בשבע 469: עניין אישי

דני הירשברג. בן 45. נשוי לנועה ואב לחמישה. תושב טלמון. מזכ"ל בני עקיבא

עפרה לקס , כ"ז בחשון תשע"ב

דני הירשברג. בן 45. נשוי לנועה ואב לחמישה. תושב טלמון. מזכ"ל בני עקיבא

* התחלה: תל אביב, תשכ"ו. ילד רביעי שבמשך השנים הפך להיות הסנדוויץ'. ההורים לא רק גידלו מספר ילדים גדול מהמקובל, אלא גם דאגו שהדרדקים יהיו לבושים באותם בגדים. "נחשי מה היה קורה כשהיינו הולכים ברחוב".

* נוף ילדות: המגורים היו סמוך לכיכר דיזנגוף. המזרקה של אגם ממוקמת בדיוק במגרש שבו רכבו על האופניים.

* דור שני: ההורים נולדו בגרמניה וניצלו בעור שיניהם. "מה שהשפיע על התעניינות שלי בשואה ובכלל על התודעה, תחושת השליחות והצורך לעשות".

* חינוך: "לפי סדר החשיבות זה הבית ואחר כך בני עקיבא, וכן - היה גם בית ספר".

* בית הספר: 'מוריה' תל אביב, ואחר כך ישיבת נחלים.

* בני עקיבא: סניף תל אביב מרכז. בעבר ההנהלה הארצית של התנועה שכנה באותו הבניין. "כמדריך 'נבטים' צעיר תיכננתי השבעה לחניכים. עליתי לקומת ההנהלה הארצית והזמנתי את המזכ"ל, אמנון שפירא, שיבוא לדבר בטקס. אולי הייתי חצוף אבל הוא נענה בשמחה. וכך במקום שיש בו היום גורד שחקים, התקיימה השבעה ל-15 חניכים ובה נכח גם המזכ"ל".

* שכול: כשהיה בן 16 נהרג האח יצחק, במלחמת לבנון הראשונה. "האירוע הזה הוא מכונן עבורי. יש לו השלכות על החיים שלי ועל ההתפתחות שלי".

* שליחות: "אחרי השבעה ההורים אספו אותנו ואמרו שממשיכים לחיות. ניתבנו את השכול למקום של עשייה וצמיחה. זה שאח גדול ממני מסר את נפשו על קידוש השם, מעלה בי את השאלה איך אני יכול לחיות על קידוש השם". התקווה התמידית היא להצליח בזה.

* היי צפונה: לאחר השמינית הגיע פרק של שש שנים בישיבת ההסדר בחיספין. בתוכן היו גם צבא וחתונה.

* הצבא: "מכיוון שהתגייסתי סמוך מאוד לנפילתו של אחי, הלכתי עם הקו הצבאי ולא ביקשתי מהוריי שיחתמו על שירות קרבי". אין חרטה על ההחלטה. השירות התקיים במסגרת בית הספר לפיתוח מנהיגות של חיל החינוך.

* חתונה: נשוי לנועה. כשהוא עזב את ההדרכה היא נכנסה במקומו, "והיתה העברה מסודרת של המידע". נועה עוסקת שנים רבות בהוראה, בייעוץ זוגי ובהדרכת כלות והיא בעלת תואר ראשון ושני בספרות. לשניים חמישה ילדים. הגדולה בשנה שנייה של שירות לאומי, לא קומונרית.

* טלמון: "גרים כאן 15 שנה, קהילה צעירה, ציונות דתית מגוונת. מקום שטוב לחיות בו".

* אקדמיה: תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה, תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. והדרכה בפולין.

* פולין: "אני אמנם מדריך קבוצות, אבל לא מאלה שאומרים שחייבים לצאת. אם ההדרכה נעשית באופן נכון, היא יכולה לבנות נדבך חשוב ונכון באישיות של בני הנוער. אבל היא לא תמיד נעשית כך".

* מסע בין דורי: לאחד המסעות התלווה האב, שהוריו נרצחו באושוויץ. "ללכת איתו שם היתה חוויה מיוחדת במינה".

* התוכניות: בתום ההסדר היה תכנון מסודר לעלות ירושלימה, ללמוד בישיבה גבוהה ולעבוד. היתה גם מחשבה להתנדב תוך כדי, ולאמץ את אחד מסניפי בני עקיבא בבירה. הדבר נאמר למזכ"ל דאז, אברהם ליפשיץ, איש חיספין, והוא כבר דאג לשאר.

* השאר: "ליפשיץ בירר, חזר אליי ואמר שהוא רוצה שאני אעזוב הכל ואהיה רכז מחוז דן או ירושלים. אמרתי לו שהכל כבר סגור לשנה הבאה, אבל הוא, כמו ליפשיץ, לא יצא מהסלון שלי עד שאמרתי לו כן".

* בשירות התנועה: שלוש שנים רכז מחוז ירושלים, שלוש שנים רכז מחלקת כוח אדם וארבע שנים סמזכ"ל.

* בני עקיבא כמסלול: "לא היתה החלטה כזו, אבל בדיעבד זה היה טבעי. מצאתי את עצמי בתנועה שאני מרגיש שייך אליה. זה לא מקום עבודה, אלא אחד ממוקדי העשייה בחברה הישראלית. כשעזבתי, אחרי עשור, זה לא היה פשוט".

לעזוב: "כי במידה מסוימת תנועה חייבת להיות בתנועה ומיציתי את עצמי. פיניתי מקום לצעירים ומוכשרים ממני. העבודה גם היתה אינטנסיבית. הילדים וגם אני הרגשנו שצריך יותר אבא בבית. פניתי למקומות אחרים".

