בשבע 469: הפוליטיקה של המשפט

בחירתו של השופט נועם סולברג לבית המשפט העליון אינה מובטחת על ידי החקיקה החדשה וניתנת להשגה גם בלעדיה

עמנואל שילה , כ"ז בחשון תשע"ב

בחירתו של השופט נועם סולברג לבית המשפט העליון אינה מובטחת על ידי החקיקה החדשה וניתנת להשגה גם בלעדיה. זה יהיה רק צעד אחד בדרך הארוכה להשגת גיוון אידיאולוגי בפסקי בג"ץ

1. כל איש פרסום וכל קופירייטר מתחיל יודע כי השם שמודבק בתקשורת למוצר מסוים או למהלך ציבורי מסוים עשוי לעצב את יחס הציבור אליו יותר משיכולים לעשות זאת הרבה טיעונים מלומדים. יצחק רבין חתם לדיראון עולם את דינו של התרגיל הפוליטי הכושל לו הצמיד את הכינוי 'התרגיל המסריח'. גם יועציו של אריאל שרון ידעו זאת כאשר הכתירו בשם מעורר התקווה 'הינתקות' את מהלכי הנסיגה מעזה, הרס היישובים וגירוש התושבים. גם בעיתון הארץ יודעים זאת, ולכן במסגרת הקמפיין המתמשך והאינטנסיבי שמנהלים שם לבלימת מינויו של השופט נועם סולברג לבית המשפט העליון, המציאו עורכי עיתון השמאל את המותג 'חוק סולברג'.

הכינוי 'חוק סולברג' הוצמד ב'הארץ' לחוק שעבר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת, אשר משנה את שיטת הבחירה של שני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. על פי הפרשנות של עיתון 'הארץ', שכנראה איננה חסרת יסוד, התיקון לחוק נועד לשמור על הרוב בוועדה לבחירת שופטים שממנו נהנית קבוצת נציגי הכנסת והממשלה.

2.  בכנסת ה-18 קרה נס קטן למחנה הלאומי, כאשר באופן נדיר הוא הצליח לגבש לעצמו רוב בוועדה לבחירת שופטים. לאורך שנים רבות נהנו נציגי בית המשפט העליון מרוב קבוע בוועדה, אפילו כאשר הימין היה בשלטון. אל הגוש של שלושת השופטים חברי הוועדה ובר נציג האופוזיציה השמאלית בכנסת, וביחד עם לפחות אחד משני נציגי לשכת עורכי הדין התגבשה קבוצה של חמישה חברים לפחות, המהווים רוב בוועדה. כך נוצרה ועבדה היטב שיטת 'חבר מביא חבר', שהבטיחה כי המועמדים מטעם נשיאי בית המשפט העליון יזכו לרוב בוועדה ויתמנו לשופטים.

בקדנציה הזאת, בזכות העובדה שמפלגת האיחוד הלאומי נמצאת באופוזיציה, הצליח ח"כ אורי אריאל, הזוכה לאהדה רבה בין
נציגי הכנסת והממשלה בוועדה לבחירת שופטים יכולים וצריכים להתעקש על מינויו של סולברג, אם לא לפני פרישתה של ביניש אז מייד לאחריה. בידם הדבר, במיוחד לאחר שביניש עצמה הכשירה את המינוי
חברי הכנסת, לנצח את מועמד 'קדימה' ולהיבחר לוועדה כנציג האופוזיציה. כך נוצר בוועדה לבחירת שופטים גוש של ארבעה פוליטיקאים מהמחנה הלאומי: השרים יעקב נאמן וגלעד ארדן, והח"כים אורי אריאל ודודו רותם. לאלה הצטרף בדרך כלל אחד משני עורכי הדין החברים בוועדה, והרי לכם רוב לאומי שיכול לכאורה לשנות את פניה של מערכת המשפט בישראל.

3. אלא שלאחרונה קרתה תקלה. איש השמאל יורי גיא-רון אמנם נוצח על ידי דורון ברזילי והודח מראשות לשכת עורכי הדין, אך בפורום שבוחר את נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים השתנו יחסי הכוחות כך שהשמאל נהנה בו מרוב. וכך נבחר השבוע לוועדה לבחירת שופטים עורך הדין חאלד חוסני זועבי במקומו של עו"ד פנחס מרינסקי, ששימש לשון מאזניים בוועדה כשצירף את קולו לקולותיהם של ארבעת נציגי המערכת הפוליטית. כעת מובטח לכאורה ששני נציגי לשכת עורכי הדין יחברו לשלושת השופטים, ויספקו את הרוב הדרוש שיגבר על ארבע האצבעות של הפוליטיקאים. את המצב הזה נועד לשנות התיקון החדש לחוק, אשר יבטיח כי שני המושבים של לשכת עורכי הדין בוועדה יחולקו בין סיעתו של יו"ר הלשכה לבין נציג סיעות האופוזיציה. לאחר התיקון תיאלץ סיעת גיא-רון להסתפק בנציג אחד מטעמה, והיו"ר ברזילי יזכה לנציג משלו. התוצאה המיוחלת: הרוב בוועדה של המחנה הלאומי ישוב על כנו.

