חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עיר חצויה

פרשת בית הספר בבית שמש היא רק חוליה נוספת בתהליך ההתחרדות שעוברת העיר המעורבת
05/01/12, 13:49
דבורה גינזבורג

פרשת בית הספר בבית שמש היא רק חוליה נוספת בתהליך ההתחרדות שעוברת העיר המעורבת | תושביה הדתיים-לאומיים של שכונת רמת בית שמש, מביעים צער ותסכול על התנהגות שכניהם החרדים, מתארים לא מעט מקרי השתלטות על מבנים שיועדו להם, וכועסים על הרבנים החרדים שלדבריהם לא מובילים לעצירת האלימות
יעל, מורה ואם לשישה: "אני כל הזמן מספרת לילדים על גמילות החסד של החרדים, ופתאום יש את האלימות והתופעה של הדרת הנשים, וקשה להמשיך לסנגר. אני מנסה להסביר שזה מיעוט של קיצונים. אבל זה קשה כשהרבנים שלהם לא מגנים ולא מדריכים אותם לנהוג אחרת"

במרכז המסחרי בכניסה לבית שמש כמעט לא רואים חרדים. סניפי רשתות המזון המהיר מלאים לקוחות. בחנויות הבגדים המולה שקטה. אנשים עסוקים, כמעט אדישים לסערה המתחוללת בכלי התקשורת. אנשים בכיפה סרוגה מחייכים חיוך מר כשמבקשים מהם לומר כמה מילים על המצב בעירם. ויש להם הרבה מה להגיד.

מרחק נסיעה של עשר דקות משם לתוככי העיר, מתקיים עולם אחר. עולם שבו המילה "בנות" נמחקת משלט המודיע על הקמת בית ספר והכיכר המרכזית זוכה לכינוי "הקסבה", על שם דמיונה בימים מסוימים לקסבה של חברון. שלט גדול שנתלה שם מבקש לעבור בשכונה בלבוש צנוע בלבד והמזנון השכונתי פועל בשעות נפרדות לנשים ולגברים. בשכונה הזו נעקרו אפילו ספסלים ששימשו אמהות וילדים ברחוב, בטענה לחוסר צניעות.

 עימותים ביום העצמאות

לפני שנספר מה חושבים הסרוגים בבית שמש על המצב בעיר, קצת היסטוריה. בית שמש הוקמה במקור כעיר מעורבת המיועדת לחילונים ודתיים. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, הגיעו אליה דתיים אנגלוסקסים אמידים והקימו וילות בשכונות יוקרתיות, שזכו לשמות כמו 'נופי אביב' או 'גבעת סביון'.

בהמשך הגיעו קבוצות תומכי ש"ס והקימו את הקריה החרדית, המעוז החרדי הראשון בעיר המעורבת. בעיר הוותיקה גרים היום זה לצד זה חילונים, דתיים וחרדים. מרבית הסכסוכים מתרחשים על קו התפר או בשכונה החדשה שהוקמה בקצה העיר בסוף שנות ה-90. השכונה החדשה, רמת בית שמש, היתה מיועדת לציבור מעורב אך משכה בעיקר ציבור דתי-לאומי. בהדרגה הגיעו לשם גם משפחות חרדיות, והציבור הדתי הסרוג זלג לשכונות אחרות.

החלק החרדי של השכונה, זה שבמרכז הסערה, נקרא היום 'רמת בית שמש ב'' ומאכלס בעיקר משפחות חרדיות, חלקן קיצוניות, כמו למשל חסידי 'נטורי קרתא' שחיפשו תחליף ראוי למגורים בפריפריה. החרדים המתונים נעלמו עם השנים. חסידים ומשפחות חרדיות המכנות את עצמן 'מודרניות' הולכים ומתמעטים.

הציבור הדתי-לאומי ברובו עדיין לא עזב את העיר, אלא רק עבר לשכונה אחרת. רבים מבני הכיפות הסרוגות חיים היום ברמת בית שמש א', שכונה חדשה יותר שגם היא לאט לאט מתחרדת. חילונים אי אפשר למצוא שם, והדתיים חיים בסכסוך מתמיד עם שכניהם החרדים, מין סוג של מלחמה קרה.

אחד הגורמים לסכסוכים הבלתי פוסקים הוא גיאוגרפי: רמת בית שמש ב' מחברת בין העיר הוותיקה המעורבת לרמת בית שמש א'. כך, למשל, בכל יום עצמאות כאשר ברמת בית שמש א' מתקיימות חגיגות והמשתתפים חוזרים לביתם דרך רמת בית שמש ב', זה נגמר לא פעם באלימות של החרדים ובהזמנת משטרה.

אחת המריבות היתה על מבנה של בית כנסת באחת השכונות המעורבות והסתיימה פעם בתקרית ירי. זה קרה כשהמון חרדי צר על בית הכנסת והיה חשש לחייה של ילדה קטנה. אחד המתפללים הסרוגים ירה באוויר ומאז התושבים מדווחים על שקט באזור.

