חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 468ראשיהפצה

אמא של כולן

חצרה של הרבנית קנייבסקי, שהשבוע חל יום השלושים לפטירתה, היתה מלאה מדי יום בנשים מכל גווני הקשת הישראלית
17/11/11, 02:20
דודו כהן

היא הקפידה לא להבטיח ישועות ומעשי ניסים, אבל חצרה של הרבנית קנייבסקי, שהשבוע חל יום השלושים לפטירתה, היתה מלאה מדי יום בנשים מכל גווני הקשת הישראלית | את סדר יומה מילאו תפילות, הדרכות ועידוד לאלפי הפונות אליה, ומינימום של אכילה ושינה בדירה נטולת מותרות | היחס החם ונטול הגינונים שהעניקה לכל אישה, הפך אותה לרבנית אהובה ונערצת על כלל המגזרים

אחד מזיכרונות הילדות של הרבנית בת-שבע חיה קנייבסקי ע"ה עיצב את דמותה, כך נדמה, באופן משמעותי יותר מכל. היה זה כל שנה מחדש בחודש שקדם לחג הפסח, בבית משפחת אלישיב, שבו גדלה כבתו הבכורה של הרב יוסף שלום אלישיב. הימים היו ימי דוחק, המשפחה היתה ברוכת ילדים - 1
מעולם לא נשמעו בבית הרב קנייבסקי הבטחות חד משמעיות לישועות. כמובן שגם תשלום לא נכלל בעולם המושגים. הרבנית רק התפללה מעומק הלב על הפונות אליה, התייעצה במידת הצורך עם בעלה לגבי שאלות מורכבות, קיבלה ערימות של פתקים לברכה ותפילה ("קוויטלך"), אותם העבירה לבעלה בסוף כל יום
0 במספר - הבית כלל חדר וחצי בלבד, והתכונה היתה רבה. לאו דווקא סביב ההכנות לפסח, אלא יותר סביב הדאגה ללימוד התורה של הרב אלישיב, ראש המשפחה. שהרי איך הוא יוכל ללמוד במנוחה ובעיון כשמסביב כולם מתרוצצים ומנקים? "לא אשכח את זה", סיפרה הרבנית בחיוך שובה לב בשיחה מצולמת עמה. "אמא שלי היתה אוספת פרוטה לפרוטה לאורך תקופה ארוכה, ושבוע לפני פסח שלחה את אבא לבית הבראה, כדי שיוכל ללמוד תורה בנחת וללא הפרעות".

זוהי, אם כך, תמצית חייה של הרבנית קנייבסקי, שנפטרה לפני כחודש, בשבת חוה"מ סוכות: נתינה, נתינה ושוב פעם נתינה, והכל למען מטרה אחת ברורה. אבל לשם היא בזקה תבלין מיוחד נוסף שהפך אותה לשם דבר בשני העולמות, החרדי והחילוני: אהבת אדם. הסיפורים על מאור הפנים שלה ועל התמיכה הנפשית בנשים שהגיעו לבקר אותה, להתייעץ ולקבל מברכתה, וכמובן סיפורי הניסים שלה - כל אלה גרמו לאנשים שונים כל כך, ממגזרים שונים כל כך, להזיל דמעה עם היוודע דבר פטירתה הפתאומית.

 עם סבא אל האסירים

הרבנית קנייבסקי נולדה בשנת תרצ"ג (1933) למשפחה מיוחסת: אביה היה הרב יוסף שלום אלישיב, שכבר בצעירותו נודע כעילוי, ואמה היתה בתו של הרב אריה לוין זצ"ל, שהתפרסם בכינוי "רב האסירים". לבת שבע אלישיב היה קשר מיוחד אל סבה, והיא אף נהגה להתלוות אליו כשהלך לבקר את אסירי המחתרות, ולסחוב את סלי המזון שהביא עבורם.

כבת בכורה שימשה גם כאם שנייה לאחיה הצעירים. כבר כילדה היא נהגה לקום בשעות הבוקר המוקדמות, לקרוא פרקי תהילים, לסייע בהכנות הבוקר, ובהמשך גם לסייע בפרנסת הבית בעבודתה כמנהלת חשבונות. בשלב מאוחר יותר גם עזרה לאביה, הרב אלישיב, בהגהת כתבי סבו, "בעל הלשם" - הרב שלמה אלישיב.

