חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ידיד המתנחלים מאחורי המקלדת

העיתונאי דן מרגלית, מחלק קרדיט לעיתונאים חושפי השחיתויות, כולל של חברו הטוב לשעבר אהוד אולמרט
15/12/11, 17:46
עפרה לקס

ב-6 ביוני 82' פלשה ישראל ללבנון, אבל מרבית ילדי מרכז הארץ ודרומה לא ממש הרגישו בכך. הרבה יותר הטריד אותם שיום למחרת מחקו להם חצי שעה מזמן שידורי הטלוויזיה שלהם, הלא כל כך רחב גם כך.

הם קיוו שזה זמני, אבל התוכנית 'שלום הגליל' בהנחיית דן מרגלית, שמסרה דרישות שלום מחיילים, ממש לא התכוונה ללכת. כעבור זמן היא הפכה ל'ערב חדש' ובעוד מספר חודשים היא תחגוג יום הולדת 30. הילדים כבר מזמן הורים, ילדיהם צופים במגוון ערוצים, ואפילו מגיש המבזקים המיתולוגי עדי טלמור ז"ל כבר איננו. אבל דן מרגלית עוד מגיש את התוכנית בחיוניות רבה מספר פעמים בשבוע, חי בועט ונושם פוליטיקה וכותב מדי יום מאמר בעיתון הנפוץ במדינה.

העיתונאי שאינו עובד

רבים עשויים לקנא בדן מרגלית (73), ולו רק מפני שהוא בכלל לא עובד. "מאז שנכנסתי לתחום העיתונות, בגיל 22-21, אני רק בהובי", הוא אומר. כילד, מעולם לא רצה להיות שוטר או כבאי. "תמיד רציתי להיות עיתונאי, וגם היום כשאני מאוד מבוגר, אני עדיין קם כל בוקר לכבוש את העולם מחדש, ורוצה להיות עיתונאי כשאהיה גדול". את הבוקר הוא פותח בקריאת 'ישראל היום', העיתון שבו הוא מפרסם טור בכל ימות השבוע, ומהדורת 'הארץ' באנגלית, שכוללת גם את התמצית של ניו יורק טיימס ("העיתון הטוב בעולם"), ובימי ראשון אפילו את העיתון היהודי אמריקני הנחשב 'Forverts'.

כיוון שמרגלית נטוע עמוק בעיתונות, לא מפתיע שגם הוא מתנגד לתיקון ל'חוק לשון הרע'. "מדובר בחוק רע, במסגרת גל אדיר ש
אני מוצא משהו מאוד חיובי בציבור הכתום, נשים וגברים. עם כל המחלוקות שלי איתם, מדובר באנשים הכי טובים שיש במובנים הלאומיים והציוניים שלהם. בסך הכל הם מייצגים את הציונות כפי שהיא צריכה להיות, יותר מכל גורם אחר
ל חוקים רעים שפוקד את הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי, ולצערי גם את הבית היהודי בחלקו". מכיוון שפגישתנו נערכת ביום שבו מתחיל הנשיא לשעבר משה קצב לרצות את עונשו, הטעם שהניע את הפוליטיקאים לחוקק את החוק עולה וחוזר ומורגש בפה.

אם מסתכלים על ההתנהלות העיתונאית בכל מה שקשור לקצב, נראה שהפוליטיקאים מציבים לנו תמרור עצור.

"כשישבתי בבית משפטו של השופט קרא בעת הקראת פסק הדין ושמעתי מבחוץ את נהמת ההמון שצועק 'הי איזה יופי', לא אהבתי את זה. יש לי זיכרון יהודי רע מקבוצות של מפגינים שעומדים ליד בית המשפט ומריעים. נכון, היו פה ושם תופעות של הפרזה בסיקור העיתונאי, אבל הן נבעו בראש ובראשונה מהתכסיסים של קצב עצמו.

"צריך גם לחשוב על המשמעות האחרת, והיא שמשה קצב ניסה לגרור את היועץ המשפטי לממשלה להעליל עלילה על גב' א' מבית הנשיא, משום שהיא באה אליו בתביעות. תחשבי שהמזימה הזאת היתה מצליחה והיא היתה עומדת למשפט על ניסיון סחיטה של הנשיא - זה דבר איום ונורא".

