בשבע 469: עוברת בירוק

אחרי שלושים שנה בעיר עברנו במקרה לשומרון ומצאנו אוויר ואווירה נקיים, המון עשייה והכי חשוב, אנשים נורמליים

אסתי רמתי , כ"ז בחשון תשע"ב

אחרי שלושים שנה בעיר עברנו במקרה לשומרון ומצאנו אוויר ואווירה נקיים, המון עשייה והכי חשוב, אנשים נורמליים * רק מהרגל עירוני אחד אני מתקשה להיגמל

לפני שנתיים וקצת הפכתי למתנחלת מן המניין. צר לי להודות שזה לא היה ממש בכוונה. במשך שנים חיפשנו מקום מתאים לגור בו, וחרשנו את הארץ מצפון ועד דרום. אבל לגור ביש"ע לא עלה על דעתי. כלומר, עלה, וירד מיד. אידיאולוגית אני בעד, כמובן (אתם חושבים שהייתי כותבת כאן אם לא?) אבל קצת פחדתי.

מה לעשות, ולמסבב הסיבות היו תוכניות אחרות. בעקבות פרסום על בית למכירה באתר 'יד2' מצאנו את עצמנו יום בהיר אחד גרים ביישוב יפהפה, שקט וקרוב למרכז - ובשומרון.

באופן טבעי, היו מעט חבלי קליטה. את הזבל נאלצנו פתאום לזרוק במכולה מרוחקת, במקום בחדר הפחים (פעם נסענו איתו בטעות עד פתח תקווה). ובכלל, עשינו בו-זמנית הרבה שינויים: מעיר ליישוב, משכונה דתית לקהילה מעורבת ומדירה לבית פרטי, שבו אי אפשר להתפטר מהוועד.

וגם עברנו מישראל הקטנה לארץ ישראל השלמה. אין לי מושג למה ציפיתי, אבל אני מוכרחה להודות שקצת הופתעתי לגלות שהחיים ביישוב הם פשוט... נורמליים. אנשים הולכים, באים, עובדים, לומדים, מבלים. מתעצבנים בתור בקופת חולים. קונים לחם במכולת. השמאל מתייחס למפעל ההתיישבות כאל הפגנה בת שלושים שנה, ואין לו מושג אילו חיים רגילים ושוקקים יש כאן.

כמובן שיש למגורים בשומרון גם כמה חסרונות: ברקע יש חשש ביטחוני וחשש מדיני - אבל מי חושב על זוטות אלה במהלך חיי היום יום? מה שיותר מטריד הוא החששות של אנשים אחרים. כשגרנו בעיר, טכנאים ושליחים לא פחדו להגיע אלינו. גם הקטע של הנגישות לשאר אזורי הארץ פחות נוח. אני יודעת שאסור להתלונן, כי באופן יחסי התחבורה אלינו די סבירה. אבל בכל זאת, כשילדים צריכים להגיע מ'חורים' אחרים בארץ ל'חור' שלנו, זה פרויקט די מורכב. לכן כולם נוסעים כאן בטרמפים, חוץ ממני. בכל זאת, אחרי שלושים שנה בעיר מפתחים עכבות מסוימות.

אבל לטעמי, היתרונות עולים על החסרונות, ובהרבה. אין פקקי תנועה, אין בעיות חנייה, האוויר נקי, הנוף פסטורלי והילידים ידידותיים. רגוע כאן, פשוט כאן, ועם זאת יש המון עשייה - חינוכית ותרבותית: בתי ספר מושקעים, מתנ"סים, ספריות, אפילו חדר כושר. בתוך היישובים הרבה פחות מפחיד להסתובב בלילה מאשר ברחובות העיר. וכמובן, מי שמגיע לכאן גם זוכה במצוות יישוב הארץ מן המובחר.

