בשבע 476: חיבוק מהמנהלת, תורה מהרב

בניגוד לעבר, תפקידי הניהול החינוכי כיום באולפנות ובתיכונים לבנות מאוישים יותר ויותר על ידי נשים דווקא.

חגית רוזנבאום (רוטנברג) , י"ז בטבת תשע"ב


הרב יעקב אריאל: ראש אולפנה ממין זכר מוגבל מאוד בעבודתו החינוכית, יש לו הרבה בעיות. הוא לא יכול להבין את נפש האישה כמו שאישה אחרת יכולה להבין, הוא לא יכול לדבר איתן בנושאים שהצנעה יפה להם. יש מקומות שהוא לא יכול להיות בהם, כמו הפנימיות של הבנות

הרבנית יפה מגנס: כדי להיות ראוי לתפקיד ראש אולפנה, צריך שתי תכונות: לאהוב ולהאמין. אי אפשר לעבוד בלי אהבה ואמונה. אנחנו נולדנו עם התכונות האמהיות של לאהוב ולהאמין בילד, אפילו יותר מהגבר, לכן התכונות הללו טבועות בנו יותר
בניגוד לעבר, תפקידי הניהול החינוכי כיום באולפנות ובתיכונים לבנות מאוישים יותר ויותר על ידי נשים דווקא אנשי ונשות חינוך דתיים מברכים על המגמה המסתמנת, ומסבירים כי יכולת ההזדהות עם נפש הבת בשילוב דפוס הניהול הנשי נכונים יותר לחינוך הבנות מנגד, ראשי אולפנה גברים מסבירים כי מדובר בתפקיד תובעני, שאישה המנהלת משפחה לא יכולה להתמסר אליו, וכי התלמידות זקוקות גם לדמות של אב ומורה דרך הלכתי האידיאל המוסכם: מודל זוגי, המשלב מנהלת ורב בראש המוסד החינוכי

דקלה (שם בדוי) סיימה כבר לפני למעלה מעשור את לימודיה באולפנה, אבל גם היום, כשהיא עמוק בתפקיד ניהולי בכיר, היא מתארת בהערצה את דמותה של מנהלת האולפנה במרכז הארץ בה למדה. "המנהלת אצלנו לא היתה רק מנהלת, אלא גם מדריכה בהרבה דברים לחיים. קיבלתי ממנה הרבה. נכון שלפעמים היא היתה נוקשה ולא ותרנית", דקלה עוד זוכרת, "אבל הרבה יותר פשוט ללמוד על החיים מאישה ולא מגבר. אמנם היה לנו רב באולפנה ולמדנו ממנו הרבה דברים, אבל אי אפשר היה להגיע איתו למקומות עמוקים שהגענו אליהם עם המנהלת, מבחינת שאלות והתייעצות".

 "אצל הרב יש ריחוק מובנה"
שרה אליאש: לדעת לתת חיבוק ברגע הנכון. אמנם גם מחנכת יכולה לעשות את זה, אבל כשמנהלת שותפה – זה חלק מהעניין, ואת זה רב מנוע מלעשות וזה פוגע בנקודה של השותפות שהיא מרכזית בתהליך החינוכי. אני חושבת שהיכולת הפיזית מאוד תורמת

התיאור הזה מפיה של דקלה בא במענה לשאלה האם מניסיונה כתלמידה עדיפה אישה לכהן בתפקיד ראש אולפנה, או שמא גבר. לדקלה התשובה ברורה, והיא תרצה ש"גם הבנות שלי ילמדו במוסד שמנהלת אישה". היא זוכרת את התחושה הנוחה והפתוחה בשיעורים ובהרצאות של המנהלת, שבהם היה אפשר לשאול ולדון מתוך תחושת הזדהות הדדית נשית בין המנהלת לתלמידותיה ובחזרה. "בכלל, כשרוצים לספר משהו, אפילו סתם כשכואבת לך הבטן, תלכי לדבר עם המנהלת בלי חשש. מה תגידי לראש אולפנה גבר?". דקלה מחדדת את המסר בקביעה הנחרצת שאם מוסד חינוכי לבנות לא רואה את עצמו כבית ייצור לציונים ולהישגים לימודיים בלבד, אלא גם כמקום שמטרתו לתרום לתלמידות – לשם כך צריך שבראשו תעמוד אישה.

