בשבע 469: אקמול למו"מ

בג"ץ שלח את המדינה ואת הרופאים לגישור והרגיע לפי שעה את מערכת הבריאות

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ז בחשון תשע"ב

בג"ץ שלח את המדינה ואת הרופאים לגישור והרגיע לפי שעה את מערכת הבריאות, אך סלעי המחלוקת נותרו בעינם: דרישת הרופאים לפתיחת ההסכם ואכזבתם מתוצאות המו"מ שניהלה ההסתדרות הרפואית בשמם * וגם: מנכ"ל משרד הבריאות שילם ביוקר על ציטוט מדברי רה"מ

שופטי בג"ץ הם אלו אשר הוציאו השבוע את הערמונים מהאש, והחזירו את מערכת הבריאות כולה לתפקוד, גם אם זמני, כאשר הכריחו את האוצר והרופאים המתמחים והמתפטרים לשוב לשולחן המשא ומתן. השופטים, בטובות ובאיומים, גרמו לרופאים לשוב לעבודה סדירה, תוך שהם נותנים גיבוי - גם אם לא מוחלט בשלב זה - לפסיקתה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, שקבעה כי מדובר בהתפטרות קולקטיבית ולכן בלתי חוקית. שופטי בג"ץ לא סמכו הפעם על כישורי ניהול המשא ומתן של הצדדים לסכסוך, אשר לא הוכיחו את עצמם עד עתה, וקבעו כי שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר ונשיא לשכת המגשרים פרופ' מוטי מירוני ישמשו כמגשרים בהליך הנוכחי, על מנת להביא לכך שהוא יהיה יעיל יותר מהליכי המשא ומתן הקודמים שכשלו.

השבוע התחיל בכאוס מוחלט, לאחר שהמתמחים החליטו בשבוע שעבר להתעלם מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ולממש את התפטרותם. צעד זה, כך התברר ביום חמישי שעבר, היה בעוכריהם וגרם לבית המשפט העליון למתוח עליהם ביקורת חריפה. השופט חנן מלצר, שדן בבקשתם הראשונית של הרופאים ואף הורה על קיומו של דיון דחוף בעתירתם, תהה בדיון מדוע החליטו הרופאים על דעת עצמם לעזוב את המחלקות ביום שני, כאשר הדיון בבג"ץ נערך בסך הכל שלושה ימים לאחר מכן, ביום חמישי. "מה היה דחוף כל כך לעזוב דווקא עכשיו", שאל השופט מלצר. ואילו נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, אף הבהירה לרופאים המתמחים כי "בכל מקרה אחר היינו דוחים במקרה כזה את העתירה על הסף מחוסר תום לב. הסיבה היחידה שאנחנו לא עושים זאת היא המקרה המיוחד של הרופאים והרצון שלנו להביא את העניין לידי סיום".

בהמשך הדיון הודיעו שופטי בג"ץ לרופאים כי בפניהם עומדות שתי אפשרויות עיקריות: הראשונה היא לחזור לבית הדין הארצי לעבודה ולהסביר לו מדוע הפרו את הצו שהוציא נגדם. ואילו האפשרות השנייה היא לחזור לעבודה עד ליום ראשון ומנגד לחזור לשולחן המשא ומתן עם האוצר, על פי התנאים שיקבע בית המשפט. המתמחים הגיעו בחזרה לבית המשפט עם שורת תנאים וגם המדינה הגיעה לדיון עם תנאים משלה. השופטים, אשר ביקשו לוודא כי משא ומתן אכן יתנהל והצדדים לא יכשילו אותו, הורידו את הצדדים מהעצים שטיפסו עליהם, הבהירו לרופאים המתמחים כי הארגון היציג היחיד בשטח הוא ההסתדרות הרפואית, והבהירו מנגד למדינה כי זהות המגשרים תיקבע על ידי בית המשפט ורק על ידיו. כך החזיר בית המשפט את הצדדים להידברות, מתוך תקווה שבמשך השבועיים הבאים תושג פריצת הדרך אשר תאפשר את חזרת השקט למערכת הבריאות.

הסכמים לא פותחים

תנאי הפתיחה של המשא ומתן אשר החל שלשום (ג') לא נראים מבטיחים. סלע המחלוקת העיקרי נסוב סביב דרישתם של הרופאים המתמחים לקצר לשלוש שנים את תוקפו של ההסכם הקיבוצי שנחתם. מה שאצל הרופאים המתמחים הוא הדרישה העיקרית, עליה יקום וייפול העניין, נתפש בעיני אנשי האוצר כ"ייהרג ואל יעבור". באוצר רואים בקיצור משך ההסכם 'פתיחת הסכם', על כל המשמעויות הכרוכות בכך, דבר אשר יביא לאנרכיה בכל מערכת יחסי העבודה במדינת ישראל. במשרד האוצר מוכנים ללכת לקראת הרופאים המתמחים בנושאים כספיים שונים, אך לקיצור ההסכם לא מוכנים שם להסכים בשום פנים ואופן.

המטרה שבא לשרת קיצור ההסכם מבחינתם של הרופאים, וכאן משמשים הרופאים המתמחים בעצם כפה לחלק ניכר מהרופאים המומחים, היא הניסיון להחליף את הארגון היציג של הרופאים. התחושה הרווחת בקרב הרופאים בבתי החולים, מומחים ומתמחים כאחד, היא כי ההסתדרות הרפואית ובראשה ד"ר ליאוניד אידלמן 'מכרה אותם בזול'. הרטוריקה של אידלמן, אשר הבטיחה לרופאים "להציל את מערכת הבריאות הציבורית", היתה רחוקה מאוד מהתוצאה הסופית: הסכם שכר סטנדרטי, לא מוצלח מאוד ולא גרוע מאוד, אשר במסגרתו גילו אנשי האוצר פעם נוספת את מיומנותם בניהול משא ומתן ויכולתם הבלתי נגמרת למכור כל הטבה פעמיים.

