בשבע 469: חוזרים לכיכר

מפגיני כיכר תחריר יצאו לסיבוב נוסף של מחאות חריפות, לאחר שהשלטון הצבאי במצרים מונע לטענתם את העברת הממשל לידיים אזרחיות

חגי הוברמן , כ"ז בחשון תשע"ב


הציבור במצרים רוצה לחם, רוצה עבודה. מאז הודח מובארק מצבה הכלכלי של מצרים רק הורע. התיירות, אחד מענפי ההכנסה העיקריים של מצרים, פסקה כמעט לחלוטין. קשה להאמין, אומר גורם מדיני ישראלי, ששלטון מצרי כלשהו ישקיע כעת כספים ומשאבים בעימות צבאי עם ישראל, במקום בשיפור המצב הכלכלי
מפגיני כיכר תחריר יצאו לסיבוב נוסף של מחאות חריפות, לאחר שהשלטון הצבאי במצרים מונע לטענתם את העברת הממשל לידיים אזרחיות | בישראל חוששים מפני תפיסת השלטון במצרים בידי האחים המוסלמים, אך מעריכים כי הללו לא יפתחו בעימות צבאי עימה בעתיד הקרוב | הגנרלים המצרים עסוקים בינתיים במתן הבטחות להמון הזועם ובשיגור מסרים מרגיעים לכיוון ישראל

ראש המועצה העליונה של צבא מצרים, הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי, עשה שלשום ניסיון אחרון להציל את שלטונו ולעצור את האנרכיה במצרים. בנאום לרבבות האזרחים שגדשו את כיכר תחריר שבקהיר "בהפגנת המיליון" נגד השלטון הצבאי בארצם, הכריז טנטאווי כי "אין בכוונתנו לתפוס את מקומו של שלטון העם". "אנו מחויבים להעביר את הסמכויות ואת הכוח לנציגי העם שייבחרו", אמר. עם זאת, טנטאווי הבהיר כי איננו מקבל את הדרישה העיקרית של המפגינים: שיתפטר לאלתר מתפקידו.

אתר האינטרנט של העיתון "אל-אהראם" דיווח כי חברי המועצה הצבאית סיכמו בישיבתם שהבחירות לפרלמנט בקהיר ייערכו בשבוע הבא, וכן כי ההתמודדות לנשיאות מצרים תתקיים לכל המאוחר בקיץ הקרוב. ההמונים לא השתכנעו. דבריו של טנטאווי בכיכר לוו בקריאות בוז רמות. אלפי מפגינים נשארו בלילה בכיכר לאחר נאומו של הגנרל.

עוד קודם לכן קיבל טנטאווי את התפטרותם הלא מתוכננת של ראש הממשלה עיסאם שרף ושריו, צעד שלא ממש שיכך את זעם ההמונים.

ממשיכים לאגור נשק

מאז פרצו המהומות מחדש בכיכר תחריר ביום שישי שעבר, הגיע מניין ההרוגים ל-35 (נכון ליום ג') ומספר הפצועים עומד על יותר מ-1,500. המפגינים שהתגודדו בכיכר לא הסתפקו במחאה שקטה ויידו אבנים, רימוני הלם ובקבוקי מולוטוב לעבר כוחות הביטחון. אלה לא נותרו חייבים והגיבו בירי גז מדמיע וכדורי גומי. "העם דורש להפיל את המשטר הצבאי ואת הדיקטטור הצבאי חוסיין טנטאווי", זעקו ההמונים. דווקא אחרי הנאום התפשטו המהומות מחוץ לקהיר. בעיר אלכסנדריה מפגין אחד נהרג בהתנגשויות עם שוטרים ועוד כמה נפצעו. מדובר בהרוג הראשון מחוץ לבירה קהיר במהומות האחרונות.

האירועים במצרים עוררו דאגה מובנת בישראל. מצרים בשליטת האחים-המוסלמים היא חלום בלהות של כל אזרח ישראלי. מצרים, להזכיר, היא המדינה הערבית המובילה בעולם, ובחצי יובל השנים הראשונות של מדינת ישראל הובילה את כל המלחמות נגדה. כמו ישראל, גם מצרים נהנית מסיוע ביטחוני קבוע מארצות הברית — בסכום של כ-1.3 מיליארד דולר לשנה. הסכם שנחתם בין המדינות בשנת 2007 מבטיח למצרים את המשך הסיוע הזה עד שנת 2018 לכל הפחות, גם אחרי עידן מובארק, והוא מאפשר לה לרכוש נשק מארצות הברית בלי תלות בעלותו הכלכלית. כמו ישראל, מצרים מחזיקה בנשק מערבי מודרני, הכולל 217 מטוסים מדגם F-16, מסוקי תקיפה "אפאצ'י", טנקים אמריקניים מדגם M1A1 שנרכשים בחלקים ומורכבים במצרים. מאז הוחל ברכישתם, הרכיבה התעשייה הצבאית המצרית 880 טנקים, והעסקה האחרונה, המתממשת בימים אלה, כוללת 125 טנקים נוספים.

