בשבע 470: שימרו על הבלוגרים

התיקון לחוק לשון הרע עלול להשתיק את כותבי הבלוגים העצמאיים, שהם בין כלי התקשורת היחידים שיכולים באמת לעקוב ולדווח

יאיר שפירא , ה' בכסלו תשע"ב

 התיקון לחוק לשון הרע עלול להשתיק את כותבי הבלוגים העצמאיים, שהם בין כלי התקשורת היחידים שיכולים באמת לעקוב ולדווח על מעשיהם של המפרסמים הגדולים במשק * במשרד המשפטים זוממים להעביר את אמצעי האכיפה הדרקוניים נגד הלבנת הון לתחומים נוספים, ולחייב גם עורכי דין ורואי חשבון לעקוב אחרי לקוחותיהם

שתי הערות בעקבות התיקון חוק לשון הרע המאיים להעלות את סכום הפיצוי לנפגע מפרסום למאות אלפי שקלים. האחת לגבי חשיבותה העצומה של התקשורת האלטרנטיבית באינטרנט ורגישותה הגדולה לתביעות דיבה. כלי תקשורת מסודר הוא גוף המגלגל בדרך כלל לא פחות ממיליוני שקלים לשנה. גם במצבה הרעוע של התקשורת, גוף כזה יכול לספוג מדי פעם את עלותה של הגנה משפטית בתביעת דיבה, ואפילו להצליח לשרוד אם יחויב במשפט שכזה - אם כי על פי החוק החדש הוא עלול לספוג מכה קשה.

לעומת זאת, בלוגר הוא אזרח פרטי, לרוב צעיר, בדרך כלל לא איש עסקים מצליח. הצורך במימון הגנה נגד תביעת דיבה אימתנית עלול למוטט אדם כזה כלכלית. גם אם התביעה נגדו נדחתה, גם אם התובע חויב לשלם לו הוצאות משפט של כמה אלפי שקלים. בלוגרים עצמאיים ברשת הם גם מהבודדים בין אמצעי התקשורת שאינם נתונים לחסדם של המפרסמים הגדולים, וככאלה הם מהיחידים שאינם חוששים להתחקות בכנות אחר התנהלותם. החמרת חוקי לשון הרע עלולה להביא את הקץ על העיתונות האלטרנטיבית, וממילא על גילויים רבים שתוכלו לקרוא רק בה.

בזהירות הראויה אפשר לומר כי המציאות הזו ידועה היטב לאחד מיוזמי התיקון לחוק, ח"כ מאיר שטרית. לאחרונה פרסם העיתון גלובס את דירוג 'פרובס' לפוליטיקאים העשירים בישראל. נטען שם כי הונה של משפחת שטרית נאמד ב-55 מיליון שקלים. שטרית, איש ציבור מנעוריו, לא צבר את ההון הזה ממשכורתו כראש עיר, כחבר כנסת או כשר. הכנסתה העיקרית של המשפחה היא ממשרד יחסי ציבור שמנהלת רעייתו. חלק משמעותי מהכנסות המשרד מגיע מייצוג חברות רבות של ידיד ותיק מאוד של משפחת שטרית - איש העסקים דודי וייסמן.

נדגיש כי איש עדיין לא הביא ראיה לכך שהקשר בין וייסמן לשטרית הוא קשר מושחת. אך אפשר לומר כי העובדה שוייסמן הוא מקור הכנסה עיקרי של נבחר ציבור ותיק מעוררת אי נוחות מסוימת. אפשר גם להניח כי ראשי מחלקות הפרסום בכלי התקשורת השונים לא ישמחו לשמוע שהמערכות מחטטות בעסקיו של וייסמן. אחרי הכל, וייסמן חולש על חברות שיווק רבות שהמשמעותיות ביניהן הן חברת האנרגיה 'דור אלון' ורשת השיווק 'הריבוע הכחול' על שלל מותגיה. וייסמן הוא מפרסם גדול ואיכותי. אפשר להניח אם כן, שהמדיה שהתאימה יותר לתהיות שכאלו היתה זו האלטרנטיבית - בלוגרים שאינם זקוקים לפרסומות של 'מגה' ו'שפע שוק'. אלא שאלו האחרונים יודעים כי משפחת שטרית אינה ממהרת למחול על כבודה.

כבר עמדנו בעבר על נחישותו הגדולה של מאיר שטרית בקידום הקמתו של מאגר ביומטרי בישראל. הוא קידם אותו כשר, הוא המשיך לקדם אותו גם כחבר כנסת. מספר בלוגרים העלו בזמנו תהיות בהקשר למכלול האינטרסים של משפחת שטרית בקידום העניין. לא נוכל לחזור על הדברים, ובהחלט גם עתה לא נרמוז שעלינו על דבר מה לא כשר. אך נוכל בהחלט לדווח כי גם כאשר הפיצוי על דיבה על פי החוק עמד על חמישים אלף שקל בלבד, מיהרו אותם בלוגרים להתנצל ולמחוק כל אזכור לפרשה אחרי שיחה קצרה עם עורכי הדין של משפחת שטרית.

