גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 473ראשיהפצה

מאבק לתיקון עולם - תכל'ס

בהשראת המחאה החברתית, סכסוכי העבודה האחרונים מתאפיינים ברצון לשינוי מהיסוד ולא רק בדרישות שכר
22/12/11, 17:32
שלמה פיוטרקובסקי

סכסוך עבודה טרי פרץ השבוע לחיינו. אולם בניגוד לשביתה שהסתיימה רק לאחרונה, זו של הרופאים המתמחים, הסכסוך החדש צפוי לפגוע באוכלוסייה ספציפית אחת, הסטודנטים באוניברסיטאות המחקר. מדובר בהחלטת ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות בישראל, מלבד בר אילן והטכניון, לפתוח בשביתה ללא הגבלת זמן. זאת עקב הנסיגה שחלה לדעתם במשא ומתן שהם מנהלים כבר קרוב לשנה מול ועד ראשי האוניברסיטאות.

כמו בכל מאבק עובדים בישראל של שנות האלפיים, גם כאן לא מדובר כמובן על מאבק שכר, חס וחלילה, כמו שמציינים נציגי ארגוני הסגל במכתבם לשר החינוך גדעון סער. במכתב, אשר נשלח לסער בשבוע שעבר, כותבים נציגי ארגוני הסגל כי "זה קרוב לשנה מתנהל משא ומתן ארוך ומייגע בין נציגי הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטאות מול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) והוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) על תנאי העסקת הסגל האקדמי הזוטר. אין המדובר רק במאבק שכר אלא במאבק על דמותה של מערכת ההשכלה הגבוהה - אם תהיה זו מערכת המכבדת את חבריה ומעריכה את נחיצותם או מערכת מנצלת ופוגענית".

במכתב מפרטים נציגי הארגונים גם את נקודות המחלוקת, אלו שהביאו לפרוץ השביתה. "לאחר שפתחנו במאבק שכלל גם עיצומים, נראה היה שהצלחנו להתקדם במו"מ מול ועד ראשי האוניברסיטאות. הגענו להסכמות לגבי הצורך בשיפור שכר המתרגלים, ביחס לצורך בביטחון תעסוקתי ועוד. היו נקודות שבהן המו״מ התקדם פחות, אך הייתה תקווה לסיום קרוב של המו"מ. בישיבות המו"מ האחרונות חלה רגרסיה, כאשר ור"ה נסוגו מההסכמות שהושגו במפגשים קודמים. סלע המחלוקת מצוי כעת בסוגיות הליבה של שכר המתרגלים, ביטחון תעסוקתי, 'העשור האבוד', גודל כיתות, מורים מן החוץ ותנאי ההעסקה בתכניות חוץ תקציביות - כל הנושאים המהותיים שבגינם התחלנו במו"מ, שהיו אמורים למצוא את פתרונם במסגרת הרפורמה בהשכלה הגבוהה של ות"ת".

מי שחיפש את הקשר בין השביתה ובין המחאה החברתית, לא יופתע בוודאי להיתקל בשם שהפך להיות מוכר מאוד בחודשים האחרונים. בארגוני הסגל מאשימים דווקא את הפרופ' מנואל טרכטנברג בכישלון בפתרון המשבר ופונים לשר החינוך בבקשה שייכנס לנעליו. "כבוד שר החינוך, לאור הכישלון עד כה של הפרופ' מנואל טרכטנברג לפתור משבר זה נדרשת התערבותך המיידית. חברי הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטאות זכאים לתנאי העסקה הוגנים שיכבדו אותם ואת מערכת ההשכלה הגבוהה כולה. לא עוד עובדים כמו עובדי קבלן, מנוצלים וחסרי ביטחון תעסוקתי, כי אם חלק בלתי נפרד ממערכת ההשכלה הגבוהה".