הרבנית הגיעה כאמור ממשפחה מיוחסת, וגם נישאה בכסלו תשי"ב לבן משפחה מיוחסת - הרב חיים קנייבסקי, אחד המנהיגים הבולטים בעולם החרדי, בנו של "הסטייפלר", הרב יעקב ישראל קנייבסקי, שנחשב לאחד ממייסדי החברה החרדית בישראל. בזמנו הוא למד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, ואת הצעת השידוך העלה לא אחר מאשר החזון אי"ש. לשניים שמונה ילדים - שלושה בנים (הרבנים אברהם ישעיהו, שלמה ויצחק-שאול קנייבסקי) וחמש בנות הנשואות לרבנים שרגא שטיינמן, יהושע ציביון, דוד אפשטיין, יצחק קולדצקי וזליג ברוורמן.

כנראה שגם בשל הייחוס המשפחתי הגיעה הרבנית קנייבסקי לאן שהגיעה. כאשר רבבות יהודים החלו להתדפק על דלתו של הרב קנייבסקי לקבלת עצה, ברכה או מילה טובה, הרב הפנה את נשותיהם אל הרבנית, שהיתה כריזמטית וצדקת בפני עצמה. רבים ראו בה לא רק רבנית מתוקף היותה אשת רב, אלא אדמו"רית של ממש, שהצליחה לפתוח לבבות של המוני נשים מכל המגזרים. ברחוב החרדי ידוע הסיפור שכאשר הרב קנייבסקי חש שלא בטוב, הוא ביקש ברכה מחמיו, הרב אלישיב. פוסק הדור הליטאי השיב לו: "מדוע באת אליי? לך לבתי, אשתך. הברכה שלה שווה יותר".

בשנים האחרונות הקפידה הרבנית להתפלל תפילת ותיקין בבית הכנסת לדרמן, הסמוך לביתה בבני ברק. תוך זמן קצר עזרת הנשים בבית הכנסת התמלאה בנשים שרצו להתפלל במחיצת הרבנית או לקבל גישה ישירה אליה לפני או אחרי התפילה, עם או בלי פתקים לברכה.

לאורך השנים הפך ביתם של בני הזוג קנייבסקי לבית פתוח לרווחה, פשוטו כמשמעו. הקו של שניהם היה ברור: מעולם לא נשמעו בביתם הבטחות חד משמעיות לישועות. כמובן שגם תשלום לא נכלל בעולם המושגים. הרבנית רק התפללה מעומק הלב על הפונות אליה, התייעצה במידת הצורך עם בעלה לגבי שאלות מורכבות, קיבלה ערימות של פתקים לברכה ותפילה ("קוויטלך"), אותם העבירה לבעלה בסוף כל יום. במקרים של בעיות פוריות או לקראת לידות, חילקה לנשים ריבת אתרוגים שהכינה מדי שנה מאתרוגים ששימשו רבנים ידועים, ביניהם כמובן הרב קנייבסקי, ואף "יהודים פשוטים". סביב הריבה, שחולקה כמן סוכרייה ארוזה בנייר כסף, נקשרו שלל סיפורי ניסים ונפלאות.

 שמחת החג נעצרה

לרבנית לא היו גינונים או מניירות. למרות הייחוס המשפחתי שלה, למרות המופתים שנקשרו לשמה וחרף מעמדה כ"אמא של כולן", היא התייחסה לפונות כאילו הן בנותיה או נכדותיה, והרבתה לנשק, לחבק ולפרוש עליהן כנף חמה ומעודדת. גם הספרטניות של ביתה הקט והבסיסי קסמה, ככל הנראה, לפונות הרבות שיצאו עם תחושה חזקה של אנרגיות חיוביות. בכלל, מותרות לא היו הצד החזק של בני הזוג קנייבסקי. הם גרו בדירה צנועה וסגפנית שקירותיה מתקלפים ותריסיה שבורים, ונמו את שנתם על מיטות ברזל ישנות.

