בשבע 469: מעט מהחושך

כמה הערות על התיקון לחוק לשון הרע, אפרופו זעקות השבר מכל עבר

עדי גרסיאל , כ"ז בחשון תשע"ב

כמה הערות על התיקון לחוק לשון הרע, אפרופו זעקות השבר מכל עבר:

החוק המוצע, שמגדיל את תקרת הפיצוי עבור הוצאת דיבה ל-300 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, ומחייב את כלי התקשורת לאפשר תגובה מלאה למי שכותבים עליו בשלילה, אינו אפוי דיו. כוונתיו טובות: להעביר מסר של אחריות לכל מי שאוחז במיקרופון או במקלדת, ולפצות את מי שנפגע מכך. אולם במתכונתו הנוכחית הוא עלול לשמש כלי בידי טייקונים וארגונים (כמו 'הקרן החדשה' ובנותיה) למניעת דיווח ביקורתי ותחקירים אודותם. הצעות לשינוי ולשיפור החוק כבר מתגבשות, ויש להניח שבקריאות השנייה והשלישית החוק יהיה מתוקן יותר. אבל העיתונאים שהתכנסו ביום ראשון השבוע, הם וחבריהם, הרוויחו ביושר את הניסיונות להצר את צעדיהם. הקמפיינים למען שחרור שליט והמאבק ל'צדק חברתי', שהיום רבים מהם מודים בחלקה הדומיננטי של התקשורת בהצלחתם, מוכיחים ש"סתימת פיות", בוודאי במובנה הפוליטי, היא הדבר האחרון שקורה כאן. למעשה: סתימת הפיות היחידה שמתקיימת בתקשורת היא הדרתם מעמדות מפתח של כל מי שאינו חבר ב'שבט הלבן': חרדים, מתנחלים, אתיופים, ערבים, דרוזים, דתיים ואנשי פריפריה (רשימה חלקית). זה נכון לכלי התקשורת המרכזיים כמו לבית המשפט העליון. מי ששתק כשסגרו את ערוץ 7, חיכך ידיו בהנאה כשמעריב היה על סף סגירה ותמך ביוזמות חקיקה נגד 'ישראל היום', לא יכול לדבר במצפון נקי על על הפגיעה בחופש הביטוי.

במידה מסוימת העיתונות נפלה קורבן לשיטות העבודה הקלוקלות שלה. אילו טרחה להסביר את החוק ואת השלכותיו בצורה מקצועית וברורה, יתכן שהיה נוצר לחץ מהרחוב נגדו. אבל במקום זאת היא בחרה לעבוד בדרך הרגילה: התלהמות וצירוף של כמה יוזמות חקיקה לכותרות צעקניות על מות הדמוקרטיה והשתלטות החושך. הציבור, מסתבר, פחות מטומטם ממה שנדמה, והוא מסרב לקנות את הסחורה שמנסים למכור לו בזעקות כל כך רמות.

תירגעו, הדמוקרטיה לא בסכנה

עוד שבוע סוער של חקיקה "ימנית", "אנטי דמוקרטית" ו"סותמת פיות" עבר על כוחותינו בערוצי הרדיו והטלוויזיה. שבוע שהתחיל בקידום של 'כנס חירום' שיזם רזי ברקאי ואף קידם בשידוריו בתחנה הפרטית שלו.  

איילה חסון, כתבת ערוץ 1, בין ההגונות בכתבים הפוליטיים בטלוויזיה, זו שהודתה לאחרונה שהתקשורת היתה מגוייסת טוטלית למען עסקת שליט, והודתה בתקופת הבחירות שהתקשורת מאתרגת את ציפי לבני ומתנכלת לנתניהו (ואשתו) – התגייסה גם היא לקמפיין החדש. כך, ב'יומן' ליל שבת בערוץ 1, שאלה את הכתב בועז שפירא על "ריב קרדיטים - מי עצר את היוזמה הבאמת לא ראויה הזאת".  פרופ' מרדכי קרמניצר התארח בתוכנית על תקן פרשן מקצועי. קרמניצר, שתקף את החקיקה המשפטית-תקשורתית ואת ראש הממשלה, היה כזכור יו"ר הוועדה המסדרת של מרצ החדשה בבחירות הקודמות, אך האיזכור הפוליטי נשכח. במקום דיון אינטלקטואלי על השתלטות השיח השמאלני והפוסט-ציוני על התקשורת הציבורית ועל בית המשפט העליון - קיבלנו דמוגוגיה בגרוש: "גם הסיפורים האלה על שליטת השמאל בתקשורת בבית המשפט העליון ובתקשורת, אם הם היו אי פעם  נכונים - הם כבר מזמן לא נכונים.... הסיפור על הימין שלא מיוצג - פשוט שקר", קובע הפרופסור המכובד. עובדות, כנראה, אינן חלק מהשיח ה'דמוקרטי'. ועוד שאלה:  מדוע מודרים ארגוני זכויות האדם התומכים במתנחלים (המחופשים לפעמים לבני אדם) מהשיח התקשורתי על "ארגוני זכויות האדם" שיקרסו אם האירופים יפסיקו להזרים להם כספים ממשלתיים?

