חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

זה לא הסיפור שלה - שופטים ושוטרים

המוניטין של סופרת רבי-המכר נעמי רגן ספגו מכה קשה, בבית המשפט נחשף דפוס פעולה של העתקת קטעים ומוטיבים מספרים של כותבות אחרות
15/12/11, 17:46
יאיר שפירא

המוניטין של סופרת רבי-המכר נעמי רגן ספגו מכה קשה, לאחר שבבית המשפט נחשף דפוס פעולה של העתקת קטעים ומוטיבים מספרים של כותבות אחרות ושיבוצם בספריה * השופט שביקש להחמיר בעונשו של נאשם מקריית ארבע, שלח רמזים בוטים לעבר הכיפה שעל ראש שני חבריו להרכב שגזרו עונש סלחני


כשהיא עומדת על דוכן העדים, טמן עו"ד גלעד קורינאלדי בור קטן לסופרת נעמי רגן. הוא שאל אותה על בחירה ספרותית שעשתה בספרה 'בת יפתח'. בספר מתגלה כי פרופסור מכובד גונב עבודות של סטודנטים שלומדים אצלו. רגן הסבירה בבית המשפט כי ביקשה ליצור סיטואציה שבה דמות הקרובה אל הפרופסור תסלוד ממנו ותפנה לו עורף. סיטואציה שתגרום "שהוא יהיה מתועב בצורה כזאת שיהיה בן אדם שהוא לא בן אדם - לא ראוי לאהבה. אז חשבתי על פרופסור. מה אפשר להגיד על פרופסור?... שכותב הרבה מאמרים... והוא גם כן מלמד... אם הוא לוקח מאחד הסטודנטים שלו את העבודה שלה, ומשתמש בזה ולא מודה על זה, ולא נותן לו קרדיט על זה, זה היה דבר מאוד מאוד לא טובה, דבר מאוד לא ראוי..." (השיבושים בעברית במקור). לפחות על פי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, נראה היה כי הסופרת המפורסמת חורצת את דינה.

הסופרת נעמי רגן

רגן, ששפת כתיבתה אנגלית, עלתה מארה"ב לפני ארבעים שנה והתיישבה בירושלים. את עולמה קנתה כאשר התמידה בסוגה ספרותית אשר העלתה לגדולה סופרים אחרים בארץ ומחוצה לה. העיסוק בחטאיו של הציבור הדתי והחרדי היה תמיד מטבע ספרותי עובר לסוחר בסביבת קהל קוראים יהודים ושאינם יהודים כאחד. ואם בחטאי עריות עסקינן, ואם הסופר הוא חרדי או לכל הפחות בעל רקע דתי - על אחת כמה וכמה. אשר על כן ספריה של רגן זכו להצלחה בארה"ב, וכאשר תורגמו לעברית כיכבו ברשימת רבי המכר גם בישראל. היא אף הוזמנה לכתוב מחזה הרקוח מהחומרים הנזכרים עבור התיאטרון הלאומי הבימה. אלא שהחומרים המרכיבים את הסאגה המשפטית שהתרגשה על רגן בחמש השנים האחרונות מעניינים לא פחות מאלו שמהם מורכבים ספריה. הם בוודאי מעוררים דיונים פילוסופיים עמוקים יותר. ספק אם רגן היתה מצליחה לחבר את סיפור המעשה בנעמי רגן. אולי רק לאחר שסופר אחר היה כותב סיפור שכזה לפניה.