הרופאים בבתי החולים נעלבו מההסכם שהתגבש, והחליטו להקים ארגון חדש אשר ייצג אותם. אלא שהסכם שכר התקף לתשע שנים קדימה מעקר מכל תוכן את החלפתו של הארגון היציג. אם הפעם הבאה שבה יוכלו הרופאים לשפר את תנאיהם תהיה רק בעוד תשע שנים, יהיה כל המאמץ להקמת ארגון חדש בגדר 'פול גז בניוטרל'. באוצר לעומת זאת, חוששים מהארגון החדש העתיד לקום, אשר מטבע הדברים יהיה מיליטנטי הרבה יותר מההסתדרות הרפואית הוותיקה והמוכרת, ואשר המשא ומתן עימו יהיה קשה הרבה יותר. באוצר מקווים כי אם תוקף ההסכם יישאר כשהיה, עד לתום התקופה, כחלוף תשע שנים כבר תגווע היוזמה להקמת הארגון החדש, או שעד אז יעברו גם על הארגון החדש אותם תהליכים אשר יקלו על ניהול המשא ומתן מולו.

רופאים מהודו?

וכמו תמיד ,בלי מעט דם רע, השמצות אישיות והיעלבויות אי אפשר. את האש הציתה הפעם הקלטה של מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, אשר שוחח עם מתמחים ממש בעיצומו של המשבר. גמזו, שייצג בשיחות את עמדת המדינה, חשף בפני המתמחים מעט ממה שנעשה מאחורי הקלעים של המשא ומתן, תוך שהוא מביע תמיכה לא מבוטלת בעמדתם.

בין השאר ציטט גמזו ישיבה שנערכה בנושא זה, בה נכח בין השאר גם ראש הממשלה נתניהו אשר הביע זלזול באיומי הרופאים ואמר: "זה עולם גלובלי, אפשר להביא רופאים גם מהודו". גמזו אף טען בפגישה כי אנשי האוצר משתמשים ב"שיטות של מאפיה", וכך גם הכניעו את ד"ר אידלמן חסר הניסיון בניהול משא ומתן.

התוצאה של חשיפת הדברים, שגמזו כלל לא ידע שהם מוקלטים, היתה הדחתו מניהול המו"מ, החלפתו בפרופ' מור יוסף, והתנצלות מעט משפילה שנאלץ לפרסם.

 

כלכלת משפחה

משמחה לאירוע / רחל קסנר 

פעם, כשהיינו צעירים, לאנשים היו שמחות. היום – יש אירועים. פעם, כשבמשפחה היתה שמחה, חשבו את מי רוצים לשתף בשמחה הזו: קרובי משפחה, חברים, שכנים. כולם הוזמנו להשתתף בשמחה המשפחתית. לפעמים הביאו מתנה סמלית, לפעמים הכינו משהו קטן לחתן השמחה או הסתפקו בברכה חמה. סעודת המצווה נערכה לפי יכולת המארחים וכולם שמחו.

היום, המושג הוא 'אירוע'. מילה שלי אישית מזכירה אסונות, ולא במקרה. לא פעם שמעתי שהאירוע יהיה גדול, שהרי הגיעה ההזדמנות לפרוע את החוב מבעלי האירועים שבהם השתתפנו (ולהם שילמנו) בשנתיים האחרונות.

והמוזמנים? הם פוחדים לפתוח את תיבת הדואר. הרי שם נמצאים חשבונות שצריך לשלם והזמנות לאירועים שצריך לשלם, כנאמר: "לכסות את המנה". התוצאה עגומה - קרובי משפחה ואוהביה נמנעים להגיע ולשמוח עם החתנים והכלות כדי לחסוך בהוצאות.

למתנה יש משמעויות רבות. לפעמים היא ניתנת כהבעת הערכה, הבעת תודה, הוקרת הטוב, ולפעמים כהשתתפות בשמחה. כל עוד ערכה פרופורציונלי לאירוע ולסטטוס הנותן, המתנה היא ערך חיובי.

הבעיה מתחילה כשמתנות הופכות לתוכנית חיסכון לטווח רחוק. כלומר, אם ניתן היום מתנה של 600 שקלים לחתונה של בן של חבר, במהלך השנים הבאות נקבל את ההשקעה חזרה בריבית, לפי מספר הילדים שאנחנו נחתן.

הגיע הזמן, לטובת הכיס הפרטי שלנו ובעיקר לטובת המרקם של החברה הישראלית, שנעז לחזור להרגלים הישנים ולהפריד בין ההשתתפות בשמחה לבין ההשקעה במתנות.

בעלי שמחה יערכו אותה ברמה שהם יכולים לעמוד בה בלי להיכנס לחובות כבדים, ואילו המוזמנים יגיעו לשמוח ולשמח וייתנו מתנות בלי להיכנס גם הם לחובות. המתנות יינתנו לפי רמת הקרבה אל המזמינים ולפי היכולת של המשתתפים בשמחה. נחזור להכין מתנות קטנות מעשה ידינו, להכין מכתב יפה, מושקע ומכובד שבו נביע את התרגשותנו ושמחתנו. והעיקר – לא לשקוע בחובות במקום לשמוח.

הכותבת היא יועצת לכלכלת משפחה