4.  ואיך כל זה קשור לסולברג? האמת, לא קשור. ב'הארץ' טוענים ששיקום הרוב הימני בוועדה נועד להבטיח את בחירתו של סולברג לבית המשפט העליון, אבל הדברים הם חסרי שחר. רוב לאומי בוועדה יכול לסייע לבחירתם של שופטים שמרניים, מסורתיים ולאומיים לבתי משפט שלום ומחוזי, אך אין די בו כדי לסלול את דרכו של סולברג לבית המשפט העליון.

בצעד שבשעתו נראה כמו תרגיל מבריק, העביר ח"כ גדעון סער לפני 3 שנים חוק שקבע כי לא ימונה שופט לבית המשפט העליון אלא אם זכה בקולותיהם של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. התיקון הזה חייב בשעתו את גוש הרוב של השופטים ותומכיהם להתחשב בדעת המיעוט. יכולתם של שלושה מתוך תשעת חברי הוועדה לטרפד כל מינוי, הביאה לכך שהמינויים לביהמ"ש העליון נעשו באמצעות 'דילים': אנחנו לא נטיל וטו על המועמד שלכם, ובתמורה אתם תתמכו גם במועמד שלנו. אך מסתבר ששינוי כללי המשחק יכול לשמש גם כחרב פיפיות. אלמלא התיקון של סער, סולברג היה יכול להתמנות כבר בסיבוב הקודם, לפני למעלה משנתיים, באמצעות רוב רגיל של ארבעת הפוליטיקאים בוועדה בצירוף עו"ד מרינסקי. בעקבות התיקון, לא ניתן עוד לבחור את סולברג או כל שופט אחר שביניש ושני חבריה השופטים לא יסכימו לו. מאידך, מכיוון שארבעת הפוליטיקאים יכולים גם הם לטרפד כל מינוי לעליון, הם יוכלו גם אם לא ייהנו מרוב בוועדה לסרב לתמוך בכל מינוי של שופט אחר שלא ייכרך בחבילה אחת עם מינויו של סולברג.

בסיבוב המינויים הקודם לפני שנתיים נכנע לבסוף הרוב בוועדה לווטו שהטילה ביניש על סולברג, והסתפק במינוי השופט הדתי ניל הנדל והשופט יצחק עמית, הנחשב למקצוען בעל דעה עצמאית, בתמורה למינוי השופט פוגלמן, מקורבה של בייניש. הפעם נראה היה שביניש מוכנה להסכים למינויו של סולברג בתמורה למינוי מקורבה צבי הלברטל. אך הרעש הציבורי שעורר 'הארץ' ועצומות שמאל בחתימת עשרות 'אנשי רוח' גרמו לה לסגת מהדיל.  

5.  אמור מעתה: אבדן הרוב של האגף הלאומי בוועדה לבחירת שופטים הוא התפתחות מצערת, אך כזו שנוגעת בעיקר למינויים של שופטים בערכאות נמוכות יותר - בבתי משפט שלום ומחוזי. על כן טוב לכאורה עושים החכ"ים שמנסים לשנות את הרכב הוועדה ולהבטיח שלכל הפחות אחד משני נציגי עורכי הדין יצטרף אל הגוש של הפוליטיקאים בוועדה. דא עקא, כבר למדנו מהתיקון של גדעון סער שלפעמים שינוי בכללי המשחק שמועיל בטווח הקצר גורם נזק משמעותי לאחר זמן. כך או כך, אצבע אחת שתעבור מצד לצד בוועדה תשפיע אך מעט על שאלת מינויו או אי-מינוי של נועם סולברג לבית המשפט העליון.

האם בעיתון הארץ לא יודעים את כל זה? יש להניח שיודעים. אז למה קוראים שם לחוק הזה 'חוק סולברג'? כי הם לא אוהבים את החוק ולא אוהבים את סולברג. על בסיס המכנה המשותף הזה הם משדכים בין השניים, בתקווה שגם לחוק וגם לסולברג ייגרם נזק תדמיתי. החוק ייחשב כחוק פרסונאלי שאינו ראוי לתמיכה, ומועמדותו של סולברג תיתפש כבלתי ראויה משום שקודמה כביכול על ידי אמצעי לא מכובד של חקיקה פרסונאלית.

6. עם התיקון בחוק או בלעדיו, נציגי הכנסת והממשלה בוועדה יכולים וצריכים להתעקש על מינויו של סולברג, אם לא לפני פרישתה של ביניש אז מייד לאחריה. בידם הדבר, במיוחד לאחר שביניש עצמה הכשירה את המינוי כשהתבטאה כי היא מתנגדת להחליט על כך כעת רק בשל האווירה העכורה שנוצרה סביב המינוי.

בכל מקרה, בחירתו הצפויה של סולברג היא רק צעד חשוב אחד בדרך ארוכה עד להשגת גיוון סוציולוגי בהרכב בית המשפט העליון ואיזון אידיאולוגי בפסקיו. סולברג עצמו עלול לדון מספר שנים בתיקים פחות חשובים עד שתתאפשר לו השתתפות בהרכבים שיקבלו החלטות גורליות. וגם אז, צריך לזכור שלמרות היותו דתי ומתנחל הוא לא בדיוק עובד אצלנו. הוא יזדקק לכל גרם של יושרה ואומץ לב שגילה עד כה כדי להישאר אותו משפטן שהכרנו. וככל שתשכיל הוועדה לצרף אליו עוד שופטים שמייצגים את רוחו של רוב העם כך יקרב היום המיוחל שבו בית המשפט יחדל להיות, כהגדרתו של זבולון המר ז"ל, סניף של מרצ.