בשבע 475: מי יעמוד בפרץ?

בעימות שנוצר על רוחו של צה"ל ועל זכויות החייל הדתי - צה"ל הכריע לטובת הזמרות ונגד הלוחמים * מי שלא רצה את כצל'ה בערוץ 7 קיבל ממנו את 'חוק גרוניס'

עמנואל שילה , י' בטבת תשע"ב

 

עד לפני כמה שנים היתה נפוצה בצה"ל התייחסות של קצינים בכירים לחיילות כאל סוג של משרתות, ולפעמים אף פילגשים. עדות חלקית לתופעה הרווחת אפשר היה לקבל במשפטו של האלוף בדימוס יצחק מרדכי, שהואשם בביצוע מעשים מגונים בחיילת ששירתה תחת פיקודו בהיותו אלוף פיקוד הצפון. מקרה מפורסם אחר הוא זה של תת-אלוף (מיל') ניר גלילי, שפקידה ששירתה תחתיו האשימה אותו באונס, בעוד הוא טען להגנתו שיחסיהם היו בהסכמה. בימי טרם היות חקיקה פלילית נגד ניצול מיני במסגרת יחסי עבודה, נשפט גלילי על ידי סגן הרמטכ"ל מתן וילנאי  בדין משמעתי, ונגזרו עליו נזיפה ועיכוב קידום במשך שנתיים. מאוחר יותר, כשהרמטכ"ל שאול מופז ביקש למנותו לאלוף, עתרה החיילת לבג"ץ והביאה לביטול המינוי ולפרישתו מצה"ל.
אפילו את השחרור מהאזנה לשירת נשים בערבי תרבות והווי לא קבעו כזכות מוחלטת של החייל הדתי, והותירו אותה לשיקול דעתו של המפקד. ירצה - ישחרר, לא ירצה - לא ישחרר

הימים השתנו, החברה הישראלית החילונית שינתה את תפישתה המגדרית, ומאבק הנשים נגד ניצולן זכה להצלחה לא מבוטלת. כיום יודע כל מפקד בכיר בצה"ל שניצול דרגתו לצורך סיפוק יצריו עלול לא רק לקטוע את הקריירה שלו, אלא גם להביא אותו לכלא. ועדיין בכירי צה"ל מבקשים לעצמם פילגש מסוג אחר שניתן לנצל אותה, והם מוצאים אותה בדמותה של הציונות הדתית.

בני הציונות הדתית מוזמנים להתגייס בהמוניהם לסיירות וליחידות הלוחמות, לחתום קבע, לחרף את נפשם, להתקדם לתפקידי קצונה זוטרים ובינוניים ולמלא את בתי הקברות הצבאיים. אך כאשר הם מבקשים גם התחשבות באמונתם הדתית, אותה אמונה שמכוחה באו למסור את נפשם, צה"ל מאשים אותם ב'הדרת נשים' ודורש מהם להוכיח את נאמנותם באמצעות ויתור על עקרונותיהם.

בעימות שנוצר על רוחו של צה"ל ועל זכויות החייל הדתי - מצד אחד הזרם החילוני והפמיניסטי ומצד שני הזרם הדתי-לאומי - צה"ל הכריע לטובת הזמרות ונגד הלוחמים. הרמטכ"ל, האלופה ברביבאי וחבריהם במטכ"ל לא יסתפקו בכך שהבמה המרכזית שלהם והם רשאים להציב עליה חיילות מזמרות כאוות נפשם. הם גם יחייבו את החיילים הדתיים להישאר שם, לסמוך על היתרים הלכתיים דחוקים של בדיעבד, ולהוכיח שבהתנגשות בין הפקודה להלכה - ההלכה צריכה לסגת. אפילו את השחרור מהאזנה לשירת נשים בערבי תרבות והווי לא קבעו כזכות מוחלטת של החייל הדתי, והותירו אותה לשיקול דעתו של המפקד. ירצה - ישחרר, לא ירצה - לא ישחרר.

כי ככה הם אוהבים את הציונות הדתית: בדמותה של פקידה צעירה ותמימה, שאמנם מזילה דמעה כאשר קצינים בכירים מנצלים אותה בנבזות, אך עדיין מרגישה סיפוק על שהיתה לה הזכות לשרת אותם.

הרב רפי פרץ אידיאלי עבורם כרב צבאי ראשי לעת שכזאת. כאשר באו כוחות הגירוש להוציא אותו ואת תלמידיו מבית מדרשם, הוא קיבל את פניהם בריקודים. גם באותו רגע בו ניחתה עליו המכה, אהבתו ליד המכה בו לא נפגעה כמלוא הנימה. הוא איש נהדר, הרב פרץ, ויכולתו למחול על כבודו היא גדלות נפש. אבל על כבוד התורה וכבוד הציבור הדתי אסור למחול - בין השאר גם בגלל החינוך הגרוע שהתנהגות סלחנית כזאת נותנת לצד המכה והמדכא.

הציבור החרדי לא ירשה שינהגו כך כלפיו. הרב הצבאי החרדי רם ראב"ד, שמיהר להתפטר מתפקידו בפרוייקט 'שחר', הפך אצלם לגיבור היום. כאשר חיילי הנח"ל החרדי הוכרחו השבוע לשמוע שיעור באותה כיתה עם חיילות, צה"ל מיהר להתנצל. אם ייאלצו אותם להתפשר על שמירת הלכה, הם יאיימו להפסיק להתגייס ויקבלו את המגיע להם עם ריבית דריבית.