אנשי התקשורת הם אמנם אינדיבידואלים, אבל בכל זאת, יש לפעמים תחושה של התלהמות שבה איש אינו שועה לרמזורים אדומים.

"אני, שטבעתי את הביטוי השנוי במחלוקת 'בני האור מול בני החושך', מודע לכך שאין התארגנות של 'בני האור'. יש את אלה שמגינים על ביהמ"ש העליון ויש את אלה שלא. מה שיש זה התארגנויות של פוליטיקאים". אני מנסה מכיוון אחר ומזכירה את אולמרט, חברו לשעבר של מרגלית, שהעיתונות השחירה את פניו עוד בטרם חרץ בית המשפט את דינו. "אז מה", משיב מרגלית טענת נגד, "אולמרט השחיר את ביהמ"ש העליון ואת מערכת השיפוט הישראלית ואת התקשורת פי עשרה ממה שהוא הושחר. אולמרט עושה דברים שלא יאומנו. יש לו יח"צנים בבית המשפט, והם מגיבים על כל מה שהתביעה אומרת".

"לולא אנשים בעיתונות הישראלית כמו מוטי גילת, גידי וייץ, קלמן ליבסקינד ויואב יצחק ואנשי התנועה לאיכות השלטון ומשרד מבקר המדינה במתכונתו הנוכחית, השחיתויות הרבות לא היו מתגלות. מי שלא רוצה לראות את חשיפת השחיתויות", רומז מרגלית לכיוונם של הפוליטיקאים, "אומר 'העיתונות מתלהמת'. מה זה אומר מתלהמת? בלי העיתונות הזאת אברהם הירשזון לא היה הולך לכלא, וגם לא משה קצב".

אתה לא חושב שדעתו של בית המשפט מושפעת מהחגיגה התקשורתית?
אני חושב שהפוליטיקאים מפחדים היום יותר וזאת אחת הסיבות שהם הולכים היום חזק נגד המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט. בסוף, זה מערכות אכיפת החוק. הם עושים לפעמים טעויות, אבל כל הטענות כאילו הם עושים עיגול סביב מישהו ותופרים לו תיק - זה שטויות

"לא. עובדה שאת וינרוט הם זיכו. אני שמח גם בשביל וינרוט וגם בשביל מערכת המשפט, שמתנהלת באופן תקין".

חינמוני הטלוויזיה

כשהתכנסו העיתונאים לפני כשלושה שבועות כדי למחות על החוק החדש, עלה דן מרגלית אל הבמה ודיבר על הצורך הדחוף לשפר את הקולגיאליות בין העיתונאים. אבל בעודו מדבר, קטע את דבריו נחום ברנע (פרשן 'ידיעות אחרונות') ואמר "כנס כזה ושלדון (אדלסון, הבעלים של 'ישראל היום', ע"ל) לא עולים בקנה אחד" ונטש את האולם. בין ברנע ומרגלית זורם נהר של מתיחות, המורכב מגורמים רבים. ההתבטאות שלו הפעם התקשרה לביקורת שלו על עצם קיומו של העיתון שעקף את 'ידיעות' בתפוצתו. לפני כשנתיים עלתה אף יוזמת חקיקה שביקשה לגרום לסגירתו של העיתון.

אתה לא מרגיש שיש כאן צביעות עיתונאית? התיקון לחוק לשון הרע נקרא בפי העיתונאים 'חוק ההשתקה', ואילו רבים מהם תמכו בהשתקת 'ישראל היום'?

"הופתעתי מכך שכמה עיתונאים יצאו למערכה אדירה נגד העיתון. אני לא התערבתי בוויכוח הזה, כי אני לא רוצה להיאבק בשביל שלדון ואני לא חושב שזה נאה שמישהו ב'ידיעות' ייאבק למען נוני מוזס. לכל בעלי העיתונים יש אינטרסים, ואם הם רוצים להילחם אחד נגד השני שייקחו לעצמם שכירי עט. אבל הם לא צריכים להשתמש בעיתונאים המקצועיים שלהם לצורך כך".

