בשבע 470: כמה הערות על התקשורת דהיום:

בחזרה למצרים | מחכים לרפורמת הנגישות | מה שטוב לבריטים





ישראל מידד , ה' בכסלו תשע"ב

בחזרה למצרים

ב'ידיעות אחרונות' התפרסמה השבוע קריקטורה של יותם פישביין, המראה אנשים שעומדים בתור לבחירות במצרים. "עם כל מה שהולך עכשיו בישראל", אומר אחד המצביעים לחברו, "בקרוב אנחנו נהיה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". קריקטורות, כידוע, נוטות להגזמה, אך נראה שהפעם היא תיארה במדויק - לא את המצב האמיתי, אלא את המתחולל במוחותיהם ובכתיבתם של רבים מעיתונאי ישראל.

מצרים, שבראשה עומד כרגע משטר צבאי, שמשתעשעת בשעות הפנאי במשפטי ראווה של מנהיגים קודמים המושמים בכלוב בכיכר העיר, שהבחירות בה התנהלו בצל כבד של שחיתות וזיופים, ושהכוח העולה בה הוא מפלגות האיסלאם הקיצוני, הקורא לדיכוי מבית ולאיום כלפי חוץ - היא היא הדמוקרטיה הנאורה.

מדינת ישראל, לעומתה, כלל אינה דמוקרטית, שהרי חברי הכנסת שלה רוצים להעלות את הסכום שמשלם אדם שהוציא את דיבת חברו רעה, ומעזים לחשוב על מימוש רצון הבוחר, על מניעת בחישה של ממשלות זרות בתוככי המדינה, על איזון מזערי בבית המשפט העליון ושאר מרעין בישין.

והנה 'נחשפה' השבוע בעיתונות פרשה מרעישה: קיים דו"ח של ארגון 'מטות ערים', המדרג את פעילותם של חברי הכנסת בהתאם לאינטרסים הציוניים של בוחריהם! מה פחות דמוקרטי משיטה מסואבת זו, שלפיה חברי הכנסת מחויבים לפיקציה שנקראת 'העם'.

צמרמורת אוחזת בעיתונאים בכל פעם שהם מעלים בדעתם את השיטה המתועבת הזו, של התחשבות ברצון העם. ניתנה ראש, הם מקווים וקוראים, ונשובה מצרימה.

הלל גרשוני

 

מחכים לרפורמת הנגישות

ממש לא סקופ לכתוב שהשדרנים הבכירים בתקשורת הישראלית בכלל, ובגלי צה"ל בפרט, מנצלים את המיקרופון הציבורי שהופקד בידם כדי לקדם אג'נדה פוליטית. כשמגיש בכיר בתוכנית פופולרית מזדהה עם נציגת ארגון של הרפורמים ומזדעק שיש להוציא את השליטה על הקבורה מידי הגופים הדתיים תוך שהוא מציין בפניה ש"תמצאי בנו ידידים נאמנים לנסות ולמגר את התופעה" ודורש מהכתבת "להיצמד לאירועים האלה בכוח גדול" - הוא חורג מעבר לתפקידו הציבורי.

התנועה הרפורמית שנויה מאוד במחלוקת ציבורית. היא אינה תנועה חברתית גרידא, אלא תנועה לעומתית הרומסת ערכי דת וקדושה של הרוב התומך במסורת ישראל. יש בעיות רבות עם כל מנגנון ציבורי, ואכן - יש אנשים שנתקלים בבעיות קשות ונפגעים מהחברא קדישא בשעות הרגישות ביותר. אולם המסקנה הנמהרת של המגיש בגל"צ היא פוליטית במהותה, תוך ניצול משאב ציבורי לקידום אג'נדה פוליטית, במסווה של טיפול בעוולה חברתית-ציבורית.

אותו שדרן בכיר, רינו צרור, פתח את השעה השנייה של תוכניתו בשיחה רגישה מלב אל לב עם דפני ליף, וסיים אותה בהבטחה שהוא ידבר איתה בטלפון כדי להגיד לה מה הוא חושב שצריך לעשות כדי להמשיך את המאבק ה'חברתי'. באמצע, הוא מעניק לה מיקרופון פתוח כדי להזהיר אותנו שעלולה לפרוץ אלימות (כי לאנשים לא יהיה מה להפסיד) ולפנות לראש הממשלה: "איך אתה לא מתייחס לזה שאנשים יוצאים לרחובות?"

מיד אחרי ליף עלה לשידור דורון, מגורש מגוש-קטיף, שהגיע לחזק את תושבי מגרון במאבקם. כן, אותם 'מתנחלים' שלפני חמישה קייצים יצאו לרחובות בהמוניהם, ולא זכו ליחס תקשורתי מלטף כמו ליף וחבריה. הפעם, כשהמרואיין ביקש להשמיע את קריאתו לראש הממשלה, צרור קטע אותו: "אני לא צריך את הפניות לראש הממשלה... בוא נשאיר את התעמולה המסוימת הזו לרגע אחר." אי שוויון בוטה בזכות הביטוי האזרחי.

