חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 470ראשיהפצה

עניין אישי - בגליון השבוע

פרופ' צבי ארד. בן 69. נשוי לרבקה. אב לשלושה. תושב פתח תקווה. נשיא ומייסד המכללה האקדמית נתניה
01/12/11, 18:32
עפרה לקס

 

התחלה: 42', 'בלינסון' פתח תקווה. משפחה של ארבעה ילדים. ההורים עלו ארצה מפולין שבע שנים קודם. האב, בעליו של בית חרושת לטקסטיל בתל אביב, נמנה על תנועת 'פאג"י', "אבל היה איש הציונות הדתית". מאז ועד עתה המגורים הם באם המושבות.

פתח תקווה: "עיר מלאת חיים ופעילות תרבותית. יש לי כאן חברים לאורך שנים. העיר חשובה לי, וגם ילדיי ונכדיי מתגוררים בה ואוהבים אותה".

ארדינסט: שם המשפחה המקורי. קרובי משפחה של מפקד מוצב המזח שלמה ארדינסט. "אבי ייעץ לנו לעברת, כי היה קשה לבטא את שם המשפחה".

זכות השתיקה: "עד גיל שלוש לא היו לי טענות, אז לא דיברתי בכלל. הייתי אצל רופאים רבים, אבל השיניים גדלו והשכל התפתח ומאז דיברתי הרבה מאוד".

לימודים: יסודי בחינוך העצמאי, תיכון במדרשיית נועם.

המדרשייה: "יצאו ממנה הרבה אישים בולטים. מי שלמדו בתקופתי היו פרופ' יעקב נאמן, הרב יצחק פרץ רבה של רעננה, פרופ' שמואל ורגון ועוד".

הסוד: לימוד עצמי. "הרב יגל ז"ל פטר אותי משיעורים כשביקשתי, כדי שאשב בחדר ואלמד לבד. ובאמת ניצלתי את הזמן".

עתודה: "המוטו של המדרשייה, שלצערי נשחק בציונות הדתית, היה תורה ומדע. החלטתי ללכת לאקדמיה, אהבתי מתמטיקה והייתי מאוד בולט במקצוע". לצד העיסוק המינהלי מקיים ארד גם היום עבודה מתמטית-מדעית. לפני מספר חודשים יצא ספר בן 300 עמודים פרי עבודתו שמוכיח משפט מתמטי.

צבא: חטיבה 7 תחת גורודיש וצ'יץ'. במלחמת ששת הימים קצין חינוך תחת משה בר כוכבא (בריל), במלחמת יום הכיפורים באוגדה 210 של דן לנר. "בתקופה ההיא הנוער הדתי לא ראה ייעוד לשרת בצבא. הייתי בין הקצינים הדתיים הבודדים, אבל היה לי מעמד טוב".

בלי ידיעת הילדים: ד"ר יוסי שיפטן היה חבר לספסל הלימודים בתואר הראשון. הוא ואשתו הכירו לארד את רעייתו. הנשים הן אחיות. "אחרי הרבה שנים שמעתי שאמי ביקשה את זה".

הרעייה: רבקה, בעלת תואר ראשון ושני בספרות ובלשון ומפעילה יחד עם אביבה פינצ'וק את 'המרכז הישראלי לקידום מדע המתמטיקה', שהוקם על ידי הבעלים. במרכז לומדים 4,200 בני נוער ב-20 מוקדים ועושים בגיל צעיר בגרות במתמטיקה ואחר כך תואר.

השמחה: לזוג שלושה ילדים בעלי מקצועות מכובדים, אבל איש מהם לא באקדמיה. 7 נכדים, הבכורה בת 22 ומסיימת תואר שני במשפטים.

אקדמיה: "כבר בתיכון היה לי ברור שאני רוצה להיות מדען במתמטיקה". תארים שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב, "כי בבר אילן לא היה. אבל את הקריירה האקדמית היה לי ברור שאעשה בבר אילן".

בר אילן: "כי אני נמנה על הציונות הדתית. האווירה התאימה לי, היו לי שם חברים והיא קרובה לפתח תקווה".

לשבור את השיניים: העבודה המתמטית החלה ב'תורת החבורות הסופיות'. בהמשך פיתח שני תחומים שהיום הם ענפים באלגברה המודרנית. האחד 'אלגבראות טבלה' והשני 'מכפלות של מחלקות צמידות וקרקטרים'.

תרגום עממי: בלתי אפשרי. "נסביר רק שלתורת החבורות יש השפעה על כל תחומי המתמטיקה והמדע".

מסלול מינהלי: ב-67'-68', אחרי התואר הראשון, שימש כראש מינהלי ראשון של הפקולטה למדעי הטבע בבר אילן. לאחר מכן התפטר והחל לעבוד כאסיסטנט, אבל למסלול המינהלי היה המשך מכובד.

ההמשך: יו"ר איגוד הסגל האקדמי, דיקאן למדעי הטבע והמתמטיקה ושנה אחת גם ראש המחלקה למתמטיקה. "כי היו בעיות תשתית. דאגתי שיבנו עוד קומה למחלקה". אחר כך גם חבר מל"ג ואחראי השלוחות של בר אילן.

השלוחות: "התחלתי בשנת 85' כשהם היו מוסדות מנוונים. 200 סטודנטים בשלושת השלוחות יחד, ולא היתה אפשרות לסיים בהן תואר". עבודה קשה הפכה אותן לרלוונטיות. לרשימה צורפה אריאל וכולן החלו להיות מתוקצבות על ידי משרד החינוך וות"ת. והיה גם פרס על קידום ההשכלה הגבוהה בישראל.