לפני עשרים שנה קיבלה רגן מהמו"ל שלה ספר של סופרת חרדית אמריקנית בשם שרה שפירו. הספר, מעין יומן של שפירו, תיאר בגוף ראשון את חיבוטיה של אם חרדית צעירה. אמנם המסקנות בסופו היו אלו המצופות מבת המגזר, אך עצם ההתלבטויות היו בגדר חידוש, בוודאי בספר בעל אופי אוטוביוגרפי. המו"ל, נלהב מהחדשנות, ביקש מרגן לעודד את שפירו להמשיך ולכתוב, וזו אכן הזמינה לביתה את הסופרת הטרייה והחמיאה לה. אלא ששנים ספורות מאוחר יותר הגיעה שמועה לאוזניה של שפירו כי בספר חדש של רגן שפורסם באנגלית מופיעות פסקאות דומות מאוד לאלו שהיא כתבה בספרה. שפירו מיהרה לחנות הספרים ושם איתרה שלוש פסקאות. היא התקשרה נסערת לרגן, וזו הבטיחה כי הפסקאות יוסרו במהדורה העברית של הספר. הספר תורגם תחת השם 'ואל אישך תשוקתך' והפסקאות המדוברות אכן הוסרו ממנו, אלא שפסקאות דומות אחרות נותרו בו. בבית המשפט טענה שפירו כי היתה נסערת מגילוי הפלגיאט ולא המשיכה ועיינה בספר, ולכן לא גילתה את דבר הפסקאות האחרות במשך יותר מעשור. בית המשפט לא האמין לשפירו. אם נלך גם אנו בדרכו, נשער כי שפירו העדיפה למסור את דינה לשמיים (כפי שנהגה להזכיר לרגן במשך שנים בערב יום כיפור) עד שסופרת אחרת בחרה לתקוף את רגן בבית המשפט.

 תביעה שהולידה תביעות נוספות

לפני שש עשרה שנים הוציאה בלונדון מיכל טל, סופרת ישראלית, ספר בשפה האנגלית המספר על אישה בת זמננו שמתחקה בחלומותיה אחר גורלה של אישה אחרת שהועלתה על המוקד על ידי האינקוויזיציה בספרד. שלוש שנים מאוחר יותר הוציאה רגן ספר דומה באנגלית, שתורגם עד מהרה לעברית תחת השם 'בידך אפקיד רוחי'. בתביעה שהגיש עו"ד קורינאלדי בשמה של טל נטען כי אלמנטים רבים מספרה של רגן נגנבו מספרה של טל. החל ממבנה העלילה - בני משפחה היוצאים להרפתקה היסטורית בעקבות יומן מתקופת האינקוויזיציה ובעקבות חלומות האם, ועד דמויות מאופיינות באופן כמעט זהה בשני הספרים ושמות שנראה כאילו נשאלו בשלמותם, או בעלי מצלול דומה. שלוש שנים נאבקה טל ברגן בבית המשפט ובמחלה קשה בבתי החולים. לפני שנה וחצי, ערב שלב הסיכומים במשפט, נפטרה טל ובני משפחתה הודיעו לבית המשפט שלא ימשיכו בתביעה נגד רגן.

אך גם אם תביעתה של טל לא הספיקה להתברר בבית המשפט, הרי שהפרסום הרחב שהתביעה זכתה לו עורר בשפירו את עלבונה. כאישה חרדית היא ניסתה קודם כל להתדיין עם רגן בבית דין לענייני ממונות בירושלים. משסירבה רגן להגיע לבית הדין מיהרה שפירו למשרדו של קורינאלדי, ושני התיקים נגד רגן החלו להתנהל יחדיו. את רגן ייצג בכל התיקים משרדו של עו"ד מיבי מוזר, ובברכתו של השופט שפירא נשמעו לפעמים עדויות בשני התיקים בישיבת הוכחות אחת.

עקרונית, העניין לא פשוט כלל ועיקר. במהלך המשפט התברר כי לא מעט מהתובנות ואפילו הניסוחים שהופיעו בספרה המקורי של שפירו נשאלו מתוך הרצאות של פסיכולוגיות ורבניות בעלות שם בציבור החרדי. שפירו עצמה נאלצה להתגונן בבית המשפט ולהסביר כי ניסיון חיים דומה יכול להביא לכתיבת משפטים דומים, וכי סופר שואל רעיונות מהסובבים אותו. זה גם היה קו ההגנה העיקרי של רגן. "כל סופר הוא ספוג. כל מה שהוא קורא, כל מה שהוא שומע, כל מה שהוא לומד, כל שיחה באוטובוס, כל אחד ואחד שנפגש איתו בשמחה הוא קולט את כל הדברים האלה וזה בתוך הספוג", הסבירה רגן בבית המשפט. "הוא פשוט שם את זה הכל בתוך הבאר. וכשבן אדם מתחיל לכתוב ספר הוא שם את המצקת של הדמיון שלו בתוך הבאר של כל מה שהוא שמע וקרא ומוציא דברים שמתאימים לו לספר".

