גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 468ראשיהפצה

שאלת השבוע - שאלת השבוע

האם ראוי לערוך שימוע לשופטים בכנסת בטרם ימונו לבית המשפט העליון?
17/11/11, 02:20
עורך: ירעם נתניהו


מועמדים איכותיים לא ירצו לעבור מבחן פוליטי-מפלגתי, ואלה שירצו – בעיניי אינם ראויים להיות שופטים
 אסון לדמוקרטיה | פרופ' אמנון רובינשטיין, ח"כ ושר לשעבר, חתן פרס ישראל למשפטים

שימוע בפני הוועדה לבחירת שופטים – כן. שימוע בפני הכנסת – בשום פנים ואופן לא. שימוע כזה יהיה אסון למערכת המשפט ולדמוקרטיה הישראלית, כי המצב הזה יהפוך את עניין מינוי השופטים לנושא פוליטי. המצב הזה יחייב חיזור אחר נציגי המפלגות ויצמצם את מספר המועמדים לשפיטה. מועמדים איכותיים לא ירצו לעבור מבחן פוליטי-מפלגתי, ואלה שירצו לחזר אחר הנציגים המפלגתיים – בעיניי אינם ראויים להיות שופטים.

ההצעה הזאת כמוה כהכרזת מלחמה על עצמאות בתי המשפט, והיא גם תגרום נזק אדיר למעמד הבינלאומי של ישראל.

איני אומר שהרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא הרכב מקודש ובהחלט אפשר ומותר לדון בשינוי הרכב הוועדה. למשל, אפשר לדבר על הוספת נציגים של השלטון המקומי, שהוא נבחר לא פחות מחברי הכנסת. אפשר להוסיף שופטים בדימוס כדי ליצור הרכב טוב יותר, אפשר שיצטרפו שופטים מערכאות נמוכות ולאו דווקא משופטי בית המשפט העליון, וכן אפשר שיצטרפו ראשי ערים נבחרים.

במינויים של שרי המשפטים האחרונים, נאמן ופרידמן, איני רואה את עניין ה"חבר מביא חבר". כמו כן, איני חושב ששופטים חסינים מפני ביקורת ואיני רואה הכרח לשמר את המצב הקיים בכל מחיר, אבל איני רוצה לערב את הפוליטיקה, ואני רואה בפגיעה בעצמאות בתי המשפט אסון למדינת ישראל.

 

יותר שקיפות ויותר שוויון | ח"כ יריב לוין, סיעת הליכוד, חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט

שיטת בחירת השופטים שלנו לוקה בשני חסרים עיקריים.

ראשית, העדר שקיפות. השופטים נבחרים בכל מיני דילים שנעשים בחדרי חדרים ואיש אינו יודע מהם השיקולים שאותה ועדת בחירה מביאה בחשבון. זה דבר בעייתי כשמדובר בתפקידים בעלי עוצמה והשפעה רבה כל כך, בעיקר מפני שמערך השפיטה שלנו מתערב בסוגיות שביסודן השקפת עולם ולא רק בסוגיות משפטיות, ולכן יש צורך בשימוע פומבי.

שנית, הרכב הוועדה לבחירת שופטים מעוות מיסודו – הוועדה כוללת תשעה חברים, שלושה מהם שופטים, שניים מהם נציגי לשכת עורכי הדין. כלומר, כבר יש רוב למשפטנים לעומת הציבור. כמו כן, לשופטים יש זכות וטו על מינויים לעליון. זאת ועוד, נבחרי הציבור מתחלפים כשיש בחירות לכנסת, ואילו השופטים, שבאים בדרך כלל מאותה קבוצה חברתית, מכהנים שנים ארוכות מאוד. הדברים הללו יוצרים תהליכים לא מאוזנים ולא שוויוניים, ובפועל נבחרים אנשים שבאים ממגזר אחד ומרקע דומה והשקפות עולם דומות. ואילו מגזרים רבים בציבור אינם זוכים לייצוג בבתי המשפט, כמו בני עדות המזרח, בני העלייה הגדולה מחבר העמים, הציבור הדתי, הציבור החרדי, אנשי עיירות הפיתוח ועוד.

תהליך בחירת השופטים בהרכב הנוכחי נוגד את המשטר הדמוקרטי. אחד העקרונות במשטר הדמוקרטי הוא שאף רשות אינה יכולה לבחור את עצמה. הכנסת נבחרת על ידי העם והממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. לא יכול להיות שהשופטים יבחרו את עצמם, וזו גם הסיבה שאין אף מדינה בעולם שיש בה שיטה מעוותת כמו שיש אצלנו.

הצעת החוק שלנו לא באה לתקן את כל העיוות, ואיננה מבטלת את המשקל המכריע שיש לשופטים בכל התהליך, אלא בשלב הזה היא נותנת לפרלמנט זכות וטו נגדית לזו שיש לשופטים, וכך נשפר קצת את האיזון.

