גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 473ראשיהפצה

בית המשפט תחילה - עמיאל אונגר

תנופת החקיקה הלאומית בכנסת נבלמה בעיקר בגלל ריבוי חוקים שהביא לפיצול כוחות. כדאי ללמוד מהשמאל ולמקד את המאמץ בתחום הרכבו ואופיו של בג"ץ
22/12/11, 17:32
דברים שרואים מכאן

במלחמה כמו במלחמה, במאבק הציבורי והתקשורתי חייבים לרכז כוחות. לאחרונה אירעה נסיגה בתנופת החקיקה בנושאים כגון העמותות הפועלות כשלוחות של ממשלות זרות, האיזון בין הרשויות והגדלת הקנסות על לשון הרע. הסיבות ידועות: ראש הממשלה שנכנע ללחץ התקשורתי, פקידים כגון היועץ המשפטי וינשטיין שהורגלו להכתיב לדרג פוליטי כיצד עליו לנהוג (וינשטיין אינו הפרקליט היחיד במדינת ישראל, ואם הוא לא ירצה להגן על הממשלה בפני בג"ץ ניתן למצוא לו מחליף), ה'פיינשמעקרים' בממשלה שמסתייגים. אבל צריך לתת קרדיט גם ליריב האידיאולוגי.

בעוד שאצלנו קנאת המחוקקים מייצרת מבול של הצעות חוק, השמאל ומסייעיו בתקשורת ממתגים הכל למסר פשוט ואחיד: הדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת מתקפה. כל נושא - החוק נגד מימון זר לעמותות, הגדלת הפיצויים לנפגעי לשון הרע, פרובוקציה בקווי תחבורה 'מהדרין', מעללי אנשי 'תג מחיר' - הכל מנותב להחדרת אותו מסר המזהיר מפני השתלטות כוחות השחור, שתהפוך את ישראל לתיאוקרטיה רודנית נוסח איראן. המציאות היא כמובן הפוכה, החוקים הללו נועדו להגן על הדמוקרטיה. אבל כאשר חוזרים על אותו שקר בניסוח פחות או יותר זהה, נוצר אפקט של שטיפת מוח. האזינו לפרסומות ברדיו. משמיעים לנו שוב את שורת המחץ מפרסומת מסוימת דקות ספורות לאחר ששידרו את אותה פרסומת בגרסתה המלאה. הצד שלנו רוקד על הרבה חתונות, שאמנם ניתן לחברן יחד דווקא כהגנה על הדמוקרטיה, אלא שבינתיים אף אחד לא טרח לחבר את הנקודות, וגם התקשורת לא תסייע להחדרת המסר.

ריבוי הצעות החוק גורם לזילות ולחוסר מיקוד, ולכן מוטב היה לבחור נושא אחד וללכת עליו בכל הכוח על מנת להשיג שם הכרעה. ניצחון בגזרה אחת יקרין גם על הגזרות האחרות.

אפשר למשל ללכת על חוק להדרת שופטים מכהנים מהוועדה למינוי שופטים. לפטנט הישראלי הזה של שופטים הממנים את חבריהם אין אח ורע בעולם. הוא יוצר ניגוד אינטרסים, כאשר עורכי הדין החברים באותה ועדה אמורים להופיע בבתי המשפט בפני השופטים היושבים בוועדה, ולכן יתקשו להתנגד לדעתם. בציבור יש מספיק ערנות לעיוותים בשיטה (חבר מביא חבר), וניתן להציג את התיקון הדרוש כניסיון להחזיר את האיזונים והבלמים למערכת.

אם ננצח בקרב על הרכבו של בית המשפט העליון ונבטיח חזרה לריסון השיפוטי שאפיין את בג"ץ לפני עידן אהרון ברק, ננטרל במידה רבה גם את בעיית העמותות. בלי הרוח הגבית שמקבלות עמותות השמאל מבית משפט עליון אקטיביסטי, הן היו מאבדות חלק גדול מיעילותן. אם לא יצליחו העמותות להציג קבלות, יסור חינן בעיני המממנים הזרים.


לא להשאיר אותם לבד

מה שאירע בשבוע הקודם בבסיס חטמ"ר אפרים, במידת חומרה זו או אחרת, מחזיר אותנו שלושים שנה אחורה לפולמוס שהתפתח בקרבנו לאחר חשיפת מה שכונתה "המחתרת היהודית". אז לא היו אלה בני נוער שניתן להתנער מהם ולהדביק להם כל מיני כינויי גנאי. שם היה מדובר בשמנה וסלתה של ההתיישבות ביש"ע, וחלק מאותם פעילים מרכזיים חזרו להוביל את הציבור שלנו בתחומים מגוונים לאחר שריצו את עונשם.

הקבוצה קמה לאחר ששר הביטחון דאז, עזר ויצמן, חתר להגיע להבנה עם אש"ף, ולכן גילה סלחנות לפעילות "הוועדה להכוונה לאומית" שכיוונה את הערבים לסקול רכבים ישראליים (בעידן שלפני מיגון חלונות הרכב). ראשי הוועדה, בסאם שקעא ראש עיריית שכם וכארים חלאף ראש עיריית רמאללה, נפצעו ונוטרלו בפעולה של הקבוצה. חלק מאותה קבוצה לא הסתפקה בכך, והרחיקה לכת עד תכנון פיצוץ המסגד בהר הבית.
אם ננצח בקרב על הרכבו של בית המשפט העליון ונבטיח חזרה לריסון השיפוטי שאפיין את בג"ץ לפני עידן אהרון ברק - ננטרל במידה רבה גם את בעיית העמותות. בלי הרוח הגבית שמקבלות עמותות השמאל מבית משפט עליון אקטיביסטי, הן היו מאבדות חלק גדול מיעילותן