חני לוז

 

חופש ביטוי סלקטיבי

ערב יום חמישי, 10.11, במשדר 'הערב' בערוץ הראשון, ישב פרופ' משה צימרמן בתור פרשן. גאולה אבן ראיינה אותו בנושא איסור השידור בטלוויזיה הגרמנית של תוכן עם אופי של סמלים נאציים. בהמשך עברה אבן לענין מעורבותה של גרמניה בפיתוח מתקנים גרעיניים באירן וציינה את נכונותם, לכאורה, של מנהיגי גרמניה לתמוך בעמדת ישראל בנושא. צימרמן טען שמנהיגי גרמניה "שבויים" בידי ישראל אם כי הם ביקורתיים מאוד כנגד "צעדים" שישראל נוקטת, ואז הוסיף: "כנראה בצדק". זו הבעת דעה שיפוטית - צימרמן חצה את הקו שמפריד בין פרשן למי שמביע דעה אישית. האמירה שלו לא הייתה ביטוי של נייטרליות עובדתית מקצועית ומלומדת, אלא עמדה פוליטית אישית. היה על גב' אבן להעיר לו על כך ולציין את הבעייתיות האתית בפני הצופים. זאת היא לא עשתה.

  התלוננתי על כך. אלא שאלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור חשב אחרת.  "יש גבול", הוא כתב אלי, "לנסיונות לסתום פיות. הפרופ' צימרמן אינו עובד רשות השידור, הוא מומחה בעל שם עולמי לנושאי גרמניה ובתור פרשן בנושא זה - ברור שפרשנותו מושפעת מדעותיו, ולכן חשיפת עמדתו האישית - היא יותר מלגיטימית".

השבתי לו שהמושג "סתימת פיות", כנראה, מוזכר רק כאשר אנשי ימין מצביעים על הפרה של כללי האתיקה. התעניינתי גם האם, בינתיים, שפיגלמן פעל לתקן את סתימת הפיות המתמשכת לאורך חודשים רבים, למרות תלונות, בהרכב הפאנל הקבוע בתוכנית 'יומן השבוע' שהוא בלתי-מאוזן בעליל. אני מניח שגם קריין גלי צה"ל, עופר חזות, מתוכנית 'בוקר טוב צה"ל', שהודח מתפקידו לאחר שהעלה לשידור אדם שהציג תיאוריית קונספירציה על רצח רבין, היה רוצה ללמוד על נוהל "סתימת פיות" ועל איך לא להפעיל "שיקול דעת שגוי". אולי הוא השתתף בכנס החירום שהתקיים ביום ראשון בתל-אביב של עיתונאי ישראל למען פעולה משותפת נגד מה שמכונה על-ידי רזי ברקאי כ"מתקפה על התקשורת"? ואולי בעצם יש כאן מתקפה של התקשורת?

ישראל מידד

 

  • כמו בדיקטטורה

(כותרת למאמר של בועז אוקון, ידיעות אחרונות)

מעניין בכמה בדיקטטורות אמיתיות אפשר לתת כותרת כזו

 

איך נוהגים אנשי החושך מהימין לתרץ את התנפלותם על בית המשפט העליון?

מרדכי גילת, ישראל היום

באופן די דומה לזה שנוהגים עיתונאים שמאלנים לתרץ את תיוגו של הימין כ'חשוך'.

 

השנה היא 2014, והשמאל עולה לשלטון במפתיע. כך ייראו פעולות התגמול של הקואליציה החדשה

נדב אייל, מעריב

אתה בטוח שצריך קואליציית שמאל בשביל זה?

  • חדשות בחדשות
מחקר חדש קובע כי אופי הסיקור של חרדים החשודים בביצוע עבירות תורם ליצירת תחושה כי הקהילה החרדית כולה אינה מוסרית. עורכת המחקר, ד"ר פנינה שוקרון-נגר מאוניברסיטת בן גוריון: "התקשורת מייצגת את התפישה שחרדים הם דבר מאיים ומסוכן". כך דיווח דה מרקר

תנועת אומ"ץ פנתה ליו"ר רשות השידור אמיר גילת בבקשה להדיח את אריה שקד, המנהל לשעבר של קול ישראל. זאת לאחר שבשבוע שעבר הודיעה המשטרה כי נמצאה תשתית ראייתית נגד שקד בחשד לביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות והוצאת מסמך, במהלך התמודדותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. כך דיווח גלובס.

עיתון הארץ חויב לפרסם מחר (שישי) התנצלות בפני יו"ר מועצת יש"ע דני דיין. זאת לאחר שמועצת העיתונות דחתה פה אחד את ערעור העיתון והותירה את דרישת ההתנצלות על כנה. הארץ יתנצל בפני דיין על שפרסם דברים אודותיו על בסיס מסמכי ויקיליקס.