* מקומות אחרים: לפני 11 שנים הגיע למרכז ישיבות בני עקיבא, לבקשתו של אלחנן גלט, שהיה מזכ"ל בני עקיבא קצת קודם. הוא שימש כגזבר. "הייתי שותף ליצירה של המרכז, שעשה פריצת דרך מדהימה. הגענו למקומות חדשים והבאנו לשם רוח רעננה".

* החור בכיס: "צריך לעשות כמה שאפשר כדי להוזיל עלויות בישיבות התיכוניות. צריך לזכור גם שתמיכת המדינה בלימודי הקודש הצטמצמה והתקנים השונים של ביטחון ובטיחות עלו, וזה גורם הוצאות שאין כנגדן הכנסות".

* השיפור: "במרכז יב"ע הגענו למצב שעלות שכר הלימוד היא בסביבות 5,000 שקלים לשנה ויש מקומות שפחות. ארוחת צהריים והסעות מייקרות את העלויות בעוד כמה אלפי שקלים".

* האחריות: "בציונות הדתית רוצים לשלם פחות וגם לבחור את השירות ואת מקום השירות. גם אני בחרתי. הבנים שלי הלכו לפנימיות, ושילמתי. המדינה קבעה שהעלות של חינוך פנימייתי היא סביב 20 אלף שקלים".

* המשכורות ברשת: "לא גבוהות מדי. אם רצונך שראש הישיבה יהיה מסור כל כולו למוסד, כולל 15-13 שבתות בשנה, ראוי שתשלם. רוב הראשים היו יכולים להיות בו זמנית רבני יישוב ומחנכי כיתה".

* המינוי: כשהרב דרוקמן התקשר וקבע פגישה דחופה, הוא לא ידע במה מדובר. אשתו דווקא ניחשה. "הרגשתי כבר מחוץ לרשימת המועמדים למזכ"לות". התשובה הספונטנית היתה לא.

* נעליים: "ולא רק של הרב בני נכטיילר, גדולות עליי בכמה מספרים. לא ראיתי את עצמי ראוי ומתאים לעמוד בראש הארגון העוצמתי הזה".

* להיות מזכ"ל: "אחריות עצומה להיות רגיש לקולות השונים בציונות הדתית. זו אימפריה עם מגוון שכולל את איתמר וקבוצת יבנה וחצור בגליל וסניפי אתיופים ורוסים. צריך לחשוב איך מתקדמים ומקדמים את הנוער המגוון הזה, שמתחנן לאתגרים".

* זה נוער זה? "הנוער של היום לא נופל מזה של פעם. יש יותר ויותר בני נוער שרוצים להדריך בסניפי חוץ ובשבטי יובל, וגרעיני 'נחשון' שרוצים לעשות".

* תנועת נוער בעידן הפייסבוק: אחרי דיונים ארוכים החליטה התנועה שב'ספר הפנים' היא לא תהיה. אבל היא מחזיקה אתר מעודכן שישודרג בקרוב, שולחת איגרת למדריכים עם הצעות לפעולה מדי סוף שבוע, וגם ההורים מקבלים ד"ש מן המזכ"ל באמצעות הדוא"ל. אפילו בחירת שם השבט החדש תיעשה, במידה מסוימת, ברשת.

* השם החדש: "ייבחר על ידי המליאה, ויישמר בסוד עד מוצאי שבת". בכפוף למיסרונים ששולחים חברי המליאה לילדיהם ונכדיהם תוך כדי ההצבעות.

* אם לא היית בבני עקיבא: "הייתי בעולם החינוך ובעולם התורה. הנושא של תולדות עם ישראל מאוד מעסיק אותי".

 

  • ובמגרש הביתי:

*בוקר טוב: "רץ לתפילה כי אני מאחר. ובחזור, עוד לפני קפה, פותח את האימייל".

* השפם: "אין לי אומץ אפילו לנסות להוריד".

* דיסק ברכב: "הלוואי שסלקום היתה מאפשרת לשמוע מוזיקה". אבל יש באוטו לא מעט דיסקים שממתינים ליום המיוחל. כרגע זה 'הלב והמעיין'.

* שבת: מניין ראשון. "חוזר הביתה בשמונה ורבע, יושב ולומד עם הבנים וזה הזמן הכי כיפי". כשהבנות חוזרות מהתפילה במניין השני מגיע תורן ללימוד המשותף.

* עיתים לתורה: למעלה מעשור מתקיים בבית שיעור שבועי בגמרא. "הוא מתקיים גם בלעדיי, אבל אני משתדל לא להפסיד". מעבר לכך לומד כל יום "ובוודאי בשבת, המוקדשת לכך".

* חיית מחמד: "לא בקטע".

* עוזר בבית: עורך קניות, ולא מצליח להקפיד על בקשת האישה לעשות זאת בלי חולצת תנועה. גם בשבת נותן יד סביב המטלות המתבקשות.

* מה מפחיד: "לא להיות רלוונטי ולא להיות מחובר, בין אם לילדים בבית, ובין אם בדברים שבהם אני עסוק".

* לא ייכנס הביתה: מי שלא ירצה.

* תחביב: קריאה ורכיבה על סוסים. "חיכיתי עד שהצלחתי לשכנע את רעייתי שכדאי שהבן ילמד לרכוב, ואז למדתי איתו. מאז גונבים פעם בכמה זמן יום ורוכבים עם הילדים". הכל עד התפקיד הנוכחי, כמובן.

* כשתהיה גדול: "מקווה שאמשיך לעסוק בתחומים של עם ישראל וחינוך. מאוד רוצה להמשיך להתעמק בהיסטוריה כתחביב".