אף שאדלסון נמנה על תומכי נתניהו ומתנגדי העיתון טוענים שמדובר בעיתון חצר, מרגלית מעיד שמעולם לא נחסם בכתיבתו, "וזאת למרות שכתבתי על ביבי משפטים לא פשוטים, כמו למשל שבעניין מסוים התנהלותו מעוררת שאט נפש ומקוממת. זה פורסם ב'ישראל היום' שלוש ואולי ארבע פעמים ואף אחד לא אמר לי מילה על כך".

מרגלית חושב שכמגמה, עולם העיתונות מתקדם לעבר חינמונים ובכלל, הוא מחדד, ערוץ 2 ו-10 הם חינמוני טלוויזיה. "את לא משלמת עבורם והם מתקיימים מפרסומות".

לטעמך, הקולות שנשמעים היום בתקשורת מספיק מגוונים?

"אני מכיר את הטענה שאין מספיק ימין. יש היום אנשים בעלי עמדות ימניות שנמצאים בתקשורת, והם הולכים ומתרבים. אבל גם אם זה לא כך, הימין היום מספיק חזק. שייצר לו כלי תקשורת משל עצמו ויפרסם את מה שהוא רוצה, כל עוד זה עומד במגבלות החוק".

מה שמקובל לחשוב הוא שבתקשורת חבר מביא חבר.

"זה כמו שאומרים על בית המשפט העליון, שכבר שנים חבר לא מביא שם חבר, אבל עדיין ממשיכים להגיד את זה".

מרגלית הוא אחד האבירים המושבעים המגוננים על מערכת המשפט בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט. אף עובדה לא תזיז אותו מעמדתו, גם לא מדד אמון הציבור בבית המשפט העליון, שמציג תוצאות נמוכות מים המלח. "הירידה נובעת מכך שנגד בית המשפט מתנהל מסע הסתה מדהים, שראשיתו במשפט של איש ציבור שהורשע בקבלת שוחד לפני הרבה שנים, ומאז הוא הולך ונמשך".

מרגלית מבודד לרגע מהוויכוח את תפקודו של העליון בנושאי דתיים-חילונים, ומתמקד בנושאים של אקטיביזם שיפוטי ("יש הרבה פחות בשנים האחרונות"), טוהר המידות, ההתנחלויות והביטחון. בתחום האחרון, הוא אומר "בית המשפט העליון הוא בית משפט ביטחוניסטי מובהק, ולפי דעתי המתנחלים עושים שגיאה יסודית שהם מתנגדים לו. השמאל הרדיקלי מחכה שהימין הקיצוני יצליח לחרוך את העליון, משום שהוא חש שבג"ץ הוא השכפ"ץ הכי גדול של ההתנחלויות ושל המדיניות הישראלית ביו"ש". לדבריו, ב-90 אחוזים מן המקרים בג"ץ פוסק לטובת הביטחון הלאומי ורק במצבים קיצוניים הוא פוסק נגד המדינה, השב"כ או המתנחלים. "בזכות ה-10 אחוזים האלה, יש לו יוקרה בינלאומית אדירה שכל המדינה נהנית ממנה. לא במקרה אמר פרופ' דרשוביץ 'אל תגעו בבג"ץ, זה הנשק הכי חשוב שיש לכם בעולם'".

כאן אנחנו פוצחים בוויכוח קצר. בג"ץ גוש קטיף לא עוזר לערער את עמדותיו של מרגלית, גם לא זכויות האזרח שנרמסו בחוק 'פינוי פיצוי' ולא האיזכור של 'רגבים' ובג"צי המראה שלו. שופטי העליון, אליבא דמרגלית, הם הוגנים וצודקים ו"בג"ץ הוא לא 'ג'י פי אס' שתפקידו לתקן את הכיוון של הממשלה". לעומת זאת, עקירת גוש קטיף היתה "טעות אסטרטגית", אם כי בסמכותה המלאה של הממשלה.

