גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 468ראשיהפצה

ארצות הברית, דמוקרטיה חשוכה - שופטים ושוטרים

בערות היא כוח, לימד אותנו אורוול, לכן לא כדאי שתדעו שעריכת שימוע פרלמנטרי לשופטים עליונים מקובלת בדמוקרטיות רבות, ובראשן ארה"ב
17/11/11, 02:20
יאיר שפירא

בערות היא כוח, לימד אותנו אורוול, לכן לא כדאי שתדעו שעריכת שימוע פרלמנטרי לשופטים עליונים מקובלת בדמוקרטיות רבות, ובראשן ארה"ב * הפרקליטות הצליחה לעכב בשנה שלמה את הדיון בכנסת על הקמת גוף שיפקח עליה * השופט כספי על השופטת המחוזית בדימוס שידלובסקי אור: אינני מאמין לסיפורי המעשיות שלה  

"מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח". אלו הן, על פי ג'ורג' ארוול, שלוש האמיתות של האח הגדול. ומהן האמיתות של השיח החדש בישראל? הן אינן שונות בהרבה. ראו נא את הזעזוע חוצה המחנות הנאורים, מזהבה גלאון ועד לנסיכי הליכוד, אלו שבקדימה ואלו שנותרו מאחור.

שורה של הצעות חוק שאמורות להביא ליתר שקיפות והוגנות בבחירת שופטי בית המשפט העליון מזעזעות, מסתבר, לא רק אותם אלא אפילו את אושיות הדמוקרטיה. מילא הדרישה שלא סיעה אחת באיגוד המקצועי של לשכת עורכי הדין היא שתקבע את אופיו של בית המשפט העליון. נניח להצעה כי נשיאי בית המשפט לא יוכלו לשחק בתאריכי הפרישה שלהם כדי להביא למינוי מקורבים, אלא ייאלצו לנמק בוועדה למינוי שופטים מי הוא הראוי לעמוד בראש בית המשפט. אבל שימוע פרלמנטרי שקוף ופתוח בטרם מינוי השופטים שעל פי השקפת עולמם תתנהל המדינה? באיזו דמוקרטיה נשמע כדבר הזה?

ובכן, ארצות הברית של אמריקה היא דוגמה טובה, אך בהחלט לא יחידה. ואף שבמציאות האורוולית המתרגשת עלינו, בערות היא כוח - נביא בפניכם סקירה קצרה. לא פרי עבודה עיתונאית מושקעת במיוחד. סתם סיכום קצר של סקירה משווה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת. כזה שהונח בפני הח"כים עת נדונה הצעת החוק, ואפילו העיתונים לו רצו היו יכולים לפרסם אותו - אולי אפילו בליווי טבלה צבעונית. אך אם נדע שישראל אינה הדמוקרטיה המערבית היחידה שמבקשת להכיר שופטים עליונים בטרם מינויים, איך יוכל רובי ריבלין להזדעזע?

נוותר על מדינה כמו ליטא - אמנם דמוקרטיה שחברה באיחוד האירופי, אבל השופטים שם משוחחים במבטא רוסי ואף עמית מהמכון הישראלי לדמוקרטיה לא קיבל משם מענק לפוסט דוקטורט. נאמר רק שהליך המינוי בליטא דומה מאוד לזה שבארה"ב. שם, למרבה הזוועה, הנשיא הוא שמציע את המועמדים לבית המשפט העליון. ועדה של הסנט מאשרת או לא מאשרת את המועמד, אחרי שימוע פומבי שלעיתים אורך ימים שלמים. גם בקנדה השכנה ממנה ראש המדינה את שופטי העליון. לפני ארבע שנים הקים הפרלמנט הקנדי ועדה שערכה שימוע למועמד לשיפוט. כעת מתלבטים שם האם להותיר את השימוע לשופטים עליונים כמוסד קבוע.

