בשבע 475: עלייה וח"כ בה

מדי שנה, במועדי העדכון של שכר חברי הכנסת והשרים, קמה מהומה תקשורתית

שלמה פיוטרוקובסקי , י' בטבת תשע"ב

מדי שנה, במועדי העדכון של שכר חברי הכנסת והשרים, קמה מהומה תקשורתית. כולם מזדעקים ולא מבינים כיצד ייתכן שבעת קשה שכזו (וכידוע העיתוי לעולם איננו מתאים) עולה שכרם של נבחרינו. גם השנה, עם ראשיתה, נזעקו כלי התקשורת לשמע הידיעה על עדכון שכרם של חברי הכנסת והשרים בסכומים משתנים.

שכר בכירי השלטון בישראל מוצמד בשתי שיטות הצמדה שונות. האחת נוגעת לשכרם של הח"כים, ראשי הוועדות, יו"ר הכנסת, השופטים ונשיא המדינה, אשר מוצמד לשכר הממוצע במשק. ואילו שכרם של חברי הרשות המבצעת: השרים, סגני השרים, ראש הממשלה ומנכ"לי משרדי הממשלה, מוצמד למדד יוקר המחיה. ההיגיון שבשתי שיטות ההצמדה ברור. האחת מבקשת לשמור על ערכו הריאלי של השכר, וזאת בדרך של הצמדה למדד, ואילו השיטה השנייה מבקשת לשמור על מיקומו של השכר בתוך מערכת השכר במשק, וזאת בדרך של הצמדה לשכר הממוצע. אולם מאחורי קביעת ההצמדה, בשתי השיטות כאחד, עומד למעשה עיקרון דומה - הצורך למנוע שחיקה בשכרם של נבחרי הציבור ואישי הציבור הבכירים לאורך שנים.

במשך שנים ארוכות היתה ההחלטה על קביעת שכרם של נבחרי הציבור מצויה בידי חברי הכנסת, אשר החליטו על כך בעצמם. מצב זה יצר תחושה לא נעימה, למרות שברוב המקרים הקימו הח"כים ועדות ציבוריות שהמליצו על מנגנוני עדכון. לפני מעט פחות מעשור שונה החוק, כך שוועדה ציבורית, אשר בראשה עומד כיום הפרופ' ראובן גרונאו, היא הקובעת את שכרם של הח"כים ואת התנאים הנלווים שהם זכאים להם. בשנת 2008 החליטה הכנסת באופן חריג להקפיא את שכרם של כל הבכירים. הקפאה זו כללה ח"כים, שרים, שופטים וכל יתר המגזרים המוצמדים. מאז מתנהל מדי מועד עדכון קרב על השבת העדכון החסר. הראשונים שזכו לעדכון היו השופטים, וכל יתר המוצמדים אליהם, אשר העדכון החסר הושב להם בשתי פעימות בפברואר 2010 ובינואר 2011. כעת ממליצה ועדת גרונאו לעשות מהלך דומה בנוגע לשכר הח"כים. משמעותו של הצעד הזה בתוספת לעדכון האוטומטי הוא העלאה של 7.3 אחוזים בשכר, העלאה נאה ביותר לכל הדעות.

אולם למרות שמדובר בתוספת שכר בלתי מבוטלת, לפני שכולנו רצים לצעוק וליילל, חשוב לזכור כי איש מאיתנו איננו רוצה שחברי הכנסת יעשו את עבודתם בהתנדבות. המחיר של הרצון הציבורי למנוע מהח"כים כל עיסוק נוסף בשכר ומאידך למשוך אנשים מוכשרים לפוליטיקה, הוא הבטחה של שכר משמעותי לח"כים וליתר הבכירים. שכר זה חייב להיות משמעותי, גם אם לעולם לא יוכל באמת להתחרות בשכר שהיו יכולים חלקם להשתכר מחוץ לכנסת.

 

רוצים ח"כים טובים ומסורים? תשלמו. מליאת הכנסת    צילום: פלאש90'

לומדים ועובדים

אחד מההישגים שבהם מתגאה ממשלת נתניהו הוא הגדלת ההשקעה בחינוך ובהשכלה. ראש הממשלה, שר האוצר ויתר בכירי המערכת הכלכלית משתבחים בכך, תוך שהם משתמשים תדיר בטענה כי מדובר למעשה בהשקעה, שאת תוצאותיה החיוביות נוכל לראות בצמיחת המשק. אולם מתברר שהניסיונות לקשור באופן מחקרי בין השכלה לבין צמיחה במשק אינם פשוטים כל כך. מזה שנים ברור, ידוע ומוסכם על הכל, כי יש קשר ברור בין רמת השכלתו של הפרט לבין מצבו הכלכלי. שורה של מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים במדינות רבות בעולם, מראים כי קיימת התאמה בין רמת ההשכלה של אדם לבין רמת ההשתכרות שלו. ככל שרמת ההשכלה עולה כך עולה השכר, ולהיפך. אולם קשה היה הרבה יותר להראות את הקשר בין רמת ההשכלה במדינות ובכלכלות שלמות לבין התוצר שלהן, הצמיחה וכיוצא באלו. זאת למרות שאינטואיטיבית הקשר נראה היה הגיוני.

