בשבע 474: נעבור לקמפיין הבא

שום דבר דרמטי לא התרחש כאן לאחרונה בתחום הדרת הנשים. זו התקשורת הישראלית שעסוקה בלנהל קמפיינים בנושאים מתחלפים.

עמנואל שילה , ג' בטבת תשע"ב

בשבועות האחרונים נושא הקמפיין הוא הדרת נשים. לפני כן הנושא המרכזי היה 'תג מחיר'. לא מזמן התמסרה התקשורת כליל למחאת רוטשילד נגד יוקר המחיה, ובין לבין נרתמה בכל מאודה לקידום שחרור אלף מחבלים תמורת גלעד שליט.

הקמפיינים הללו מתנהלים תוך הסרת כל רסן מקצועי. הם שועטים בדורסנות שאיננה נותנת שום סיכוי ושום ביטוי למי שאינו מסכים איתם. הקמפיין בנושא הדרת נשים הרי פרץ לראשונה מהסיפור של צוערי בה"ד 1. לך תנסה להזכיר שאף אחד לא ניסה שם להדיר את הנשים מהבמה, וכל מבוקשם של הצוערים היה להדיר את עצמם מהמעמד ולצאת החוצה. מי שניסה לטעון שדירות זולות בתל-אביב זו דרישה מופרכת, לא היה לו שום סיכוי לקבל נוכחות תקשורתית בימי קמפיין יוקר המחיה. משפחות נרצחי הטרור הודרו מהמסך עד שהעסקה לשחרור שליט כבר היתה סגורה, כדי שדמעתם וזעקתם לא יקלקלו את הנחישות לשלם "כל מחיר" על החזרת "הילד של כולנו".

בימי הקמפיין למען גלעד אסור היה לנו לדעת אפילו שהוריו של החייל החטוף הם פרודים. האווירה המשפחתית של זוג הורים המאוחדים בציפייתם לילד שלהם שירתה את הקמפיין, ואסור היה לקלקל אותה. גם כעת לא יישמע קולן של נשים חרדיות שדווקא מעדיפות לשבת בנפרד בירכתי האוטובוס, ואו לפחות לא מעוניינות שהדורסנות התקשורתית החילונית תנהל את מאבקן.
בשבועות האחרונים נושא הקמפיין הוא הדרת נשים. לפני כן הנושא המרכזי היה 'תג מחיר'. לא מזמן התמסרה התקשורת כליל למחאת רוטשילד נגד יוקר המחיה, ובין לבין נרתמה בכל מאודה לקידום שחרור אלף מחבלים תמורת גלעד שליט

•  מאז הדחת הצוערים בבה"ד 1, שום דבר דרמטי לא קרה בתחום הדרת נשים. כל התופעות שפתאום תופסות כותרות יום אחר יום נמצאות כאן כבר שנים. נמצאות, וכמעט שאינן זוכות להתייחסות תקשורתית. במרחב הציבורי בישראל נזרקות לחלל האוויר מילים שאינן ראויות להיאמר מכל מיני כיוונים. אנשים דתיים וחרדים סופגים גם הם ביטויים מעליבים וכינויי גנאי על רקע אמונתם ואורח חייהם.

התבטאויות לא ראויות כלפי נשים נשמעות כאן לא רק מכיוונם של חרדים שמוחים על חוסר צניעות. הן נשמעות הרבה יותר בנסיבות של יחס בהמי לנשים בחברה החילונית, אך שם הן יזכו לכותרת רק כאשר המדברים הם אישים רמי דרג כמו שר הביטחון והרמטכ"ל. אף אחד לא יעשה כותרת מהתבטאות וולגרית ונמוכה של אדם מן השורה. לעומת זאת, כשמדובר בחוסר נימוס של חרדים כלפי נשים שעומדות על זכותן לשבת באוטובוס מקדימה, כל יענקל משכונת גאולה יכול לייצר כותרת בהבל פיו. אגב, לדוברים חילונים המוחים נגד ביזוי הנשים אין בעיה לדבר על נשים דתיות ש'משריצות' ילדים, או לתקוף בסאטירה ארסית את דמות האישה המתנחלת.

זה לא אומר שאין שום צדק בקמפיינים הללו. כמו קמפיין המחאה החברתית, גם קמפיין הדרת הנשים נשען על כמה נקודות אמיתיות. אבל לא צריך להיות בעליו של כרטיס חופשי-חודשי בקו 'מהדרין' כדי להבין שיש בישראל בעיות חמורות מעט יותר שעוד לא זכו לקמפיין שכזה. תשאלו את יונתן פולארד, שעדיין מחכה לקמפיין משלו. וכאשר בעיות שמיוצרות על ידי השוליים הקיצוניים של המיעוט החרדי זוכות להבלטה שכזאת, אי אפשר להימלט מהתחושה שמדובר במסע שיסוי ורדיפה נגד ציבור שלם.