ועכשיו תשאלו למה אני מספרת לכם את כל זה? לשכנע את המשוכנעים? הרי לקוראי 'בשבע' מיצהר ועד טלמון אני לא מחדשת כלום? אז זהו, שעיתון 'בשבע' מגיע גם לעוד כמה אזורים בארץ. ואני מוכנה להתערב איתכם שלא מעט מאלה שקוראים אותי עכשיו מעולם לא עברו את הקו הירוק. לא משנה אם הם דתיים או ימניים – אם לא היתה להם סיבה מיוחדת להגיע ליו"ש, אין להם מושג מה קורה כאן. ולמרות שהם אולי לא חובבים במיוחד את התקשורת, בלית ברירה הם שואבים ממנה את המידע. אני יודעת את זה על עצמי. אני עוד זוכרת את השוֹק שקיבלתי כשעברתי לראשונה בחיי דרך בית-אל בטיול שנתי בתיכון. הייתי בטוחה שכל מה שאני אראה זה שני קרוואנים ועז.

אז אנשים טובים, מצפון ומדרום וממרכז – אתם מוזמנים. בואו לטייל ולהכיר את השומרון, ואולי תתאהבו בו כמוני. בחורף הפריחה פה מדהימה. טיולי 'משקפת' שמארגנת מועצת יש"ע תפורים עליכם בדיוק. אה, ואל תשכחו להגיד שאני שלחתי אתכם. הבנתי שמקבלים על זה ארוחה זוגית חינם.

חוט של זיכרון

מאז חשפתי כאן את כתובת הדוא"ל הסודית שלי, מחכות מדי פעם בתיבה שלי הפתעות נחמדות. על החברה מהתיכון כבר סיפרתי, ואני תמיד שמחה לגלות תגובה, אפילו אם היא עצבנית, קל וחומר אם היא מפרגנת. כך התוודעתי גם לסיפורה של שלומית פלס, לדמותה של בתה עטרה ז"ל, וגם לספר 'חוטים על ההר'.

לכאורה זהו עוד ספר ילדים חביב. ספר בסגנון קצת פילוסופי, בדומה ל'עץ הנדיב' או ל'ציפור הנפש'. כתוב על ידי רות עציון ('הסנדל של אייל'), ומאויר בידיה האמונות של נורית צרפתי, הוא מספר מעין אגדה על הר גבוה ועל חבורת חוטים צבעוניים שמעפילים אל הפסגה. כל צבע והמסלול שלו, כל חוט עם אופיו המיוחד. וכשהחוט השחור מתייאש מהטיפוס הקשה, החבורה כולה מתגייסת לעזרתו, ומציעה דרכים להתגבר על המכשולים. מדובר במשל נאה שמוגש בחן, גם בכתיבה וגם באיורים, ספר שיכול לשמש היטב מדריכה בתנועת נוער או מורה בשיעור חברה. אך רק דפדוף לסוף הספר יגלה לנו שאנו אוחזים בידינו ספר זיכרון.

עטרה פלס-אלון, אם לשניים ותושבת כוכב השחר, היתה בת עשרים וחמש בלבד כשנספתה בתאונת דרכים. מספר שנים לאחר האסון, החליטה אמה שלומית להנציח את זכרה בספר ילדים. בניגוד לספרי זיכרון רגילים, ב'חוטים על ההר' שמה של עטרה לא מופיע ולו פעם אחת. לעומת זאת, לאחר הקריאה הראשונה אפשר לעבור שוב ולמצוא את דמותה וערכיה עולים ומאירים מבין השורות. ערכים יפים וטובים כמו שמחת חיים, חתירה בוטחת למטרה ומשפחתיות חמה.

בעיניי, מדובר בדרך מיוחדת להנציח בחורה מיוחדת. זו דרך שיכולה לגלגל הלאה משהו מחוט חייה שניתק בגיל צעיר כל כך.

לח"ח, ב"ב ועוד דברים שאתם חושבים שכדאי שאני אדע: eramati@gmail.com