לחיל הים המצרי הזמנה תלויה ועומדת לרכישת ארבע ספינות טילים מהירות מארצות הברית, שהראשונה שבהן אמורה להיות מסופקת באביב הקרוב. מצרים רוכשת נשק גם ממקורות אחרים, וזאת במסגרת מגבלות התקציב שלה. היא מצויה כעת במשא ומתן עם גרמניה על רכישתן של צוללות מדגם 214  - דגם הדומה מאד לצוללות "דולפין" הישראליות. מצרים גם שומרת על קשריה הצבאיים עם רוסיה ועם מדינות נוספות בברית המועצות לשעבר, הן לצורך השבחת הנשק המתיישן שלה מהעידן הסובייטי, כמו ההשבחה של נגמ"שים באוקראינה, והן לרכישת מערכות נשק חדשות, כמו רכישתה זה לא מכבר של מערכת הגנה אווירית להגנת נקודה מדגם "סטרלץ" מרוסיה.

שומרים על התמיכה האמריקנית

המחשבה שהארסנל הזה יופנה בשלב כלשהו נגד ישראל, מדירה שינה מעיני היושבים בירושלים. בתחילת השבוע קיימו גורמי הביטחון ולשכת ראש הממשלה דיונים מעמיקים, בניסיון להבין כיצד תשפיע הטלטלה הפוליטית במצרים על היחסים העדינים בין שתי המדינות ועל המצב הביטחוני באזור. הרמטכ"ל בני גנץ וראש אמ"ן אביב כוכבי הופיעו  בפני שרי הקבינט לדיון ארוך, בו הציגו את הערכת המודיעין השנתית של צה"ל תוך התייחסות מיוחדת למצב במצרים. הם הסבירו לשרים כי מערכת הביטחון מתכוננת לתרחישים קיצוניים שעלולים להתרחש במצרים בעתיד. עם זאת, ויחד עם גורמים מדיניים נוספים, ניסו השניים להרגיע בהסבירם שגם אם האחים המוסלמים יתחזקו, הם אינם מעוניינים בעימות חזיתי עם ישראל. המהומות במצרים הן בעיקרן מהומות כלכליות. הציבור רוצה לחם, רוצה עבודה. מאז הודח מובארק מצבה הכלכלי של מצרים רק הורע. התיירות, אחד מענפי ההכנסה העיקריים של מצרים, פסקה כמעט לחלוטין. קשה להאמין, אומר גורם מדיני ישראלי, ששלטון מצרי כלשהו ישקיע כעת כספים ומשאבים בעימות צבאי עם ישראל, במקום בשיפור המצב הכלכלי. עימות צבאי עם ישראל פירושו ויתור על הסיוע הכספי האמריקני השנתי. מה עוד, שדווקא בגלל שרוב הנשק המצרי הוא נשק אמריקני, בעיקר חיל-האוויר, מבין כל מצרי שבמקרה של מלחמה יזומה עם ישראל, ארה"ב תעצור את אספקת חלקי החילוף והתחמושת למטוסים ולמסוקים. בפועל, הכוח האווירי המצרי יושבת או ידעך בתוך זמן קצר, כמו שקרה לחיל-האוויר האיראני, הממשיך להפעיל מטוסי פאנטום מיושנים, שבכל העולם, גם בישראל, כבר הפסיקו לטוס.

השבוע נודע שקהיר העבירה לישראל מסר מרגיע בדבר מחויבותה לתהליך השלום. המסר הועבר על ידי גורמים בכירים מאוד בצמרת המצרית לגורמים דיפלומטיים בירושלים. "השלום עם ישראל הוא בעל חשיבות אסטרטגית עבור מצרים", אמרו הגורמים בקהיר.

