בשבע 469: בינת הלב

תופעות הלוואי התרבו. התינוקת החלה להיחנק בזמן ההנקה, והיו לה סימנים כחולים באצבעות הידיים והרגליים

עודד מזרחי , כ"ז בחשון תשע"ב


לאה הגיעה לנתיבות עם בתה הפעוטה. המזכירה אמרה: "בבקשה תחכי בסבלנות בתור". לאה קראה: "אני אהפוך פה שולחנות אם לא תכניסי אותי מיד לרופא!" בלית ברירה המזכירה הכניסה אותה לרופא. הרופא נטל מלאה את התינוקת ומיד הבחין שמשהו לא תקין והחל לעסות את ליבה
לאה וארגוב גרו בנווה דקלים. כאשר בנם הבכור היה בן שנתיים וחצי, לאה היתה מעוברת ועברה אולטרא-סאונד שגרתי. נאמר לה כי ייתכן שיש לעובר בעיה בלב וצריך לעשות בדיקת אקו-לב מיוחדת בבית החולים 'סורוקה'. הרופא הרגיעה באומרו שיש תינוקות רבים שמזהים אצלם מומי לב קלים וייתכן שאין בעיה כלל. לאה עברה את הבדיקה. לשמחתה נאמר לה: "אל תדאגי! הכל תקין ואין שום בעיה".

בכ"ח בטבת תשס"א נולדה לבני הזוג בת שנקראה אור-בינה. שלושת החודשים הראשונים לחייה עברו ללא בעיות. הילדה עלתה במשקל והכל היה תקין. אולם בגיל חמישה חודשים החלו להופיע אצלה לפתע סימני מחלה: פריחות מוזרות, הקאות, שלשולים והזעות יתר. בגיל חצי שנה המצב החריף. לאה הלכה עם בתה לרופא בקופת החולים והוא הרגיעה: "אין לך מה לדאוג. זה רק וירוס חולף".

בכל פעם שהגיעה אמר כך ולא רשם תרופה. אולם תופעות הלוואי התרבו. התינוקת החלה להיחנק בזמן ההנקה, והיו לה סימנים כחולים באצבעות הידיים והרגליים.

המצב הלך החריף. עשרה ימים לפני ראש-השנה היתה התינוקת עם חום גבוה ושלשולים. הרופא המשיך לטעון שזה וירוס ואין מה לעשות. לאה לא העזה לחלוק עליו, אבל נוכחה לדעת שהילדה כבר לא מסוגלת לבכות ובקושי יונקת. ליבה האימהי אמר לה שאסור להמשיך כך. למרות שהיא אישה רגועה מאוד בטבעה, הרימה את קולה: "זה כבר לא הגיוני. תפנה אותי כעת לחדר מיון!"

הרופא כעס וצעק עליה ולא הסכים להפנותה. 

לאה הלכה לרופא בקופת חולים אחרת בנווה דקלים. הרופא בדק ואמר: "הילדה לא בסדר. קחי אותה מיד לאשפוז יום בנתיבות!"

לאה הגיעה לנתיבות עם בתה. המזכירה אמרה: "בבקשה תחכי בתור בסבלנות".

"אני נכנסת לרופא עכשיו!", אמרה האם.

המזכירה סירבה, ולאה קראה: "אני אהפוך פה שולחנות אם לא תכניסי אותי מיד לרופא!"

בלית ברירה המזכירה הכניסה אותה לרופא.

הרופא נטל מלאה את התינוקת ומיד הבחין שמשהו לא תקין והחל לעסות את לבה.

לאה צעקה: "מה קרה לילדה?"

"שקט!", סימן הרופא בהמשיכו לעסות את לב הפעוטה והזמין אמבולנס.

לאה עלתה על האמבולנס עם בתה מבלי להבין מה בדיוק קורה. איש צוות טיפל בתינוקת עד שהגיעו ל'סורוקה', ובמשך שעה וחצי עיסו את לבה של הילדה ובדקו אותו. כל הזמן עמדה לאה בצד וניסתה לברר מה קורה.

