גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 473ראשיהפצה

שרשרת הגינוי - על דעת עצמי

לפני שנה וארבעה חודשים – איך הזמן חולף במהירות כשנהנים – געשה הארץ סביב החרם משמאל על היכל התרבות באריאל.
22/12/11, 17:32
אבי סגל

לפני שנה וארבעה חודשים – איך הזמן חולף במהירות כשנהנים – געשה הארץ סביב החרם משמאל על היכל התרבות באריאל. חבורה של אמנים, סופרים ופוליטיקאים תרמו את שמותיהם לעצומות תמיכה בהחרמת שטחי יו"ש בכלל והיכל התרבות החדש בפרט. בערך באותו זמן, מטעמים פוליטיים לא מאוד שונים, ביטלו מספר אמנים מחו"ל את הופעותיהם המתוכננות בארץ. לא מעט ישראלים קיללו אז בליבם או במחשביהם את האמנים המחרימים בחו"ל, בעוד הם עצמם תומכים בחרם דומה על ישראלים אחרים מעבר לקו הירוק.

שרשרת הגינוי הזאת, שבה החוליה המותקפת היא גם זו שמתקיפה את החוליה הבאה, מגיעה מפעם לפעם במחזוריות אל כותרות העיתונים. כשמדינות העולם מחרימות את ישראל, ישראל מחרימה את יו"ש; כשבאו"ם מגנים את הישראלים ומכנים אותם כובשים ואלימים, חלק מהישראלים מדברים באותו אופן על המתנחלים; בעוד תושבי חו"ל חוששים להגיע לישראל, תושבי גוש דן חוששים לחצות את הקו הירוק; וכשבעולם דורשים מאיתנו ויתורים ביטחוניים ואפילו מפנטזים על חזרה של כל היהודים לאירופה, בישראל דורשים מהמתנחלים הורדת מחסומים וחזרה של כל היהודים לתוך גבולות ישראל הקטנה. רבים בתוכנו עדיין לא מבינים שישראל היא ההתנחלות של העולם, ואת היחס שאתה מעניק בהתנחלות אחת יעניקו אחרים לך בהתנחלות האחרת.

הסערה התורנית בימים אלה, זו שתופסת את מרכז סדר היום התקשורתי והפוליטי, היא פרשת תג מחיר ונוער הגבעות. זה המקום שבו כותבים מהימין, בצדק רב, מגינים על אחיהם המתיישבים, מפרידים בין תוקפי צה"ל לבין מתנחלים שומרי חוק, מבינים איכשהו את כאבם של נערי הגבעות ומפילים את האחריות על הממשלה והמשטרה. כמעט כל כותבי המגזר התרעמו על ההתנפלות התקשורתית והפוליטית חסרת הפרופורציה. קלמן ליבסקינד כתב על כך ב'מעריב', אמילי עמרוסי התייחסה לנושא ב'ישראל היום', ואילו קובי אריאלי הפליא לעשות במאמר בהיר ומדויק ב'מקור ראשון'.

למרבה הצער, יש מצב שעמיתיי השחיתו את מילותיהם לחינם. זהו הצד שני של תסמונת המתנחלים של העולם: לא חשוב כמה נהיה צודקים ומוסריים, באיזו בהירות נסביר את עמדתנו ההגיונית ונוכיח את העיוות וחוסר הצדק בהצגת המתנחלים כפושעים. בצד השני אין מי שיקשיב, אין מי שיהיה פתוח לשנות את דעותיו הקדומות והעיקשות. בדיוק כפי שבעולם לא מוכנים לקבל את עמדותיה הצודקות של ישראל בשאלה מי התוקפן ומי הקורבן. אז מה הפלא שבין המתנחלים, בדיוק כמו בין אזרחי ישראל, ישנם כאלה ששוברים את הכלים ולא משחקים מתוך תחושה שממילא המשחק מכור?

מותר רק לצפות מהמתנחלים עצמם, מהימין המותקף והמבוזה, שלא יצטרף כחוליה נוספת לשרשרת הגינוי. מי שחוטף על הראש שלא בצדק ממערכות השלטון בישראל, שלא יחטיף לאותם פורעים מהגבעות, אם בכלל יש כאלה, שנראים לו פחות מוסריים ויותר מזיקים ממנו. כולנו באותה סירה, ימין וימין, ויש דרכים גם להתווכח או להטיף מבלי להזדקק למילון הגינויים השלם ולהתייפייפות הסברתית שממילא לא עוזרת בעולם התקשורת של היום. ימני שמתכוון לטפל באנשי הגבעות בכפפות ברזל, שלא יתפלא למצוא את עצמו מוטל על הקרשים על ידי אותן כפפות בדיוק.

הטרדה ימנית

באתר nrg מעריב הופיעה הכותרת המעניינת הבאה: "החיילות הוטרדו ע"י פעילי ימין, צה"ל הפסיק השמירה במאחז". קראו לי גזען, מחרחר ריב ובעל דעות קדומות, אבל אם הכותרת היתה עוסקת בפעילי שמאל, או בערבים, הייתי מוטרד מאוד מהמילה 'הוטרדו'. מכיוון שמדובר בפעילי ימין, ברור היה לי שלא מדובר בהטרדה על רקע, אממ, מגדרי, אלא זהו בסך הכל עוד עימות מילולי בין פרובוקטורים מקצועיים שרק בשמיים יודעים מהיכן הגיעו לבין צה"ל. באתר של 'מעריב' זה הפך להטרדת חיילות על ידי פעילי ימין, כמובן בלי שום כוונה בלתי טהורה. סתם במקרה.