"אני לא מתנצל על החברות עם אולמרט, אני מצטער שהאמת יצאה לאור מאוחר" | דן מרגלית | צילום: עפר עמרם

 

החוצפה של המדינה

רבים זוכרים למרגלית את מטבע הלשון 'אחים כתומים' ואת העובדה שהבטיח ש"לעולם לא אתמוך עוד בגירוש יהודי בידי יהודי מביתו החוקי". אבל צריך לדייק: מרגלית התנגד להקמת גוש קטיף, סבר שהחיים שם הם טעות ותמך בתוכנית ההתנתקות. היום הוא חושב שהפינוי היה צריך להתבצע במסגרת הסכם. אגב, מרגלית, למרות היותו עוטה את שריון הלחימה בשחיתות, איננו תולה את העקירה בחקירות של שרון. "משהו תמים בי מסרב להאמין שהוא הוריד את גוש קטיף רק בגלל החקירות נגדו, ואני רוצה לדון אותו לכף זכות בעניין הזה. הוא עשה דברים מאוד קשים. ההחלטה לעשות את זה כך, באריק שרוניות הטיפוסית: הוא יחליט, הוא יבצע, הוא לא צריך אף אחד: לא את היהודים לא ואת הפלשתינים, היתה שגיאה, והתוצאה ברורה: הבאת את החמאס לשם".

מרגלית ביקר בגוש לא מעט פעמים לפני העקירה, והיה שם כשהמהלך הקשה בוצע. בספרו הוא כותב שכששב לביתו וצפה במרקע המביא את התמונות 'משם', זלגו דמעות על פניו. היום הוא מוסיף שהמדינה נהגה "בחוצפה" בכל הקשור לשיקום ופיצוי המתיישבים.  

מרגלית מאמין בפיתרון שתי מדינות לשני עמים, וכשאני תמהה אם הוא עוד מאמין לשכנים הוא מקשה קושיות חזקות על עצמו: מרגלית מזכיר את הנכונות של אהוד ברק לדון בחלוקת ירושלים בקמפ דיוויד, מה שגרם לפרטנרים לברוח מהמשא ומתן, והוא מספר על הנכונות של אהוד אולמרט לממש, ולו באופן חלקי ביותר, את 'זכות השיבה'. אולמרט הציע, אומר מרגלית, אך התשובה של הצד השני מעולם לא הגיעה. שתי הדוגמאות האלה מוכיחות לו שהפלשתינים לא באמת רוצים שלום. לא עכשיו. לא שתי מדינות. 

למרות האמור, המסקנה שלו מהדברים היא שיש להמשיך ולהציע להם שתי מדינות "בתום לב", ולצד זה "להביט במציאות ולהבין שבעתיד הנראה לעין, אין על מה לדבר".

אבל אין תוחלת בכזה משא ומתן.

"עצם קיום המשא ומתן, כדי לבחון אם התנאים מבשילים, זה אינטרס ישראלי. כשאנחנו לא באים למשא ומתן ועושים את כל הטריקים שנתניהו וממשלתו עושים - זה עושה לנו נזק".

במקרה שיפרוץ פה שלום מוסכם, מרגלית סובר שאף בית יהודי לא צריך להתפנות שלא ברצונו, והוא גם משוכנע שלא תהיה התנתקות נוספת. "ג'לג'וליה מתקיימת בישראל עם אוטונומיה תרבותית בפועל. אותה הזדמנות צריכה להיות למתיישבים יהודיים בתוך פלשתין". מרגלית חושב באמת ובתמים שהדבר אפשרי, "חלק מהמתיישבים ירצו להישאר ואני חושב שלפלשתינים יהיה אינטרס חזק להגן עליהם".

מרגלית נפגש עם הכתומים. לא מזמן הוא התיישב לקפה בתל אביב עם נציגי 'נוער הגבעות'. "הם אנשים מאוד אינטליגנטים, ובפעם הבאה שארצה לכתוב עליהם לא אעשה זאת בלי לטלפן לאחד מהם".

והסטיגמה?

"לא כל נוער הגבעות הם אלה ששורפים את המסגדים, אבל מהם זה יוצא, וזה עושה לנו בעיה אדירה".