גם סדר היום של הרבנית לימד על אופייה המיוחד: מדי יום היא התפללה שחרית בנץ החמה, ולאחר מכן חזרה לביתה ונמנמה בין 9:45 ל-10:00. הפסקה נוספת נהגה לקחת בין השעות 15:00 ל-16:00, ושנת הלילה שלה הסתכמה בשלוש שעות בלבד - בין חצות ל-3:00. בין לבין היא פשוט התמסרה לתפקידה הלא רשמי - האמא של כולן - כמובן בליווי תפילות, קריאת תהילים ועבודת ה' הפרטית שלה. העוזרת הצמודה שלה נהגה להכניס לחדרה מדי פעם כוס מיץ שנסחט מגזר, סלק, פלפל, תפוח ומלפפון - תרכובת שהומלצה על ידי הרבנית לנשים הסובלות מחולשה. ואפרופו חולשה, גם כשהרבנית אושפזה לפני כשנתיים בעקבות תשישות, והוחלט במשפחה לצמצם את שעות הקבלה בבית - זרם המבקרים לא פסק ואף המשיך לעלות בהדרגה.

במוצאי חג ראשון של סוכות, ביום חמישי בלילה, נסעו בני הזוג קנייבסקי לירושלים, וביקרו את אביה של הרבנית, הרב שלום אלישיב. משם המשיכו אל אחיה, הנמצא בבית אבות ירושלמי, ומשם - לכותל המערבי.

 אביה, הרב אלישיב, העיד כי ברכתה גדולה יותר משלו

| ר' חיים קנייבסקי יבל"ח והרבנית קנייבסקי זצ"ל| צילום: בועז בן ארי, כיכר השבת

בבוקר אותה שבת בחוה"מ סוכות, אף אחד מבני המשפחה לא חשב שאת אותו יום הם יסיימו בלוויית הענק של אם המשפחה. בשעות הצהריים, לאחר שהתפללה מנחה בבית הכנסת לדרמן, הסמוך לביתה, התלוננה הרבנית כי אינה חשה בטוב. כעבור כמה דקות לקתה בדום לב והתמוטטה. הצוות הרפואי שהוזעק למקום מצא את הרבנית ללא דופק ונשימה, וניסה להחיות אותה במשך יותר משעה, כאשר בכל אותה עת בני הבית קראו פרקי תהילים בחדרים הסמוכים, תוך בכי וחשש לשלומה. ניידת נט"ן הגיעה למקום, וכך גם רופאה האישי של הרבנית, ד"ר הרט. בסופו של דבר הניסיונות כשלו והרופא נאלץ לבשר לבני המשפחה על מותה.

הלווייתה של הרבנית, בת 79 במותה, יצאה במוצאי השבת מבית הכנסת לדרמן אל בית העלמין "שומרי שבת" (הקרוי גם "זיכרון מאיר") בבני ברק, ולפי הערכת מד"א, 50,000 אנשים ליוו את הרבנית קנייבסקי בדרכה האחרונה. עקב הפטירה בוטלו אירועי שמחת בית השואבה בבני ברק, ואירועי הכנסת ספר תורה בקריית ויז'ניץ הופסקו בזמן הלוויה, וחודשו רק עם סיומה. הלוויה היתה שקטה ונטולת הספדים, בשל חג הסוכות.

עד שעת כתיבת שורות אלה הרב שלום אלישיב בן ה-111 אינו יודע כי בתו כבר אינה בין החיים. עם היוודע דבר הפטירה, חששו בני ביתו להודיע לו על פטירת הרבנית (הרב כבר שכל חמישה מילדיו). בסופו של דבר הוחלט שלא לבשר לו על כך, מתוך דאגה לבריאותו. הרב אלישיב לא השתתף כמובן בלוויה, לא ישב שבעה, ועד עתה לא ברור האם יתבשר בבשורה הקשה לקראת יום ה-30, כפי שהוחלט בזמנו.

פחות מחודש עבר מאז פטירת הרבנית, והיא כבר זכתה לכבוד שמעטים זוכים לו, במיוחד במגזר החרדי. עד כה נערכו מספר עצרות לזכרה, סמינרים, כוללים ומוסדות חינוך נקראו על שמה, ספרי תורה החלו להיכתב לעילוי נשמתה, ואם זה לא מספיק, גם הורים לתינוקות שנולדו בחודש האחרון העניקו לבנותיהן את השמות בת שבע, חיה או שניהם גם יחד. לכך מצטרפים ספרים הנערכים בימים אלה, ובהם ירוכזו סיפורי המופתים של הרבנית, כמו גם סיפורים המעידים על אישיותה המיוחדת - אישיות שאף רבנית לא מתקרבת לאהבה העצומה לה זכתה בימי חייה.