פרופסור אהוד שפרינצק המנוח, שהיה יריב אידיאולוגי אבל בר פלוגתא הוגן (הלוואי והיינו מתמודדים היום מולו, ולא מול סיכים וצנינים בתקשורת כגון כרמלה מנשה ואמנון אברמוביץ'), ניתח את התהליך ככה: בהתחלה קבוצה כזאת בוחרת את יעדיה בקפידה ובזהירות, אבל בהעדר מרות - חלק מחבריה ממשיכים הלאה ומגיעים אל מחוזות בלתי צפויים והרבה יותר קיצוניים. הדברים לא ניתנים להפרדה: מי שרווה נחת מניטרולם של שקעא וחאלף על ידי מי שעשה דין לעצמו, אינו יכול להתנער מאחריות כאשר הדברים מתדרדרים למחוזות הרבה יותר בעייתיים.

גם היום לא ניתן להפריד בין פעילות מחתרתית-למחצה שנועדה לרתק את כוחות ההרס לבין הכאת קצין צה"ל. אפשר להוקיע את צביעות התקשורת, אבל מעבר לכך לא כדאי להתנחם בהשוואה לאלימות השמאל בבילעין, שאינה מוסיפה לנו כבוד.

הדגשתי את המשותף בין אותה חבורה רצינית של "המחתרת היהודית" לבין מה שמכונה "נוער הגבעות" על מנת שלא נברח מהנושא דרך ייחוס ההתדרדרות לפעילות בעייתית ל"נוער בסיכון", "ערסים", "עולים מארה"ב" ושאר מרעין בישין. אולם קיימת בעיה מיוחדת בהישענות על קבוצות נוער כקבלני ביצוע. הכלל צריך להיות שפעולה שהיינו מסתייגים ממנה לו בוצעה על ידי מבוגרים, אסור להטילה על "גויי שבת" צעירים או אפילו ליהנות ממנה. הדגם הרצוי הוא דגם עמונה, כאשר זה לצד זה פעלו בני נוער יחד עם חברי כנסת ומנהיגי ציבור. בנערינו ובזקנינו נלך.

לונדון לא מחכה לו

פורסם ולא הוכחש שהרב הראשי יונה מצגר לוטש עיניו לכס הרב הראשי של יהדות בריטניה לאחר סיום תפקידו כרב הראשי לישראל. כדאי לבקש מהרב מצגר למשוך את מועמדותו לתפקיד, היות וזכייתו בו תהווה פגיעה נוספת מצידו במוסד הרבנות הראשית.

כאשר נבחר הרב מצגר, היה ידוע שהוא איננו אישיות למדנית ומורה הלכה מהשורה הראשונה, במיוחד בהשוואה למתחרהו העיקרי. הכוח התורני שעמד מאחוריו היה הרב אלישיב, מנהיג הפלג הליטאי בציבור החרדי. בכך ביקשו הליטאים לאותת שכהונת הרב הראשי היא תפקיד חסר סמכות ומהווה סידור עבודה גרידא.

הרב מצגר רק יחזק את הרושם העגום הזה אם בתום כהונתו יגיד לנו שלום, אני נוסע ללונדון. בכך הוא ימחיש שוב שהרבנות הראשית איננה הפסגה, אלא עוד תחנה בקריירה שניתן לכלול אותה בקורות החיים. מעבר מירושלים ללונדון גם יבטא את התפישה החרדית שאין משהו ייחודי באורח חיים יהודי בירושלים, וניתן לקיים אורח חיים חרדי בלונדון או בכל מקום אחר בעולם. הדבר משול, להבדיל, לרמטכ"ל פורש שהופך להיות יועץ צבאי במדינה דרום אמריקנית.

תיתכן רק הצדקה אחת לצעד שכזה: טענה כי המצב בבריטניה פשוט משווע לאדם בעל הכישורים של הרב מצגר.

ובכן, אין חולק על כך שמדובר בתפקיד חשוב. מדובר בקהילה המונה שלוש מאות אלף נפש. כפי שלמדה לדעת מדינת ישראל, למרות שהאימפריה הבריטית התפרקה מזמן - אסור לזלזל בבריטניה כמרכז תקשורתי ותרבותי מהדרגה הראשונה, ומכאן חשיבותו של מסע הדה-לגיטימציה המתנהל בבריטניה נגד מדינת ישראל. לא בכדי התעשת משרד החוץ ובמקום להמשיך לשגר עסקנים מדרג ב' לכהן כשגרירים בלונדון נשלחים לאחרונה מיטב הנציגים, כמו השגריר הקודם רון פרושאור והשגריר הנוכחי דניאל טאוב.

שני הרבנים הראשיים האחרונים של בריטניה, הרב עמנואל יעקבוביץ' ז"ל וייבדל לחיים הרב יונתן זאקס, היו אנשים מאוד משפיעים בבריטניה, הרבה מעבר לגודלה היחסי של הקהילה היהודית הבריטית. הרב זאקס התחבב במיוחד על ראשי ממשלה בריטיים והפך לגורם משפיע בתקשורת הבריטית. בזכותו יהדות בריטניה זוכה להשפעה הרבה מעבר לכוחה.

הרב מצגר אמנם צבר ניסיון בפגישותיו עם מנהיגים דתיים בעולם, אבל מבחינת מעמדו הציבורי בבריטניה לא בטוח שביכולתו להיכנס לנעליים של קודמיו. לכן אם יזכה בתפקיד, ניצחונו יסמל רק את עליית כוחו של הזרם החרדי בתוך הקהילה היהודית בבריטניה, וזו אינה סיבה מספקת להחליף כתובת ולרדת מן הארץ.