אלא שהמצקת של רגן הוציאה קטעים דומים מדי ורבים מדי מספרה של שפירו. עו"ד טליה גרינשטיין ממשרדו של קורינאלדי הצליחה לאתר בספרה של רגן עשרות דוגמאות. עד שהסופרת הודתה כי נוכח העובדה שקראה את ספרה של שפירו בעת שעבדה על ספרה "לא מן הנמנע שמבלי משים 'הדים מרוחקים' של קטעים מסוימים שאותם קראתי ביומנה של התובעת נחקקו בתת התודעה שלי, ובעקיפין ומבלי משים יהוו עבורי השראה לצורך אותם קטעים". השופט שפירא ראה את הדברים מעט אחרת: "מעשיה של רגן הן ביודעין בבחינת גזל של פרי מאמץ ועמל עבודה רב אותם השקיעה שפירו בעבודתה", כתב בפסק הדין שנתן השבוע.

אלא שצרותיה של רגן לא תמו. לפני כשנה וחצי הצטרפה לשתי התובעות הראשונות עוד אחת - סוזי רוזנגרטן, חסידת בבוב בשנות השבעים לחייה שעלתה מארצות הברית לפני שנים אחדות. היא פרסמה סיפור קצר באנגלית על אודות מעשה נפלא בשידוך שאירע לאחד מעשרת ילדיה. לטענתה, הסיפור נגזל כמעט בשלמותו, והוא מופיע כפרק בספר אחר של רגן, עקידת תמר. בתחילה הופיעה כעדה על דפוס פעולתה של רגן בתביעות של טל ושפירו, ולפני שנה וחצי הגישה תביעה משלה נגד הסופרת.

מהומות בין הכותבות נרשמו גם מחוץ לכותלי בית המשפט. חוץ מחילופי דברים קשים, קיבלו שפירו ורוזנגרטן בדואר מעטפה משולח אנונימי ובה קטע עיתון זהה. היה זה גזיר עיתון בשפה האנגלית שבו נכתב על איש שתבע את הסופר דן בראון, מחבר רב המכר 'צופן דה-וינצ'י'. סימון אדום נמתח תחת המשפטים שסיפרו כי האיש נפטר ויורשיו חויבו לשלם לבראון הוצאות משפט במיליוני דולרים. חקירת המשטרה העלתה כי בעלה של רגן שלח את המעטפות. התיק ככל הידוע נסגר. עד עתה לשתי התובעות שלום. לשפירו ייפסקו פיצויים בשבועות הקרובים. תביעתה של רוזנגרטן הופנתה על ידי השופט נעם סולברג לבוררות בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל.

תחושות אישיות

אי אפשר להמעיט בחשיבות העימות שהתפתח בהרכב השופטים שגזרו השבוע שלושה חודשי עבודות שירות על דוד מזרחי מקריית ארבע. מחד ניצבו באי כוח הפרקליטות ושופט בית המשפט המחוזי בירושלים צבי סגל. הראשונים מונחים לאפס חמלה כלפי היהודים ביו"ש, האחרון שופט בעל עבר שיפוטי בעייתי ומחמיר שגם הוא בעל חיבה מינימלית למתיישבים. מאידך עמדו שני שופטים חובשי כיפה, השופט משה דרורי והשופט בן ציון גרינברגר. בתווך עמד הנאשם מזרחי, אדם שבור ורצוץ. לפני חמש שנים נפגעה מפליטת כדור בתו הבכורה, שהיתה אז כבר אם לילדים. במשך שבועות הוא סעד אותה בבית החולים עד שנפטרה. שנתיים מאוחר יותר נהרג בן הזקונים בתאונת דרכים. הוא ורעייתו ניסו לשקם את חייהם והקימו חנות בתחנת דלק בקריית ארבע. נאחזים זה בזה הם ניסו להמשיך לתפקד.

