בשבע 474: אין סיבה לסייע לפוטין

ולדימיר פוטין אולי עדיף על יריביו משמאל ומימין, אך יחסו הקריר לישראל אינו מצדיק את התגייסות ליברמן להגנתו

דברים שרואים מכאן , ג' בטבת תשע"ב

ולדימיר פוטין אולי עדיף על יריביו משמאל ומימין, אך יחסו הקריר לישראל אינו מצדיק את התגייסות ליברמן להגנתו * החיבור הפסול בין חג החנוכה היהודי לכריסמס הנוצרי מחלחל גם לכאן * אלה שקראו לנו לעזוב את יו"ש לטובת הנגב והגליל יוצאים כעת נגד פעילות הגרעינים התורניים

לפי חידוד המתרוצץ ברשת, האנטישמיות באירופה מתחלקת לשניים: השמאל האירופי אוהב את היהודים ומתעב את מדינת ישראל, בעוד הימין האירופי שונא את היהודים ואוהד את מדינת ישראל. כמו בכל סטראוטיפ גם בזה, הגזמה וגרעין של אמת משמשים בערבוביה. ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין אינו נמנה על השמאל הקלאסי, אבל הוא מתאים לתיאור של מי שאוהב יהודים אבל לא את מדינת היהודים.

הקרירות שמפגין פוטין כלפי ישראל נעוצה בהרגשתו שישראל היא שפוטה של ארה"ב, ובכך אינה משרתת את מדיניותו של פוטין: צמצום כוחה של ארה"ב על מנת למנוע ממנה לפעול חד צדדית בניגוד לדעתה של רוסיה. מאידך, היהודים  ברוסיה חיים היום לא רע, ואלה מהם הרוצים לפתח מוסדות דת ותרבות יהודיים רשאים לעשות כך, בברכת השלטונות. הסובלנות הזאת נובעת אולי מהיחס החם שקיבל הילד פוטין בפטרבורג מצד משפחה חב"דית, ואולי מתחושתו של פוטין שהיהודים מהווים הון אנושי חשוב לקידום מעמדה הכלכלי והטכנולוגי של רוסיה.

מכל מקום, ההפגנות נגד "הקיסר" פוטין בעיצומן, למרות שספק אם יצליחו למנוע את חזרתו לקרמלין כנשיא במארס הקרוב. פוטין, שנהנה פעם מפופולאריות שיא, מאבד גובה לאחרונה. היה עליו להבין שחיי המדף של כל פוליטיקאי קצובים, והוא שולט כבר 12 שנה. פוטין נשען על הכרת הטוב של אזרחי רוסיה כלפיו כמי ששיקם את מעמדה ויציבותה של רוסיה, לאחר עשור של התדרדרות כלכלית ופוליטית שהחל עם התפרקות ברית המועצות. פוטין לא למד מגורלו של נשיא צרפת שארל דה גול, שגם הוא עלה לשלטון בצרפת על תקן של מושיע, אבל הגדיש את הסאה ונאלץ לפרוש.
המסע נגד הגרעינים התורניים נובע מהצלחתם, ומהחשש שהם יזכו להשפעה פוליטית של ממש בסביבתם. כי בדמוקרטיה הישראלית אסור שהציונות הדתית תתרגם את הפעילות הציבורית שלה להשפעה פוליטית

פוטין ותומכיו הגיבו בעצבנות לקריקטורה שהשוותה בינו לבין מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, ששלט בברית המועצות מ-1964 עד למותו ב-1982. ברז'נייב נצמד לכיסא למרות התדרדרות מצבו הבריאותי, ובסוף דרכו לא זז בלי צוות החייאה צמוד. על מנת להוכיח שאינו ברז'נייב ויצליח לתפקד עוד קדנציות כנשיא, קיבלנו את פוטין כמושא הערצה של צעירות, חוטב עצים, דוהר באופני מרוץ, ואפילו צולל בים השחור ומעלה מתוכו ממצאים ארכיאולוגים נדירים (שהושתלו מראש לטובת התשדיר). הקמפיין המוגזם לא הוסיף לו כבוד.

חלק מהציבור הרגיש מרומה כאשר התגלה שהנשיא דמיטרי מדבדב, שכיהן כשוטר הטוב לצד פוטין השוטר הקשוח, גילה שנשיאותו נועדה רק לחמם את הכיסא לשובו של פוטין. לבסוף הגיעו הזיופים הבוטים בבחירות לבית הנבחרים (ה'דומה') שהעצימו את גל המחאה הנוכחית.

למרות ההערכה הרבה שיש לי לשר החוץ אביגדור ליברמן, הוא מעד כאשר כינה את הבחירות הללו הוגנות. ליברמן אולי צודק בהערכה שהאלטרנטיבה לפוטין דומה לאלטרנטיבה למובארק (הכוחות הליברלים ברוסיה צפויים להימחץ באותה צורה שנמחצו הליברלים הערביים באביב הערבי). המפלגה הקומוניסטית הרוסית מהווה שמאל השונא את היהודים ואת מדינת ישראל גם יחד, וכנ"ל גם הלאומנים מימין. אני נוטה לאמץ את תחזיתו של ליברמן שפוטין ישרוד את ההפגנות. אולם נציג ישראלי בכיר אינו אמור להעניק הכשר למצג שקרי. הדבר נוצל על ידי מי שמבקש להשחיר את ממשלת ישראל במדינות המערב, ובמיוחד את השר אביגדור ליברמן - לדוגמא מיודענו תום פרידמן. המחווה של ליברמן גם לא תשנה את מדיניותה העוינת של רוסיה במזרח התיכון. בהתאם לכך, ישראל הרשמית חייבת לאמץ הקו המושתת על סייג לחוכמה שתיקה.