הצבא הפך לשנוא

העילה המיידית לפרוץ המהומות היתה ניסיונו של הצבא לכונן מועצה לביטחון לאומי כסמכות עליונה במדינה, שכוחה גובר על בית הנבחרים והנשיא, שאמורים להיבחר בשבועות הקרובים. מועצה מעין זו התקיימה בטורקיה והבטיחה לאורך שנים את שליטתו של הצבא במדינה, עד להופעתו של ארדואן לפני 7 שנים. התחושה שהגנרלים של המועצה הצבאית העליונה, השולטת במצרים מאז הדחת מובארק, אינם מתכוונים לוותר על השררה, היא שהוציאה את ההמונים לרחובות לפני הבחירות לפרלמנט, המתוכננות ליום שני בשבוע הבא.

כשנפל הנשיא מובארק לפני עשרה חודשים, היה הצבא המצרי יקיר המפגינים. הוא זה שהכריח את מובארק לפרוש. הוא זה שהרחיק את משטרת המהומות מן הרחובות. הוא זה שהגן בטנקים ובכלי הרכב המשוריינים שלו על שלומם של אלו שנשארו בכיכר. הוא זה שהבטיח עתיד חדש של חופש ודמוקרטיה לאזרחי המדינה.

אבל חודשי החסד הסתיימו. הקש ששבר את גב הרחוב המצרי והוציא את ההמונים לרחובות, היה המסמך שחובר בהשראת הצבא כבסיס לחוקה העתידית של מצרים. במסמך העקרונות שגיבשו מספר גופים פוליטיים יחד עם סגן ראש הממשלה, עלי א-סלמי, הומלץ להבטיח את מעמדה של המועצה הצבאית העליונה בחוקה. בין השאר, קבע המסמך כי למועצה יהיו סמכויות נרחבות הנוגעות למדיניות ולתקציב הביטחון גם לאחר שהשלטון יועבר לידיים אזרחיות. סעיפים 9-10 של המסמך בטיוטה המעודכנת הקנו למועצה הצבאית זכות בלעדית לעסוק בכל מה שקשור לענייני הצבא ותקציבו, בנוסף לסמכות בלעדית (במסמך המתוקן המילה הזו נמחקה) לאשר כל חקיקה הקשורה לכוחות המזוינים. לפי המסמך, תוקם גם מועצה להגנה לאומית בראשות הנשיא שתהיה אחראית על האמצעים לשמירה על ביטחון המדינה ושלומה.

הסעיפים הנוגעים לביטחון המדינה הרגיזו מאוד את תנועות המחאה, שטענו שהמועצה אולי תעביר את השלטון לידיים אזרחיות אך תמשיך לפקח על הפרלמנט ועל התקציב. המפגינים טרחו להזכיר שוב ושוב, שהצמרת הצבאית מונתה על ידי חוסני מובארק ושהגנרל טנטאווי היה שר ההגנה וחביבו של הנשיא המודח. מפגיני תחריר דרשו מן הצבא התחייבות ברורה לוויתור על השלטון לטובת מועצת נשיאות אזרחית זמנית, וקיום בחירות לנשיאות בתוך חצי שנה.

בניגוד להפגנות הגדולות בתחילת השנה, שהובילו להפלת משטר מובארק, הפעם עומדת תנועת 'האחים המוסלמים' באופן פומבי מאחורי ההפגנות בקהיר. על פי כל ההערכות, היא זו שעומדת לזכות בבחירות לפרלמנט המתוכננות לשבוע הבא. 'האחים המוסלמים', על פי הסקרים, יקבלו 30-35 אחוז מקולות הבוחרים, ואולי מעבר לכך. אם מוסיפים לכך את 12 אחוזי התמיכה בארגונים האיסלמיים הסלפים, הדוגלים בפרשנות פונדמנטליסטית קיצונית יותר, אפשר להבין מדוע מודאגים במועצה הצבאית העליונה למעמדה החילוני של מצרים. דווקא אנשי 'האחים המוסלמים' נבהלו מהאלימות הקשה וחששו שתפגע בהם בקלפיות בבחירות לפרלמנט. הם הודיעו שאינם עומדים מאחורי האירועים, אולם הכרזתם התקבלה בספקנות מובנת.

התחושה ברחוב המצרי היא שהמועצה הצבאית עושה כל שבכוחה כדי להימנע מלקיים את שהבטיחה: להעביר את השלטון מוקדם ככל האפשר לידים אזרחיות. היא מנסה למשוך זמן. היא קובעת שהבחירות לנשיאות יתקיימו רק בעוד שנתיים. היא מבקשת להבטיח כי בכל מצב פוליטי שייווצר במצרים יישמר מעמדו הדומיננטי של הצבא. באווירה הזו, נראה שהרגיעה במצרים עוד רחוקה.