בשבע 472: ננגב חומוס במקום אחר

אילו צלחו מאמציו של ברק לכרות עם חאפז אסאד שלום בלי הגולן, התמוטטות משטרו של בשאר אסאד היתה מותירה את ישראל במצב קשה

דברים שרואים מכאן , י"ט בכסלו תשע"ב

אילו צלחו מאמציו של ברק לכרות עם חאפז אסאד שלום בלי הגולן, התמוטטות משטרו של בשאר אסאד היתה מותירה את ישראל במצב קשה * המועמדים הרפובליקנים מתחו ביקורת חריפה על יחסו של אובמה לישראל, אבל התקשורת הישראלית לא מעוניינת שנדע על כך


כאשר ח"כ משה ארנס שאל בשעתו מי יערוב להסכם אם המשטר במצרים יתמוטט ויעלה משטר שיתכחש להסכם, הסתכלו עליו כאדם הזוי. עתה מגיעים 'האחים המוסלמים' מנצחי הבחירות וטוענים שזכותם לעיין מחדש בהסכם
שר הביטחון אהוד ברק מנבא שמשטרו של אסאד ייפול תוך מספר שבועות וקריסתו תהווה ברכה למזרח התיכון. קשה לחלוק על דברי ברק, אבל קביעתו מזכירה נשכחות. היה זה ראש הממשלה אהוד ברק שהשקיע מאמץ אדיר למסור את הגולן דווקא לאותו משטר שהסתלקותו תהווה ברכה לאזור.

ברק נסע לשיחות עם סוריה בתיווכו של החבר קלינטון, שהחלו בדצמבר 1999 בוושינגטון ואז עברו לשפרדסטון במדינת וירג'יניה. המעמד המביש ביותר בסיפור הזה היה ניסיונו של ברק לחלץ לחיצת יד משר החוץ הסורי פארוק א-שארא. בסוף הסתיים המשא ומתן ללא כלום, הודות לקשיחותו של אסאד האב ולמגינת ליבם של הפרשנים הישראלים שטענו שהחמצנו הסכם עם בעל בית אמיתי, אשר היה מתנתק מאיראן ומרסן את חיזבאללה בלבנון.

המשא ומתן עם סוריה היווה את גולת הכותרת של אסכולת "בלי בג"ץ ובלי בצלם" הגורסת כי אפשר לסמוך על יכולתם של הרודנים הערבים להבטיח את השלום. וכעת תארו לעצמכם מה היה מצבנו היום אילו כרתה ישראל שלום בלי הגולן, כדי שנוכל לנגב חומוס בדמשק ולנסוע ברכב דרך סוריה וטורקיה הידידותיות ישר לאירופה. בדיעבד, מסתבר שחאפז אסאד עשה בחכמה בהעדיפו את הקשרים עם החיזבאללה והמשטר האיראני על הסכם שלום איתנו. הרי מי שעומד לצד בנו בשאר בשעתו הקשה אינו המערב, אלא דווקא חסן נסראללה והאייתולה חמינאי.

אי אפשר לדעת בוודאות מי יירש את משטר אסאד, אבל ברור על מי כדאי להמר. לאור מה שמתרחש במצרים ובצפון אפריקה, גם בסוריה אנו צפויים לראות משטר אסלאמי קם על חורבותיו של משטר הבעת' הסורי. ראשית, לאחר שכל הרעיונות האחרים שכיכבו בעולם הערבי - ליברליזם פרלמנטרי, סוציאליזם ערבי – הכזיבו, הגיעה שעתם של המשטרים האסלאמיים. שנית, תנועות אסלאמיות תחת שלטון רודני במדינות ערב נהנו מאותה חסינות-למחצה שממנה נהנו תנועות נוצריות תחת משטרים רודניים במערב אירופה. אי אפשר היה להשבית כליל את פעילות הכנסייה באיטליה הפאשיסטית ובגרמניה הנאצית. גם במשטרים החילוניים ששלטו במדינות ערב לא דוכא האסלאם לחלוטין, אלא לכל היותר בוצע ניסיון להקים אסלאם מטעם. תחת החסות של ביקורים במסגדים, ארגוני צדקה וכו' ניתן היה לשמור לאורך השנים על שלד ארגוני אסלאמי - יתרון שלא הוענק לגורם אופוזיציוני אחר.

היושר האינטלקטואלי מחייב אותנו להטיח ביקורת דומה בהסכם קמפ דיוויד עם מצרים. כאשר ח"כ משה ארנס שאל בשעתו מי יערוב להסכם אם המשטר במצרים יתמוטט ויעלה משטר שיתכחש להסכם, הסתכלו עליו כעל אדם הזוי. עתה מגיעים 'האחים המוסלמים' מנצחי הבחירות וטוענים שזכותם לעיין מחדש בהסכם.

אם כך, ישיבו מבקרינו, אין לדבר סוף ולא ייכון שלום לעולם. הרי בנימין נתניהו תמיד טען ששלום אמיתי ייכון עם משטר ערבי דמוקרטי, אך לנוכח התוצאות שהניבו בחירות דמוקרטיות מגיע השר משה יעלון וקובע שמספר מדינות ערביות אינן בשלות לדמוקרטיה.

התשובה היא ששלום באזורנו דורש מקדם ביטחון יותר רציני, ואסור לקבל שלום קר שבו נמשכות ההסתה וההחרמה. גם אין שלום בלי שטחים שנותרים בידי ישראל, על מנת שהצד השני יבין את המחיר הכרוך בעיון מחדש והפרת השלום שכרת עם מדינת ישראל.

