בשבע 472: פסיק ושלוש נקודות

'מחכים לגודו', מחזה פורץ דרך ונטול עלילה 'קלאסית', מועלה בביצוע מעניין של תיאטרון 'פסיק'

אלחנן אבן חן , י"ט בכסלו תשע"ב

'מחכים לגודו', מאת סמואל בקט, תיאטרון 'פסיק'

בין האבנים הירושלמיות בבית מזי"א בירושלים עולה מחזהו של סמואל בקט 'מחכים לגודו', המהווה את נקודת המפנה במחזות הקלאסיים ומציג ז'אנר שונה - ה'אבסורד'. בעוד המחזה הקלאסי מנסה להציב בעיות הניתנות לפתרון, האבסורד שובר את הכללים ומציג בעיות שאינן ניתנות לפתרון ואף לא מעורר ציפייה לעלילה בעלת מבנה רציונלי. את ההצגה מעלה תיאטרון 'פסיק', שהוקם על ידי בוגרי ניסן נתיב ושואף להעלות יצירה אמיתית ישראלית ונוגעת על הבמה.

הדמויות המרכזיות הן גוגו (אסי שמעוני) ודידי (עוזי ביטון), שני נוודים הנפגשים מדי יום כדי לחכות לדמות לא ידועה בשם 'גודו' מתחת לעץ חשוף הניצב לצד הדרך. הם משוכנעים שגודו קבע להיפגש איתם במקום זה. גוגו מנסה לחלוץ את נעלו ודידי מתעסק בכובעו. את זמנם הם מעבירים במשחקי מילים, בהגיגים פילוסופיים ובמחשבות התאבדות.

התפאורה שעיצבה רקפת לוי יוצרת חלל מעניין, מעין שדה של ציפייה. גדמי עצים מפוזרים על הבמה, שקי חול תלויים באוויר ושתי דלתות הפונות החוצה.

בתוך המשימה הלא קלה של להעביר שעתיים של עלילת מחזה אבסורד מצאתי את עצמי עוקב בדריכות אחר המשחקים הפיזיים והפעולות הרבות והמשעשעות על הבמה, בזמן שהדמויות מחכות לאיזה גודו עלום. הודות לבימוי של שמוליק הדג'ס הקהל צחק, בכה והיה מלא עניין, למרות שמדובר במחזה שאין בו עלילה קלאסית.

 מצפים לישועה. 'מחכים לגודו'

במהלך ההצגה נכנסת דמות בשם פוצו (חביב מזרחי) כשהוא לבוש בחישוק ענקי המשמין את נוכחתו המאיימת ובידו חבל קשירה של כלבים ושוט ארוך שבו הוא רודה בלאקי (ליאור שגיא). פוצו הוא בעל האדמות מסביב ומסמל את האדם שמאמין במקריות וסותר כל כוח עליון. חביב מפליא לשחק דמות אכזרית וקרה, שבסופו של דבר בחוסר אמונתה גורמת לעצמה לבלבול וחוסר אונים מול העולם. פוצו מגיע עם עבד שהיה פעם משכיל. את הזמן הם מעבירים בהתעללות האדון בעבד שרוקד וחושב ומשמיע נאום פלוסופי על מהות החיים כשעשוע של אדונו.

הניגוד בין הדמויות של גוגו ודידי אשר חיים בציפייה למישהו שיגאל אותם לבין פוצו האתאיסט, מדגיש את הצורך באמונה כגורם מרכזי ברצון לחיים. עם זאת, הציפייה לגודו שיפתור את כל הבעיות אינה מועילה, ובסופו של דבר המסקנה היא שאדם, בצד אמונתו, צריך לפעול ולעשות ולא לצפות לנס או לחכות בחוסר מעש.

זה אמנם מחזה 'למתקדמים', אבל מומלץ למי שרוצה לצאת מהבית לערב מעורר מחשבה ולא לעוד הצגת בידור.