גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 473ראשיהפצה

המושל הצבאי של ההתנחלויות - שולחן עורך

מינויו המתריס של ניצן אלון לאלוף פיקוד המרכז מדגיש את הצורך לשחרר את ההתיישבות ביו"ש מידי השלטון הצבאי העוין של ברק ומסייעיו.
22/12/11, 17:32
עמנואל שילה

1.  החלטתו של שר הביטחון למנות את ניצן אלון לאלוף פיקוד המרכז, שהוצגה בתקשורת כאות אזהרה למתנחלים וכעונש על אירועי רמת גלעד, ממחישה שוב את המציאות השלטונית הבעייתית שתחתיה חיים למעלה משלוש מאות אלף מאזרחי ישראל. תושבי ההתנחלויות הם האוכלוסיה היחידה בין הירדן לים שחיה תחת ממשל צבאי. זה המקום היחיד בארץ שבו החלטה על בניית בתים תלויה באישור של אלוף בצה"ל הכפוף לשר הביטחון. וכאשר שר הביטחון הוא ראש מפלגת שמאל זעירה שממשלת הימין הותירה בידיו את תיק הביטחון, והקצינים שקידומם תלוי ברצונו מפנימים את רוח המפקד, התוצאה היא, כמה עצוב לומר, שהמתנחלים חיים תחת שלטון צבאי עוין.

2. בשנותיה הראשונות של ההתיישבות, מלבד חריגים כמו עמרם מצנע, השתדלו גם מפקדים בעלי דעות שמאלניות לקיים מערכת יחסים טובה עם ההתיישבות ולסייע לה להתפתח. אך מאז ששמעון פרס ציווה על מפקדי צה"ל להוציא מראשם את דיסקט המלחמה בטרור ולהחליפו בדיסקט של אוסלו, המצב הכללי הולך ומחמיר. בשנים האחרונות כבר לא מדובר רק במערכות צה"ליות שלמות כמו הפרקליטות הצבאיות והמנהל האזרחי, שבאופן בסיסי שוררת בהן רוח של עוינות והתנכלות למפעל ההתיישבות. כעת הגיעה הרוח הרעה עד לקודש הקודשים - מפקדי אוגדת איו"ש ואלוף הפיקוד עצמו.

הקדנציה של נועם תיבון וניצן אלון כמפקדי אוגדת איו"ש ושל אבי מזרחי כאלוף פיקוד מרכז הותירו טעם מר כלענה. במאבקם נגד ההתיישבות הם לא הסתפקו במילוי פקודות הדרג המדיני, אלא גילו יצירתיות ודבקות במטרה. בעצם זה התחיל עוד קודם לכן, בעמונה, תחת פיקודם של יאיר נווה כאלוף הפיקוד ויאיר גולן כמפקד האוגדה. הם אולי היו חייבים למלא את הוראת בג"ץ וממשלת אולמרט ולהרוס את בתי עמונה, אך שום פקודה לא יכלה לחייב אותם לעשות זאת בצורה האלימה, הפוגרומיסטית והנפשעת שבה זה נעשה. הדרג המדיני לא ציווה עליהם להכות באלות עד זוב דם בראשיהם של נערים ונערות שישבו פאסיביים לחלוטין בתוך הבתים. וגם אילו נצטוו - אסור היה להם לציית לפקודה בלתי חוקית שכזאת.

נועם תיבון לא רק מילא פקודה כאשר הרס את מאחז יד יאיר. בניגוד לחוק הוא התעלם מצו ביניים של בג"ץ שציווה לעצור את ההרס, הרס מבנים נוספים שעליהם כלל לא חלו צווי ההריסה, ולא נתקררה דעתו עד שהרס גם את האנדרטה לזכר חלל הטרור יאיר מנדלסון הי"ד.