בית הספר שבלב הסכסוך הנוכחי, 'אורות בנות', נמצא בדיוק על קו התפר בין השכונות הדתיות הוותיקות לבין רמת בית שמש ב', והילדות הקטנות מהוות לא אחת מטרה לפריקת תסכולם של גורמים חרדים המבקשים את המבנה לעצמם. פעם הם אף זרקו דגים בכיתות ומנעו לימודים במבנה במשך חודש שלם.

אז מה חושבים הדתיים בבית שמש על הסערה וההדרה? לא קשה לנחש. אחרי שיחות אקראיות שערכנו עם תושבים, נראה שהמסקנה היא אחת: אנשי הכיפה הסרוגה בבית שמש זועמים על שכניהם החרדים. ניסיון למצוא גורמים מתונים יותר, או לפחות כאלה שמבינים לליבם של מחוללי המאבק, אינו מניב פירות.

זעמם המתפרץ של הסרוגים מתחיל בהאשמות על שתיקת מנהיגי הציבור החרדי בעיר אל מול התנהלותם של הגורמים הקיצוניים המכונים "הסיקריקים", ומפליג להאשמות בגין ירידת ערך הדירות על רקע הסערה התקשורתית. האווירה לא חדשה, הם אומרים, היא היתה כאן כל הזמן והמקרה של הילדה נעמה מרגוליס שחטפה יריקות מחרדי קיצוני הוא רק אחד מני רבים.

הדתיים-לאומיים בתהליך עזיבה של העיר | חרדים בבית שמש | צילום: פלאש90

ערך הדירות ירד

טליה פאר, מורה לאמנות באולפנת 'גילה' בעיר, היא אם לשבעה המתגוררת ברמת בית שמש א'. לדבריה, הכעס שלה הוא ברמה הלאומית ולאו דווקא המקומית.

"מעצבן אותי שחרדים לא הולכים לצבא, שהם לא חלק ממני ולא חלק מעם ישראל. כאן בעיר אני מרגישה שהם לא רוצים לחיות לצידנו, כל דבר איתם זה ויכוחים ומריבות שתמיד מסתיימים בכיפוף ידיים. איך שסיימנו לבנות בית כנסת חדש ויפה, בא אחד השכנים החרדים ואמר בלעג: 'תבנו, גם ככה הכל בסוף יעבור אלינו'. זה לא נעים לחיות ככה. אנחנו באים בגישה של איך לחיות ביחד, איך לשתף והם באים בגישה של מה נצליח לקחת ואיפה נשתלט. וזה קורה לא פעם. יש לי בן בכיתה י"ב. מבני בית הספר היסודי והגן שבהם למד עברו בשנים האחרונות לידיים חרדיות. אין חשק להשקיע כאשר מישהו אחר יקצור את הפירות".

בכל יום עצמאות טליה ומשפחתה תולים דגלים שנשארים אחר כך כל השנה. וזה לא בגלל שהם שוכחים להסיר אותם. הם מנסים להראות נוכחות. "זה מאוד עצוב שזה ככה. בעבר היינו גרים בגוש עציון ותלינו דגלים בקטע הלאומי מול הערבים. כאן אנחנו צריכים להראות נוכחות מול השכנים החרדים". בכל שנה, היא מספרת, יש מריבות עם העירייה עד היכן היא תתלה את הדגלים העירוניים. בעירייה לא רוצים להרגיז את החרדים.

טליה ומשפחתה חשבו לעזוב את העיר, אבל בשלב זה הם לא מתכוונים לעבור ממחשבה למעשה. "אנחנו נשארים כי הקהילה שלנו מדהימה, לילדים יש בית ספר טוב, יש בית כנסת. אבל יש כל הזמן עזיבות מסביבנו, כמו מה שקרה בבני ברק כשהדתיים הלאומיים עזבו. לגיטימי שהעיר מתחרדת, אבל כל עוד גרים פה דתיים-לאומיים או חילונים - צריך לכבד גם אותם".

יעל, גם היא מורה, היא אם לשישה שגרה בבית שמש כבר 12 שנה. יעל, שמחנכת את ילדיה לאהבת ישראל, מתקשה מאוד לסנגר על השכנים החרדים שפתאום מוצגים באור שלילי כל כך. "אני כל הזמן מספרת לילדים על גמילות החסד של החרדים, ופתאום יש את האלימות והתופעה של הדרת הנשים, וקשה להמשיך לסנגר. אני מנסה להסביר שזה מיעוט של קיצונים. אבל זה קשה כשהרבנים שלהם לא מגנים ולא מדריכים אותם לנהוג אחרת".

לארי רובלין, עורך פטנטים, גר כבר עשרים שנה בבית שמש הוותיקה בשכונת שיינפלד. "הבעיה העיקרית היא שצביון העיר משתנה וזה גם מתבטא באלימות חרדית. השתיקה של הרבנים החרדים שלא מגנים אומרת דרשני. היו דברים ממש נבזיים שנעשו בעיר, ואם החרדים לא רוצים שנצבע אותם באותה מברשת אז שיגנו את הקיצונים. אני לא רואה שהם עושים את זה".