שבילי האולפנה זכורים גם לעינת ממרחק של שנים לא מעטות. עינת למדה באחת מהאולפנות הוותיקות והידועות, ולעומת דקלה, התחנכה במוסד שבראשו עמד רב ולא אישה. את שנות לימודיה באולפנה זוכרת עינת בחיוב, אולם "היום אני חושבת שיותר נכון שתהיה מנהלת", היא מודה. "בתפקיד הרב יש משהו מובנה שיוצר ריחוק. מעצם השוני במינים ובגדרי הצניעות, יש נקודות מפגש שלא נכנסים אליהן איתו. אם כי כדמות תורנית ומלמדת, ראש האולפנה הוא מאוד טוב".

בזמנה, היו מעט נשים בצוות החינוכי מלכתחילה, היא מתארת, ולכן לא היתה לתלמידות מחשבה על מציאות אחרת. "הרגשתי שאני מקבלת הרבה מהאישיות של ראש האולפנה", היא שבה ומדגישה, "אבל הוא גם היה אדם מאוד עסוק עם תפקידים רבים, ואני זוכרת שהיה קשה כשהיינו צריכות מישהו יותר קרוב ונגיש. היום העולם התפתח. גם באולפנה שלמדתי בה נכנסו יותר ויותר נשים, לצד רבני שכבה שמלווים את הבנות. יותר נשים מובילות שם תהליכים, נכנסה גם מנהלת תיכון שהיא דמות משמעותית באולפנה היום".

התהליך הסוציולוגי-חינוכי שמתארת עינת ביחס למוסד שבו למדה, הוא כנראה גם מגמה כוללת שמתרחשת במוסדות החינוך הדתי בשנים האחרונות, בכל הנוגע לבתי אולפנה לבנות. אם בעבר אישה שמנהלת אולפנה או תיכון לבנות לא היתה חזון נפרץ, ורוב הדמויות החינוכיות לנגד עיני התלמידות היו של גברים, הרי שכיום תופסות יותר ויותר נשים את המשבצת הניהולית והחינוכית בראש הפירמידה של המוסד. האם מדובר בתהליך חיובי?

אברהם ליפשיץ, יו"ר החמ"ד ששימש בעצמו שנים ארוכות ראש אולפנית מצליח בטבריה, מברך על המגמה הנשית הגוברת, אך מוסיף תנאים הכרחיים לדעתו להצלחת הנוסחה החינוכית. "העובדה שהיום יש הרבה ראשות אולפנה ומנהלות מקיפים בניגוד לעבר, זה דבר חשוב ומבורך בעיניי. יש בכך שיח נשים, דוגמה אישית של אישה שמתווה דרך כאשת תורה. זה הולך בד בבד עם מהפכת לימוד התורה לנשים, המדרשות, טוענות רבניות, קידום יכולותיהן והישגיהן בתחום. כלומר, בתחום התורני הן במקום הנכון וזה משפיע מיידית על מי יכולה לעמוד בראש אולפנה". את היתרון הטמון במגמה זו, כאמור, מתנה ליפשיץ בכך ש"בכל מוסד שיש בו ראש אולפנה אישה, חשוב שתהיה לידה גם דמות רבנית. יש לזה מקום, שהוא ייתן את המקום ההלכתי עם ההיבט המיוחד שלו".