לא מזמן היה מרגלית גם במגרון. "מקום יפהפה והאנשים הכי טובים בעם היהודי, אין לי על זה ויכוח". אבל הוא סובר, כמו בני בגין, שיש להזיז עשרה בתים מהיישוב אל השטח שעליו אין ויכוח. "מה הסיפור? מפעל ההתיישבות עם 340 אלף מתיישבים לא יינזק מזה שייתנו קרדיט לצדק". הוא שב ומסביר שבג"ץ הוא מבצר הכרחי בתדמית החיובית של ישראל בעולם. "מי שרוצה בגלל עשרה בתים במגרון או שירת נשים להביא את אמריקה לעוינות בעניין היחיד שבו שתי המדינות הולכות יחד נגד כל המזרח התיכון, שזה הדמוקרטיה והחתירה לשלום ולצדק, אז לפי דעתי הוא מוכן לשלם מחירים מטורפים תמורת כלום".

המקדם של לפיד ואייכלר

פרט לעבודה הרציפה והיציבה ב'ערב חדש', יש למרגלית עבר עשיר ב'הארץ' (פרשיית הדולרים של רבין), ב'מעריב' (כותב ועורך) ועוד. אבל אחת השורות היותר בולטות ברזומה שלו, היא הנחיית התוכנית 'פופוליטיקה' שהפכה ל'פוליטיקה' ואחר כך ל'מועצת החכמים'. מרגלית לא כל כך רוצה לדבר על התוכנית שמשתתפיה לא הפסיקו לדבר ולו לרגע, "כי התוכנית מתה". אבל הוא בכל זאת מנדב משפט: "הדבר הטוב היחיד שיצא מזה, זה ציפי חוטובלי. אני מאוד מחזיק ממנה. לפעמים היא קצת כמו תינוקת שנשבתה שהולכת עם בני החושך, אבל עמוק בליבה היא מבינה את הערך של ביהמ"ש העליון. היא, למשל, מבינה מה רע בחוק לשון הרע החדש ומתנגדת לחוק המטורף של השימוע לשופטים".

התוכנית של מרגלית נתנה דחיפה לא רק לחוטובלי אלא גם לדוברות נוספות מהימין, כמו מור אלטשולר ויפעת ארליך. אבל מרגלית סבור שתוכניתו קידמה גם גברים וגם אנשי שמאל. "טומי לפיד, ישראל אייכלר ורוני בר און הם לא בדיוק נשים. וצביה גרינפילד גם אומרת שהיא הגיעה לפעילות פוליטית בעקבות התוכנית. לא אני עשיתי את זה. זה הפורמט הפוליטי של התוכנית. כאשר אנשים משתתפים בהתמדה זה פותח להם פתח".

ובכל זאת אתה מוצא עוצמה מיוחדת בנשים כתומות?

"אני מוצא משהו מאוד חיובי בציבור הכתום, נשים וגברים. עם כל המחלוקות שלי איתם, מדובר באנשים הכי טובים שיש במובנים הלאומיים והציוניים שלהם. בסך הכל הם מייצגים את הציונות כפי שהיא צריכה להיות, יותר מכל גורם אחר. האחריות שלהם לשלום המדינה ולביטחונה גבוהה מאוד, ואלמלא הם הלכו להקצנה מצד אחד וההנהגה החילונית הלכה להקצנה מצד שני, היה אפשר להגיע איתם לאיזה שהוא הסדר".

כאן פותח מרגלית סוגריים רחבים ומדבר על כך שהוא מצפה מרבני 'צוהר' להעביר הילוך בכל הקשור בגיור. "אני מאוכזב מהם", הוא אומר. מרגלית רוצה רוב יהודי ולדעתו יש להקים מערך גיור שיהיו לו נציגויות ברחבי העולם. היעד מבחינתו הוא לגייר מיליון איש תוך עשור. הוא מזכיר כמה גרים מפורסמים ביהדות, מציפורה ועד אונקלוס, ומצטט פסק הלכה של הרב הראשי לשעבר הרב הרצוג. לבסוף הוא מספר בקצרה את סיפורו של הגוי שביקש להתגייר על מנת להיות כהן גדול. הלל, כמו בכל הסיפורים (כמעט), היה זה שקירב אותו בסוף. "הרב סתיו הוא הרי באסכולה של בית הלל, וזה מעשה חלוצי לא פחות מאשר לחזור לגוש עציון: גייר אותם, גייר אותם, גייר אותם. אחר כך נסתדר".