אחרי למעלה משעה ניגשה ד"ר אביבה לויטס ואמרה: "הבת שלך חטפה התקף לב!"

"איפה?", זעקה לאה, "פה בסורוקה?!"

"לא. היא חטפה את ההתקף אצל הרופא בנתיבות. מזל גדול שזה קרה שם..."

למחרת הרופאים צילמו את ליבה לקראת הניתוח, גם כדי להדגים את המום לפני סטודנטים לרפואה. היה מדובר במום לב נדיר שגרם לכל תופעות הלוואי ולהתקף הלב.

כל זה היה בערב ראש השנה. הניתוח יועד להתבצע בחול המועד סוכות. הם קיבלו ברכות מהרב מרדכי אליהו ומהרב כדורי. שמה של אור-בינה נשלח לקהילות רבות ברחבי הארץ כדי שיקראו פרקי תהילים עבורה.

לקראת הניתוח הגיעו לבית החולים 'שניידר' בפתח תקווה. שם קיבלה אותם האחות הראשית, שהיתה קרובת משפחה ועזרה להם.

ערב לפני הניתוח פרופ' וידנה ישב עם ההורים ותיאר להם מה הוא עומד לעשות למחרת בבוקר.

בשש בבוקר הזריקו לתינוקת חומר הרדמה לווריד דרך האינפוזיה. האב החזיק את הילדה. לאחר שהתינוקת קיבלה את חומר ההרדמה דרך האינפוזיה היא השתוללה, קפצה וצרחה עד ששקעה בתרדמה. האחות לקחה אותה לחדר הניתוח וביקשה מההורים להמתין. הם ישבו בחוץ וקראו פרקי תהילים.

הניתוח להחזרת העורק למקומו הסתיים בשתיים בצהריים. הרופאים אמרו להורים שהניתוח עבר בהצלחה ושבתם מורדמת. היא היתה מחוברת למכונת הנשמה ידנית מלאת צינורות.  

לאה סירבה להיפרד לרגע מבתה. בלילה נאלצה להיפרד ממנה בגלל שנערך טיפול נמרץ לחולה אחר והיא עברה לישון במסדרון. בלילה השלישי לניתוח אח העירה לפתע ואמר: "אמא, קומי! הבת שלך התעוררה".

לאה מיהרה לקראת בתה. כאשר התינוקת ראתה את אמה צעקה למרות מכשירי ההנשמה התחובים בפיה: "אמא! אמא! אמא!..."

לאה נדהמה. התינוקת בת שמונת החודשים לא דיברה מילה אחת לפני כן!

אחרי שבוע וחצי שוחררה אור-בינה לביתה. היא קיבלה תרופות חזקות שסייעו לה להחזיק מעמד. אחרי חודשיים הודיעו הרופאים שיש דליפה חזקה מהמסתם וחייבים להחליפו. לאה התחננה: "אני לא מוכנה לעבור עוד ניתוח!", והילדה המשיכה לקבל תרופות. הקרדיולוגית אמרה שימתינו שלושה חודשים, ואם המצב לא ישתפר חייבים לעשות ניתוח. כעבור חודש הדליפה היתה בינונית עד קשה. אחרי חודש הדליפה היתה בינונית. אט-אט המצב השתפר עד שהדליפה הפכה לבלתי משמעותית.

בגיל שלוש, כשאור-בינה הפסיקה לקחת תרופות, עשו הוריה מסיבת הודיה. מאז הילדה החלה להיות פעילה ושובבה.  

כיום אור-בינה בת האחת עשרה כמעט היא ילדה יפת מראה, פעילה מאוד וספורטאית מצטיינת - אצנית ושחיינית מעולה המסוגלת לצלול לפרק זמן ממושך. המורה לשחייה לא האמינה שהיא עברה ניתוח לב.