ליפשיץ מתאר את שיתוף הפעולה המוצלח שהנהיג בתקופתו באולפנית טבריה, כאשר לצידו כמנהל פעלו בדומיננטיות לא מבוטלת המחנכות ורכזות השכבה, שהובילו תהליכים מרכזיים בחינוך. "מניסיוני, אני רואה שזה שילוב חשוב מאוד לבנות. היתה לנו קבוצה גדולה של בנות שהתחברו לצוות הנשי, ובו זמנית בנות שזקוקות לדמות רבנית תורנית. עם אישה מדברים על נושאים יותר עדינים, ואצל הרב משיגים דברים אחרים שקשורים ללימוד תורה ולאוטוריטה הרבנית".

סיעור מוחות בסלון

השילוב החינוכי שליפשיץ מדבר עליו, מתנהל מזה עשרות שנים כדגם ייחודי ומוצלח באולפנית תל אביב. הרב יהושע והרבנית יפה מגנס, מנהלים חינוכית זה לצד זה כזוג נשוי את המוסד החינוכי. הרבנית היא מנהלת המוסד, והרב מגנס, המשמש גם כר"מ בישיבת מרכז הרב, מכהן כמחנך וכדמות רבנית מלווה לתלמידות. "שנינו זכינו בגדול, אנחנו רואים בחינוך שליחות גדולה", מספרת הרבנית מגנס, "אמנם לא בכל דבר אנחנו חושבים באופן זהה, אבל העולם שלנו משותף. כל יום יש אצלנו בבית סיעור מוחין. אני פועלת איזו פעולה, בעלי מייעץ האם זה נכון או לא, אני מקבלת מהרב איזון", מתארת הרבנית מגנס את הנוסחה הפדגוגית המשלבת את כוחותיהם כבני זוג. בצד התורני, היא אומרת "בעלי מגיע עם אמירה, עם גב חזק של ר' אברום זצ"ל. העולם התורני של שנינו הוא אותו עולם".

תלמידה אקראית שנכנסת לשיחתנו, מציינת כי "זה עושה טוב שהם זוג באולפנה. למשל כשאנחנו לומדות אישות ומשפחה, כל אחד מלמד חומר שונה ורואים איך הם משלימים זה את זה דרך זה. צריך את שניהם. עם הרבנית אפשר לדבר על בעיות בלימודים, על רגשות. עם הרב זה בפן ההלכתי. עם הרבנית זה דברים שאי אפשר לדבר עם הרב". תלמידה נוספת עומדת גם היא על הנקודה ש"מערכת היחסים ביניהם בריאה, זה מאוד מלמד אותנו".

יחד עם עמדתה שנחוצה סמכות רבנית לצידה של אישה המנהלת מוסד לבנות, קובעת הרבנית מגנס כי בתפקיד המפתח צריכה לעמוד דווקא אישה. לשיטתה, אישה באשר היא מביאה עימה תכונות אופי ייחודיות לה המתאימות לעבודת החינוך. "כדי להיות ראוי לתפקיד ראש אולפנה, צריך שתי תכונות: לאהוב ולהאמין. אי אפשר לעבוד בלי אהבה ואמונה. אנחנו נולדנו עם התכונות האמהיות של לאהוב ולהאמין בילד, אפילו יותר מהגבר, לכן התכונות הללו טבועות בנו יותר. לאישה יש גם כוח התמדה, היא יודעת למשל לסבול כאב כמו בלידה וכדומה. לכן אישה מסוגלת להתרומם מנפילה וגם לרומם אחרים מנפילה". תכונה נצרכת נוספת בחינוך המצויה יותר אצל האישה, לדברי הרבנית מגנס, היא האינטואיציה: "האישה היא יותר אינטואיטיבית, אנחנו יותר רואות את הנולד".

כאמור, לטעמה של הרבנית מגנס האידיאל הוא גבר ואישה שמובילים את המוסד, כאשר לרב צריכה להיות אמירה משמעותית ואינטראקציה גבוהה עם הבנות. האישה, לעומת זאת, מבינה יותר את עולמן והתלבטויותיהן של הבנות מטבע היותה כמותן, אומרת הרבנית, "גבר לא מבין מה זה להתעסק עם בגדים. צריך להבין את הרגשות והרגישויות של הבנות שמפתחות את זהותן בגיל הזה, לכן צריך אישה שתלווה ותבין אותן".