אל תיתנו לציטוטים להטעות אתכם, מרגלית גדל בבית מפא"יניקי. אביו, שהיה חבר 'הגנה', התגאה יותר מכל דווקא בעיטור שקיבל מברית יוצאי אצ"ל על מתן עזרה רפואית במסתרים, אבל הוא התחיל כאדם לא ציוני בעליל. הוריו של מרגלית נפגשו באוניברסיטה בז'נווה. אמו הגיעה לשם מישראל משום שלא היו אז בארץ פקולטות לפסיכולוגיה, אביו הגיע לשם מוורשה כדי ללמוד רפואה. "אמי הביאה את האימיגרנט הזה לכאן. הוא לא כל כך רצה, ותמיד אמר 'הייתי אומר לאמא בואי לרקוד והיא היתה הולכת לארגונים הציוניים שם'". הבית שנבנה היה מפא"יניקי וכך גם החינוך בבית הספר. את עבודת המוסמך שלו ביהדות בת זמננו עשה מרגלית על בן גוריון, היהודי "החשוב ביותר ב-1,000 השנים שהיו וב-1,000 השנים שיהיו".

את התפישה הביטחוניסטית שלו, והתובנה שישראל חייבת להיות חזקה, רכש מרגלית בעקבות משפט קסטנר. בשנים האחרונות נוסף אצלו על אלה גם הפן היהודי. מרגלית מצר על כך שדפי הגמרא סגורים בפניו בשל הארמית שבהם, אבל מצהיר בכל זאת - "בגילי לא אתחיל ללמוד". אז הוא מסתפק בספרות המשנית שלה ובכל מה שעוסק ביהדות.

היהדות מציצה מתוך כתיבתך פעמים לא מעטות.

"כי זה ממלא את הנפש. עמוק בליבי אני מבין את הטענה שמרגיזה אותי הרבה פעמים כשהדתיים משתמשים בה, שהציונות החילונית זה לא מספיק. אנחנו החילונים, היות ואיננו יכולים לשקוע בין דפי הגמרא, מנסים למצוא את השורש החשוב בארכיאולוגיה. אז אחד כמוני רץ כמו מטורף לעיר דוד, לדווידל'ה, כדי לראות עוד תעלה ועוד ממצא, וזה מלמד שהציונות איננה יכולה להצליח אם היא מנותקת מהשורש היהודי והפיזי של עיר דוד, הר הבית, הכותל המערבי והמון דברים בכל הארץ. אבל בלי המורשת היהודית על כל משמעותה, גם הדתית אבל לא רק: המוסרית, הרוחנית הארץ ישראלית וכו', הציונות לא מספקת".

חברות מנופצת

למרות שדן מרגלית מקפיד להגיע לאירועים משפטיים חשובים, יש משפט אחד שהוא מקפיד דווקא שלא לנכוח בו - משפטו של חברו הטוב ביותר במשך שנים, אהוד אולמרט. החברות ביניהם החזיקה תקופה ארוכה, גם כאשר היה אולמרט ראש ממשלה ומרגלית סיקר נושאים פוליטיים. בסופו של דבר, הקשר הזה התפוצץ בקול רעש גדול, הרסיסים הורגשו ועדיין מורגשים היטב בכתיבתו של מרגלית ותוארו בהרחבה בספרו שיצא לפני שנתיים 'התפכחות'.

האם זה תקין בעיניך שקיימים כאלה יחסי קירבה בין עיתונאי לפוליטיקאי, כששניהם בכירים כל כך?