 • הקמפיינים הללו, שצומחים כפטריות אחר הגשם, נוטים גם להתנדף בתוך זמן קצר. לא במקרה פרצו כעת מחלוקות בקרב מי שהובילו את מחאת ההמונים בקיץ. התקשורת איבדה עניין בדפני ליף וסתיו שפיר, הקמפיין שלהן התחלף בקמפיין אחר. טניה רוזנבליט אין, דפני ליף אאוט. אבדן העניין התקשורתי הוליד משבר, חיפושי דרך וחילוקי דעות. יש להניח שזה מה שיקרה בקרוב גם לקמפיין הדרת הנשים, לאחר שהתקשורת תמצה אותו ותאבד עניין. הנושא של קידום נשים וזכויות נשים ימשיך כמובן לתפוש את המקום המרכזי שתפש עוד לפני הקמפיין, אבל הוא יחזור למקומו הראוי וכבר לא יהיה מרכזי כל כך. אחרי הכל, למרות שיש מי שמנסים להפחיד אותנו בכך, ישראל ממש לא בדרך להפוך לאיראן.

 •החפצת הנשים בחברה החילונית, הפיכתן של נשים לאובייקט המושך יצרים נמוכים, היא בעיה חמורה הרבה יותר מהדרת הנשים בחברה החרדית והדתית. התקשורת, התיאטרון והקולנוע, הפרסום והאופנה, רוויים במסרים גלויים וסמויים של החפצת נשים. תמונות ענק של נשים בלבוש מינימלי מרוחות על בניינים שלמים בנתיבי איילון, אך אין מי שיעורר על כך זעקה כמו על הוצאת תמונות הנשים מהפרסומות של 'אדי'. נשים מתקבלות לעבודה תוך העדפה על בסיס של מראה חיצוני. אופנה של בגדים חושפניים ופתייניים היא המציאות הרווחת בחברה החילונית. דוגמניות ושחקניות חושפות את גופן בסרטים ובפרסומות לצרכי רייטינג וקידום מכירות.

התופעות הללו הן כל כך שגרתיות עד שהחברה החילונית כבר לא שמה לב כמה שהן בעייתיות. החפצת הנשים לא רק מסיטה את תשומת הלב מאישיותה של האישה אל גופה, אלא יוצרת אווירה שמעודדת עבירות כמו סחר בנשים, הטרדות מיניות ואף מעשי אונס. לא קשה לשער, למשל, את הקשר בין אווירת החפצת הנשים במסיבת הרווקים בה השתתף קודם לכן לבין מעשה האונס בו הורשע מאבטח הרמטכ"ל ארז אפרתי. אבל ארגוני הפמיניסטיות ממעטים להילחם בתופעות הללו - אולי משום שהפעילות למען זכויות הנשים לא רוצות להיכנס לעימות עם נשים רבות - עשירות, חזקות ומפורסמות - שמשרתות מרצונן את התעשיות הללו תמורת סכומי עתק.

• אילו היתה לנו תנועה דתית-פמיניסטית עצמאית שאיננה תלויה בפמיניזם החילוני, יש להניח שהיא היתה מוצאת כאן מקום לבטא את ייחודיותה. היא לא היתה מסתפקת במאבק נגד הדרת נשים בחברה הדתית, אלא יוצאת גם נגד תופעת החפצת הנשים, שמתרחשת בעיקר בתרבות החילונית. ומתוך שיתוף הפעולה שהיא מקיימת עם ארגוני הפמיניסטיות החילוניות, אולי היתה תנועה כזאת מצליחה לעורר גם אותן לתקן את תופעות חוסר הצניעות אשר גורמות להחפצת נשים.

אך כל עוד תנועת 'קולך' ודומותיה נשענות, אידיאולוגית ותקציבית, על תמיכתן של הפמיניסטיות החילוניות ועל הקרן החדשה לישראל, אין סיכוי שייצא מהן קול של פמיניזם יהודי מקורי, כזה שיש לו ביקורת לא רק על היהדות ועל הציבור הדתי. יש מי שטוענים שאין רע בכך שגופים דתיים-לאומיים מסתייעים בכספי השמאל כדי לקדם את מאבקם על אמונתם בתוך הציונות הדתית. אך המציאות מוכיחה שאין ארוחות חינם, ומי שמממן אותך משפיע גם על האג'נדה שלך. מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, רחל ליאל, לא חששה לומר שכיום מדיניות הקרן היא לקדם את האג'נדה החילונית באמצעות העצמת קולות פנימיים מתוך החברה הדתית.

על כן טוב עושה תנועת 'רעננים' של צעירי הציונות הדתית, שיצאה לאחרונה בקמפיין הדורש מגופים דתיים-לאומיים להתנתק מתמיכת 'הקרן החדשה לישראל'. כשם שארגונים פוליטיים הנתמכים על ידי מדינות זרות ראויים להיות מסומנים כסוכן זר שיש להיזהר מפניו, כך ארגונים דתיים הנתמכים על ידי קרן עוינת ליהדות האורתודוקסית ולאקטיביזם הציוני ראויים להיות מתויגים כסוכני השמאל בקרב הציונות הדתית.