יצחק ברומברג, אב לארבע בנות ועובד בחברת היי-טק בעיר: "הדבר שהכי כואב לי זה חילול השם ושנאה. אישה אחת שאני מכיר אמרה לי היום איך היא שונאת חרדים. היא סיפרה לי איך הכריחו אותה לרדת מאוטובוס בגלל ויכוח עם חרדים. לצערי הילדים שלי שונאים חרדים ואני לא יכול לשכנע אותם אחרת. לבתי עשו 'אמבוש' פעם ביום העצמאות עד שהמשטרה באה להציל אותה ואת חבריה. אני לא מבין, אם החרדים מתנגדים לאלימות, למה לא ראינו שום התנצלות מצידם?! איפה הפשקווילים? למה הם לא פרסמו מודעת גינוי ב'בשבע' למשל, או אפילו התקשרו בשביל לבקש תרומות? הם יודעים טוב מאוד מה המספר שלי". לדבריו, הוא לא מתכוון לעזוב את העיר, ולא מסיבות חיוביות. "אחרי הכתבה בערוץ 2 השווי של הבית שלי ירד בחמישים אחוז, אז עכשיו אני תקוע..." הוא צוחק במרירות.

 הציונים רבו, החרדים ניצחו

ומה קורה בפוליטיקה המקומית? מתוך תשעה עשר חברי מועצה, יש שמונה חרדים, שלושה דתיים-לאומיים ועוד אחד שהוא חרדי מודרני. בפועל מהווה הציבור החרדי כשלושים וחמישה אחוזים מהאוכלוסייה, כעשרים וחמישה אחוז דתיים והשאר מסורתיים. אם רוב התושבים חילונים ודתיים לאומיים, איך זה שראש העירייה משה אבוטבול הוא חרדי? תושבים מסבירים בפשטות: "המפלגות הציוניות רבו אחת עם השנייה ובסוף החרדים עלו לשלטון".

שלום לרנר, יושב ראש האופוזיציה בעיריית בית שמש, מתגורר בעיר עשרים ושתיים שנה. בעבר הוא היה סגן ראש העירייה והיום הוא אחד מעסקני הציבור הדתי-לאומי הבולטים בבית שמש. כבר עשרים שנה שהוא פעיל בעיר, כאשר מבנים שהוא דאג לבנות לטובת הציבור הדתי-לאומי עוברים לידיים חרדיות.

"ברמת בית שמש א', היכן שאני גר, בדרך כלל שקט", הוא מספר, "אנשים מסתדרים ביום יום, דתיים וחרדים מתפללים באותו בית כנסת, חלק מקבלים עליות לתורה. אבל אחת לכמה זמן יש סכסוכים, על מבנה של מקווה למשל או על דברים אחרים. הבעיה מתחילה כשהם מבקשים להגדיר את השכונה, שלפחות מחציתה דתיים-לאומיים, כחרדית. זה מתבטא בכך שהרבנים החרדים מנסים למשל לאסור מכירה של עיתונים בקיוסקים או להגביל ישיבה בבתי קפה".

לרנר, בניגוד אולי לחלק מהתושבים, מסוגל להפריד בין החברה החרדית בעיר לבין הקיצונים. עם זאת, הוא חש שחובתו כאדם דתי למחות נגד התופעה הפסולה בעיניו. "אני רואה תהליך. כשיש מעשים של אלימות, של קיצוניות, אנשים אומרים 'זה לא אנחנו', 'הם בלתי שפויים'. אבל זה לא נכון. לכל אחד בציבור הדתי וגם החרדי יש קהילה, יש בית כנסת ויש רב מסוים. חז"ל כבר אמרו שמי שיש בידו למחות ולא מוחה הוא אחראי למעשים. מהיכרותי את החברה החרדית בעיר אני רואה שאלימות זה דבר מקובל אצלם. ככה הם פותרים סכסוכים בין חצרות. אני ראיתי מקרים כאלה בעיר, הבריונים שלהם לא רק אלימים כלפי הממסד אלא גם כלפי החברה שלהם עצמם. כשהייתי בתפקיד בעירייה מנעתי מהם קבלת מבנים בגלל שהיתה אלימות, ובאמת נהיה שקט לכמה זמן".

לרנר סבור שאם ראש העירייה משה אבוטבול (ש"ס) היה לוקח את העניינים לידיים הוא היה יכול להשליט סדר. לדבריו, אבוטבול מעדיף לעיתים להעלים עין ממעשי הבריונות ומצליח להביא לשקט יחסי. "אבל זה לא פיתרון לטווח ארוך", הוא אומר.

לרנר מנסה להיות אופטימי ולקוות שיהיה עתיד והמשכיות לציבור הדתי-לאומי בעיר המתחרדת, אבל לדבריו זה לא יקרה לפני שבעיית האלימות החרדית תיפתר. "צריך לדאוג שהחיים הקהילתיים פה יהיו טובים כדי שאנשים חדשים ירצו לבוא. אבל אני לא אגיד לאנשים לבוא לגור פה אם מחר יזרקו עליהם אבנים".