גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 468ראשיהפצה

רוטשילד פינת וול סטריט - תכל'ס

אם חשבתם שגל המחאה אשר שטף את רחובות תל אביב וערים נוספות בארץ בקיץ האחרון הוא תופעה ישראלית, אתם טועים, ובגדול
17/11/11, 02:20
שלמה פיוטרקובסקי

אם חשבתם שגל המחאה אשר שטף את רחובות תל אביב וערים נוספות בארץ בקיץ האחרון הוא תופעה ישראלית, אתם טועים, ובגדול. מתברר שגם בארצות הברית ובמדינות נוספות הצעירים לא מרוצים, ורוצים ליצור 'סדר עולמי חדש'. במקרה של ארצות הברית המחאה איננה קשורה למחירי הדיור, הבעיות שלנו בהקשר הזה נתפשות בארצות הברית כצרות של עשירים.

הסיבה העיקרית לפרוץ המחאה בארה"ב היא אכזבתם של הצעירים, קהל המצביעים והתומכים של הנשיא אובמה, מהמשך הדישדוש של הכלכלה האמריקנית. לאמריקנים לא טוב. הם מובטלים, מרוויחים פחות, ובכלל מרגישים שמצבם הכלכלי דורך במקום ובוודאי שלא מתקדם. התוצאה היא מחאה שהחלה בוול סטריט, הרחוב בו שוכנת הבורסה האמריקנית, ופשטה כאש בשדה קוצים לרחבי ארה"ב כולה.

מי שינסה להבין מה רוצים המוחים בארה"ב יתקשה מאוד לעשות זאת. בדומה למקביליהם הישראלים, גם האמריקנים לא ניסחו מניפסט ברור לפני שיצאו לרחובות. מדובר באוסף של אג'נדות, מימין ומשמאל, אשר המשותף לכולן הוא חוסר שביעות הרצון מהמצב הקיים. גם בארצות הברית רוצים המפגינים צדק חברתי, אולם בדומה לישראל, אפילו בינם לבין עצמם אין הסכמה בשאלה מהו אותו צדק. המפגינים מוחים נגד שלטונם של התאגידים הגדולים, נגד חמדנותן של החברות העסקיות והבנקים ונגד אוזלת ידו של הממשל. בדומה לישראל, כך גם בארה"ב, חלק מהאנרגיות של המחאה מופנה לכיוון הצרכני. העמלות והריביות שגובים הבנקים, לא רק בישראל, הביאו את אחת מקבוצות המחאה להכריז חרם צרכנים על הבנקים בארצות הברית. עשרות אלפי לקוחות אמריקנים כבר סגרו או התחייבו לסגור את חשבון הבנק שלהם, ועברו לארגוני אשראי (קרדיט יוניון) הידועים בריביות הנמוכות ובמתח הרווחים הנמוך יותר שבו הם מסתפקים.

הבלבול הגדול, הנובע מכך שלמחאה אין כתובת מוגדרת וברורה, הביא לכך שחדרו אליה גם קולות אנטישמיים. אלה מוזנים על ידי האגדה העתיקה בדבר שליטתם של היהודים בכלכלה ובמסחר באמריקה ובעולם כולו. "אני חושבת שהיהודים הציונים אשר מנהלים את הבנקים הגדולים ואת הפדרל ריזרב, שלא מנוהל על ידי הממשלה הפדרלית, צריכים להיות מגורשים מהארץ הזו", אמרה מפגינה צעירה בשיקאגו לפני כשבועיים, ונתנה ביטוי לחלק קטן אמנם, אך מדאיג, מאותה מחאה מתפתחת.

קבוצה נוספת אשר מנסה לתפוס טרמפ על המחאה בארה"ב היא האיגודים המקצועיים. כמו בישראל כך גם בארה"ב, הביטו האיגודים בעיניים כלות על המחאה ולא הבינו איך מצליחים אותם מפגינים במקום שבו הם נכשלו באופן מסורתי. בעקבות זאת, החלו האיגודים בשבועות האחרונים לסייע למחאה במתן ציוד: אוהלים, מזרונים, תנורי חימום ומלאי מזון גדול, ואילו אנשי המחאה הצטרפו לצעדות ולהפגנות של האיגודים ברחבי ארה"ב. כמו בישראל, כך גם בארה"ב, עדיין מוקדם לנבא מה יהיה היקף ההשפעה של המחאה, אך נדמה כי כבר בבחירות הקרובות היא תיתן את אותותיה.

מכרזים מזיקים

המשא ומתן בין האוצר וההסתדרות בסוגיית עובדי הקבלן עדיין נמשך בשעת כתיבת שורות אלו, אך דבר אחד כבר ברור, מה שהיה בתחום הוא לא מה שיהיה. אחת התופעות אשר הביאו למצבם הגרוע כל כך של עובדי הקבלן ואשר הממשלה כבר התחייבה לשנותן, היא 'מכרזי ההפסד'. כאשר החלו הממשלה ושלוחותיה להוציא באופן מאסיבי עבודות מסוגים שונים לשוק הפרטי, מילת הקסם ששלטה ברמה היתה 'מכרז'. המכרז היה אמור להבטיח שהמדינה תקבל את השירות הטוב ביותר, במחיר הנמוך ביותר האפשרי. על פי השיטה הזו, כיוון שהעובדים אינם מועסקים ישירות על ידי המדינה, היא יכולה להסתפק בהצהרתו של הקבלן הזוכה שהוא נוהג כחוק, והדבר העיקרי שהמדינה חייבת לבדוק הוא מי נתן את ההצעה הזולה ביותר.