כבר לא מסתפקים בסדר הישן. שביתת הרופאים המתמחים |  צילום: פלאש90'

"הסגל הזוטר שובר את הכלים"

בוועד ראשי האוניברסיטאות לא נשארו חייבים, ופתחו במתקפה על חברי הסגל הזוטר שהחליטו "לשבור את הכלים" וללכת לשביתה: "חלה התקדמות מהותית במשא ומתן, במסגרתה הוצעו לסגל הזוטר פתרונות הנאמדים בעשרות מיליוני שקלים בשנה. יחד עם זאת, הבהרנו כי לא נסכים שיחצו כל הקווים וכי התקציבים לנושא אינם בלתי מוגבלים. למרות זאת, בוחרים נציגי הסגל הזוטר בדרך מיותרת של השבתה, שתוביל בעיקר לפגיעה בסטודנטים ובהשכלה הגבוהה בישראל". את ההשוואה שעורכים חברי הסגל הזוטר בינם ובין עובדי הקבלן, השוואה שמקורה גם במחאה החברתית של הקיץ האחרון, דוחים ראשי האוניברסטאות מכל וככל. לטענתם, רוב חברי הסגל הזוטר "מרוויחים מאות שקלים לשעת הוראה. ההשוואה ביניהם לבין עובדי קבלן מגוחכת וכל מטרתה לתפוס באופן ציני טרמפ על גל המחאה".

אולם, הקשר בין המחאה החברתית של הקיץ האחרון ובין שביתת חברי הסגל הזוטר אינו מתמצה בפרופסור נעים ההליכות בעל המבטא הדרום-אמריקני, ובהשוואה (המדויקת או מופרכת) בין חלק מחברי הסגל הזוטר ובין עובדי הקבלן. חוט מקשר אחד עובר בין שביתת המתמחים, שביתת העובדים הסוציאליים שכבר נשתכחה מרבים מאיתנו כולל סופה העגום, שביתת הסגל הזוטר שהחלה השבוע והמחאה החברתית של הקיץ האחרון, אשר השתרעה במרחב שבין הקוטג' ובין מחירי הדירות.

אם נשוב לרגע כמה וכמה חודשים אחורה וננסה להיזכר בשביתת העובדים הסוציאליים, ובעיקר בסופה, נגלה את קווי הדמיון הרבים בינה ובין שביתת המתמחים שהסתיימה רק לפני כשבועיים. גם שם נוצר עימות בין קבוצה גדלה והולכת של אנשים צעירים יחסית, בין שנות העשרים המאוחרות לשנות הארבעים המוקדמות לחייהם, אשר קיוו לשנות לא רק את שכרם אלא את מבנה המקצוע כולו. הגישה איתה הגיעו אותם עובדים סוציאליים למאבק, היתה גישה אוטופיסטית, שמטרתה שינוי עמוק של הגישה הקיימת והחלפתה בשיטה חדשה. מי שהכניע את אותם עובדים היה בסופו של דבר דווקא עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, אשר ייצג את 'הסדר הישן' והחזיר את הסכסוך למקומו הטבעי - מאבק שכר של עובדים על תנאי עבודתם. אותה נטייה אוטופיסטית המבקשת להביא לתיקון עולם שלטה גם במאבקם של המתמחים, גם הם אנשים צעירים באופן יחסי, אשר קיוו להביא שינוי של ממש, הופך סדרי בראשית, בדרך העסקתם וביחס שהם זוכים לו. גם כאן הדור הוותיק יותר, אשר יוצג על ידי אנשי ההסתדרות הרפואית, היה זה אשר עמד מנגד. אולם במקרה זה הרופאים הצעירים לא הוכנעו לחלוטין וזכו בכמה הישגים בדרך להתיישרותם עם המציאות הקיימת. גם אנשי הסגל הזוטר הושפעו כנראה מאותן מגמות ששלטו גם במחאת הקיץ האחרון, וכעת הם מקווים להביא לשינוי המיוחל.

מי ששם לב לטרמינולוגיה של מובילי המאבק בקיץ, ולסיבות להתנגדותם לפתרונות דוגמת דו"ח טרכטנברג, ראה גם שם את עקבותיה של אותה גישה, אשר אינה מוכנה לתקן את הסדר הקיים ודורשת במפגיע לשנותו מהיסוד. קו מאחד זה של שאיפה לתיקון שלם, להפיכת הסדר הקיים ולבניית עולם חדש, צפוי ככל הנראה ללוות אותנו עוד זמן לא קצר, ואת תוצאותיו הסופיות יוכל לשפוט רק שר ההיסטוריה.