המוטיבציה: "להביא השכלה גבוהה לפריפריה. אוניברסיטת תל אביב נבנתה על מקום מוזנח, ותראי איך האזור היום. כך קרה גם סביב הטכניון. הקמת מוסד להשכלה גבוהה היא הדרך הטובה ביותר לפתח אזור".

נשיא ורקטור: בשנת 89' הסנט בחר אותו לרקטור וחבר הנאמנים לנשיא של בר אילן. הוא כיהן בשני התפקידים במקביל, "זה מיוחד במינו ולא קיים בארץ".

הגיבנת: "אני חולק על פרופ' משה קווה. בר אילן לא היתה צריכה להתנצל על רצח רבין. האוניברסיטה הזאת קלטה הכי הרבה קציני צבא, רוב הסטודנטים שלה חילונים והיא תמיד היתה פלורליסטית. לבר אילן אין חלק ביגאל עמיר. ההאשמות הן עלילה".

מכללת נתניה: בתום הנשיאות החלו לזרום בקשות לפתיחת מכללות בעפולה, באשדוד ובגליל. "אבל אני חשבתי להשקיע במדע".

ובכל זאת: תיאור מצבה של נתניה, "עיר הפשע השלישית בארץ", נגע ללב במיוחד וגרם לארד להיענות לבקשתם של ראש העיר יואל אלראי וראש מחלקת החינוך מרים פיירברג. צבי פולג תרם אדמות שעליהן שוכן הקמפוס היום.

השותפים לדרך: פרופ' ברנרד פינצ'וק ופרופ' סיני דויטש נרתמו והפשילו יחד שרוולים.

הפירות: 4,200 סטודנטים, 400 עובדי סגל ומינהל, מעניקה עשרה תארים ראשונים, שמונה תארים שניים, ויש גם מכוני מחקר, מרכז לדיאלוג אסטרטגי, מרכז לחקר האנוסים ועוד. "אנחנו פועלים לקידום ענייניה של ישראל".

הסיפוק: "היום נתניה מבוססת כלכלית פורחת וגדלה. ואני יכול לומר שתרמתי ליישוב הארץ".

כסף קונה תואר: "השנה נרשמו 2,000 מועמדים למכללה והתקבלו 1,200. העובדה שזו מכללה לא מורידה את רמת הלימודים והכסף לא מביא לקבלת תלמידים שאינם מתאימים".

מסביב לעולם: ארד היה חבר במשלחת הרשמית הראשונה של ישראל לבריה"מ ב-91'. הוא חתם על הסכמים מדעיים עם האקדמיה הלאומית ומוסדות להשכלה גבוהה, ועד היום הוא חבר האקדמיה הלאומית של רוסיה למדעים. הוא גם סייר בגרמניה מיד אחרי נפילת החומה, סקר את המוסדות המדעיים במזרחה, וכך קידם את המדע הישראלי ואת בר אילן בפרט. ויש גם קשר הדוק עם סין, עם מדעניה ועם כתבי העת המדעיים שלה ועוד ועוד.

חרמות אקדמיים: "תופעה מנוגדת לפילוסופיה של המדע שלא מכירה בגבולות. לצערי שותפים לה יהודים".

חינוך מתמטי: "השנה תלמידי התוכנית לקידום המדע הקפיצו את ישראל 30 מקומות קדימה באולימפיאדת המתמטיקה. יש מה לתקן בהוראת המתמטיקה, אבל אנחנו לא במצב קטסטרופלי".

קץ הנובּל: "יהיו עוד פרסי נובל בישראל. הנוער שלנו מצוין ומוכשר. תמיד הנטייה היא לראות את הדור הצעיר כנחות".

הערת שוליים: "סרט נפלא, ובהחלט משקף גם מציאות".

אם לא היית באקדמיה: "הייתי איש עסקים מוצלח. אבי חשב שאמשיך את דרכו במפעל ואפילו התחלתי ללמוד תואר שני במינהל עסקים, אבל תוך חודש הבנתי שזה לא מה שייתן לי סיפוק נפשי".

  • ובמגרש הביתי:

על הבוקר: "מתפלל לקב"ה, מרפרף על כותרות העיתונים ויוצא לעמל יומי".

דיסק ברכב: של הכלה עדי ארד, ומהדורות חדשות.

שבת: "כל ילדיי גרים ממש קרוב אלינו. בכל שבת יש ארוחה שבה כל המשפחה מתכנסת". השולחן הגדול ממתין כל השבוע ולא צריך להימתח במיוחד.

חיית מחמד: "זמני מוגבל. זה לא בתחום ההתעניינות".

עוזר בבית: "יש לי פטורים, אשתי מתחשבת בעיסוקיי. הייתי יכול לעשות יותר אבל זה המצב. אשתי היא אשת חיל".

מפחיד: "לא פחדתי גם במלחמות, למרות שהייתי במצבים לא נעימים, ואני לא פוחד היום. אני תמיד מאמין ומקווה שדברים יסתדרו. אני אדם אופטימי".

דמות מופת: אנשים רבים. ממשה רבנו, הדמות שהשפיעה רבות על העולם, ועד ניוטון ואיינשטיין, אוקלידיס וסוקרטס. בדמויות ה'דתיות': הרב שאול ישראלי "שלימד אותי מחשבת ישראל". ויש עוד, גם כאלה שעדיין בין החיים.

לא ייכנס אליך הביתה: "אין דבר כזה".

תחביב: "כשיש לי אפשרות, אוהב לראות סרטים והצגות". ויש תחביב שקשור לעבודה: "בגלל שאני נוסע לפגישות ברחבי העולם אני נפגש עם עמים, תרבויות ואישים. תפקידיי הם גם הובי".

כשתהיה גדול: "אני עובד היום על בעיה מתמטית שאני מנסה לפתור כבר עשרות שנים. בעתיד אמשיך עם הפעילות שלי".