוץ הדתי, שהראה שאנחנו יכולים לשאת את משא הארץ בחקלאות ובביטחון, ולא ליפול עם הקיבוצים החילוניים במשבר הגדול. אבל כנראה שהאנרגיות הכל כך גדולות שהשקענו בזה, לא עברו". היום, אומר שפירא, החינוך בקיבוץ הוא אחר לגמרי. ובכלל, הקיבוץ זוכה לעדנה מסוג מעט שונה כאשר רבים מצטרפים להרחבות. "מגיעים זוגות דתיים רציניים מכל הארץ, שעוסקים במקצועות חופשיים, ויש חברה ערכית מאוד טובה".

ששת ילדיו של שפירא, אגב, נותרו כולם "שומרי תורה ומצוות ורציניים" כהגדרתו. וזה לא דבר פשוט בכלל. "שאלתי את ילדיי איך זה. והתשובה שקיבלתי, היא מפני שהם ראו שאף פעם לא הסתפקתי בסטנדרט של הקיבוץ. לכולם היו סוכות מתכת, אני עבדתי חודש וחצי על סוכה של עץ. כולם הלכו בשבת עם סנדלים, ואני אמרתי להם 'אתם תלבשו באוגוסט סנדלים עם גרביים, מפני כבוד השבת'. הם אמרו לי 'אבא, אבל כל הילדים...' אמרתי 'אתם הילדים שלי'. לא תמיד זה עוזר. יש גם את החוכמה של מתי לוותר וגם ברכה משמים. אבל זה מה שילדיי הסבירו לי".

מקרב ילדיו של שפירא, איש לא נשאר בקיבוץ או הצטרף למשק קיבוצי אחר. הנכדים שבים זעיר פה זעיר שם, כתושבים.

ציער אותך שילדיך לא נשארו?

"פעם זה ציער אותי, אבל אז אמר לי אחד הילדים 'אבא אל תצטער. מי שמלמד את הילדים שלו לעוף, שלא יתפלא שהם עפים'". ובכל זאת הוא מתלבט בקול: "כל החיים שלי אני חי עם ביקורת פנימית גדולה כלפי העולם הדתי. הפולמוס שלי הוא עם רבנים. לעומת זאת, מה שהקיבוץ אמר והאסיפה החליטה היה קדוש. עשיתי שגיאה, הייתי צריך למתוח ביקורת גם על הקיבוץ. אבל קשה לדעת".

 "גם מרים שרה לפני גברים"

אמנון שפירא היה כאמור מזכ"ל 'בני עקיבא' פעמיים. בשנת תשל"ט למשך שלוש שנים ואחר כך לשנתיים נוספות. שני דברים זכורים מתקופתו: האחד הוא חוברת שהוציא ובה ציטוטים רבים מפי אישים ורבנים בעד חברה מעורבת, והשני, באותו כיוון, התנגדותו להקמת הסניף הנפרד הראשון, מה שהוליד את תנועת 'אריאל'. שפירא שוטח השקפת עולם כוללת בסוגיה, ומתחיל מכדורגל. "פעם אמר מוטל'ה שפיגלר: הליגה מורכבת ממכבי נתניה ועוד 16 קבוצות. כלומר, אנחנו הכי טובים. כל הכוח של בני עקיבא הוא בתחושה ובתודעה של 'אנחנו הכי טובים'. זה כמו הכוח של חב"ד, גאוות יחידה. הרב אבינר, וכל הכיוון של נפרד, זה שובר את גאוות היחידה. אסור להסכים עם זה. ייקחו אותה מבני עקיבא ולא יציגו אלטרנטיבה והתנועה תתפרק".

שפירא מוסיף כי "כל הרעיון של חברה מעורבת היה רק לא לדבר על בנים-בנות. להרחיק את המבט מהגוף אל המרחבים. כיום החבר'ה בבני עקיבא עוסקים רק בנושא בנים-בנות. אמר לי המזכ"ל החדש, דני הירשברג, שהוא עבר מסמינריון לסמינריון והשאלה היחידה שהוא נשאל נגעה לבנים, בנות והפרדה".

במבט לאחור, אתה חושב שהיית צריך לאפשר לסניף הרובע להיות נפרד?

"לא. הם מבלפים כשהם לא מספרים את כל האמת. אני נפגשתי איתם ושאלתי: לסמינריון תבואו? אמרו 'לא'. לפגישת מדריכים תבואו? 'לא'. לוועידה שיש פעם בארבע שנים? גם לזה אמרו 'לא'. אמרתי 'תסלחו לי, אתם רוצים להיות של בני עקיבא אבל בשום נסיבות ובשום אירועים, גם פעם בארבע שנים, לא תיפגשו איתנו? אז במה אתם 'בני עקיבא'? אתם רוצים להיות נפרדים לגמרי מהתנועה, אז בואו ניפרד".

