גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 473ראשיהפצה

עניין אישי - בגליון השבוע

יפה גיסר. בת 52. נשואה לרב אבי ואם לארבעה. תושבת עפרה. יו"ר 'בת עמי אלומה-אמונה'
22/12/11, 17:32
עפרה לקס

יפה גיסר. בת 52. נשואה לרב אבי ואם לארבעה. תושבת עפרה. יו"ר 'בת עמי אלומה-אמונה'

* התחלה: 59', תל אביב. ילדות ונעורים בבית ים. בכורה מבין שני ילדים. "בית ציוני-דתי של אותם הימים: אמונה ויראת שמיים, בלי פוזות ובלי כותרות". ההורים ניצולי שואה.

* דור שני: "לגמרי. השואה היא חלק מהדנ"א. אני בטוחה שהמון התנהלויות שלי במודע ושלא במודע מושפעות מזה, כולל התפישה לגבי עם ישראל, ארץ ישראל וגידול הילדים".

* לימודים: יסודי ב'תחכמוני', תיכון ב'בית וגן', "מעורב בנים ובנות עד כיתה י"ב".

* בנים ובנות: "זכור לטוב. כיתה מאוד נורמלית שלמדו בה ילדים טובים מבתים שהיתה בהם חשיבות גדולה לחינוך. כור היתוך של יהודי כל העולם שהגיעו לבת ים מכל התפוצות. רובם היו בבני עקיבא".

* בני עקיבא: סניף מאוד חזק שהיה למודל. "הגיעו אליו גם מבתים חילוניים, שבעקבות הסניף החלו לשמור מצוות. חלקם היו ממנהיגי הסניף. לא רק הזמנים השתנו, אלא גם כמה הנחות יסוד".

* שירות לאומי: קריית שמונה. קומונרית ב'בני עקיבא' ומורה בתיכון. כל אלה בהנחיית הרב צפניה דרורי "שהיום יש לי את הזכות להיות קולגה שלו".

* האיש שאיתה: הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החמ"ד ורב היישוב עפרה.

* ההיכרות: במחנה 'בני עקיבא'. שניהם היו מדריכים, "ואני מספרת את זה בגאווה גדולה". אחרי תקופה של התכתבות תמימה העסק נהיה רציני. עורך החופה: הרב הקולגה. אחרי הנישואין תקופה קצרה בירושלים ואחר כך לעפרה.

* משפחה: ארבעה ילדים. שלוש בנות ובן. הגדולה רופאה, השנייה מחנכת, השלישית נישאה זה עתה והבן לומד בישיבה התיכונית בחיספין. שלושה נכדים הכי חמודים בעולם, "אבל באמת".

* אקדמיה: תואר ראשון במדעים, מתוך רצון ללמד את המקצוע. שנים אחר כך תואר שני במחשבת ישראל, והיום עומדת בסיומה של כתיבת הצעת מחקר לתואר שלישי במדרש.

* מורה: החל משנת הלימודים השנייה באוניברסיטה, החלה ללמד את המחזורים הראשונים של 'צביה' ירושלים. הלימודים התקיימו במרתף. "ביקשתי שיבואו, יבדקו מה אני עושה, יפקחו, אבל לא רצו". בהמשך הוראה באולפנה המקומית.

* אולפנת 'עפרה': היתה בצוות הראשון של האולפנה כמורה, ואחר כך הקימה את פרויקט קליטת הבנות העולות מאתיופיה, "כמעט מהמטוס", באולפנה.

* מורה הדרך: "הלב". לא היה מידע כיצד קולטים אנשים שביניהם ובין עם ישראל קיים מרחק גדול כל כך: תרבותית, דתית ומנטלית. "יש בראשוניות משהו יצירתי ומרגש, אבל יש גם טעויות ושגיאות, ובכולם הרבה רצון טוב. לאט לאט הבנו מה צריך לעשות".

* הבוגרות: מדהימות. לתפארת מדינת ישראל, "שחלקן עוסקות בהישרדות כי הן באות מרקע סוציו-אקונומי לא פשוט".