הערה שנייה שנעיר היא אודות השימוש שעלול להיעשות לרעה בחוק בידי רשויות השלטון עצמן. חלפה שנה בדיוק מאז דיווחנו כאן לראשונה על המכתב חסר התקדים ששלחה עו"ד אורית קוטב, מנהלת היחידה לתביעות ולמיקור חוץ בפרקליטות המדינה, אל כותבי בלוג אינטרנטי בשם 'הר הבית שלנו'. אנשי הבלוג פרסמו כתבה שבה נטען כי מפקד יחידת המקומות הקדושים (הימ"ק), האחראי על שמירת הסדר בהר הבית, הודח מתפקידו לאחר סדרת כישלונות של היחידה בראשותו. עו"ד קוטב טענה במכתבה כי הקצין פשוט סיים את תפקידו והטענה כי הוא הודח היא בגדר לשון הרע, ואיימה בתביעה אזרחית. אמנם בשנה שחלפה מאז לא דיווחנו על עוד איומים של המדינה בתביעות דיבה נגד כלי תקשורת המבקרים את פעילותה, אך לא שכחנו את מכתבה מבשר הרעות של קוטב. אם יושלם התיקון לחוק, תוכל הפרקליטות לאיים באפקטיביות לא רק על בלוגרים אלא גם על כלי תקשורת ממוסדים יותר.

 הבנקאי שלך עוקב אחריך

אני מודע לסכנה שחדשות חמות על יוזמות החקיקה של הרשות להלבנת הון עלולות לגרום לנתח נאה מהקוראים לדפדף אל העמוד הבא. אך חכו נא עוד רגע וחשבו כמה דקות יקרות הקדשתם בשבועות האחרונים לקריאה, למחשבה ולדיון בקמפיין שהתרגש עלינו על 'הסכנה לדמוקרטיה' בישראל. כלי התקשורת רעשו ורועשים על אודות הניסיון של המוסדות הדמוקרטיים להביא את המערכת המשפטית ליתר שקיפות. ובחסות הרעש, בשקט ובהתמדה, מהדקים גופי האכיפה את רשת השליטה שלהם על אזרחי המדינה - רשת שראשיתה בטיפול קל ויעיל יותר בפושעים מסוכנים, אך אחריתה בפיקוח ושליטה הדוקים על אחרון האזרחים הישרים במדינה.

בראשית שנות האלפיים, תחת לחץ אמריקני כבד, חוקקה הכנסת את חוק איסור הלבנת הון, והקימה לצורך אכיפתו גוף אכיפה חדש במסגרת משרד המשפטים. החוק לא היה קל לעיכול - הוא פגע קשות בפרטיות של אזרחי ישראל ובזכויות הקניין שלהם. אך הון יהודי שחור שזרם לישראל הוציא את האמריקנים מדעתם, ותחת חרב האיום של סנקציות כלכליות קידמה הממשלה את הקמת הרשות לאיסור הלבנת הון. החוק הפך למעשה את כל נותני השירותים הפיננסיים, ביניהם כאלה שהאזרח ראה בהם שותפים אינטימיים להתנהלותו האישית - בנקאים, סוכני ביטוח ומנהלי תיקים בבורסה - לכאלו שמרגלים אחריו מטעם המדינה. זה למעלה מעשור מדווחים נותני השירותים הללו למאגר הנתונים של הרשות לאיסור הלבנת הון על כל פעולה פיננסית משמעותית של לקוחותיהם. למשל, על כל הפקדה או משיכה של למעלה מחמישים אלף שקל, או המרת מטבע בסכומים דומים. הדיווחים הללו הם כיום חובה ברורה, שבגופים גדולים נעשית באופן אוטומטי וממוחשב.

אך החוק הטיל עוד חובה מעורפלת יותר, שעניינה דיווח על התנהלות מעוררת חשד. כך למשל מדווחים פקידי הבנק שלכם ללא ידיעתכם למשרד המשפטים אם הפקדתם סכום כסף ומשכתם בסמוך סכום דומה, אם הכספת שלכם רחשה פעילות ערה במיוחד, או אפילו אם היקף הפעילות שלכם בחשבון הבנק עלה בצורה יוצאת דופן. הבנק אינו עושה זאת בהנאה גדולה, אלא מתוך חשש גדול. החוק קבע עונשים חמורים לנותני שירותים פיננסיים שלא יצייתו לחוק, וברשות הוקם אגף הממונה על הציות לחוק. בנקאים כבר הועמדו לדין (וזוכו בדרך כלל) על כי לא חשדו מספיק בפעולות פיננסיות שביצעו לקוחותיהם, והבנקים אחוזי החרדה מעדיפים לפגוע בנאמנות לפרטיותכם ולא להסתבך בפלילים.