ובכל זאת, בסופו של דבר יש סניפים נפרדים בבני עקיבא שכן משתתפים בפעילויות התנועה. כשמכילים אותם, מאפשרים להם להיות חלק מהתנועה הגדולה.

"אם זה יישאר כמו שהיום זה בסדר. אבל זה לא היה נכון לאפשר. זה יהיה פצע ממאיר שלא יגליד. הנושא של סניפים נפרדים מעמיד את התנועה כל הזמן כסוג ב'. וזה נזק עבורה".

כששפירא מרחיב מבט אל בני הנוער בכלל, הוא מצטט סקר שערכה ליאורה מינקה, יו"ר אמונה, ממנו עלה שרוב בני הנוער דוגלים בהפרדה בין המינים. "זה קשור לכך שרבנים נמצאים בישיבות ואולפנות ודוחפים לכיוון. הרב ברקוביץ', אבא של דב, אמר שאי אפשר לנהל מדינה עם חברה נפרדת. וצריך להשלים עם הדבר הזה. מדובר באוניברסיטה ובמקומות עבודה ובכל דבר. מה שקורה בציבור החרדי באוטובוסים, קורה אצלנו בדברים אחרים. הכניסו את ההפרדה בחתונות וזה נגד ההלכה ונגד המסורת. הרב פיינשטיין, שקבע שאין להפריד את החתונה, הקפיד תמיד לשבת עם אשתו בחלק המעורב. הוא אמר 'קרבן פסח אכלו בחבורות', זו ההלכה. וגם בפולין ישבו כך בחתונות. התנועה לשם היא לא נכונה, והיא תגרום לריאקציה".

כבר שנים עוסק שפירא במעמד האישה ונלחם על קידומה בתוך המגזר, כי הוא מרגיש שלא נותנים לאישה את המקום הראוי לה. זה לא שחסמו את אשתו מלהתקדם למזכירות הקיבוץ, אלא, שוב ניחשתם נכון, גם זה נולד מבני עקיבא. "השנים הרבות שהייתי בבני עקיבא הפכו אותי קנאי לתנועה. כל מה שמאיים על העולם הדתי, מאיים עליה".

שפירא טוען בתוקף שהצוערים הדתיים שהודחו מקורס הקצינים, לא היו צריכים לצאת מהופעת החיילות בבה"ד 1. "יש לנו הלכה, אבל חז"ל וגדולי הפוסקים הסתכלו במציאות וקבעו לפעמים אחרת. נשים לא היו אמורות לסמוך ידיהן על קרבן יולדת, למשל, אבל התירו להן 'משום נחת רוח לנשים'. דוגמה אחרת היא שמתירים לנשים להגיע לבית הכנסת, למרות שהשולחן ערוך כותב שאסור להן. פוסקים אחרים, רציניים ביותר, התירו להן כדי שלא תהיינה עצובות ולא תרגשנה מחוץ לקהילה. אני יכול להראות לך מקורות רבים בחז"ל שאוזניהם היו כרויות לשוועת הדל. אז מי שאומר היום דברים כאלה, אומרים עליו שהוא רפורמי, אבל אני חושב שמי שאומר 'תלכו רק לפי ההלכה הכתובה ואל תשימו לב למציאות' הוא צדוקי, כמו החרדים". ובעניין הזה הוא מוסיף עוד משפט נחרץ: "אומרים היום לנוער הדתי שאין דבר כזה להיות מושפע מהמציאות, אלא 'אני אשפיע על המציאות', וזה שקר. מרמים את הנוער".

בכל הנושא של מעמד האישה יש גם תנועת נגד. מה דעתך על 'קולך'?

"אני מופיע לפעמים בכינוסים שלהן אבל לא קל לי איתן. הן אמרו: נמתח את זה עד למקסימום שההלכה מתירה".

שפירא חוזר לסוגיית 'קול באישה' ואומר שהיא אמורה רק לגבי קריאת שמע, שהתקנות המחמירות בעניין הזה לא התקבלו על כלל ישראל ושפעם המציאות הייתה לגמרי אחרת. "מה זה 'ותיקח מרים את התוף'? נשים שרו קבל עם ועדה! מה זה המשנה המפורשת במסכת תענית על כך שבנות ישראל היו מחוללות בכרמים, ואומרות 'בחור, אל תיתן עיניך ביופי'? נשים רקדו לפני הבחורים. היום לא נותנים לאבות לראות את הבנות שלהן בגיל 7 רוקדות בבית הספר. לא עולה לי בראש לחפש היתרים, אלא ללכת בדיוק לפי ההלכה ולחיות חיים נורמליים. והיום מוליכים אותנו בדרכים עקומות".

