גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 468ראשיהפצה

קוראים לזה דמוקרטיה - שולחן עורך

הח"כים בסך הכול מבקשים להחזיר את ההחלטות על דרכה של המדינה לידי פורום המייצג את דעת רוב הציבור
17/11/11, 02:20
עמנואל שילה


למרות רוממות הדמוקרטיה שבפיו, השמאל הישראלי מעולם לא היה באמת דמוקרטי. את ערך הדמוקרטיה במובן הפשוט של קבלת הכרעת הרוב גם כשאינה לטעמך, הם זנחו רגע לאחר שאיבדו את הרוב בעם

1.  אין להתפלא על זעקות השבר שעולות ממחנה השמאל לנוכח יוזמות החקיקה שעשויות לשנות את הרכבו, צביונו והיקף סמכותו של בית המשפט העליון. נראה כי הרוב הדומם בישראל ניעור סוף סוף מתרדמתו רבת השנים, ובאמצעות נבחריו הפרלמנטריים הוא מבקש להחזיר לעצמו את הזכות לנהל את המדינה על פי השקפתו. מישהו מנסה להכניס מקלות בין גלגלי השיטה המתוחכמת שמאפשרת לשמאל לשלוט בפועל במדינה גם כאשר הימין מנצח בבחירות. אין פלא שזהבה גלאון וחבריה מודאגים למדיי.

2.  למרות רוממות הדמוקרטיה שבפיו, השמאל הישראלי מעולם לא היה באמת דמוקרטי. את ערך הדמוקרטיה במובן הפשוט של קבלת הכרעת הרוב גם כשאינה לטעמך, הם זנחו רגע לאחר שאיבדו את רסן השלטון במהפך של 77'. כשמשה נגבי ודומיו מדברים על דמוקרטיה, הם מתכוונים  בעיקר למה שמכונה בפיהם 'ערכי הדמוקרטיה': זכויות וחירויות הפרט, פלורליזם, הומניזם, קוסמופוליטיות, חילוניות, וכמובן - קדושתם של בית המשפט העליון ושופטיו השומרים על כל אלה. והערכים הללו חשובים כמובן יותר מערכי היהדות, הלאום והמשפחה, וחשובים גם יותר מדעתו של הרוב. העם טעה, קבע איש השמאל יצחק בן-אהרון כשנודע שהליכוד בראשות מנחם בגין זכה בבחירות. וטעויות כידוע צריך לתקן. לקח להם כמה שנים, אבל הם מצאו וביססו את הדרך שמאפשרת למיעוט השמאלני להשליט את תפישתו הליברלית-חילונית-שמאלנית על החברה הישראלית, שהיא ברובה שמרנית, לאומית ובעלת זיקה למסורת.

3.  לאחר שאיבד את הרוב בעם ואת שליטתו במערכת הפוליטית, השמאל עבר להישען על הדומיננטיות שלו במוקדי כוח והשפעה שהשליטה בהם איננה תלויה בהכרעה דמוקרטית. העם הוא אמנם מסורתי, שמרני ונוטה ימינה, אבל רוב מוקדי הכוח וההשפעה נתונים לשליטה אשכנזית-חילונית-שמאלנית שאינה עומדת לבחירה דמוקרטית. הרוב הפרלמנטרי אמנם לא בידם, אבל התקשורת כן, ועוד איך. אז התקשורת השמאלנית תנצל את השפעתה כדי לגרום לפוליטיקאים מהימין לאמץ את הדרך של השמאל. היא תעניק מעטפת אתרוגית לראש ממשלה מהליכוד ששבר שמאלה כמו אריאל שרון, בעוד ראש ממשלה כמו שמיר השומר על העקרונות שבשמם נבחר יושם על ידה ללעג וקלס. לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו התקשורת תעשה את המוות כמעשה שיגרה, אך היא תזכה לכותרות מחמיאות כאשר תתגייס למאבק לטובת "ילדי העובדים הזרים" הנתמך בידי התקשורת.

ולא רק בתקשורת שולט השמאל. התרבות, האקדמיה, ההון והכלכלה, ובמידה לא מבוטלת גם צמרת המימסד הביטחוני, כולם מוקדי כוח הנשלטים בידי אנשי שמאל שמפעילים לחצים על נבחרי הציבור, מבלבלים את דעתם ומסיטים אותם מדרכם. אך מעל לכל אלה עומד הממסד המשפטי, ובראשו גולת הכותרת - בית המשפט העליון. כי כל הממסדים שבשליטת השמאל יכולים ללחוץ על מקבלי ההחלטות ולהשפיע עליהם, אבל רק לשופטי בג"ץ יש סמכות לקבל החלטות שהכנסת והממשלה הנבחרת חייבות לציית להם. השמאל זיהה את בית המשפט העליון כמוקד כוח שערכו לא יסולא בפז, ומאז הוא שוקד לחזק את כוחו של בג"ץ, להעניק לו עוד ועוד סמכויות החלטה על חשבון סמכות הרשות המחוקקת והמבצעת, ולדאוג שמוקד כוח זה יישאר תחת דומיננטיות שמאלנית ברורה.

4.  במסגרת חיזוק סמכותם והשפעתם הנהיגו רוב השופטים 'אקטיביזם שיפוטי', שמאפשר להם להתערב בהחלטות הרשות המבצעת ולפסול גם החלטות שאין בהן כל פגם חוקי. די בכך שהן אינן עומדות במבחן הסבירות - כלומר לא ההחלטות הנכונות לפי דעתם של השופטים.