גם יחסו הדורסני והעוין של האלוף מזרחי, לפחות כלפי חלקים מסוימים בהתיישבות, בא לידי ביטוי כבר מזמן, כאשר המליץ לרמטכ"ל ולשר הביטחון לסגור את מסלול ההסדר בישיבת הר ברכה. אין פלא שהוא היה בין מובילי קמפיין השנאה נגד המתנחלים בשבוע שעבר. תחילה הצהיר שמעולם לא נחשף לעוצמה של שנאה כפי שהופנתה כלפיו באותו לילה. וגם לאחר שבמשך יום שלם גינו דוברי המתנחלים את המפגינים בכל גידוף אפשרי, הוא הוסיף וטען כי "עדיין לא שמעתי גינויים מספיק חריפים מההתיישבות".

3.  גורמים שונים בהתיישבות ובתקשורת מעלים מדי פעם את הטענה שאסור להחמיר בביקורת כלפי מפקדי צה"ל באיו"ש. איך אתם מעזים לבקר אותם, טוענים הללו, הרי הם מסכנים את חייהם למענכם יום יום ושעה שעה. מוותרים על שהות עם משפחתם בחופשות ובחגים, ו-99 אחוז מזמנם מוקדש לא להרס מאחזים אלא להגנה על חיי המתנחלים.

אלא שלמעשה המציאות הרבה יותר מורכבת. כמה מבכירי צה"ל, המפנימים את רוח המפקד, פועלים במודע באופן שמקדם את חזון הקמת המדינה הפלשתינית על חורבותיה של ההתיישבות. הם מסייעים לבניית הכוח הצבאי של המדינה הפלשתינית שבדרך, ואף מקדמים תפישה ביטחונית שמסתמכת עליו במלחמה נגד הטרור - כמו בימים הרעים ביותר של אוסלו. לא במקרה מיהר ניצן אלון לגונן על הכוחות הפלשתיניים שירו בבן-יוסף לבנת על יד קבר יוסף, ולטעון שלא מדובר בפיגוע אלא בתקלה. לא במקרה מגלים בכירים בצה"ל התנגדות אקטיבית לכל ניסיון של הממשלה לעכב העברת כספים לרשות הפלשתינית כסנקציה על חתרנותה והפרת הסכמי
אי אפשר להחזיק מאות אלפי בני אדם תחת איום מוחשי של הרס כל היקר והקדוש להם והשלכתם למחנות פליטים, ואחר כך לצפות שלא יימצאו בתוכם כמה נערים שמתוך התחושות הקשות הללו יגיעו לכדי השלכת אבנים
ה עם ישראל.

אז נכון אמנם שהקצינים הבכירים הללו עוסקים גם במלחמה נקודתית ביד הרוצחת ישראלים ביו"ש, אבל זה לא מפריע להם לטפח קשרים עם הרשות הפלשתינית שמעודדת את מעשי הרצח. הם מוכנים לקחת סיכונים, להסיר מחסומים ולהמר על חיי ישראלים לצורך "קידום התהליך המדיני". לעיתים מזכירה דרך התנהלותם את שלטון המנדט הבריטי, שגם הוא השתדל למנוע מעשי רצח של יהודים, אך עוינותו הבסיסית לשאיפות הציוניות ביצבצה בכל מהלכיו. מה הפלא שבני הנוער מתקשה לכבוש את כעסו כלפי מי שכבר הוכיחו ומוסיפים להוכיח את נכונותם להפוך את נוף ילדותם לאפר ואבק? דוברי השמאל טוענים שהטרור הפלשתיני הרצחני הוא תוצאה של מצוקה כלכלית ופוליטית. האם הם לא יכולים להבין שבאותה מידה אי אפשר להחזיק מאות אלפי בני אדם תחת איום מוחשי של הרס כל היקר והקדוש להם והשלכתם למחנות פליטים, ואחר כך לצפות שלא יימצאו בתוכם כמה נערים שמתוך התחושות הקשות הללו יגיעו לכדי השלכת אבנים? איזו אוכלוסיה היתה מסוגלת לרבע מהאיפוק שמגלים המתנחלים?