מעבר להזדהות המנטלית עם הלכי הנפש של הבנות להן מסוגלת יותר מנהלת אישה, מוסיפה שרה אליאש, מי שעמדה עשרות שנים בראש אולפנת להב"ה בקדומים, פן נוסף המחייב לדעתה נוכחות של אישה בניהול מוסד לבנות: "לדעת לתת חיבוק ברגע הנכון. אמנם גם מחנכת יכולה לעשות את זה, אבל כשמנהלת שותפה – זה חלק מהעניין, ואת זה רב מנוע מלעשות וזה פוגע בנקודה של השותפות שהיא מרכזית בתהליך החינוכי. אני חושבת שהיכולת הפיזית מאוד תורמת. יצירת ההזדהות עם הבת היא למעשה יצירת שייכות, שזו נקודה של אינטימיות, קרבה, משפחתיות. למנהלת יש יותר כלים לעשות זאת מעצם היותה אישה".

גם אליאש סבורה כי בשונה מהעבר, כיום קיים היצע גדול יותר של נשים צעירות ומוכשרות לתפקידי ניהול מוסד. לדבריה, בתחום הניהול בכלל כיום ישנה נטייה חזקה לדפוסי ניהול נשיים. "היום מלמדים את זה גם גברים בתיאוריות של ניהול. בעבר שמו דגש על יעילות בניהול, היום הדגש בתיאוריות הנלמדות הוא על שילוב, הכלה והעצמה – שהן תכונות שנחשבות יותר לניהול נשי. נשים יילכו יותר על פתרונות מוסכמים, ישלבו דעות שונות. נכון שזה סטריאוטיפי, אבל בגדול מודלים של ניהול היום הם נשיים יותר".

את ההשגה הבאה שמעה אליאש אמנם ביחס לתלמידות מדרשה, אולם היא בהחלט משליכה את החשש גם לגבי תלמידות י'-י"ב באולפנות. לדבריה, תופעת ההערצה לדמויות הרבנים במדרשות, גורמת לבנות לראות ברב מודל לחתן הרצוי ובכך מתעכב אצלן תהליך מציאת בן הזוג. "שמעתי עדויות מהימנות שאכן זה כך", מספרת אליאש, "גם באולפנה, בגילאי שביעית שמינית וגם פחות, יש הערצה לדמויות וזה יכול לקרות גם שם ביחס לדמות של רב ראש אולפנה. אגב, שמעתי גם שבגלל הצורך בשחנ"שים עם בנות, רבנים עזבו תפקידים של ראשי מדרשות לאחר שהבינו את הבעייתיות בתפקיד".

ביניים: "גם הרצי"ה העדיף מנהלת"

המגמה הכללית מסתבר היא כאמור נשים שעומדות בראשות מוסדות החינוך, אולם עדיין בכמה מן האולפנות היותר ותיקות ומוערכות מכהנים גברים ורבנים בתפקיד הניהולי הבכיר. המוכרים ביותר הם הרב יורם צוהר באולפנת כפר פינס, והרב משה נוימן באולפנת הרב בהר"ן. פניית 'בשבע' לשניהם להתראיין לכתבה נתקלה בסירוב. אולפנה ותיקה נוספת שבראשה עמדו גברים בלבד היא אולפנת בני עקיבא אמנה בכפר סבא. עד לפטירתו לפני מספר שנים, עמד הרב יהודה רוזנברג בראש האולפנה. יורשו בתפקיד הוא הרב יוסי כהנא, שבשיחה עם 'בשבע' מסביר דווקא את יתרונותיו היחסיים של גבר כראש אולפנה. "לכל צד יש יתרונות וחסרונות", הוא מקדים, "אבל אני חושב שבאולפנה עם פנימייה, עם כל הדרישות הנלוות, מאוד קשה שאישה עם אחריות כלפי הבית תיכנס לתפקיד. זה תפקיד תובעני עם עבודה מסביב לשעון".

