בשבע 475: קיבוץ וגלויות

רחלי מושקוביץ מגלמת בכישרון שמונה דמויות בהצגת יחיד על בת קיבוץ 'מושלמת', שנוסעת להודו ודווקא שם חוזרת למקורות

אסתי רמתי , י' בטבת תשע"ב

'שלא מדעת', הצגת יחיד,

שחקנית: רחלי מושקוביץ, תיאטרון 'לחישה' (לנשים בלבד)

בעיניי, אחד המדדים לעוצמתה של יצירת אמנות היא יכולתה לנתק את הצופה מסביבתו, ולשאוב אותו עמוק אל תוכה. קשה לחשוב על מקום פחות אקזוטי מבית עם של מושב קטן, במיוחד כשהוא מלא שולחנות עמוסי צלחות חד פעמיות של חומוס. ובכל זאת, כשהאולם הוחשך והשחקנית שעל הבמה החלה לדבר, הקסם קרה. מצאתי את עצמי בבית אריזה של קיבוץ צפוני, ואחר כך בהודו הרחוקה, ולפי הדממה בקהל, נראה שעוד כמה נשים עברו יחד איתי.

רחלי מושקוביץ, שחקנית, בימאית וכותבת בתאטרון 'לחישה', מצליחה להעלות הצגת יחיד מרתקת ומרגשת גם בתנאים לא אופטימליים. הסיפור די פשוט, מסיפורי ההשגחה הקטנים-גדולים שאפשר לשמוע מפי בעלי תשובה. לגאיה, בת הקיבוץ המושלמת, יש לכאורה הכל, ובכל זאת, היא לא מאושרת. היא נוסעת להודו כמו כולם, שם היא נעלמת בתוככי מנזר בודהיסטי ומתנתקת לגמרי ממשפחתה ומחייה הקודמים. לא נגלה מה בדיוק מחזיר אותה הביתה, כדי לא לקלקל לכם את המתח, אך נאמר רק שמדובר בנסיבות שמזכירות לנו שהמילה "מקרה" היא אותיות "רק מה'".

למושקוביץ הכישרונית יש נוכחות בימתית מרשימה ולקהל אין שום קושי לאבחן מי משמונת הדמויות שהיא מגלמת מופיעה מולם. בעזרת מספר אביזרים פשוטים וסאונד אפקטיבי אנחנו עוברים בין המיקומים השונים, והמוזיקה המקורית והיפה תורמת גם היא את חלקה ביצירת האווירה. רחלי שרה (וחבל שלא שרה יותר) וגם רוקדת. בריקוד הסיום של המופע, שהוא גם נקודת השיא שלה, גאיה רוקדת-נאבקת עם הצעיף הכתום המסמל את נזירותה – ונדמה שאיש בקהל לא נשאר אדיש. אני אפילו מוכנה להודות בדמעה או שתיים.

שתי הערות קטנות, הראשונה טכנית לחלוטין: הייתי עומדת יותר על כיבוי הפלאפונים לפני תחילת המופע. הצלצולים התכופים מפריעים מאוד, במיוחד כשחלק ממקבלי השיחות גם עונים בקולי קולות. בנוגע להצגה עצמה, לטעמי, לא היו מזיקות עוד כמה הפוגות קומיות בתוך הדרמה. הובלת העלילה בכיוון של מתח בלבד יוצרת כובד מסוים. 

אך כאמור, בסך הכל מדובר בחוויה תיאטרלית נוגעת ומשכנעת. משכנעת עד כדי כך שהייתי מוכרחה לשאול את מושקוביץ את השאלה הילדותית קמעה, אם זה קרה באמת. ובכן, יש מחלוקת בעניין, אבל זה לא ממש חשוב. סיפורים כאלה קורים, ומזכירים לכולנו שיש מי שמשגיח על העניינים.

ובלי לדבר על הדרת נשים, הרי אי אפשר. בזמן האחרון אני מגלה שמאחורי כל שחקנית דתית מצליחה יש בעל על הסאונד. אז האמת היא שאורן מושקוביץ, בעלה של רחלי, הוא גם שחקן בזכות עצמו, והשניים אף מופיעים יחד על הבמה בהצגה אחרת. ובכל זאת, אולי כדאי פעם להזמין מישהי מערוץ 2 לראות שגם אצלנו הנשים יכולות להיות בקדמת הבמה: בתנאי, כמובן, שתהיה הדרת גברים מהמרחב הקהלי.