4. מותר לומר את האמת: קציני צה"ל הבכירים ביו"ש אינם נתונים כיום בסכנה יותר ממשפחת מתנחלים ממוצעת. בניגוד למתנחלים, הם נמצאים כאן לזמן מוגבל, נעים בביטחה יחסית בג'יפים ממוגני ירי כשהם חמושים היטב ולצידם חיילים נוספים, בעוד נשותיהם וילדיהם נמצאים אי שם במקום מוגן בעורף. וככל שקצין מתקדם בסולם הדרגות כך רמת החשיפה שלו לסכנה פוחתת. מתי לאחרונה שמעתם על אלוף או תת אלוף שנהרג או נפצע בקרב? שמא תאמרו, אבל הקצינים הללו נמצאים כאן כדי להגן עליכם, ואילו אתם נמצאים כאן סתם כי אתם רוצים. באותה מידה ניתן לטעון שהקצינים נמצאים כאן מטעמי קידום וקריירה, ואילו המתנחלים מוסרים את נפשם למען כלל ישראל. אז תעשו טובה ותפסיקו עם גישת "של נעליך" הזאת.

5.  כאשר שר הביטחון מעלה בדרגה נוספת את יחסו המדכא להתיישבות, ומנחית אלוף טרי על פיקוד המרכז כאיתות מאיים למתנחלים, התגובה הפוליטית המתבקשת היא הוצאת השליטה על ההתיישבות והמתיישבים מידיו של אהוד ברק. טוב היה אילו ניתן היה לקחת מידי ברק את תיק הביטחון - זה היה עושה אותנו יותר שקטים גם לנוכח סכנות חמורות הרבה יותר מאירועי תג מחיר. העובדה שישראל מתייצבת מול איום הגרעין האיראני עם שר ביטחון שאחראי לשרשרת כשלונות - הנסיגה החפוזה מלבנון, האינתיפאדה השנייה, קטיעת מבצע 'עופרת יצוקה' בטרם הובטח הביטחון בדרום, ההשתלטות הכושלת על ה'מרמארה' - צריכה להדיר שינה מעינינו. אך גם אם נתניהו מתעקש על ברק כשר הביטחון, יכולים חברי הכנסת לעשות את הצעד שבלאו הכי ראוי וצריך לעשותו: להוציא את ההתיישבות מתחת לשלטונו של אלוף הפיקוד העוין על ידי החלת החוק הישראלי על היישובים.

6.  ראש הממשלה בנימין נתניהו, במקום לקרוא לסדר את שר הביטחון שהצית את התבערה, מיהר גם הוא השבוע להצטרף לגל העכור ולהתייצב בראש הקמפיין להגנת בסיס חטמ"ר אפרים המותקף.

בקדנציה הזאת נתניהו לא מגיע לביקורים ביישובי יו"ש, לא בימי שיגרה ולא בימי מצוקה. כאשר נעשה ניסיון מכוער לארגן חרם תרבותי נגד תושבי אריאל הוא התייצב לצדם בהצהרות, אך לא טרח לעשות מעשה ולבוא בעצמו לפתיחה החגיגית של היכל התרבות. לשווא התחננו לפניו אנשי המועצה האזורית שומרון שיבוא לבקר באיתמר לאחר הטבח הנורא של בני משפחת פוגל ביישוב. אבל לאחר הפוגרום הנורא שבוצע בחטמ"ר אפרים, שבעקבותיו לא נזקק אף חייל לטיפול רפואי, נתניהו הרגיש צורך עז להינשא על הגל התקשורתי העכור, להתייצב בכבודו ובעצמו בלב השומרון, לשמוע מפי המח"ט והסמח"ט על עלילות אותו הלילה ולהדליק עם החיילים נר חנוכה.

מותר לשמוח לאידו של נתניהו על כך שהצהרותיו בביקור הפופוליסטי הזה הלכו לאיבוד. התקשורת כמעט שלא עסקה בכך, והעדיפה לשפוך סופרטאנקר של צוננים על הסופרלטיבים המוגזמים שהוענקו לראש הממשלה בטקס הזיכרון בכרמל.

ובאשר לאהוד ברק, יש תגמול ראוי אחד למעשיו הרעים, שמלבים עוינות ותגרה בין המתיישבים לצה"ל: לפרק את הברית הסימביוטית המזיקה בינו לבין נתניהו, על ידי סיכול תכניתו לקבל שריון ברשימת הליכוד לכנסת הבאה.