בספרד שני בתי הקונגרס עורכים שימוע לשופטי בית המשפט לחוקה, ולא זו בלבד אלא הם אף אלו שממנים אותם. הבית העליון ממנה את חלקם, ואת השאר ממנה הבית התחתון. המינוי הוא אגב לכהונה אחת של תשע שנים, ובסופה צריך שופט עליון להמתין שלוש שנים לפחות לפני שיוכל להציג את מועמדותו לכהונה נוספת. בפורטוגל עורכים שני בתי הנבחרים שימוע למועמדים, ובוחרים עשרה מתוכם. את השלושה הנותרים בוחרים השופטים שנבחרו.

באנגליה הפרלמנט לא עורך שימוע לשופטים העליונים, אך שם השופטים אינם רשאים להתערב בכלל בהליכי חקיקה. ברוב מדינות אירופה האחרות שופטי בית המשפט העליון יכולים להתערב בהליכי חקיקת החוקים, אך בשום פנים ואופן לא בתוכנם.

למה למהר

בפרקליטות המדינה היו שמחים לו גם הדרישה מהם לשקיפות ולפיקוח היתה נתקלת באותה מקהלה ציבורית מזועזעת. אלא שלאחר אין סוף פרשיות מביכות, נראה שגוף פיקוח חיצוני הוא גזירה שאפילו הם לא יצליחו להימלט ממנה. הצעות חוק הוגשו בנושא כמעט מכל סיעות הבית, מהאיחוד הלאומי עד לסיעות הערביות, מש"ס ועד קדימה. הממשלה תומכת בחוק, גם שר המשפטים, לשכת עורכי הדין ואפילו המכון לדמוקרטיה. מבקר המדינה הנמרץ, מיכה לינדנשטראוס, מתנגד להקמת הגוף החדש, אבל רק בשל רצונו להקים אותו בתור אגף מיוחד במשרד מבקר המדינה.

ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה אמנם דיון בנושא שנקבע לשבוע הזה, אך ועדת הביקורת של הכנסת העוסקת בעניין קיימה השבוע דיון קצר ונוקב. בשנה שעברה, לאחר שראשי משרד המשפטים העריכו כי ליוזמות החקיקה בנושא יש סיכוי טוב לעבור, הם מיהרו להציע שוועדה מקצועית משלהם תגבש הצעה בנושא. הקמת ועדה היא הטקטיקה המקובלת למסמס יוזמות או לפחות לדחות אותן, והמסקנות שהיו אמורות לנוח על שולחן ועדת הביקורת לפני חצי שנה טרם הונחו שם. השבוע הבהיר היו"ר, ח"כ רוני בראון, כי הוועדה לא תמתין עוד זמן רב למשרד המשפטים, וההחלטה שתתקבל תישא בכותרתה את ציונה של השנה הלועזית הזו.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אורית קורן, המרכזת את העבודה במשרד המשפטים, אמנם הבטיחה להגיש את המסקנות בתוך שבועות אחדים, אך בראון וחבריו לא יוכלו להיבנות מהמסקנות המתגבשות. במשרד המשפטים לא עומדים להגיש לכנסת הצעה להקמת גוף פיקוח חיצוני, אלא הצעה לשיפור מנגנון הבקרה הפנימי של הפרקליטות. זה שלא הצליח, לפחות בשנים האחרונות, לייצר סנקציה כלשהי כנגד פרקליטים שסרחו.

בוועדה בוודאי יזעמו על התעלול של משרד המשפטים, אך קורן תשרוד בקלות שעתיים של נזיפות לאחר שהתברר שהיא קנתה לפרקליטות עוד שנה תמימה של שקט.

בטרם פרישתו מכס המשפט שלח צבי כספי, שופט בית משפט השלום בתל אביב, עוד חץ מורעל אל עבר צמרת מערכת המשפט.

כספי הועמד לדין משמעתי לאחר שהגדיש את הסאה בביקורת רבת שנים ובלתי דיפלומטית בעליל נגד אישים מרכזיים בברנז'ה המשפטית. העילה להעמדתו לדין היתה עיכוב בפרסום פסקי דין, אך ההחלטה על כך נפלה בסמיכות פרשיות עם שרשרת מיילים בתפוצה רחבה, בה ביקר כספי בחריפות יתרה את נציב התלונות נגד שופטים ואת סגנו. לפני כחצי שנה הוא הודיע על פרישה, אך הסכים עם הנהלת בתי המשפט כי יעשה זאת רק לאחר שיסיים את שמיעת התיקים שעל שולחנו ומתן פסקי הדין בהם. גרם מזלו ונפלה לידיו בקשה שגרתית שבה מעורבת אישיות לא שגרתית - שופטת בית המשפט המחוזי לשעבר, מיכאלה שידלובסקי אור.