"היינו שכנים והפכנו לחברים בלב ובנפש כשהוא עוד היה קטן. אז הוא נלחם בשחיתות יותר מכל אדם אחר. לא היתה לי בעיה אמיתית עם זה כי לא סיקרתי את הדברים שהוא עשה: הוא היה שר הבריאות, ראש עיריית ירושלים, ואחר כך שר התמ"ת ושר האוצר. אף פעם לא עסקתי בנושאים האלה".

אחר כך הוא הפך להיות ראש ממשלה.

"ותוך שישה חודשים זה התפוצץ. אני יודע מכל העולם שהעיתונאים הכי טובים באמריקה היו חברים של נשיאים".

השאלה היא אם זה טוב.

"אם אתה משוכנע שאתה ישר עם עצמך, זה לא מפריע. עובדה שמדי פעם כשהייתי מראיין אותו ב'פופוליטיקה' הוא היה יוצא כועס, ואומר 'שמע, כולם יודעים שאתה חבר שלי אז אתה מראיין אותי בצורה יותר פרועה'. אני מקווה שזה לא נכון, אבל אני לא יכול להישבע שזה באמת לא נכון".

מרגלית מספר שלאורך שנים טענו אנשים סביבו שאולמרט מושחת, "אבל אמרתי, אני לא אשבור חברות של 30 שנה בגלל שאומרים את זה. תביאו ראיה, ומאותו רגע הוא לא יהיה חבר שלי". לדבריו, הראיה לא הגיעה, ואולמרט אמר שמדובר בעלילות שטופלים עליו קנאים ונקמנים.

מרגלית מספר שהוא אכן ראה את אולמרט משתנה לנגד עיניו, אבל חשב שמדובר בנהנתנות מפליגה, שהיא אולי משהו שלא נעים להיות בקרבתו, אך מנגד איננה פשע. "ואז באה מלחמת לבנון, שבה ראיתי שהוא נהג בקלות דעת. לדעתי זה מה שגרם להרבה אנשים לומר עליו דברים שהם לא העזו להגיד קודם, וכיוון שהדברים התגלו לא יכולתי להיות חבר שלו יותר, זה הכל".

יש לא להיות חבר ויש להילחם נגד.

"הוא היה ראש ממשלה מושחת, שהכניס את ישראל למלחמה בקלות דעת בלתי אחראית".

אבל היית חבר שלו עשרות שנים.

"אני לא מתנצל על החברות עם אולמרט, אני מצטער שהאמת יצאה לאור מאוחר. אצלי כל אדם יכול לזכות באמון, עד שיוכח אחרת. גם גבי אשכנזי היה חבר שלי וכתבתי נגדו דברים חריפים. ושרון, לא כתבתי דברים סופר חריפים נגד השחיתות שלו למרות שתמכתי בהתנתקות? אני חושב שאם עיתונאי מנהל קמפיין ביושר זה בסדר גמור, כל עוד הוא מאפשר לצד השני להתבטא".

השמועות מספרות שהיום חלה התקרבות בין מרגלית לאהוד ברק. אבל מרגלית מבטל אותן: "יש לי קשר עם אהוד ברק ועם פוליטיקאים נוספים. לכל העיתונאים בארץ יש מערכות יחסים עם כל הפוליטיקאים, ושלא יבלבלו את הראש. עכשיו כשברק דיבר נגד איראן, לא כתבתי נגדו? שטויות!"

לגבי השחיתות - אתה חושב שמצבנו טוב משהיה לפני כמה שנים?

"הרבה יותר טוב. אני חושב שהפוליטיקאים מפחדים היום יותר וזאת אחת הסיבות שהם הולכים היום חזק נגד המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט. אנחנו לא הרשענו את הפוליטיקאים, אלא לכל היותר שפכנו לשם אלומת אור. בסוף, זה מערכות אכיפת החוק. הם עושים לפעמים טעויות, אבל כל הטענות כאילו הם עושים עיגול סביב מישהו ותופרים לו תיק - זה שטויות".

תגובת יועץ התקשורת של אהוד אולמרט, אמיר דן, על דברי מרגלית נגדו: "מדובר בהתבטאויות פתטיות שאינן מכבדות את אומרן ושאינן ראויות להתייחסות".

Ofralax@gmail.com