בשבע 476: שעת המבחן של ממשלת הליכוד

העתקת מגרון היא כינוי מכובס להריסה של היישוב. נאמני ארץ ישראל בהתיישבות ובפוליטיקה חייבים לתמוך בפתרון של 'חוק ההסדרה', שיועיל גם למאחזים נוספים

עמנואל שילה , י"ז בטבת תשע"ב


אם לנתניהו אין אומץ לגלות מנהיגות ולהוביל בעצמו את מהלך ההסדרה, חובה עליו לכל הפחות לאפשר לשרים והח"כים המעוניינים בכך להעמיד את הצעתם להכרעה דמוקרטית

1.  ביום ראשון הקרוב אמורה היתה לעלות לאישור בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של ח"כ אורלב שזכתה לכינוי 'חוק ההסדרה'. להצעת החוק צפוי רוב בוועדת השרים, שהיה מאפשר להעביר אותה לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. בכך היתה נפטרת בעייתם המציקה של מספר שכונות ומאחזים שלגביהם נטען שהוקמו על קרקע פרטית בבעלות פלשתינים. החמורה והדחופה ביניהן היא בעיית היישוב מגרון.

החוק המוצע קובע כי במקרה שהוקם יישוב על קרקע פרטית בתום לב ובסיוע ממשלתי, האפשרות לטעון לבעלות על הקרקע ולדרוש את הריסת המבנים תוגבל למשך ארבע שנים. בחלוף ארבע שנים יוכל מי שיוכיח בעלות על הקרקע לקבל תמורתה פיצוי כספי הולם או קרקע חלופית, אך לא יוכל לגרום להריסת יישוב שכבר הושקעו בו עמל ומשאבים רבים ואשר הוקם, כאמור, בתום לב ובסיוע ממשלתי.

מדובר בהצעת חוק צודקת וראויה, שלפי דעת מומחים למשפט מתאימה כבר היום גם למשפט הישראלי וגם לחוק הירדני הנוהג ביהודה ושומרון. היא מתחייבת גם מחוש הצדק הטבעי והשכל הישר. אין שום הצדקה להרוס עמל של שנים ולהשחית מבנים ותשתיות בשווי מיליונים בגלל נזק קטן בהרבה שייגרם לבעל הקרקע - שכאמור יזכה לפיצוי מלא ונדיב. למעשה, הדרישה להרוס עשרות מבנים ולהמיט מצוקה על עשרות משפחות שבנו את ביתן בתום לב היא סוג של מידת סדום מצד בעל הקרקע. כאשר הבנייה נעשתה בליווי הרשויות, בהסכמתן ולעיתים אף בעידודן, למדינה יש אחריות וחובה מוסרית להגן על התושבים מהפגיעה הזאת.

 

2. משפטנים בכירים, ביניהם השופט המחוזי בדימוס אורי שטרוזמן והפרקליט הבכיר יעקב וינרוט, הביעו את דעתם כי גם במצב המשפטי הנוכחי וללא כל חקיקה יש בסיס משפטי מוצק לאישור חוקיות המאחזים. אלא שבפרקליטות המדינה יושבים פקידים עוינים להתיישבות, והללו מסרבים לחפש פתרונות משפטיים ולמנוע את ההריסה. לאחר שעמדתם הנוקשה והעוינת כבר הובילה למאבק אלים ומדמם בעמונה, הם מוכנים כעת לראות סיבוב שני של מאבק והרס במגרון. במצב כזה מוטלת החובה על נבחרי העם, הח"כים והשרים, לגלות אחריות ולעשות צדק. ואם פקידי משרד המשפטים ושופטי בג"ץ לא מעוניינים למצוא פתרון משפטי במערכת החוקים הקיימת, המוצא שנותר הוא להעביר חוק חדש דוגמת 'חוק ההסדרה'.

יש לציין כי למרות מאמציהם של ארגוני השמאל לא נמצא עד כה אף פלשתיני שהוכיח בעלות על הקרקע במגרון. ההתעקשות של דורית ביניש וחבריה על עקירת היישוב משרתת את האינטרסים של הלאומנות הפלשתינית ואת שנאת ההתיישבות של אנשי 'שלום עכשיו'. ההריסה אינה תורמת דבר לעם ישראל ולמדינת ישראל, היא מאיימת לחולל עימות קשה נוסף בין צה"ל להתיישבות, והיא מנוגדת לאמונתן האידיאולוגית של המפלגות המרכיבות את קואליציית נתניהו אשר זכתה לאמון הבוחר.