אם לא די בכך, המשיך האתר להעצים את הדרמה בכותרת המשנה שלו: "המתיחות בין חיילי צה"ל לבין מתיישבי יהודה ושומרון שוברת שיאים חדשים: כעת מתברר שבשעה שהמתפרעים פרצו לבסיס בחטמ"ר אפרים, התקיפו כמה מהפעילים במילים קשות חיילות שאבטחו ברמת גלעד". הבנתם את זה? הם פשוט שברו את כל השיאים. אם המצב יימשך ככה, בסוף הם עוד יגיעו לניבולי פה. בכתבה לא מצוין אם החיילות נשברו, פרצו בבכי תמרורים או ביקשו לעזוב את היחידה ולעבור ללהקת חיל חינוך. נמשיך לעדכן בפריצות מהשטח כשיהיו פרטים נוספים.

פרס סוקולוב לרגישות

"מה שמתרחש הוא התעקשותו של האיש להעלות שבוע אחר שבוע את ההרכב הכי לא נכון שיש... מדובר בהתעקשות נטו שנובעת מהתחשבנויות קטנוניות וחוסר יכולת להודות בטעויות. הטעויות של קשטן הגיעו במשחק הזה מול מכבי פתח תקווה לשיא חדש... בן שמעון בקושי נולד כשקשטן התחיל לאמן, אבל כיום הוא יכול ללמד את קשטן פרק על כדורגל חכם".

(עמנואל רוזן תוקף באתר one את המאמן הוותיק, שכלל לא הגיע למשחק של קבוצתו משום שבאותו זמן ישב שבעה על פטירת אחיו. מעניין מה היה אומר מגיש 'תיק תקשורת' על עיתונאי כזה).

יודע את מקומי

אני לא מומחה גדול בתחום הנדל"ן. אבל הדעת נותנת – הדעת שלי לפחות – שמחירו של שטח קרקע ריק יהיה גבוה יותר באזורים שבהם הוא נדיר יותר. אם אני צודק, חדריהם של ילדיי הגדולים שווים היום הון עתק. מי שנכנס לאחד משני החדרים, יתקשה למצוא פיסת קרקע פנויה, ללא משחקים, צעצועים, בגדים משומשים, ספרי לימוד פתוחים, חוברות להדבקה ושאריות ביסקוויטים שהוברחו מהמטבח מאחורי גבי.

ייאמר מיד: זה לא שאנחנו לא טורחים לנקות ולסדר את הבית לפחות חמש פעמים בשעה. אבל מיד לאחר מכן, ברגע שאחד הילדים חוצה את מפתן החדר ונכנס פנימה, הופך המקום פעם נוספת למזבלה מקומית מפוארת עוד לפני שהספקנו להגיד "שרה נתניהו". וזה כולל אביזרים חדשים, כאלה שיכולנו להישבע שכלל לא היו בחדר בפעם האחרונה שסידרנו אותו.

לא ברור לי כיצד מצליחים הילדים לחיות בדגם המוקטן של סדום-ועמורה-היום-שאחרי. נשגב מבינתי כיצד הם מוצאים את דרכם בקלילות מפתח החדר אל המיטה שנמצאת בקצהו המרוחק, מבלי למעוך איזו קופסת פאזל או לשבור אקדח מים שהגיע לביתנו מחגיגת יום הולדת שלוש שנים קודם לכן. ייתכן שיש לילדים חוש שישי המאפשר להם להתמצא במרחב על עיוור, ואולי זהו אותו חוש שבזכותו הם מצליחים למלא את הרצפה בחפצים מבלי להשתמש פעמיים באותו סנטימטר רבוע.

היה שלב מסוים בחיינו, שבו ניסינו לחנך את ילדינו לסדר את חדריהם בעצמם. בתחילה עוד הלכנו על חשיבה חיובית, פנינו אליהם בבקשה מנומסת והסברנו כמה זה טוב לחיות בחדר נקי ומאורגן. הניסיון אמנם נכשל, אך לפחות הילדים חושבים כעת שיש לנו חוש הומור. לאחר מכן התחלנו לאיים עליהם בסנקציות בנוסח "אם החדר לא יהיה מסודר, אתם יכולים לשכוח מפיניאס ופרב, ולא אכפת לנו שאנחנו לא יודעים מה זה". זה כבר היה יותר אפקטיבי, והילדים עשו מאמץ לסדר את שני החדרים. לאחר מכן באנו לראות מה יצא, ואז ביקשנו מהם בתחינה להשיב את המצב לקדמותו. הבלגן הרגיל כבר עדיף.

בסופו של דבר הבנו שרק הזמן יעשה את שלו. כלומר, בסופו של דבר הם יתחתנו וייצאו מהבית, לא? בינתיים אנחנו שמחים במה שיש לנו, אוהבים את ילדינו וגאים בהם ובכל אשר הם עושים. וגם אם החדרים שלהם לא הכי מסודרים, לא צריך להיות קטנוני. אחרי הכל, הילדים האלה הם דור העתיד שלנו, והם אלה שיובילו כאן את המהפכה הבאה.