שידלובסקי אור היא רעייתו של השופט תאודור אור, רעו הטוב והמשנה לשעבר של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. בשר מבשרה של הקליקה הוותיקה של בית המשפט העליון ובאופן מסוים חוליה חלשה שלה - מיכאלה שידלובסקי אור לא נחשבה לשופטת מצטיינת במיוחד. לאחר אחת עשרה שנות כהונה בבתי משפט שלום בחיפה ובירושלים, ולאחר שנישאה לשופט בית המשפט העליון, קודמה שידלובסקי אור לבית המשפט המחוזי בבירה. שם, לפחות על פי משוב השופטים שפרסמה אז לשכת עורכי הדין, לא עשתה השופטת חיל. שידלובסקי אור זכתה במשובים לציונים נמוכים מאוד. עם פרישתה היא הותירה אחריה להנהלת בתי המשפט ירושה: תביעה של כמעט שבע מאות אלף שקלים של עו"ד עדיאל חשין, אחיו של שופט בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין.

עו"ד חשין תבע לקוח שלא שילם לו שכר טרחה. התיק הובא בפניה של שידלובסקי אור בסמוך למינויה לבית המשפט המחוזי, והדיונים בו הסתיימו זמן קצר אחר כך. אך לשופטת נדרשו עוד עשר שנים, ועל פסק הדין המחייב את לקוחו של חשין היא חתמה רק בסמוך לפרישתה מכס השיפוט. במהלך השנים שחלפו פשט הלקוח את הרגל, וחשין מיהר לתבוע פיצויים מהמדינה.

בתביעה טיפל השופט משה גל, מנהל בתי המשפט המקורב למשפחת אור, והוא הגיע עם חשין לפשרה. הנהלת בתי המשפט שילמה לחשין פיצוי של 290 אלף שקלים, והוא הסיר את התביעה שהיתה עלולה לזמן את שידלובסקי אור לדוכן העדים לעדות מביכה במיוחד. גל הוא גם זה ששכר את שירותיה של השופטת בחוזה אישי מיוחד ללא מכרז, שהעניק לה שכר מכובד מאוד בתמורה לסיוע שהושיטה להנהלת בתי המשפט בהטמעת מערכת המיחשוב החדשה. העניין הסתבך קצת כאשר בעלה, השופט תאודור אור, כיהן בוועדת איתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה וקידם במרץ את מועמדותו של גל לתפקיד. ניגוד העניינים הקיצוני נחשף בעיתונות. חקירה לא נפתחה כמובן, אבל העלבון שבפרסום הביא את מקורביה של שידלובסקי אור לאיים בשמה כי באמתחתה "סיפורים מסמרי שיער על כל אחד מהאנשים שנזכרו בכתבות האלה עלינו". בכתבות נזכרו אז שמות של בכירים במערכת המשפט, ואנחנו נותרנו סקרנים באשר לסיפורים מסמרי השיער אותם מונעת השופטת לשעבר מאיתנו ומרשויות החוק.

המפגש בין השופטת בדימוס שידלובסקי אור המקושרת לשופט כספי הנון-קונפורמיסט, התרחש סביב בקשה להתגונן שהגישה שידלובסקי אור יחד עם חברים נוספים, בתגובה לתביעה נגדם בסדר דין מהיר של בנק לאומי לישראל.

עיקרם של דברים, הבנק הלווה לעורכת דין ולבעלה סכום כסף של כמיליון וחצי שקלים, כשהוא מסתמך בין השאר על ערבות מתמדת שחתמה שידלובסקי אור ועוד ידידים בעלי מעמד. ההלוואה לא הוחזרה בסופו של דבר, והבנק תבע את חובו. עורכת הדין טענה כי הבנק הטעה אותה כשנתן לה הלוואה גדולה מזו שהתבקש לתת. הערבים, ובהם שידלובסקי אור, טענו כי הוטעו על ידי הבנק כשחשבו שהם חותמים על ערבות לזמן מוגבל, בעוד שבפועל הוחתמו על ערבות מתמדת.