החולשה האמיתית של הדמוקרטיה הישראלית היא הפער העצום בנגישות התקשורתית בין הרוב המושתק, לבין המיעוט המועצם. על כך - לא תשמעו בתקשורת.

הקלטות נוספות באתר 'מעקב גלי צה"ל': galaz.022.co.il

חני לוז

 

מה שטוב לבריטים

כמה הערות על התקשורת דהיום:

* אמנון לורד, שאמנם מתנגד לחוק לשון הרע המתוקן, יודע שיש צורך "לשחרר את התקשורת מהצבת השמאלנית-טייקונית". המחשה לכך ראיתי בעיתון 'הארץ' בשבוע שעבר, שבו ספרתי חמישה עמודים מלאים במודעות אבל לזכרו של אלי הורביץ. לא, אינני מטיל דופי בפועלו של המנוח האציל. אני רק עובר על השמות של שועי התעשייה והמשק שדוחפים את עצמם לשטחי הרווח של העיתון הזה.

* הייתי מציע שבנימין נתניהו יכריז על הקמת ועדת חקירה לאתיקה של התקשורת. צעד דרקוני? ביבי יותקף? מה פתאום. הרי ביולי השנה מינה ראש ממשלת בריטניה ועדה כזו, בראשות שופט, שיש לה הסמכות לחייב עדים לבוא בפני חבריה. ומה מטרותיה? אני מצטט: לחקור ולבחון את "תרבותה, התנהלותה והאתיקה של התקשורת, במיוחד יחס התקשורת כלפי הציבור, המשטרה והפוליטיקאים. וזאת על מנת להמליץ על צעדים שיביאו למדיניות מועילה יותר ורגולציה שתתמוך ביושרה ובחופש העיתונות, יחד עם עידוד כללי התנהגות אתיים ומקצועיים". אם ועדה כזו יפה לדמוקרטיה האנגלית, היא לא יכולה להיות רעה לנו.

* סגירתה של תחנת 'כל השלום' מעניינת לא רק בגלל יישום החוק, אלא גם כשרואים את כל המי ומי שהתייצבו לטובתה. לפני שנים אחדות, כאשר יצאה ההוראה לסתום את שידורי 'ערוץ 7' הם שתקו, או יותר מדויק: צהלו בראש חוצות על הפסקתה. סוף סוף, תקשורת מאוזנת ממש.

* לתשומת לב המתגייסים: גלי צה"ל הפכה ל'יחידה מובחרת'. עובדה: עיריית רמת גן תקיים מפגשי הכנה לתיכוניסטים השואפים להתקבל ליחידות גל"צ, דו"צ ו'במחנה', זרועות השידור, הדפוס והאינטרנט של צבא הגנה לישראל. מארגני הקורסים מבטיחים לא ליפול למשבצת של אחידות פרופיל של בעלי אמצעים מבתי ספר אליטיסטיים.

ישראל מידד

 

  • חדשות בחדשות
  1. קצין חינוך ראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, החל השבוע לשמש כמפקד גלי צה"ל במקום יצחק טוניק עד למינוי מפקד קבוע. השבוע החל שר הביטחון אהוד ברק בסבב ראיונות למועמדים לתפקיד: ינון מגל, מנשה סמירה, ירון דקל וגולן יוכפז. בתוך כך סיימה כתבת 'השטחים' של גל"צ תמר לוי את תפקידה ונפרדה מהתחנה. ביו"ש אומרים כי לוי סיקרה באופן הוגן יחסית את הזירה.
  2. עיתונאי איכות הסביבה של 'מעריב', אביב לביא, פוטר לאחר ארבע שנים. פיטוריו של לביא נעשים במסגרת תוכנית ההתייעלות בעיתון. השבוע דיווח 'מעריב' לבורסה על הפסד נקי של 34 מיליון שקלים ברבעון האחרון.
  3. המועצה לשידורי כבלים ולוויין מנסה להתניע מחדש את המכרז להקמת ערוץ ייעודי למורשת ישראל שימומן על ידי פרסומות. כך דיווח 'כלכליסט'. בשלב הראשון המועצה מזמינה את הציבור להציג בפניה את עמדותיו ביחס לתכניו של הערוץ ואופן הפעלתו בשבתות ובמועדי ישראל. לפני כשבע שנים נכשל ניסיון להקמת ערוץ כזה כשהחברה הזוכה לא הצליחה לעמוד במשימה.

 

  • ביקורת הנקרא

 

תעלומת שבוע האופנה: לאן נעלמה בר רפאלי? (הפניה ב-ynet)

נראה את ח"כ יריב לוין מעז להציע חוק נגד ידיעות כאלה

 

"דיבוק, צא" (כותרת ב'הארץ' לכתבה שעסקה במשברים האינסופיים של תיאטרון הבימה)

אי אפשר לנסח זאת טוב יותר

 

זעזוע באי.די.בי: רווחים נחתכים, מנהלים פורשים, אג"ח צונחות ('דה-מרקר', כותרת ראשית)

ממש 'העולם כמרקחה', ועליז במיוחד בגלל שמדובר במתחרים - בעלי 'מעריב'