הרב כהנא מדגיש כי בקדנציה שלו הוחלפו במודע המחנכים למחנכות ומנהל הפנימייה הוחלף במנהלת. "ללא ספק מרבית התפקידים באולפנה צריכים להיעשות על ידי נשים. יחד עם זה", הוא מדגיש, "חשוב שבאולפנה יהיו דמויות רבניות משמעותיות, דווקא בתפקיד של ראש אולפנה. ברמת הניהול הנדרשת בתפקיד זה, הצורך בחיכוך לא ראוי מול הבנות הוא הקטן ביותר, מול היתרונות הגדולים שבכך". היתרונות, לדבריו, הם יכולת העבודה במשך שעות רבות יותר כפי שצוין לעיל, וכן המטען התורני שמביא איתו הרב. "כמובן, מטען שנובע מהיותו של המנהל בן ישיבה במשך הרבה שנים", מחדד הרב כהנא. מניסיונו האישי בשטח, מדווח הרב על הצלחה שהוא נוחל ביצירת רמת קשר גבוהה וראויה עם הבנות, כזו ש"מצליחה להוציא מהן את העוצמות הגדולות שלהן". נקודה נוספת שמהווה יתרון בדמות של גבר כמנהל, מסביר הרב כהנא, היא דמות האב שהוא מקנה לתלמידות. "הרבה פעמים בנות מתבלבלות וקוראות לי אבא", הוא מחייך, "זה מימד נוסף, עוד פונקציה שהיא חלק מעבודה נכונה, ובקשר הנכון היא מועילה".

הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, מעדיף גם הוא לכתחילה לראות דמות אישה בראש מוסד לבנות. כהנחת יסוד קובע הרב כי בתפקיד מחנכי כיתה צריכות לכהן נשים בלבד. לגבי תפקיד ראש האולפנה, נזהר הרב מקביעה נחרצת, אולם מסביר כי "ראש אולפנה ממין זכר מוגבל מאוד בעבודתו החינוכית, יש לו הרבה בעיות. הוא לא יכול להבין את הבעיות של הבת, להבין את נפש האישה כמו שאישה אחרת יכולה להבין, הוא לא יכול לדבר איתן בנושאים שהצנעה יפה להם. יש מקומות שהוא לא יכול להיות בהם, כמו הפנימיות של הבנות. יש הרבה מגבלות".

מאידך, מציין הרב כי גם לנשים יש מגבלות, מכיוון אחר אמנם, בתפקיד של ניהול מוסד. "לתפקיד זה יכולה להתמנות אישה מבוגרת שאין לה כבר ילדים בבית, רק היא יכולה להתפנות לזה. בגילאים הרלוונטיים, מבחינת היצע של מועמדים יש יותר גברים מנשים לתפקיד". ככלל, אומר הרב, אין לפסול מועמדות של גבר לתפקיד, כיוון ש"יש דברים שגברים יכולים לעשות יותר טוב מנשים. אבל עקרונית – אישה מתאימה יותר לתפקיד. בסופו של דבר, ההכרעה היא לפי המציאות של היצע הנשים בגילאים הללו".

מה לגבי דמות תלמיד חכם שתהווה מודל לבנות?

"אפשר לחנך בנות להערכה וכבוד תורה בצורות שונות. ניתן לשלוח אותן להתייעץ עם רבנים, אפשר לשלב רב במערכת החינוכית של המוסד". לגבי ההצעה האחרונה, מסייג הרב אריאל את דבריו ומזהיר מפני מצב של רב המצוי בתפקיד פורמלי בעומק המערכת החינוכית, כזה שיגרום לו למתחים מול בנות, לבעיות משמעת וכדומה. "עלול להיווצר מתח בינו לבין תלמידה, וכדאי להימנע מזה. לכן, כדי שבנות תערכנה רבנים, צריך לדאוג שלא תהיה ביניהם מערכת יחסים פורמלית. הרב צריך להיות חלק לא אינטגרלי מהמערכת אלא חיצוני יותר. הבנות יתחנכו יותר לכבוד לרבנים ותורה כשלא נוצרים ביניהם מתחים".