התוצאה של השיטה הזו היתה פשוטה וצפויה, והיחידים שלא חשבו עליה (או שמא העדיפו שלא לחשוב עליה) היו מזמיני השירותים - משרדי הממשלה. עד מהרה נוצר מצב שבו קבלן אשר היה מחשב את כל עלויותיו, כולל תשלום מלא של כל זכויות העובדים, כולל עלויות ניהול צוות עובדים וכולל רווח במידה סבירה, לא היה יכול לזכות במכרזים. דבר זה הביא קבלנים רבים לגשת למכרזים ולהציע סכומים נמוכים משמעותית מהסכום הסביר להצעה. זאת על מנת שלא לאבד את הלקוחות, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, אשר היו ההצדקה לקיומן של אותן חברות ניקיון, אחזקה וכדומה.

הראשונים לסבול במקרים כאלו היו כמובן העובדים, אשר מעסיקיהם מצאו שורה ארוכה של שיטות יצירתיות, על מנת לגלגל עליהם את החור שנוצר בכיסם. תופעות כמו שלילת זכויות פנסיוניות, פיטורים מוקדמים על מנת למנוע זכאות לפיצויי פיטורין, ואפילו 'גניבת שעות' הפכו לנפוצות ביותר בענפים הללו.

מי שנעץ את הסיכה בבלון היו במפתיע כמה קבלני שירותים, אשר עתרו לבתי המשפט בדרישה לפסול את אותם מכרזי הפסד. הקבלנים טענו בבתי המשפט השונים כי למרות שבישראל מותר לכל אדם להפסיד, הרי שחזקה על קבלן ניקיון שזכה במכרז הפסד שבסופו של דבר ההפסד יהיה של עובדיו ולא שלו עצמו.

לא כל העתירות היו שוות ולא כל המכרזים נפסלו, אולם במהלך השנתיים האחרונות אישרו בתי המשפט פעם אחר פעם את העיקרון לפיו המדינה איננה רשאית לאפשר מצב שבו היא מזמינה שירותים במחירי הפסד. בית המשפט קיבל את הטענה שבמקרים מסוימים אסור להתיר לאדם או לחברה להפסיד, משום שהניזוקים העיקריים מהפסדים אלו יהיו בסופו של דבר החלשים ביותר, העובדים. למרות זאת, ולמרות שגם משרדי האוצר והמשפטים הסכימו לעיקרון, מתברר פעם אחר פעם שהתופעה עדיין קיימת, וייתכן שרק שינוי רדיקלי כמו זה שמבקשת ההסתדרות לבצע יוכל למגר סופית את התופעה.

 

 גיבוי לגבייה

המלצות טרכטנברג שאושרו בממשלה יביאו להגדלת נטל המס על העשירים, אך במקביל להפחה בתשלומיהם לביטוח הלאומי

 רו"ח סיוון לקס

לאחרונה אימצה הממשלה את המלצות ועדת טרכטנברג בנושא המיסוי. מטרת הוועדה היתה להביא לשינויים שיגרמו למערכת המס להיות צודקת יותר. צדק זה, לדעת הוועדה, מתבטא בהקטנת אי השוויון הכלכלי בחברה באמצעות מערכת מס פרוגרסיבית, שלוקחת אחוז מס גבוה יותר מבעלי ההכנסות הגבוהות ונמוך יותר מבעלי הכנסות נמוכות.

ואכן, נטל המס על בעלי ההכנסות הגבוהות עלה: מדרגת המס העליונה המתחילה בהכנסות של כ-40 אלף ש"ח הועלתה ל-48 אחוזים. שיעור המס על רווחי הון, דיבידנדים ומס שבח עלה גם הוא ב-5 אחוזים. ואם זה לא מספיק, גם הוספה מדרגת מס למי שסך הכנסותיו ממקורות שונים החייבים במס עלו על מיליון שקלים בשנה ונוספו עוד 2 נקודות אחוז. כלומר, עבור הכנסה של יותר מ-83 אלף ש"ח בחודש שיעור המס השולי יהיה 50 אחוזים. כך גם המס על רווחי הון יעלה ל-27 אחוזים למי שאינו בעל מניות מהותי ול-32 אחוזים לבעל מניות מהותי.

עם זאת, יש גם הקלה: הוועדה המליצה על הורדת התקרה של תשלום הביטוח הלאומי. בשנת 2009 בעקבות מצוקה תקציבית, החליטה הממשלה בהוראת שעה ליצור הכפלה של תקרת תשלום דמי הביטוח הלאומי עד לשנת 2013, ויצרה למעשה 'גיבנת' - על הכנסות של בין 40 ל-80 אלף ש"ח בחודש ישולם מס אפקטיבי (סך המיסים שישלם הפרט) בסך 57 אחוזים, אולם מעל הכנסה של 80 אלף ש"ח חזר המס האפקטיבי למדרגה של 45 אחוזים. הוועדה החליטה לקצר את הוראת השעה ולהוריד חזרה את התקרה לרמתה לפני השינוי ולבטל את 'הגיבנת' שנוצרה.

סיבה נוספת להורדת התקרה היא ביטול התמריץ שאותה 'גיבנת' יצרה לפרטים המשתכרים בסכומים אלו לפתוח חברות ניהול וליהנות משיעורי מס מופחתים. הרצון הוא להביא לשקילות בין המס השולי על יחידים בעלי הכנסות גבוהות למס חברות ומס דיבידנד, ובכך להפוך את אותן חברות ניהול ללא כדאיות.