שמירה על הדמוקרטיה

בשבוע שעבר ערכה הקואליציה היהודית הרפובליקנית פורום שאליו הזמינה את המתחרים על מועמדות המפלגה לנשיאות. בניגוד לפורמט העימותים המקובל שמנע דיון מעמיק, כללי המשחק בפורום העניקו לכל מתחרה שעה שלמה רצופה לשאת דברים ולענות על שאלות. כל המתחרים שהוזמנו קטעו את סדר יומם על מנת להגיע לוושינגטון ולהשתתף בפורום. הפורום עורר עניין תקשורתי רב וסוקר על ידי הרשתות והעיתונים החשובים בארה"ב ואף מחוצה לה.

אך להוציא את כתבת 'הארץ' נטשה מוזגוביה, חיפשתי לשווא הד דומה לאירוע בתקשורת שלנו. התקשורת שלנו יודעת גם יודעת לדווח מארצות הברית כאשר יש לה עניין בנושא. על פורום סבן והביקורת שהטיחו שם שר ההגנה ליאון פאנטה ושרת החוץ הילארי קלינטון בממשלת ישראל, קיבלנו דווח נרחב. לכן הפגיעה בזכות הציבור לדעת את מה שנאמר בפורום ובעימות בין המועמדים במוצאי שבת באיובה, במיוחד כאשר הנושא הישראלי עומד במרכז הדיון, טעונה הסבר. הרי המפלגה הרפובליקנית איננה מפלגה זניחה, ונכון לעכשיו סיכוייה לגרש את אובמה מהבית הלבן הם לכל הפחות שקולים.

לחידה הזאת מספר פתרונות. ראשית כל, התקשורת שלנו "מצביעה" בגדול עבור ברק אובמה - בו הם תולים את תקוותם הגדולה להסדר כפוי על ישראל העוקף את דעת הקהל והכנסת. עד עתה אובמה ניסה ואכזב, אבל אם ייבחר לקדנציה שנייה הוא יוכל לתקן במועד ב' ולהפעיל על ישראל את הלחץ הדרוש. בהתאם לגישתה זו, התקשורת מבקשת להצניע את המועמדים הרפובליקנים המבקרים את מדיניות הלחץ החד-צדדי המופעל נגד ישראל. היא לא רוצה שהישראלים ייחשפו, למשל, לדבריו של המועמד מיט רומני: "הוא (אובמה) הציע בפומבי שישראל תאמץ גבולות שאינם בני הגנה. הוא העליב את ראש ממשלת ישראל. הוא גילה הססנות ורפיון נוכח הסכנה הקיומית של איראן גרעינית".

שנית, התקשורת הישראלית בזה לשיח הרפובליקני ששזורים בו אלמנטים דתיים. מושל טקסס ריק פרי תקף את ממשל אובמה בנאומו בפורום תוך התייחסות למצבה הכלכלי העגום של ארה"ב. פרי טען שהוא כנוצרי שואב עידוד משיבת גלות בבל, וציטט את דברי נחמיה: "אתם רואים את הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלים חרבה ושעריה ניצתו באש. לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה". מי שקושר בין האמונה למשבר הכלכלי - בוז יבוזו לו בתקשורת הישראלית.

אולם הסיבה העיקרית לדממה האלחוטית נעוצה ברצון התקשורת להגן על הציבור נגד חשיפה לרעיונות המסוכנים שהמועמדים הרפובליקנים משחררים לאוויר. המוביל הנוכחי במרוץ הרפובליקני, יו"ר בית הנבחרים ניוט גינגריץ', בוודאי נתפס כפצצה מתקתקת נוכח סטייתו מהתקינות הפוליטית לגבי המזרח התיכון. את דבריו שהעם הפלשתיני הוא המצאה ואינו אותנטי התקשורת ציטטה כדוגמה לקיצוניותו. מותר לפרופסורים לכתוב שהעם היהודי אינו אותנטי, אבל שמישהו יחזור לימי גולדה ויפקפק בעם הפלשתיני - זה יותר מדי. גינגריץ' גם כינה את תהליך השלום הזוי, היות וצד אחד מבקש שלום בעוד הצד השני מבקש להכחיד את ישראל.

חמאס ואש"ף לדידו של גינגריץ' הם היינו הך - שניהם טרוריסטים - כאשר גינגריץ' מצטט בעימות את שגריר אש"ף בהודו, שהפטיר ברגע של כנות: "לא קיים הבדל בין הפת"ח לחמאס. שנינו מסכימים שאין לישראל זכות קיום".

כאשר זכה לביקורת מעמיתיו על שהוא מרחיק לכת אפילו יותר מנתניהו, השיב גינגריץ' שהוא פועל באותו סגנון כמו הנשיא הרפובליקני הנערץ רונאלד רייגן, שלא היסס לכנות את ברית המועצות "אימפריית הרשע". הוא הדין לגבי המזרח התיכון, טוען גינגריץ', "עלינו לאזור אומץ להתייצב ולהכריז די לשקרים. מדובר במלחמת תעמולה שבה הצד שלנו מסרב להתייצב, וכך אנו מסרבים לומר את האמת כאשר הצד השני משקר. ובטווח הארוך לא תנצח אם אתה מפחד לעמוד חזק ולעמוד על האמת".

בדמוקרטיה הישראלית המתוקנת אין לסתום פיות ואין למנוע תרומות מעמותות, אבל לרעיונות מסוכנים כאלה אסור להעניק דריסת רגל.