לפני שנתיים, חודשים לאחר מותו של בנם הצעיר, ישן מזרחי בביתו כשצלצל הטלפון. כשענה שמע מהעבר השני את זעקות רעייתו "דוקרים אותי דוקרים אותי". היה זה לאחר שמחבל חמוש בסכין נכנס לתחנה ודקר את האישה בצווארה. מזרחי מיהר אל החנות, לא מצא את אשתו וסבר כי נהרגה או נפצעה קשות. אנשים העידו כי מזרחי הילך כמסומם. מומחים ציינו בבית המשפט כי ככל הנראה באותו רגע אסונות השנים האחרונות הכריעו את מזרחי. הוא הבחין במחבל שנתפס בידי חיילים, עלה לרכבו ודרס את פלג גופו התחתון. המחבל נפצע קלות ופונה לבית חולים. מזרחי ואשתו לא שבו לחנות עוד. אירוע הדקירה פרץ באחת את הסכר. הם ניתקו קשר עם העולם החיצון כשהם נאחזים זה בזו. מזרחי חדל לתפקד והחל לקבל טיפול פסיכיאטרי.

בפרקליטות הגישו נגד מזרחי כתב אישום על ניסיון לרצח. מאוחר יותר תיקנו אותו לעבירה של חבלה חמורה. שירות המבחן התנגד לעונש של מאסר בפועל, בטענה כי הדבר ישבור את האיש לבלי תקנה. "מה שאני מבקשת בכל לשון של בקשה עם כל הלב והנשמה, אל תכניסו אותו למעצר", התחננה רעייתו בבית המשפט. "אני לא מסוגלת להיות לרגע אחד בבית לבד. אני פוחדת ולא מסוגלת להישאר לבד בבית. זה יגמור אותי, ואותו בטוח. אני מבקשת רחמים... לא יודעת למה אנו עומדים בפני ניסיונות כאלה. אך עד כאן, אי אפשר יותר. אני מתחננת שלא תכניסו אותו למאסר אפילו לא יום אחד".

נציגי הפרקליטות מצידם דרשו שנת מאסר בפועל. הם טענו כי הלכו לקראת מזרחי כאשר תיקנו את כתב האישום וויתרו על עבירת הניסיון לרצח. הם הטעימו למזרחי ולרעייתו כי "גם כשהדם חם והיצרים בוערים, אנו חייבים לשמור על החוק ולהתנהג באיפוק". האמירה הסדומית הזו צוטטה גם בידי השופט סגל, אשר רתח על שני חבריו להרכב שסירבו לשלוח את מזרחי לכל הפחות למאסר של שלושה חודשים בפועל. "תהא תחושתנו האישית, בהסירנו את גלימתנו ושלא במסגרת עבודתנו כשופטים, אשר תהא", כתב סגל ומתח מתחת למילים 'תחושתנו האישית' קו מדגיש ומתריס. סגל יודע כי כאשר מסירים דרורי וגרינברגר את גלימותיהם, הכיפה נשארת.

השופט דרורי לא נותר חייב. באופן חד ובהיר, אם לא בוטה מעט, הציב מול השופט סגל והפרקליטות סולם ערכים שפוי הרבה יותר. "לטעמי, לא היה ראוי מלכתחילה להגיש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח", השיב דרורי לאנשי הפרקליטות שחמלתם למזרחי הסתכמה בעז שהוציאו מכתב האישום - סעיף הניסיון לרצח שלא היה צריך להיות בו מלכתחילה. לשופט סגל הוא הבהיר כי גם בלי להתחשב בנסיבותיו יוצאות הדופן של מזרחי, אין לשפוט בחומרה אזרח שפגע במחבל דקות אחרי שזה ניסה לרצוח את יקיריו. "אם היינו ניצבים רק מול נתונים אלה", כתב השופט דרורי בגזר הדין, "דהיינו מחבל המנסה לרצוח מוכרת שלווה בחנות, והיא מתקשרת לבעלה ואומרת שדוקרים אותה, ובעלה בא במהירות כדי לטפל בסיטואציה, ובסערת רגשות עולה עם רכבו על המחבל", גם במקרה שכזה, שבו לא אב שכול ורצוץ ניצב בפני השופטים, גם אז האיזון בין התחשבות בנסיבות ובין הרתעה מעשיית דין עצמית של אזרח לא עולה לטעמו של דרורי על שלושה חודשי מאסר - העונש, נוטף מילות התחשבות ורחמים, שהציע סגל לגזור על מזרחי.