 "שכחו את המאבק על התודעה"

שפירא מחפש את שלדון אדלסון. האמת היא שהוא יסתפק גם באיש נדיב אחר שיש לו כמה וכמה מיליונים פנויים. עמותת 'מעלה', ששפירא משמש כיום היו"ר שלה, הוקמה לפני 20 שנה כדי לפתח את השפה התרבותית-אמונית של הציבור הציוני דתי, להוות צינור להזרמת תקציבים לתרבות הייחודית הזאת, להיות בית לליבון המשנה האידיאולוגית של הדרך ולקדם את המעורבות החברתית של הציונות הדתית ברחבי המדינה. "תסתובבי והביטי לאחור", אומר שפירא אחרי שהתיישבנו במשרדו הצנוע: על הקיר עשרות דיסקים של סרטים, ובארון הסמוך עשרות נוספים, כולם פרי יצירת או עריכת העמותה. במהלך השנים הולידה 'מעלה' את בית הספר לקולנוע תחת אותו שם, את 'בית מורשה', את ישיבת 'שיח' של הרב שג"ר זצ"ל, ואת אתר 'כיפה'. כיום היא מקיימת רשת של שיעורי תורה ברחבי הארץ ומעורבת בפרויקטים רבים נוספים. שפירא עצמו כותב מאמרים המנתחים את הציונות הדתית, מבקשים להגדיר ולפרש אותה, ועורך מחקרים על דמויות בולטות בציונות הדתית. גם כאלה שלא שמעתם עליהן. מדי פעם הוא מזכיר שם או מושג, ואני מנידה בראשי בשלילה: לא מכירה. הוא מתאפק לא לומר את דעתו האמיתית על היקף ידיעותיי, אבל אז מספר שגם הסטודנטים שלו לתואר שני במורשת ישראל במרכז האוניברסיטאי באריאל לא תמיד מבינים על מי הוא מדבר.

שפירא מאמין מאוד ב'מעלה', אליו הגיע לפני שנתיים, אבל כואב את מצבו התקציבי. דיונים וניסיונות להיטיב את המצב בדרכים פוליטיות לא צלחו, וכך עלה בתוהו ניסיון להחיות מחדש את ערוץ התכלת כערוץ טלוויזיה לא דתי אלא יהודי. "הייתה כבר תכנית מלאה, אבל זה נפל על כסף", הוא מצר.

לפני חמש שנים הוסיף שפירא לשלל תפקידיו גם חברות במליאת מועצת יש"ע, מה שלא מוסיף לו נחת בחיים. "אני חי בסכיזופרניה גמורה כלפי המועצה. יושבים שם אנשים החל מפנחס ולרשטיין וצפונה, ששינו את מפת הארץ ועשו את הבלתי ייאמן. הלוואי ואשב בצל קורתם בעולם הבא. מנגד, הקבוצה הנהדרת הזו לא הבחינה בזמן שהמאבק איננו על ההתיישבות: פחות יישוב, יותר יישוב, אלא על התודעה. אי אפשר להבין איך אנשים משכילים ואינטליגנטים לא מבינים את זה. אנחנו יכולים לאבד את הכל בגלל זה. מה שעשינו בתחום היה מעט מדי ומאוחר מדי". שפירא מוסיף שמן לדבריו: "אנחנו כל הזמן שואלים איך היהודים באירופה שהיו כל כך חכמים, לא ראו מה עומד להתרחש. מה שקרה אז ליהדות פולין, קורה עכשיו למתנחלים: הם לא רואים".

ומה עם נפתלי בנט?

"הוא עבד יפה מאוד, אבל עובדה שהוא איננו שם. אני לא יודע למה, אני יכול רק להעריך".

מאבק על תודעה, מדגים שפירא, הוא אמירה נחרצת ש"לא תהיה מדינה פלשתינית, כי אין עם כובש במולדתו. לא שומעים את הקול הזה, זה לא קיים, פשוט לא יאומן!". 

שפירא אומר את דבריו אלו לעיתונות, כי הדרך בה היה אמור להשפיע, כלומר כינוסי המליאה, פשוט אינם מתרחשים. לדבריו, חלפו שנתיים מאז נערך הכינוס האחרון. "המליאה הייתה צריכה להתוות דרך להנהלה המצומצמת, אבל אף אחד לא מתכוונן אלינו, הם עושים מה שהם רוצים. מועצת יש"ע נמצאת בידי 2-3 אנשים. כולם צדיקים, כולם טהורים וכולם לשם שמים. אבל הם טועים".

 

Ofralax@gmail.com