הפחד הביא אל סניפי הבנקים בארץ מוסד חדש שכמו לקוח ממשטרים אחרים: פקידים שתפקידם לוודא שהבנק לא יואשם בהתרשלות בהעברת מידע לשלטונות. 'נאמני ציות' קוראים להם בחלק מהבנקים. באחרים הם נקראים 'קציני ציות'. למשוואת הפיקוח הדרקוני נוספה ענישה דרקונית. לראשונה במסגרת החוק יכולה המדינה לחלט כספים או רכוש הקשורים לעבירה בטרם הוגש כתב אישום ולפני שעינו של שופט שזפה את הראיות שבתיק. השופט יכול רק להורות למדינה להחזיר בדיעבד את הרכוש שחולט.

הנחמה שהציעו לנו היתה כפולה. ראשית, אמרו לנו כי החוק אמנם דרקוני אך לא נוגע אלינו, האזרחים הרגילים, אלא לארגוני פשיעה וארגוני טרור. האמצעים הדרקוניים שקבע המחוקק יופעלו רק לגבי רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה, רכוש ששימש לביצוע עבירה או רכוש שאיפשר ביצוע עבירה. כדי להדגיש את העניין ולהרגיע אזרחים מודאגים, הוסיפו עוד לשמה הארוך של הרשות והיא נקראת היום 'הרשות להלבנת הון ומימון טרור'. שנית, הבטיחו שהמאגר החושפני ישמש רק לצורכי אכיפת החוק לאיסור הלבנת הון, ולא תתאפשר אליו גישה ישירה של גורמי אכיפה אחרים.

עם השנים התאקלמה הרשות להלבנת הון בנוף הישראלי והפכה למובנת מאליה, ובממשלה יש מי שחושק כעת להצעיד אותה כמה צעדים משמעותיים קדימה. כבר לפני שנתיים דיווחנו כאן על ניסיון של משרד המשפטים לפתוח את מאגר הנתונים הנחשק של הרשות להלבנת הון לכל גופי האכיפה המרכזיים, כמו משטרת ישראל ורשות המיסים. הצעת חוק ממשלתית ברוח זו נהדפה אז על ידי ועדת החוקה של הכנסת. בשבוע שעבר אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק נוספת של משרד המשפטים לקריאה ראשונה בכנסת. על פי ההצעה, חובת הדיווח לרשות להלבנת הון תורחב לכל שאר השותפים לסודות התנהלותו של האזרח בישראל. אם תתקבל ההצעה, לא רק הבנקאי שלכם יהיה חייב לרוץ לרשויות בכל פעולה שלכם שתיראה לו חשודה, אלא גם רואה החשבון שלכם, יועץ המס שלכם ועורך הדין שלכם.

הם ייאלצו לדווח על כל פעולה פיננסית משמעותית שתרצו לבצע או אפילו תחשבו לבצע: קנייה ומכירה של נדל"ן, קנייה ומכירה של עסקים, גיוס כספים לצורך הקמת עסק או אפילו ניהול כספים שוטף. הם יצטרכו לפקוח עין על כל פעילות חשודה שלכם ולדווח על חשדותיהם לרשות - אחרת הם עלולים למצוא את עצמם יחד איתכם על ספסל הנאשמים.

אך בזה אין די למשרד המשפטים. אנשיו מציעים להגדיר בחוק מקצועות פיננסיים חדשים, כאלו המתנהלים היום ללא הסדרה פורמלית, לחייב את העוסקים בהם ברישום מסודר ולהכפיף גם אותם לחובת הדיווח. אפילו על יהלומנים וסוחרים באבנים יקרות חולמים שם להחיל את החוק, ובכך להרוויח עוד כמה מאות מודיעים נמרצים החוששים לעורם שימהרו לדווח על כל התנהגות כספית חשודה.

אם כל זה לא מספיק, דיווח השבוע העיתון 'גלובס' כי ברשות להלבנת הון שוקלים בימים אלו להתחיל לקדם הצעת חוק שתראה בהעלמת מס עבירה שאפשר לטפל בה בעזרת החוק הדרקוני העומד לרשותה. כך שהחוק הדרקוני הפוגע כיום רק בפרטיותנו לא יכוון רק כנגד ארגוני טרור ועבריינים כבדים, אלא כולנו נהפוך לנפגעיו הפוטנציאליים.