בשבע 474: בעל החלומות

חקר החלומות עדיין בחיתוליו, אבל זה לא מפריע למשפחתי לפרשן אותם * לשינה יתרונות בריאותיים רבים, חבל שנשים מתקשות לזכות בהם בגלל שלל המשימות והדאגות

חנה קטן , ג' בטבת תשע"ב


אני מקנאה קנאה עזה בבעלי, ששניות לאחר שראשו נפגש בכרית כבר נשמעות נחירותיו ברחבי החדר; ואילו אני זקוקה כל ערב לטקס שלם הכולל אפלולית, שקט, רוגע, ספר טוב וכמה רגעים להתבוננות במאורעות היום שחלף

שבת קיצית ארוכה וחמימה. הבנים חוזרים מתפילת מנחה, הבנות מסיימות לארגן את הסלטים והפשטידות לכבוד סעודה שלישית, וכולם ניגשים ליטול ידיים. בעלי מברך על החלות ובוצע אותן, ולאחר שהוא מחלק את פרוסות 'המוציא' לכולם, מגדול ועד קטן, הוא פותח ב'שיחה לאומה'. הוא מספר לכל אוהביו המסובים ליד השולחן, בפרטי פרטים, על החלום הטרי שחלם זה עתה, במהלך שנת הצהריים המתוקה של שבת קודש. זהו מנהג קבוע בביתנו: להאזין לסיפורים המאלפים של 'בעל החלומות' במהלך הסעודה השלישית, כשכל אחד ואחד מהסועדים, בהתלהבות יתרה ובלא מעט בדיחותא, מביא פרשנות אישית משלו ל'אחד משישים' של נבואה שהופיע בחלומו של בעל הבית.

אני מכירה את החלומות מצידם השני: חוויתי הטבות-חלום חוזרות ונשנות במהלך הריון התאומות שלי. עבדתי אז כרופאה מתמחית בפגייה, וכהמשך למראות הקשים שראיתי שם במהלך היום, חלמתי (בלילות המעטים שבהם זכיתי ללוקסוס של שנת לילה נורמלית, בין תורנות אחת לשנייה) חלומות-בלהות על המתרחש בבטני. בעלי היה מגייס מיד, על פי תרגולת קבועה, שני שכנים 'תורנים' כדי שיבואו ויכריזו יחד איתו 'חלמא טבא חזית, חלמא טבא חזית'... רק כך הייתי מסוגלת להמשיך במטלות היום. זה קרה שוב ושוב, עד שילדינו הקטנים כבר למדו את נוסח 'הטבת חלום' בעל פה.

היום ישנן מעבדות שינה בהן גלי המוח נסרקים במשך כל זמן השינה, ונרשמת הפעילות המוחית העֵרה בזמן החלימה. מתברר שהחלומות מתרחשים במחזוריות של שעה וחצי לערך, כאשר רוב החלומות מופיעים במחצית השנייה של שנת הלילה. במעבדות השינה בודקים את סוג החלום ואת השפעתו על מערכות הגוף, אך כמובן שכניסה לתוכן החלום ו'תיקונו' הם עדיין עניין רחוק.

ברור ללא ספק שהחלימה היא פעולה הכרחית לנפש, בין אם זוכרים את החלום ובין אם לא. אם נחשוב על כך, זו אכן תופעה מוזרה מאוד: נפשו של האדם, כאשר החלק הרציונלי שבה משותק לגמרי עקב השינה, מצליחה להיות גם תסריטאית וגם במאית וגם שחקנית כאחד, ולהציג בתוך מוחו של האדם הישן סצנות דמיוניות, מדהימות לעיתים, הקשורות במידה זו או אחרת למציאות האמיתית, בכישרון כזה שבמצב של עירנות אפשר רק לחלום עליו...

כיצד נרדמין

אני מקנאה קנאה עזה בבעלי, ששניות לאחר שראשו נפגש בכרית כבר נשמעות נחירותיו המוזיקליות בכל רחבי החדר, ואילו אני זקוקה כל ערב לטקס שלם הכולל 'הגיינת שינה' על כל מרכיביה: אפלולית, שקט, רוגע, ספר טוב שכיף להתכרבל איתו, כמה רגעים להתבוננות במאורעות היום שחלף, מחשבות על הצאן מתובלות בתפילות על כ-ו-ל-ם, למגדול ועד קטן, והורדה-מוּדעת מעל כתפיי השמוטות, לפחות לכמה שעות, של כל עול העולם המוטל עליהן, עד שאני נלכדת סוף-סוף במלכודתה של מלכת השינה.