בנפשו של הדור המבוגר בציונות הדתית עוד נותרו משקעים של ביטול עצמי מהימים שבהם היו הכיפות הסרוגות גלגל חמישי בעגלה הציונית. אולי מהדור הצעיר תצמח רוח אחרת, שתדע ללמד את צה"ל להתחשב במי שעבורו קדושת המחנה היא ערך חשוב לא פחות מפמיניזם.

 

 אקטיביזם פרלמנטרי

מוקדם עדיין להעריך כיצד ישפיע לאורך זמן מינויו של השופט אשר גרוניס לתפקיד נשיא בית המשפט העליון בשלוש השנים הקרובות. מסתבר שיהיה מוגזם לצפות שממקום מושבו על הכס הרם יכיר גרוניס טובה למי שהביאו למינויו, וידאג לכך שמבית המשפט העליון ייצא לפתע פרץ של פסיקות ברוח מסורתית ולאומית. מצד שני, יש לקוות שגרוניס גם לא יתאמץ יותר מדי להוכיח לקומיסרים מ'הארץ' כי למרות שנבחר בזכות החוק של ח"כ יעקב כ"ץ מהאיחוד הלאומי, הוא עדיין ראוי להיחשב אחד משלהם. אפשר להסתפק בכך שגרוניס יישאר נאמן להשקפתו ולדרכו עד היום.

הוא נחשב לשופט ישר ומקצועי, זהיר ומאופק, שנוקט בקו של הימנעות מהתערבות מוגזמת של בג"ץ בהחלטות הכנסת והממשלה. גישה זו טובה ליהודים, משום שהיא משנה את המצב הנוכחי, הרצוי ביותר לעמותות השמאל למיניהן, בו שופטי בג"ץ שמרביתם נוטים שמאלה נוטלים לידיהם את ההכרעה ברוב השאלות החשובות בחיי המדינה. הגישה המאופקת של גרוניס מותירה את ההחלטות בידי הכנסת והממשלה, שבהרכבן מיוצגת עמדת כלל הציבור שהיא יותר מסורתית-לאומית. אגב, גם 'חוק גרוניס' עצמו, שכבר התקבל סופית בכנסת, עדיין מותקף בעתירה לבג"ץ שהגישה התנועה לאיכות השלטון בדרישה לבטלו. אך נראה שאפשר להמר כי גם בטרם מונה גרוניס לנשיא, האקטיביזם השיפוטי לא יופעל הפעם והעתירה תידחה.

אם אכן ימונה גרוניס כצפוי לנשיא בית המשפט העליון, אפשר יהיה לציין את 'חוק גרוניס' כגולת הכותרת של פעילותו של ח"כ יעקב כ"ץ בכנסת עד כה. בשנה הראשונה שלו בכנסת נראה היה כאילו יו"ר האיחוד הלאומי מתייחס אל הקדנציה הנוכחית, הראשונה שלו בכנסת, כאל קדנציה אבודה. מטבעו כצל'ה הוא ביצועיסט, איש של שטח ועשייה. הרבה יותר מתאים לו להיות שר מלהיות חבר כנסת. לאחר שבנימין נתניהו הפר הבטחה מפורשת והשאיר את האיחוד הלאומי מחוץ לממשלה, נראה היה שכל מעייניו של כצל'ה נתונים להגדלת כוחה הפוליטי של מפלגתו באמצעות איחוד עם 'הבית היהודי' - במהלך הקדנציה או לפחות לקראת הבחירות הבאות. אם משום שמהלכי האיחוד מקרטעים ואם מסיבות אחרות, נראה שלאחרונה כצל'ה גילה שאפשר למצוא מים גם במדבר האופוזיציוני. תחילה הוא הצליח להעלות לסדר היום הציבורי את חומרת הבעיה של רבבות המסתננים מאפריקה אשר מציפים את ערי ישראל. בהמשך, בעוד חברו לסיעה ולאופוזיציה אורי אריאל פועל לשינוי מערכת המשפט דרך כהונתו בוועדה לבחירת שופטים, הצליח כצל'ה לגלות פרצה בחומת ההגנה של קבוצת בייניש, לגבש רוב בכנסת ולהשיג ניצחון נאה במשחק חשוב שניות לפני שריקת הסיום.

כאן המקום להזכיר כי בנוסף לפגיעתו הרעה של האקטיביזם השיפוטי אותה חש המחנה הלאומי בכללותו, כצל'ה הוא גם באופן אישי מנפגעיו הישירים. כזכור, התקבל בכנסת חוק אשר הכשיר את שידורי הרדיו של ערוץ 7, אך ח"כ איתן כבל עתר לבג"ץ בדרישה לבטל את החוק. שופטי בג"ץ, שבעקבות 'המהפיכה החוקתית' עליה הכריז אהרון ברק ניכסו לעצמם סמכות לבטל חקיקה של הכנסת, החליטו לבטל את החוק הזה. כתוצאה מכך התנהל משפט פלילי בגין שידור בלתי חוקי נגד ראשי ערוץ 7, ובין המורשעים היה גם

כצל'ה, שריצה עונש של עבודות שירות.

אז אם בסיבוב הראשון האקטיביזם השיפוטי היכה את כצל'ה, כעת הגיע תורו של כצל'ה להכות את האקטיביזם השיפוטי. השופטים האקטיביסטים שלא רצו את כצל'ה כמנהל תחנת רדיו עצמאית וביטלו את חוק ערוץ 7, קיבלו אותו כראש מפלגה בכנסת שמוביל הליכי חקיקה הקובעים כי בראשם יעמוד שופט השולל את האקטיביזם. אכן, צדק פואטי במיטבו.