גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 468ראשיהפצה

קוראים כותבים - מכתבים למערכת

החוק לחיזוק הדמוקרטיה | רחוק מהבית, קרוב ללב | מגַמדים את זכרו
17/11/11, 02:20
בשבע

החוק לחיזוק הדמוקרטיה

הטענה שחוק מימון העמותות הוא אנטי דמוקרטי שנועד לסתימת פיות השמאל, היא דמגוגיה. החוק אינו מזכיר כל השתייכות פוליטית, אלא מגביל את גובה סכום התרומות לעמותות המתקבלות מממשלות זרות ומחייבן במס. תרומות אלו אינן נובעת מנדיבות לב, אלא משקפות אינטרסים מדיניים. האם בריטניה מפנה את עיקר המימון לארגוני זכויות אדם לישראל מפני שמצב זכויות האדם בה גרוע הרבה יותר מזה שבארצות ערב?

תרומות אלו הן התערבות גסה בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל ופעילות אנטי דמוקרטית. אך החוק אינו מטפל בבעיית היסוד - התערבות של ישות מדינתית זרה בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. הדרך הנכונה למנוע התערבות זאת היא על ידי פנייה ישירה למדינות התורמות בדרישה להפסיקן. אם מדינות זרות מתעקשות לתרום למען מטרות הומניטריות, יואילו נא להעביר כספים דרך מוסדותיה הנבחרים של המדינה.

אדוה נוה ,שערי תקווה

רחוק מהבית, קרוב ללב

(בתגובה לכתבה 'הקרב על הבית', גיליון 464)

כבר כמה שנים שאנחנו בתוך המציאות הצבאית, ואכן, יש בה אתגרים רבים וקשיים שמתחדשים מעת לעת. אבל אף אחד לא נדרש ולא הוכרח לשלם מחיר. עם ישראל לא צריך קורבנות. אם משפחה בוחרת במציאות הזו היא צריכה לחיות אותה מתוך שמחה, על אף הקשיים.

לדעתי, אין מקום להאשים אף אחד, לא את הרבנים ולא את המערכת הצבאית. משפחה צריכה להיות קשובה לעצמה, לברר את דרכה ולדעת לפרוש כשזה לא מתאים לה. גם לנו באופן אישי הדרך הזו לא תמיד ברורה, ואנחנו פונים לרבנים, מתייעצים, משוחחים עם משפחות למודות ניסיון ובוחרים. והאחריות היא עלינו.

אין ספק שהבחירה הזו דורשת השקעה, אך ההשקעה אפשרית. אבא יכול להיות נוכח בבית גם אם פיזית הוא לא נמצא. להיפך, יש מקרים שבהם אבות חוזרים מהעבודה ולא מעורבים בחיי הילדים ולא שותפים לנעשה בבית.

זו פונקציה של איכות ולא של כמות.

קראתי את תחושות התסכול על חוסר השותפות והעומס. לדעתי, עיקר הכוח בהתמודדות הוא נקודת המבט. כשמבינים למה חשוב לנו שהוא יהיה בצבא ויגן על הארץ שלנו, יש כוח להתמודדות בבית, לנסוע לשבתות בבסיס או לעשות שבתות לבד, ולהתמודד עם מציאויות מורכבות וקשות אף יותר.

אני מסכימה עם הנאמר בכתבה, שהקשר עם מקורות רוח וקודש מביא להתמודדות בשמחה. אך האחריות היא עלינו, אנחנו בחרנו במציאות הזאת ובאחריותנו לגדל ולגדול כמשפחה שמחה ובריאה ולמצוא ביחד את המקורות שנשאב מהם כוח והכוונה ברגעי משבר ובכלל.

שנזכה לתת כל אחד לפי כוחו בעין טובה ובשמחה.

רעות פרנס, שומריה

 

מגַמדים את זכרו

אז מה היה לנו במוצ"ש בכיכר רבין? עוד עצרת פוליטית שנתית של השמאל בפעם ה-16, שאין שום קשר בינו לבין זכרו של ראש הממשלה המנוח ומורשתו. אדרבא, תזמון יום הזיכרון לעצרת רק מגמד את זכרו של האיש, הופך אותו לדמות פוליטית גרידא ועושה לו עוול היסטורי.

כלי התקשורת דיווחו על אלפי משתתפים בעצרת. בהשוואה לצעדת 'החצי המיליון' של המחאה החברתית, זה ודאי לא הרבה. קַבלו עוד הוכחה, אם תרצו, שהשמאל בניגוד לתדמיתו הוא מיעוט קולני, ותו לא.

ציפי לידר, ירושלים