מעניין שאצל הצאצאים מצאנו תבניות שינה שונות ומשונות, כשם שפרצופיהם שונים כך שנתם. הנה כמה דוגמאות: בשבתות ששהינו אצל חמי וחמותי בדירתם הירושלמית הקטנה, וחלק מהבנים היו ישנים בתוך שקי-שינה על הריצפה, אחד הבנים היה עומד (ליתר דיוק – שוכב) בעקשנות על רצונו לישון בתוך השק"ש דווקא מתחת לשולחן המטבח, גם בשבת שנותרו בה מיטות פנויות. דוגמה אחרת: בליל ערב חג סוכות לפני שנים 'נעלם' לנו אחד הקטנים שהיה כבן שלוש, ששנתו היתה תמיד עמוקה במיוחד; רק לאחר חיפושים קדחתניים וצעקות רמות נמצא ה'אוצר' ישן מתחת לשולחן בסוכה, כמה סנטימטרים מרגלי המחפשים... שנתו של אותו נער שבגר היתה תמיד כל כך חזקה, עד שהוא היה מכוון שלושה שעונים מעוררים כדי לקום לתפילת ותיקין, אך היחידים שהתעוררו מצלצולי השעונים היו האחים והשכנים. וכשנולדו התאומות החליט בעלי, שקיבל חינוך 'יקי' מובהק וקשוח, שהבנות – כמו כל אחיהן - תצטרכנה להתרגל לישון באור וברעש, בלי הנחות. והנה, מסתבר שהגנטיקה דומיננטית יותר מהחינוך: אחת התאומות המשיכה לישון גם ברעש מחריש אוזניים ואורות חזקים (עד היום), ואילו אחותה, שישנה לצידה במיטה, התעוררה מיידית מכל צפצוף קטן או הבזק אור חלש (וכך עד היום). אגב, רוב העבודות במדעי ההתנהגות שבאות לבחון את השפעת הסביבה על התנהגות האדם באופן 'נקי', דהיינו ללא השפעת התורשה, מבוצעות על תאומים (אמנם בדרך כלל דווקא תאומים זהים), ואפשר לצרף את העובדה הזו לנתוני הבדיקה העולמיים.

המדענים הוכיחו שמומלץ לישון כשבע שעות בלילה, והם מצאו שזה עשוי למנוע תחלואה קשה ואף מחלות לב וכלי דם. אחד מההורמונים החשובים בוויסות השינה הוא המלטונין, שיש לו תפקיד חשוב במעגל הביוץ. בנוסף לכך, רמת 'הורמון החלב', הפרולֶקטין, עולה בדם לאחר השינה, וכך מוגברת כמות חלב האם; על כן חשוב ביותר שהאישה הצעירה המודרנית העסוקה כל כך תמצא מקום בלו"ז העמוס שלה גם לשינה.

האמת היא שמזמן הגעתי למסקנה שאצל הנשים שינה שלמה ובריאה היא מושג נדיר, שרק יחידות סגולה, יודעות חן, זוכות ליהנות מקסמיה. שהרי בכל מעגלי חיי האישה ישנן הפרעות בשינה: כשהייתי אֵם צעירה, הלילות בהם זכיתי לשהות בביתי (ולא בתורנות לילה בבית החולים) היו עמוסים בשירת שירי ערש, בהנקות, ובהחלפות (חיתולים - מי חלם אז על טיטולים). ובכלל, עד הילד התשיעי לא ידעתי שיש גם תינוקות שישנים כמעט כל הלילה – וזו הוכחה שכדאי להגיע לילד התשיעי, לפחות...

כשהילדים התבגרו המשיכו הלילות להיות ללא שינה עקב הדאגות הרבות, בין השאר בעקבות נסיעות הבנים בטרמפים, או הדאגה לבנות שחוזרות בשעות 'מחרידות' ממסיבות בת-המצוה של חברותיהן, ובהמשך מרוב התרגשות מפגישות (דייטים בלעז) הצאצאים - בעיקר לפני או לקראת קבלת ההחלטה הגורלית, ובגלל שאר מרעין בישין (כולם ביחד וכל אחד לחוד) שהיו מוטלים על כתפיי ועל ליבי.

ועכשיו, לעת זקנה, כשפרחו חלק ניכר מהגוזלים מהקן, שוב אין אני זוכה ללוקסוס של שנת לילה רציפה - הפעם עקב הגיל המופלג שנותן את אותותיו וגורם להפרעות בשינה, לגלי חום ועוד. ועל הנחירות של הבעל, שאף הוא כבר לא כל כך צעיר, כבר דיברנו. לוּ הייתי חוני המעגל, הייתי ישנה לי עתה שנת ישרים למשך שנות דור, ואחר כך קמה ומתמוגגת מניניי ובני ניניי...