* זוג בחדר המורים: "לא ולא. כשבעלי נכנס להיות רב האולפנה, אני יצאתי מהמערכת".

* אשת הרב: כבר 21 שנה. "אני משתדלת שכל מה שאני עושה ביישוב הייתי עושה גם בלי שהוא היה הרב, אלא מתוך מה שמזדמן לכל אדם שיש לו אחריות. זה קיים אצל אנשים רבים ביישוב, בלי תואר".

* מכון מנדל למנהיגות: את ההיכרות עם התוכנית ערך השכן והידיד מוטי שקלאר שלמד שם שנה קודם והתלהב. "הייתי אישה, מתנחלת ודתייה, כך שעניתי להם על שלוש נישות". התקופה, הסכמי אוסלו, היתה עמוסה וטעונה רגשית ואידיאולוגית. "זה היה פרק מאוד מורכב בהכרת החברה הישראלית. הייתי בחברה שראתה בהסכמים את הדבר הטוב ביותר שקרה לעם ישראל".

* סיכום: "שנתיים חשובות שבהן הייתי צריכה לגדול".

* רצח רבין: "אחד הימים הקשים בהיסטוריה הצעירה של מדינת ישראל, שיכול היה להוביל לחורבנה". אין מחשבה שהשיח הדתי של אותה עת רצה ברצח הזה, אבל "חכמים היזהרו בדבריכם".

* התוצאה: הקמת ארגון 'יסודות', שקיים עד היום ועוסק בליבון סוגיות של הלכה ודמוקרטיה ופועל בתוך מערכת החינוך. "הארגון קורא להבין את הנחות היסוד של החברה בישראל, הדמוקרטיה, והאחריות הגדולה שיש לאדם הדתי שדרך ארץ היא הבסיס להשקפת עולמו".

* 'תג מחיר': ימים קשים. מצד אחד מבינה את המטענים; מצד שני, יש יותר מדי סממנים של נוער מנותק. ויש מבוגרים שמתדלקים אותם אידיאולוגית. "סוגיית נוער הגבעות היתה צריכה להיות מטופלת באופן הכי חינוכי יסודי ועמוק, ולא היתה צריכה להיות מבוטלת בסלחנות כי 'הם ילדים'. זה לא יעבור מעצמו".

* בת עמי אלומה-אמונה: לפני כשבע שנים, בעקבות שינויים ניהוליים חיפשו יו"ר. ידעיה לוין, המנכ"ל, הוא חבר היישוב שהציע את התפקיד.

* האחריות: כמעט 3,000 מתנדבים ומתנדבות. שני שלישים שירות לאומי 'קלאסי', היתרה פרויקטים מיוחדים.

* הקלאסיות: "עושות עבודה יוצאת מן הכלל שלצערי לא מקבלת מספיק פרגון, כבוד ומקום בציונות הדתית. הן מדהימות וראויות למחיאות כפיים רבות".

* הפרויקטים: שניים לטעימה על קצה המזלג.

* 'נערות למען הקהילה': 21 קבוצות של נערות בסיכון. "עבורן זו המסגרת הראשונה בשנים האחרונות שהיא עם כללים וסדר יום, כלומר חזרה אל הנורמטיבי. יש כאן גם העצמה: נתינה, ועשייה הם כלי השיקום הטובים ביותר".

* 'משלבים': 300 בנים ובנות עם צרכים מיוחדים מכל הסוגים: החל מבעיות נפשיות וכלה במוגבלות פיזית. "הם מקסימים ומועצמים. זקוקים להם וסומכים עליהם, אולי לראשונה בחייהם".

* מ'צבא העם' ל'שירות לאומי של העם': "השירות הלאומי לוקח על עצמו את האוכלוסיות המוחלשות. יש לנו צוות חינוכי ושיקומי שמשקיע המון. חבר'ה שהיו מודרים כל חייהם, צריכים פתאום לקחת אחריות ומקבלים הערכה. במקום למצוא אותם בעשייה שלילית, הם הופכים שותפים משמעותיים בתרומה ואז התסכול והזעם מתפוגגים. לדעתי עבור חלקם זו הפעם הראשונה שמושטת יד חזקה ויציבה".