בקרב הכלכלנים קיימות שתי דרכי הסתכלות על סיטואציות כלכליות: דרך המודלים התיאורטיים ודרך הבחינה האמפירית. המודל התיאורטי מטרתו היא לנסות ולהסביר סיטואציות כלכליות באמצעות בידוד המשתנים המשפיעים, ומתן הסבר על אופן ההשפעה בכל נקודה. הבחינה האמפירית מבקשת לתת ערכים מספריים לדרכי ההשפעה הללו, ולבחון אם אכן הקשרים שהמודלים התיאורטיים מצביעים עליהם באים לידי ביטוי במציאות. החל משלהי המאה הקודמת החלו כלכלנים בעולם לשלב את ההון האנושי ואת ההשקעה בו באמצעות ההשכלה, במודלים תיאורטיים של צמיחה. ההנחה היתה שההון האנושי משפיע על הצמיחה בדומה להשפעת ההון הפיזי (אמצעי הייצור) וכי ההתקדמות הטכנולוגית מגדילה את התשואה על ההון האנושי, כלומר מגדילה את התפוקה שנותנת ההשקעה בהשכלה וכדומה. אולם בשלב זה מדובר היה במודלים תיאורטיים בלבד.

הניסיונות שנעשו לאורך השנים במדידה אמפירית של השפעת ההשכלה על התוצר ועל הצמיחה נתקלו בכמה קשיים מתודולוגיים. הבעיה הראשונה שבה נתקלו החוקרים נוגעת לכל השוואה בין מדינות: ריבוי המשתנים המשפיעים והקושי הגדול בבידוד משתנה יחיד. מעבר לכך, כאשר ניסו החוקרים להשוות רמות השכלה הם נתקלו בבעיה גדולה. מתברר שלמרות הגלובליזציה, מערכות ההשכלה שונות בכל מדינה והניסיון לבצע השוואה ביניהן מורכב מאוד. בעיה שלישית נגעה לשאלה כיצד לבדוק האם ההשכלה הביאה לצמיחה, או שמא הצמיחה הכלכלית היא זו אשר יצרה תמריץ להשכלה ואיפשרה אותה. אולם לאחרונה כמה מחקרים הצליחו להראות באופן ברור את הקשר בין השכלה לפיריון ואת הקשר בין השכלה לצמיחה. הממצאים מראים ששיעור התשואה המצרפי על השקעה בהון אנושי בכלל המשק דומה לשיעור התשואה הנאמד ברמת הפרט. ממצא נוסף, מעניין לא פחות, מראה כי לרכיב האיכות בתוספת ההשכלה נודעת תרומה חיובית לקצב הצמיחה, גדולה אף מזו של רכיב הכמות. לתשומת ליבם של מנהיגינו.

 

כלכלת בית

 חוסכים מהאוברדרפט

רחל קסנר

מה עושים כשיש כסף פנוי? מכניסים לתוכנית חיסכון בבנק, הכסף צובר ריביות, כשרוצים לממש אותו הוא שומר על ערכו ולפעמים אפילו יותר מכך. תוכנית חיסכון נותנת לנו ביטחון כלכלי, 'פרוטה ליום סגריר' לזמן שחלילה אין עבודה, לימי הפנסיה וגם לעתיד ילדינו. החשיבות הניתנת לתוכנית החיסכון מביאה לכך שלעיתים משפחות שיש להן חובות, ממשיכות לחסוך בכל חודש סכום כלשהו. משפחות אלה כנראה לא יודעות שהן משלמות הרבה על החיסכון הזה. לו היו מוותרות על החיסכון, היו חוסכות ריבית נאה שהן משלמות לבנק על יתרת המינוס.

תוכניות חיסכון מעניקות כיום ריביות נמוכות מאוד, ורובן נותנות בין 2 ל-4 אחוזי ריבית. מאידך, על משיכת יתר אנחנו משלמים ריביות גבוהות פי שלושה בערך ובחריגה ממסגרת האשראי אפילו יותר. ברור אם כן, שכלכלית לא נכון לחסוך כשיש חובות שמשלמים עליהם ריביות, בין אם מדובר במשיכת יתר, הלוואות בבנק, הלוואות בכרטיסי אשראי או תשלומים נושאי ריבית. השיקול, יאמרו האומרים, אינו רק כלכלי, הוא גם פסיכולוגי. כך אני יודע, הם מסבירים, שיש לי מאיפה לשלם את החריגה כשאני מגיע לתקרה. עם שיקולים אלה לא אוכל להתמודד כאן. אבל עצה קטנה אוכל לתת: אם נבנה תקציב משפחתי ברור ונדע שאין חריגות, נוכל לישון בשקט גם בלי תוכנית חיסכון ולחסוך את הכסף לטובת צמצום החובות ומיגורם. אז אפשר יהיה לחסוך וגם להרוויח.

שיקול נוסף של החוסכים הוא דאגה לעתיד הילדים. משפחות רבות סוברות שהביטוח הלאומי שהן מקבלות מיועד לילדים ואותו הן חוסכות עבור לימודים גבוהים וכדומה. ובכן, משפחות יקרות, הכסף מיועד לסייע לכם בגידול הילדים. רוצים לחסוך עבורם? עשו זאת כשאינכם בחובות. אם קיימת תוכנית חיסכון, הקפיאו את ההפרשה. השתדלו לא לשבור את התוכנית, אבל אל תפרישו יותר כספים אליה. רשמו כל חודש כמה הייתם רוצים להפריש, וכשירווח, ולא תשלמו יותר ריבית על החובות למיניהם, חזרו להפריש אולי אפילו כפול כל חודש כדי למלא חזרה את הקופה של הילדים. אז תקבלו ריבית נטו על החיסכון ולא תשלמו ריבית על המינוס.

הכותבת היא יועצת לכלכלת משפחה