גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 473ראשיהפצה

אפקט החממה - תוכנית אם

בציבור הדתי-לאומי מתחבטים כל הזמן בשאלת חשיפת בני הנוער לתרבות החילונית
22/12/11, 17:32
אסתי רמתי


ספרות ילדים - רק מנוחה פוקס, או גם גלילה רון-פדר? מה לגבי ספרי פנטזיה? ושירים עבריים - הולך? רק שירי ארץ ישראל הישנה, או גם עידן רייכל ועמדי? ומה עם סרטים?
אצל החרדים זה יותר פשוט - לכל גיבורי ספרי הילדים יש כיפה שחורה. אבל בציבור הדתי-לאומי מתחבטים כל הזמן בשאלת חשיפת בני הנוער לתרבות החילונית

חג החנוכה מפגיש אותנו עם נושאים רבים וחשובים: האור מול החושך, המכבים מול המתיוונים והערך הקלורי של הסופגניה. אבל אפרופו מתיוונים, רציתי להתייחס לנושא שעושה לי כאב ראש כבר שנים - היחס החינוכי לתרבות זרה.

ישנה הגישה החרדית: מנסים לבודד את הילד כמעט לחלוטין מהעולם החיצוני, ומגישים לו גיבורי תרבות עם כיפה שחורה ופאות. אני ממש בעד החדרת ערכי תורה ויראת שמיים עד כמה שאפשר, ומשתמשת לא מעט בספרות החרדית, אבל לפעמים זה מגיע לאבסורדים, כמו ציור אבותינו שיצאו ממצרים עם שטריימל. וזה רק סימפטום של הצגת העולם מתוך הפריזמה המסוימת מאוד שלנו.

החברה הדתית-לאומית, לעומת זאת, לא מאמינה בהסתגרות. אנחנו מנסים להתערות בכל חלקי החיים במדינה, אם רוצים אותנו ואם לא, ונתקלים בתרבות החילונית, אם אנחנו רוצים ואם לא. זה מסבך את החיים, וכך אני מוצאת את עצמי שואלת שלוש שאלות עיקריות: עד כמה אני רוצה ליצור בבית חממה תורנית אטומה? האם אני בכלל יכולה? ובסופו של יום, האם זה יועיל לחינוך או יזיק?

בואו נדבר על הרצון: אני לא בטוחה שאני רוצה שילדיי יהיו לגמרי בורים בענייני העולם הזה. לאדם עם אופקים רחבים יש ראייה אחרת, והם גם צריכים לדעת להשתלב. מצד שני, בתרבות המערבית יש כל כך הרבה זבל... אז איך מגדירים את גבולות הגזרה? כל בר דעת יסכים שפורנוגרפיה זה רע ונפלאות הבריאה זה טוב. אך בין שני אלה יש תחום אפור ענק עם המון סימני שאלה, שכל משפחה עונה עליהם אחרת. ספרות ילדים - רק מנוחה פוקס, או גם גלילה רון-פדר? מה לגבי ספרי פנטזיה? ושירים עבריים - הולך? רק שירי ארץ ישראל הישנה, או גם עידן רייכל ועמדי? ומה עם סרטים?

ולא רק בתרבות עסקינן, אלא גם בקשרים עם אנשים שהם לא בדיוק כמונו. אני זוכרת אם חסידית וילדיה בורחים בבהלה מפניי בגינה ציבורית. אמאל'ה, מזרוחניקים! ואמא חרד"לית שנרתעה מלשלוח ילד בן שלוש לגן כי חלק מהאמהות השאירו קצת יותר מטפח מחוץ למטפחת. קשה להאשים, זו השקפת עולם ויש לה בסיס הגיוני. התרחק מחבר רע, אמרו חז"ל. אז איפה אני שמה את הגבול?