מהלך נוסף של האימפריאליזם השיפוטי היה חקיקת חוקי היסוד והכרזה על 'המהפכה החוקתית', שבעקבותיה החל בג"ץ לפסול חוקים שחוקקה הכנסת בטענה שהם סותרים את חוקי היסוד ואינם חוקתיים. 'המהפכה החוקתית' בוצעה במחטף ובשיתוף פעולה של אהרון ברק וחבריו עם כמה ח"כים שותפי סוד. רוב הח"כים שהצביעו לפי תומם בעד חוקי היסוד כלל לא הבינו שהחוקים הללו פוגעים במעמדם ומכרסמים בסמכות החקיקה שלהם. שופטי בג"ץ מתהדרים בכך שהם משתמשים באיפוק רב בסמכות לפסול חוקים שאותה ניכסו לעצמם. למעשה, חברי הכנסת כבר למדו שאין טעם לחוקק חוקים שייפסלו בבג"ץ, והם נמנעים מכך מלכתחילה. אימת האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ מושלת בכל המערכות, שמסתייעות בייעוץ משפטי ומכוונות את עצמן שלא לחרוג ממתחם הפעולה שבג"ץ צפוי לאשר להן. המשפט "זה לא יעבור בג"ץ" מגביל מלכתחילה את פעולות הכנסת ושאר רשויות השלטון.

5.  בעיה נוספת שהיה צורך להתגבר עליה היא שבג"ץ, מטבע התנהלותו, אינו יכול להתערב בעבודת הממשלה אלא כאשר מישהו הגיש לו עתירה. כדי שבג"ץ יוכל להתערב ולהורות לממשלה להקצות תקציבים ולמגן בתים באזור עזה, צריך שמישהו שרואה את עצמו נפגע ממדיניות הממשלה יגיש בג"ץ. כדי לטעון שהממשלה חייבת לעקור מייד מאחז היושב על קרקע פרטית, יש צורך בעותר פלשתיני שיטען שההשתהות של הדחפורים פוגעת בו משום שהאדמה היא שלו. ומה אם עותר שכזה אינו בנמצא? האם שופטי בג"ץ יהיו מנועים מלהתערב? ובכן, גם לכך נמצא פתרון בדמותם של העותרים הציבוריים. לשמאל הישראלי יש מאות עמותות שעוסקות בענייני ציבור. חלק הארי שלהן נתמך בידי הקרן לישראל חדשה, ורבות מהן זוכות לתקצוב נדיב מהאיחוד האירופי וממדינות זרות. עתירות לבג"ץ מהוות חלק משמעותי מפעילותן של רבות מאותן עמותות כמו האגודה לזכויות האזרח, בצלם, שלום עכשיו, יש דין ועוד. בג"ץ העניק לעמותות הללו סמכות לעתור בשם הנפגעים ולייצג אותם גם אם כלל לא קיבלו ייפוי כוח לעשות זאת. כך נסללה הדרך בפני השופטים לקבל להכרעתם עוד ועוד סוגיות ציבוריות.

6.  כדי שהרוב הדמוקרטי בעם יצליח להוביל את המדינה על פי דרכו, ולא על פי השקפת המיעוט השמאלני השולט בבג"ץ, נוקטים כעת הח"כים מהמחנה הלאומי בכמה צעדים מקבילים. מצד אחד מנסים לצמצם את כמות הנושאים שבג"ץ מתערב בהם. לכך נועדה הצעת החוק שמונעת מעמותה ציבורית לעתור לבג"ץ אלא אם מצטרף לעתירה אדם שנפגע מההחלטה השלטונית שנגדה מוגשת העתירה. כלומר, לא עוד עתירות שמגישים אנשי 'יש דין' בשמם של פלשתינים בעלי קרקע שאיש אינו יודע מי והיכן הם. מצד שני מנסים הח"כים לצמצם את התערבות בג"ץ על ידי מינוי שופטים בעלי גישה שמרנית ומאופקת שאינם נוטים לאקטיביזם שיפוטי. לכך נועד 'חוק גרוניס' של ח"כ יעקב כ"ץ, המבקש לאפשר את מינוי של השופט אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון. גרוניס נוטה להתערב פחות ממרבית עמיתיו בהחלטות הכנסת והממשלה, מה שיותיר מרחב סמכות והחלטה רב יותר בידי נבחרי העם.

במקביל מבקשים שרים וח"כים לקדם מינוי של שופטים שיגוונו את הצביון הסוציולוגי והאידיאולוגי של בג"ץ. מכיוון שהחלטות השופטים נגזרות מהשקפת עולמם לא פחות מאשר ממשמעותו הפשוטה של החוק, יש להניח שמינוי שופטים בעלי גישה יותר שמרנית, לאומית ויהודית יניב החלטות בג"ץ קצת יותר מאוזנות.

השמאל מבין היטב מה מתרקם כאן, ולא בקלות הוא ישמוט את עמדת הכוח שמאפשרת לו להשליט את עמדת המיעוט שלו. לא במקרה נלחם 'הארץ' כארי נגד מינוי של השופט המצטיין הדתי והמתנחל נועם סולברג. חבל שכמה שרים מהליכוד לא מצליחים לקרוא את המפה ולהבין את הפח שטומן להם השמאל. טוב שישנם גם ח"כים אמיצים ונחושים שערים לשליחותם ולתפקידם - להחזיר את סמכות ההחלטה לידי הרוב הדמוקרטי.