סלט לא בריא

מגפת נישואי התערובת בארה"ב הולידה את המושג CHRISMUKKAH  - שעטנז של חג החנוכה והחג הנוצרי. התופעה הזאת מחריפה כאשר יום אידם וחנוכה נופלים באותו שבוע.

הסלט מתבטא בכרטיסי ברכה המציגים את סנטה קלאוס חבוש כיפה ועצי אשוח מעוטרים במגן דוד וחנוכייה. שכני שיגר לי תמונה שלדעתו מסמלת את האבסורד של החיים היהודיים בגלות. בתמונה מופיע סנטה קלאוס עטור תפילין. מסתבר שצעיר יהודי העוסק בקירוב רחוקים גילה שהסנטה המקומי הוא מזרע היהודים ולא הניח תפילין מעולם, וכך נוצרה התמונה המשונה.

למען ההגינות נציין שהתופעה הזאת זכתה לביקורת בטורי עיתונות, כאשר המבקרים מעירים בצדק שחג החנוכה מסמל את הניצחון על הסלט הבין-דתי ואת הדיפת הניסיון היווני לייצר דת משותפת בין עבודת האלילים שלהם לפולחני ארצות המזרח שכבשו. עמידה על הזהות הדתית היהודית אין פירושה שנאה כלפי בני דתות אחרות. ישנם יהודים דתיים שנוהגים להתנדב לתורניות בעבודה על מנת לשחרר את שכניהם הנוצרים ביום חגם. בכך הם משגרים מסר דו תכליתי: החג הזה אינו חגנו, אבל אנו מכבדים אתכם.

גם ישראל אינה חסינה בפני התופעה הזאת. ראש עיריית חיפה עמרם מצנע ויורשו יונה יהב מקיימים מדי שנה את "החג של החגים", ומזמינים את כל עם ישראל להשתתף בו. בערב שבת חנוכה (23.12) התפרסמה מודעה ב'ישראל היום' מטעם חברת BIG FASHION  המזמינה את אזרחי המדינה לנצרת להתארח באווירת חג מולד ססגונית ובינלאומית: "בואו ליהנות מחוויה של פעם בשנה עם קישוטים מרשימים, אורות מנצנצים". השוס של המודעה הוא "הצטלמו עם סנטה וקבלו מגנט למזכרת."

כאשר עוד נחוג אצלנו האחד במאי בפאר ותהלוכות, נהגו העובדים הלאומיים לפרסם מודעה שהאחד במאי אינו חגנו והדגל האדום אינו דגלנו. בקרוב חוששני נזדקק למודעה בנוסח "החג הזה אינו חגנו וסנטה האדום אינו הסבא שלנו".

מתנחלי הקו הירוק

שנים רבות הפריחו מבקרי מפעל ההתיישבות ביש"ע את הטענה שחיוני יותר להשקיע בתוך הקו הירוק, נוכח האיום על הרוב היהודי בנגב ובגליל ובערים המעורבות. והנה, רק החלו הגרעינים התורניים לקצור הצלחה בתוככי הקו הירוק, וכבר נפתח קמפיין נגדם. הקמפיין הגיע לשיאו בכתבה של תחיה ברק במוסף 'שבע ימים' בשבת חנוכה, המציגה את מתנחלי הגרעינים התורניים כאדוני הארץ וכחבית חומר נפץ שדרוש רק גפרור כדי שתתפוצץ ותבעיר את כל השטח.

הכתבה הזאת מצטרפת לטור של גרשום גורנברג בניו יורק טיימס תחת הכותרת "הכיבוש האחר" (25.11). גורנברג הוא איש שמאל חובש כיפה המבקש לחסל את כל ההתיישבות אפילו באותם גושי התיישבות. "הכיבוש האחר" מתגלה כפעילותם של הגרעינים התורניים. גורנברג מתמקד בגרעין התורני בעכו ומסכם: "אם וכאשר ישראל סוף סוף תעזוב את ביצת הגדה המערבית, היא תעמוד בפני אתגר נוסף. יש להחזיר את המתנחלים הביתה, אבל אם נרשה להם ליישם את האידיאולוגיה שלהם בתוככי ישראל, או להעתיק יישובים שלמים מהגדה המערבית לגליל - הדבר רק יחמיר את המצב בתוך ישראל גופא."

המסע נגד הגרעינים התורניים נובע מהצלחתם ומהחשש שהם יזכו להשפעה פוליטית של ממש בסביבתם. זוהי הדאגה המבצבצת מכתבתה של ברק, כי הרי בדמוקרטיה הישראלית אסור שהציונות הדתית תתרגם את הפעילות הציבורית שלה להשפעה פוליטית.

אולם הקצף על הגרעינים התורניים נועד בעיקר לפתור את הסתירה המכרסמת בשמאל. על פי השמאל, נסיגה מיש"ע ופתרון שתי המדינות אמור להביא לסוף הסכסוך. אולם גם השמאל לא מסוגל להתעלם מהעובדה שהמאבק נגד ישראל אינו נעצר בקו הירוק וח"כים ערביים מואשמים בחבירה לאויב. לכן דווקא השמאל מעתיק את האידיאולוגיה שלו "לתוככי ישראל". כשם שחייבים לשבור את המתנחלים ביש"ע להביא את השלום, כך נבצר את השלום רק דרך הדרת מתנחלים בתוך הקו הירוק.