* תקנים בשירות לאומי: יש מספיק. "כל מי שרוצה לשרת - תמצא מקום".

* מקום: "יש המון ביקורת על השיבוץ למקומות השירות. צריך לדעת שכל האגודות, כולל אנחנו, משקיעות מיליונים כדי שהתהליך יהיה ידידותי ונעים. אבל יש משהו מובנה בתהליך של בחירה והתנדבות שגורר אי סדר".

* הגורמים: שאין תקציבי השמה כמו בצה"ל, וחיפוש של הבת אחר המקום המדויק מאוד המיועד לה, בלי רצון להתפשר על קוצה של דירה.

* הפתרון: "אנחנו משפרים, אבל על המחנכים מוטלת האחריות למתן את הציפיות של הבנות".

* מנהיגות נשית במגזר: "קיימת, ודאי. כל מחנכת, מנהלת רופאה ואמא. לא לכולם נוח עם השפה הזאת".

* הדרה נשית מגזרית: "החברה שלנו בנויה מתתי מגזרים הנפרשים על פני ספקטרום רחב. כל תת חברה מציבה לעצמה את המודלים שהיא שמחה איתם וזה טוב". הבעיה מתחילה כשעינה של חברה אחת צרה בזו של חברתה.

* אם לא היית יו"ר בת עמי: "הייתי קשורה לחינוך באיזושהי דרך".

* ובמגרש הביתי:

* על הבוקר: "שותה הרבה קפה" לפי המתכון של טסטר'ס צ'ויס, סוכרזית, הרבה מים וקצת חלב.

* דיסק ברכב: "כרגע שולי רנד, 'נקודה טובה'".

* שבת: הרבה שמחה, אורחים, אוכל ובלאגן. וגם מנהג מיוחד לפתוח יין טוב ולברך כל אחד מהיושבים על משהו כיפי וחשוב שהיה לו השבוע, ולאחל לו על השבוע העתידי.

* עיתים לתורה: פרט ללימוד סביב התואר השלישי, "משתדלת לקרוא בכל ערב משהו שמאפס, שמחזיר אותך חזרה". הרפרטואר מגוון, החל מנחמה ליבוביץ' וכלה ברבי נחמן.

* דמות מופת: האדמו"ר מפיאסצ'נה, רבי קלונימוס קלמן שפירא. "גאון בחינוך, גדול האמונה וההנהגה, שהקדים את דורו בתפישותיו החינוכיות, הרואות את הצורך לגעת בנפשו של היחיד מהמקום הייחודי לו. כתביו, תפישותיו והתנהלותו זהים בעיניי להתנהלותו של יאנוש קורצ'ק". הגיע הזמן להציב גם אותו בגלריית האישים של הפנתיאון הלאומי.

* מאכל אהוב: פלאפל.

* ידיד על ארבע: אין. "יש הרבה ידידים על שתיים".

* אחזקת הבית: "בעלי עוזר המון, וכל הכלים הם שלו תמיד".

* מפחיד: עם ישראל. "חוסר היכולת להתחבר וללכת יחד. האמת לא נעדרת רק ממי שאנחנו מלינים עליו - התקשורת ובית המשפט - אלא גם מאיתנו. מתחולל כאן הנס הגדול ביותר של העת החדשה ואנחנו לא מסוגלים להכיל זה את זה".

* פנאי: הרבה קריאה. האחרון ספר הבלש 'נמסיס' של הסופר הנורבגי יו נסבו, הנוכחי 'לרפא עולם שבור' של הרב יונתן זקס.

* כשאהיה גדולה: "כשאהיה בפנסיה אצייר ואכייר ואתנדב ב'בית ילד'. עד אז צריך להתחבר לעשייה הציבורית-חברתית. אבל לא פוליטיקה, כי "פוליטיקאי צריך להיות עשוי מחומרים אחרים. טובים, אבל אחרים".

ofralax@gmail.com