 

פרשנות

אריה מלניק   

להסתפר, ומהר!

אמרה ערבית עתיקה גורסת שהחיפזון מן השטן. האומנם זה נכון?

בעולם העסקים קורה לעיתים קרובות ששני צדדים לעסקה מתמקחים על חלוקה של רווח כולל. דוגמה לכך היא ההתמקחות בין ועד העובדים לבין ההנהלה. העובדים מציגים דרישות ואם ההנהלה לא נענית לדרישות היא יכולה להציע הצעת נגד, או להמתין שהצד הפותח ישנה את דרישותיו. בדרך כלל במצבים כאלה האיטיות במשא ומתן מהווה חיסרון. למרות זאת, יש והצדדים מתעקשים להיצמד לעמדותיהם המקוריות ולא לוותר, כאשר כל צד חושב שההסדר הסופי יצדיק את עלויות ההמתנה. אם מו"מ בין עובדים ומעבידים מוליך לשביתה, החברה מפסידה רווחים והעובדים מפסידים שכר. לפיכך, מתמקחים רציונליים מעדיפים להגיע לסיכום מוקדם ככל האפשר.

עד כה דיברנו על מצב שבו יש רווח וצריך לחלק אותו. אבל לעיתים קרובות יש הפסד וגם בהפסדים צריך להתחלק. בשבועות האחרונים התברר שחברות עסקיות מרכזיות בישראל אינן יכולות להחזיר לבעלי החוב הלוואות שלקחו מהם בעבר. בלשון העם זה נקרא 'תספורת'. כלומר, צריך להקטין את החוב כי החייב אינו יכול לשלם את כולו אלא רק את חלקו. אז צריך לנהל משא ומתן על גודל התספורת, ועושים זאת כאשר ברור שאין סיכוי לקבל את כל החוב ויש לחלק את ההפסד בין הצדדים. אם פעילותה הכלכלית של החברה נפגמת בשל עומס החובות, רצוי מאוד לסיים את המיקוח בהקדם.

לא רק חברות מסחריות מגיעות למצבים של חדלות פירעון, אלא גם מדינות. בחודשים האחרונים דובר הרבה על יוון שעניינה נידון ברמות שונות. גם שם צריך לסכם כיצד לחלק את ההפסד. זו לא פעם ראשונה שמדינה מכובדת נכנסת לתהליך של שמיטת חובות. לפני 15 שנה התקשתה ארגנטינה להחזיר את חובותיה לנושים בינלאומיים. מצב זה נמשך כארבע שנים ורק ב-2001 הסתיים התהליך. מהמקרה של ארגנטינה אנו יודעים שעיכוב התהליך של שמיטת חובות יוצר לחץ על המקורות הריאליים. כאשר ארגנטינה שמטה חובות ב-2001 היה זה אחרי ארבע שנים של מיתון עמוק (התמ"ג ירד באותן שנים ביותר מ-20 אחוזים), וזה בערך מה שקורה היום ביוון.

הרעיון הבסיסי הוא פשוט. כאשר מקצצים בחוב צריך לעשות זאת מהר. כדי לזכות בגישה חוזרת לשוקי ההון, צריכה המדינה השומטת לבנות מחדש את כושר הפירעון המבוסס על החוב החדש, אשר נקבע לאחר ארגון החובות הנוכחיים. מדובר בחוב שלאחר התספורת. ארגנטינה איחרה מאוד להגיע להסדר והפסידה הרבה מהשהייה. ברם, כאשר לבסוף ארגנה מחדש את חובותיה חזרה תוך ארבע שנים (כלומר, ב-2005) לשוקי האשראי הבינלאומיים. כעבור שנה נוספת, ב-2006 ירדו מרווחי האג"ח של ארגנטינה לרמת המרווחים של ברזיל. זה היתרון של פתיחת דף חדש, וצריך לפתוח אותו מהר. יש בכך תאימות לחשיבות של מה שמכונה "מידת הזריזות" במקורותינו. החיפזון הוא לא תמיד מן השטן.

הכותב הוא פרופ' אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת חיפה