ועכשיו לשאלת היכולת: אני חוששת שגם אם בחרנו לעטוף את ילדינו הצעירים בצמר גפן רוחני מכל הצדדים, כשהילד גדל זה פשוט לא מחזיק מים. החברה הדתית-לאומית היא הטרוגנית להפליא, וילדים שגדלו ביסודי בלי טלוויזיה ובלי סרטים, מגלים את 'נפלאות' המסך אצל החבר מהישיבה התיכונית התורנית. ויש כמובן את בעיית האינטרנט, ושאר מרעין בישין טכנולוגיים, שבהעדר ביקורת מצידנו מכניסים הביתה את הכל בכל מכל כל.

אך אולי השאלה החשובה ביותר היא השאלה השלישית: האם במבחן התוצאה החממה הרוחנית מועילה? זאת באמת שאלה טובה. מישהו צריך לחקור את הרמה הדתית של נוער שגדל ביישובים תורניים, לעומת אלה שגדלו במקומות הטרוגניים יותר. יש סברה שנער שמגלה פתאום שלא כולם חרד"לים כמוהו יכול לחטוף הלם תרבות, בעוד גידול במקום מעורב דווקא תורם לגיבוש הזהות העצמית. שכל אחד יתבונן סביבו ויבחן.

בכל אופן, אין לי יותר מדי תשובות, בעיקר שאלות. בינתיים, פשוט משתדלים להיות עם אצבע על הדופק. מפטמים רוחנית את הקטנים כל עוד הם ברשותנו, ומשתדלים להיות יצירתיים עם הגדולים יותר. מאשרים את הארי פוטר, פוסלים את ארץ נהדרת ורואים המון אסי וטוביה. תוהים עד כמה אפשר לשלב באמת את הקודש והחול ומתפללים לסייעתא דשמייא. לכל הדעות, זה מה שהכי קובע.

פינת ה-LIKE

כאן בדיוק המקום להמלצה חמה ומתוקה ברוח החג. כבר שנים שבשיחות סלון אני טוענת שלנוער הדתי מגיע עיתון. לצעירים יש תחומי עניין משלהם, ועיתוני הילדים כבר קטנים עליהם. מה רוצים שהם יקראו, 'מעריב לנוער'?

אנשי 'עולם קטן' מעולם לא ביקרו בסלון שלי, אבל כנראה שגם הם חשבו על הרעיון. לאחרונה הם הוציאו על בסיס העלון ירחון נוער מושקע, מעניין ועמוס כל טוב. אולי אפילו עמוס מדי. הביקורת העיקרית שיש לחבר'ה שלי על העיתון החדש היא שיש בו יותר מדי מה לקרוא.

אתם מכירים בוודאי את היסטריית החטיפה של 'עולם קטן' בבית הכנסת. אז מה סוד הקסם שלו? מעבר לזה שהוא מבין את הנוער, יודע איפה הוא חי ומדבר בשפתו, הוא גם מצליח, איכשהו, לשלב דוסיות חסרת פשרות עם פתיחות מרעננת לעולם הגדול.

כך תוכלו למצוא בגיליון הראשון של המגזין ראיון עם הרב וישליצקי, ראיון עם עידן עמדי וכתבה סימפטית על סוכות בחצרות החסידים במאה שערים. יש טורים תורניים ברוח צעירה לצד מדור מחשבים ואינטרנט, והצעות לבילויים כשרים לצד עידוד התנדבות. המגזין מצליח לכוון למכנה משותף רחב מאוד, ובכל זאת להשאיר אותנו עם טעם של יראת שמיים. ועוד דבר - הם לא חוששים לדבר על נושאים שנויים במחלוקות, ולעסוק - בצניעות - בנושאים שהצניעות יפה להם. איך אומרים ב'לאטמית'? עיתונות אמיצה.

אז אם ייגעתי אתכם במשך חצי טור עם ההתלבטויות שלי על פתיחות וסגירות, החבר'ה של 'עולם קטן' באים ומראים שזה אפשרי. אני בטוחה שהם שוברים את הראש מדי שבוע איך לא ליפול מהחבל המתוח הזה, אבל עם ההצלחה אי אפשר להתווכח.