תורף החלטתו של השופט כספי היתה כי הלווה, עורכת דין ותיקה ומנוסה, כמו גם הערבים, השופטת המחוזית לשעבר ומנהלים בכירים בחברות גדולות, לא יכולים להתגונן בטענה שלא הבינו חוזה פשוט. "נראה לי שיש גבול לסבלנותו של בית המשפט לשמיעת טענות שניתן לסכמן כלא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא הבנתי, לא קראתי, לא הוקרא לי, לא סופר לי, לא הוברר לי, לא הוסבר לי", כתב השופט כספי. "לא ניתן לקבל טענות ממין אלו מפי אותם אנשים; יש גבול לרמת הטיפשות שמוכן בית המשפט לייחס לנתבעים, בדרך כלל, ולמבקשים כאן".

בתחילה מתייחס כספי לטענת עורכת הדין הלווה, שטענה כי לא הבינה את חוזה ההלוואה בשעה שחתמה עליו. השופט מאשים בהחלטתו את עורכת הדין בעדות שקר, לאחר שעל דוכן העדים ענתה לשאלה ואמרה כי היא איננה עורכת דין מסחרית. אלא שבא כוח הבנק הביא בפני השופט הצהרה שכתבה עורכת הדין כשביקשה להתמנות לדירקטוריון של חברה ציבורית גדולה, ובה מנתה ניסיון מסחרי רב. בין השאר הצהירה הלווה כי "הוותק והניסיון שלי כעורכת דין מהווים תנאי כשירות להתמנות כשופטת בבית המשפט המחוזי". "כמי שראויה להיות שופטת מחוזית היה עליה להכיר את חוק החוזים", עקץ כספי את עורכת הדין המיתממת. "אם כי לאור מה שייכתב להלן על מי שכבר היתה שופטת מחוזית, ספק בעיניי אם הנחתי הנ"ל היא נכונה".

השופטת לשעבר טענה כי פקידת בנק בשם שרי, שהחתימה אותה על מסמכי הערבות, נתנה הסברים לא נכונים באשר לטיבם. "תמהני על שידלובסקי-אור, שופטת מחוזית בדימוס, שבעת החתימה על כתב הערבות היתה, למיטב ידיעתי, עדיין שופטת מחוזית בתפקיד, שצריכה לקבל הסברים על זכויותיה לפי חוק הערבות מפי הפקידה שרי", לגלג השופט. "האם לא היתה מודעת למשמעות המלים 'ערבות מתמדת' שבראש כתב הערבות?... האם במהלך חייה המקצועיים לא עסקה או אמורה היתה לעסוק עשרות, אם לא מאות, אם לא אלפי פעמים, בהוראות החוק הנ"ל, ובמשמעותם של מסמכים כתובים לעומת טענות בעל-פה הבאות לסתור אותם?... אם התשובות לכל השאלות הנ"ל הן חיוביות, הרי שליבי לציבור המתדיינים אשר נידון בפניה ולמערכת המשפט אשר בה היא כיהנה", סיכם השופט כספי והוסיף: "אלא, שבכל הכבוד, אינני מאמין לשידלובסקי-אור בכל הנוגע לסיפור המעשיות הנ"ל וגם זאת, לצערי, לא אופציה נוחה במיוחד למעמדו של שופט מחוזי לשעבר".

השופט דחה את בקשתה של הלווה להתגונן מתביעתו של הבנק. לערבים להלוואה הוא איפשר להתגונן בכפוף להפקדת ערבויות כבדות. אמנם לדעתו טיעוניה של שידלובסקי אור וחבריה מופרכים, אך הוא הותיר להם פתח למצוא אוזן קשבת אצל שופט אחר "מתוך קיומה של אפשרות שיימצא השופט אשר יהיה מוכן להאמין לגיבוב הדברים המופרך שהושמע בפניי", כתב כספי, "או שיהיה בעל יראת כבוד מספקת כלפי הנפשות הפועלות או מי מהן על מנת לקבל את גרסתן".