 

3.  נכון לשעת כתיבת שורות אלו, מזכירות הממשלה נוקטת תרגילי השהייה כדי שהצעת החוק לא תובא להצבעה בוועדת השרים ביום ראשון הקרוב. כאשר ראש הממשלה נשאל על כך הוא מפנה את שואליו אל בני בגין, השר שמונה על ידו לנהל מו"מ עם אנשי המאחזים. בגין, הדמוקרט הידוע, מתנגד להעמיד את עתיד מגרון להכרעה דמוקרטית בממשלה ובכנסת. הוא מבקש לבלום את הצעת חוק ההסדרה בתרגילי השהייה, ולכפות הסכם של העתקת היישוב. העתקה היא שם מכובס שמשמעותו הריסת היישוב הקיים ובנייה של יישוב אחר. ומדוע מתנגד בגין לחקיקה? משום שהוא מלא חרדת קודש כלפי שופטי בג"ץ, שכבר הכריעו שיש להרוס את היישוב עד סוף חודש מרץ. בכך מקדש בגין את נורמות האקטיביזם השיפוטי שהושרשו כאן, שעל פיהן הורגלו שופטי בג"ץ להחליט בשאלות שצריכות להיות מוכרעות בשדה הפוליטי. בגין, בעיקשות אופיינית, מסרב לשמוע על כל פתרון שלא יגשים את החלטתם של ביניש וחבריה להרוס את היישוב. מסיבה זו הודיעו תושבי מגרון וראש מועצת בנימין אבי רואה כי הם מסרבים לשאת ולתת עם בגין.

 

4.  האחריות העיקרית מוטלת כעת על ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא חייב להתגבר על פיק הברכיים שאוחז בו בכל עת שהוא נאלץ לעמוד מול אנשי משרד המשפטים ושופטי בג"ץ. אם חלילה תעקר מגרון, ואם יתחולל בה מאבק מכוער ואלים בסגנון עמונה, נתניהו יישא במלוא האחריות לכך וישלם מחיר פוליטי כבד. אם אין לו אומץ לגלות מנהיגות ולהוביל בעצמו את מהלך ההסדרה, חובה עליו לכל הפחות לאפשר לשרים והח"כים המעוניינים בכך להעמיד את הצעתם להכרעה דמוקרטית.

לחברי הליכוד הנאבקים ופועלים למען מגרון מומלץ להציב בפני נתניהו את האיום הבא: אם לא תפטור את בעיית מגרון ללא עקירה, נתגייס באלפינו להצביע למשה פייגלין, המתמודד מולך בפריימריס. נתניהו ינצח בכל מקרה, אבל אחוז גבוה של מצביעים למען פייגלין הוא הסיוט הגדול שלו. אם הוא ימשיך להתעמר בהתיישבות, ראוי שהסיוט הזה יתגשם.

ישנם בסיפור הזה עוד כמה אנשי מפתח שבמידה רבה יקבעו אם מגרון תשרוד או תיהרס. אחד מהם הוא יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, שעליו להוכיח שהוא אכן ראוי לכובעו השני כיו"ר שדולת ארץ ישראל בכנסת.

 

5.  חלק מהקושי לגרום לנתניהו ללכת על חקיקה נובע מהעובדה שההתיישבות לא מדברת בקול אחד. כמה מראשי ההתיישבות וחלק מנציגיה בתקשורת מחלישים את עמדת המחנה בתמיכתם הגלויה או הנסתרת ברעיון ההעתקה. במאמר שפרסם באתר ערוץ שבע כתב שבח שטרן משילה, פעיל ותיק ומרכזי וחבר מרכז הליכוד, כי ראשי אמנה ומועצת יש"ע תומכים בהעתקת מגרון. בינתיים שיגר יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, מכתב לשרים שבו דרש מהם לקדם את חוק ההסדרה. כדי שנתניהו יבין שאסור לו להמשיך לשבת על הגדר, דרוש שגם מי שנחשב לאיש החזק בהתיישבות, יו"ר אמנה זאב חבר, יבטא באופן ברור עמדה דומה. יש לציין שהנהלת מועצת יש"ע קיבלה החלטה התומכת בפתרון החקיקה, ועמדתה מחייבת את כל מי שרואה את עצמו חלק ממועצת יש"ע. כזכור, בעת המאבק על גוש קטיף, כאשר מועצת יש"ע נדרשה לקו מאבק תקיף יותר, היא טענה שיש להתחשב בעמדתם של יישובי הגוש שמעליהם מונפת חרב הגירוש, אשר דגלו בקו מאבק בנוסח 'באהבה ננצח'. אם כנים היו מי שטענו כך אז, עליהם להתחשב כעת בעמדתם של תושבי מגרון וראש מועצת בנימין המתנגדים לכל פתרון שלא יותיר את היישוב במקומו.

 

6.  חשוב לציין גם שהעתקת מגרון עלולה להוות תקדים נוסף עבור שכונות ומאחזים במצב משפטי דומה כגון עמונה, גבעת אסף וגבעת האולפנה בבית אל. לעומת זאת, חקיקה שתכשיר את מגרון תפתור סופית גם את בעייתם של אתרי ההתיישבות הנוספים.

'חוק ההסדרה' גם ינחית מהלומה ניצחת על קו הפעולה של עמותות השמאל הקיצוני 'שלום עכשיו' ו'יש דין'. מזה שנים רבות מנסים אנשי השמאל לעקוף את המערכת הפוליטית, שם הם במיעוט, ולהביא להריסת יישובים ומאחזים בתירוצים של שלטון החוק ובאמצעות מערכת המשפט. 'חוק ההסדרה' יוריד לטמיון את מאמציהם הממושכים וישלח אותם לחפש לעצמם עיסוקים אחרים.

זוהי שעה של סכנה גדולה, אך גם של הזדמנות גדולה שאסור להחמיץ אותה.