השאלה שנידונה בכתבה זו זכתה כבר למענה מפיו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, מזכיר הרב איתן איזמן, ראש מוסדות 'נעם-צביה'. "לכתחילה הרצי"ה העדיף נשים בראש מוסד של בנות", הוא מספר. עם זאת, במוסדות הנמצאים בחסות הרשת החינוכית שבניהולו, אין סדרי עדיפויות מוגדרים באיתור גבר או אישה לניהול אולפנה. הרב איזמן מביע שביעות רצון מלאה במידה שווה הן ממנהלים והן ממנהלות העומדים בראש אולפנות רשת צביה ונעם. על אף שלדבריו כל מנהל או מנהלת עושים חיל במוסד שהם אחראים עליו, הרי שגם הוא רואה את האידיאל בשילוב שבין דמות גבר ואישה בראשות מוסד לבנות. "יש נושאים שלא ראוי שרב ידבר עליהם, כמו להעיר לבנות בנושא צניעות, בינו לבינה וכו', ואז צריך לצידו מחנכות נשים. ואם יש אישה, טוב שיהיה לידה רב לצורך העניינים ההלכתיים".

 תקיפות חינוכית נשית

הרב איזמן מעלה נקודה נוספת במערך השיקולים, והוא תכונות האופי של האישה: "נשים תקיפות יותר מבחינה חינוכית. הן יותר החלטיות, דורשות את המקסימום. חלק מהגברים לעומתן, נוטים להתפשר בדרישות לימודיות למשל. לכן חינוכית – השילוב בין השניים הוא מצוין".

התלמידות מצידן, מספר הרב איזמן, מבקשות על פי רוב כי בנושאי צניעות ישוחחו איתן דווקא נשים ולא רבנים. מאידך, הוא מספר על קשרים שנרקמו לאורך שנים בין תלמידות לרבניהן באולפנה, "הם מוזמנים לערוך או לברך בחופות של הבנות, ונותר קשר רציני ועמוק איתם". גם הרב איזמן מצביע על מגמה של השנים האחרונות, בהן "יש יותר נשים שהן דמות חינוכית רצינית, כאלה שלמדו במכללות ויכולות לעמוד בראש מוסד, מה שפעם היה פחות".

אפרופו רשת נעם, באולפנת דרכי נועם בפתח תקווה התחלפו מספר ראשי אולפנה גברים מאז ייסודה, ובשנה האחרונה, על פי החלטת העמותה, מונתה אישה לראשות האולפנה. אישי ירד, חבר הנהלת העמותה, מספר כי לא מדובר בשינוי תפישתי של החברים, שכן מאז ומעולם היה רצון למנות אישה לתפקיד, אלא שהעמותה לא הצליחה לאתר אישה. ירד אומר כי מבחינתו הדבר הטבעי והפשוט ביותר הוא שבראש מוסד לבנות תעמוד אישה. הוא אינו מבקר את עבודתם של ראשי האולפנה הקודמים, אך מעיד כי מהתקופה הקצרה שבראש האולפנה עומדת אישה, ניתן לעמוד על ההבדל והחוסר שהיה קודם, כאשר גבר – על כל המגבלות הכרוכות בכך – ניהל את המקום. "באופן טבעי, כאשר הצוות מורכב ברובו הגדול מנשים, יצירת החיבור איתו, וגם עם הבנות באירועים שונים, היתה קשה יותר כשאתה גבר, גם אם אתה המוצלח ביותר. הקב"ה עשה איתנו חסד ושלח לנו עכשיו אישה".