 

הריבון הוא העם, לא השופטים | ד"ר יצחק קליין, ראש המרכז המדיני לישראל

מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של משבר חוקתי, ובו כללי היסוד של משטר דמוקרטי מופרים. הצעת החוק המפקיד מינוי שופטים בידי הכנסת היא פתרון חלקי למשבר זה.

העילה המיידית להגשת החוק היא סוגיית המאחזים. מאחזים רבים שגורלם תלוי ועומד היום 'כשרים' לפי הדין המקובל ביו"ש, לו היו אוכפים אותו. במקרים אחרים פשוט אין דרך להוכיח את מעמד הקרקע שעליו מאחז עומד. עמדת הממשלה מתבקשת מנקודת המבט של הציונות ושל זכויות הפרט כאחד: יש 'לזכות מן הספק' יישוב יהודי קיים, עד שיוכח מעבר לכל ספק סביר כי האדמה שעליו הוא עומד אינה שייכת לתושביו או למדינה. יחס המדינה למאחזים נגזר ממדיניותה כלפי עתיד יהודה ושומרון. מדובר בסוגיה מדינית לעילא, שממשלה נבחרת רשאית להכריע בה. עמדת הממשלה משקפת את רצון הרוב שבחר בה.

אלא שהממשלה נתקלת בהתנגדותה של חבורת אידאולוגים קיצונים ברשות השופטת ובמשרד המשפטים, המנצלים את מעמדם כדי לעשות לא דין, כי אם מדיניות חוץ לעצמם, תוך עקירת הדינים והפעלת אפליה קשה נגד אנשים וקהילות על בסיס מוצאם. בעבור חבורה פנאטית זאת, החוק הוא רק תירוץ, כלי שעושים בו מניפולציות כדי להגיע לתוצאה התקינה מבחינה פוליטית. בעבורם ובעבור המגנים עליהם, אין קשר בין דמוקרטיה ובין מה שקורה בקלפי. הבל פיהם הוא הדמוקרטיה.

סוגיית המאחזים היא רק הדוגמה האחרונה לליקוי קשה בדמוקרטיה הישראלית. מה שעומד להכרעה הוא לא פחות מאשר שאלת ריבונות העם וזכותו לקבוע את המדיניות באמצעות נבחריו. אין לכנסת תפקיד חשוב יותר מאשר להבטיח ריבונות זאת. ברוב הדמוקרטיות היציבות בעולם שופטים בכירים מתמנים על ידי נבחרי הציבור. ישראל זקוקה למערכת משפט שיודעת את תפקידה, שאוכפת את חוקי הכנסת ומודה בסמכות הרשויות הנבחרות לקבוע את המדיניות. אפשר להשיג זאת רק באמצעות אישור מינוי שופטים על ידי הכנסת, ובהמשך אישור הכנסת למינויים בכירים במשרד המשפטים.

 

תשובות הגולשים

 

איזון הכרחי

אם היינו במדינה מתוקנת, שבה מערכת המשפט מאוזנת ובלתי צפויה בפסקיה, לא היה מקום לחקיקה כזו. לצערנו, המציאות היא שבית המשפט משמש כזרועו הארוכה של השמאל החילוני, ולכן אין מנוס אלא ליצור איזון באמצעות נתינת יותר כוח לחברי הכנסת.

התערבות בית המשפט בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת הופכת אותו לגוף שצריך להתחשב בדעת העם (כן, יש כזה דבר) וזה יכול להתבצע דרך בית הנבחרים שלנו - הכנסת. השמאל נכנס ללחץ כי הם מבינים שאחד המעוזים האחרונים המוחזקים בידיהם הולך ליפול, אותי זה משמח דווקא.

מאיר דנה-פיקאר, בית חג"י

 

גם בג"ץ 'שפיט'

משום מה, כשמגיעים ח"כים או אנשי רוח מהימין לנסות לחדש או לתקן דברים שנוגעים לבית המשפט העליון, מיד קמה זעקה ועיתון 'הארץ' יוצא למלחמת חורמה בשם פגיעה בשלטון החוק והפרה הקדושה - בג"ץ. אולם בנושאים אחרים: ביטחון, התנחלויות, כלכלה - הכל ניתן לשינוי והכל שפיט. אז ודאי שחייבת להיות התערבות בתהליך בחירת שופטי בג"ץ, שיפסיקו להיות כל שופטי בג"ץ שווים "בקול במראה ובקומה" ונשמע מהם תמיד את אותן מנגינות. הכל שפיט? גם הבג"ץ! ואם השינוי יביא לבחירה של שופטים עם רקע אחר והשקפות שונות מהקיים, מה טוב.

אביב מימון, נתיבות