בשבע 472: אני לא מגנה

לא אצטרף למקהלת ההתגמדות של פושטי הצוואר לשחיטה, המגנים את הנוער המובל על ידי פרובוקטורים של המחלקה היהודית בשב"כ

ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) , י"ט בכסלו תשע"ב

בסייעתא דשמייא, אנו אחוזים בביטחון עצמי בדרכנו הגדולה. הקב"ה זיכה את הציבור שלנו להיות המוביל בתחומים הערכיים, הלאומיים והמעשיים. מוסדות התורה והחינוך שלנו, העדינות והישרות של צעירינו, השאיפה לשלמות רוחנית ומעשית אופפים כהילה את ראשי ילדינו. הדור הממשיך אותנו, שזיכנו בו אלוקינו, עומד לשם ולתפארת.

צה"ל זה אנחנו

מעולם לא נמניתי עם הממהרים לגנות את עצמם ואת ילדיהם. אנחנו לא "לצד צה"ל" ולא "תומכים בצה"ל". אנחנו עצמנו צה"ל וצה"ל הוא אנחנו. אנו הציבור האחד והיחיד שמאה אחוז מבניו מתגייסים לצה"ל. מחצית הציבור החילוני וכתשעים אחוזים מהציבור החרדי אינם שותפים בנשיאת העול הצבאי.

מכיוון שאיש לא יכול להטיף לנו איך יש להתייחס לצה"ל, אינני מקבל את הגינויים וההלקאות העצמיות של מעט מאישי הציבור הקשורים עם ההתיישבות. מי שפוגע בחיילי וקציני צה"ל איננו משלנו, נקודה. מי שפוגע בצה"ל פועל במגמה לפגוע בהתיישבות, ולכן אין הדבר אפשרי שהוא בא מקרבנו. בעבר כל מי שרצה לפגוע בהתיישבות בשיטה הזו היה קשור לשב"כ, מג'ק טייטל ועד אבישי רביב ורבים ביניהם. על סמך העבר ברור לי כשמש בצהריים כי מי שמוביל פגיעה בצה"ל ובהתיישבות הוא המחלקה היהודית בשב"כ, המונהגת בידי שמאל רדיקלי, ומנצלת תמימותם של נערים אשר תמורת בצע כסף הם משמשים לה פרובוקטורים שתולים בקרב הנוער. כל מטרתה, הנובעת כנראה משנאה וקנאה, היא להשחיר את פני הציבור הציוני-דתי, ההולך ותופס את מקומו בכל תחומי החיים במדינה ואף בהנהגתה, ולנסות בדרך זו לקעקע את לגיטימיות ההתיישבות וקביעותה בשטח.

נזכיר רק כי ועדת שמגר שהוקמה לאחר ההתנקשות ברה"מ רבין, קבעה כי ארגון 'אייל' אשר מנה עשרות נערים והסית לאלימות, היה בפיקודו של סוכן השב"כ "שמפניה" (אבישי רביב); שארון המתים שהוצג בהפגנה נגד רבין הוכן בידי השב"כ; שהפוסטר של רבין הלבוש במדי אס-אס הודפס על ידי השב"כ במדפיס הממשלתי. נזכיר גם את ימי ערב גירוש יהודי חבל קטיף בהם העיתונות כולה נצבעה באדום, ושידורי המדיה עסקו במדידת כמויות דם חיילי צה"ל שיישפך על ידי המיועדים ל"פינוי". אגלה גם סוד שעד כה היה ידוע רק למעטים: מחלקה מיוחדת במודיעין של צה"ל הוקמה כדי להשחיר את פניו של ציבור המתנחלים במדיה, במטרה להקל על צה"ל במשימה האיומה והנוראה שהוטלה עליו.

רבים סבורים שאהוד ברק הוא איש מסוכן לישראל, בשנאתו היוקדת להתיישבות וכמי שמזה שנים רבות מבקש לפגוע בה. לדיראון עולם נרשמו ונרשמים בדברי ימי ישראל מעשיו הנפשעים ביישוב מגרון באישון ליל, מאחורי גבו של רה"מ ושריו, כששלוחיו מוציאים בברוטליות דרך חלונות בתים תינוקות מידי אמותיהם הזועקות ומתחננות; לעולם ועד תיזכרנה השלכת בני הבית וחפציהם על טרשי ההר והריסת בתים לעיני יושביהם, כשלא הוכח מעולם כי נבנו על קרקע של ערבי כלשהו. מעשים אלו גם פוצעים, בכל פעם מחדש, את נפשם של הילדים והנערים העומדים מהצד וצופים ברשעות הזו, ששותפים לה בקשר הדוק הפרקליטות ובית המשפט העליון. אין לי צל של ספק שמי שמוביל את הפגיעה בצה"ל הם אותם פרובוקטורים, המנצלים את השריטות והפציעות בנפשות העדינות של הנוער החלש המזדנב מאחור, ואשר כוחותיו לפעמים כבר לא עומדים לו. לא אצטרף למקהלת ההתגמדות של פושטי הצוואר לשחיטה, המגנים את הנחשלים והנכשלים בחולשותיהם אחרי הובלת המחלקה היהודית בשב"כ.

חמישים משפטי דיבה

אני לא באמת מתרגש מ"המצב החמור". יש בית גדול ולבית יש צל. יש פי שניים מתנחלים ממספר תושבי העיר תל אביב. בעיר זו מתרחש שוד בכל ליל, אונס בכל שבוע ורצח בכל חודש. מעולם לא שמעתי שראש העיר מתבקש לגנות את הפשיעה בעירו ולקבל עליה אחריות, פשוט משום שהוא לא פושע ואין לו דבר עם הפושעים. גם אנשי השמאל ו"אנשי הרוח" של השמאל, "מקבלי פרס ישראל", אינם נדרשים להתנצל על כך שמדי שבוע עומדת חבורה שמאלנית ומשליכה אבנים ובקבוקי תבערה על מח"טים ומפקדים בצה"ל. ההלקאה העצמית איננה השיטה וזו לא הדרך. אנחנו לא בגלות, איננו צריכים להתנצל על כל פעולה שנעשית בידי חבורה נגררת אחרי סוכני שב"כ שפוגעת בקציני צה"ל, פוגעת בי, פוגעת בילדיי, פוגעת בכל מה שאנחנו מאמינים בו. היא לא משלנו והיא לא צמח שלנו.

בחשד לכריתת עצים, להצתה במסגד ומעשי "תג מחיר" נעצרו עד כה 50 אזרחים וחיילים תוך דיווחים בומבסטיים וגינויים עד אין מספר. כ-ו-ל-ם שוחררו. אם הייתי מגנה אותם, הייתי צריך לעמוד לדין היום ב-50 משפטי דיבה. לנוער הבריא והנפלא שלנו צריך רק להזכיר כל הזמן: אך טבעי הוא שהעומדים בחזית העשייה, פורצי הדרך, הם הנתקלים בקשיים ובמהמורות. אנו נדרשים לסבלנות מיוחדת, לפעמים גם לסבול. לא נתפתה ולא ניגרר אחרי פרובוקטורים, אלא נמשיך הלאה תוך שעינינו נשואות אל העתיד כדי להוסיף ולהיבנות, להוסיף ולהתקדם.