בשבע 476: שאלת השבוע?

המינויים החדשים בבית המשפט העליון - עידן חדש או המשך המצב הקיים?

ירעם נתניהו , י"ז בטבת תשע"ב

מינויים של פשרה

משה נסים

לשעבר שר המשפטים

מה שניתן להבין מהמינויים האחרונים הוא שחברי הוועדה רצו להגיע להבנה במינויים, וכאשר נאלצים להגיע להבנה - מוכרחים להתפשר. ובאמת, אלה מינויים של פשרה, והם בשום פנים אינם מינויים חד-צדדיים. המינויים הללו לא היו ניצחון של צד כלשהו, ובוודאי לא של "הצד הימני" כמו שנהוג לכנות זאת בז'רגון התקשורתי.

זו הערה כללית. לעצם העניין, מאוד חסרה במינויים האלה השופטת דבורה ברלינר, לשעבר נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב ומי שכבר כיהנה כשנה בבית המשפט העליון. היא שופטת מהמעלה הראשונה, והתחומים שלה מגוונים. מה שמייחד אותה הוא שהיא בעלת סמכות גבוהה בתחום הפלילי, ובבית המשפט העליון אין הרבה מומחים בתחום זה. לצערי, היא הפכה להיות הקורבן של הפשרה. מנגד, אני מאוד מכבד ומעריך את השופט אורי שוהם, והוא שופט ראוי לבג"ץ, אבל צר לי מאוד שהמינוי שלו היה לא מפני אישיותו החשובה ומידת המוכשרות שלו, אלא מפני שהוא נולד בעירק. ולפי דעתי, את המנהג למנות איש עדות המזרח רק כדי לצאת ידי חובה יש לעקור מן השורש.

בסך הכל מהמינויים האלה לא צמח מפנה בבית המשפט העליון. פה ושם יכול להיות שדמות אחת או שתיים מתנגדת או איננה תומכת באימפריאליזם שיפוטי. לעת עתה איני רואה מפנה דרמטי בבית המשפט העליון, אלא אם כן ייבחר בראשו נשיא בעל רצון לחולל מפנה בבית המשפט. נשיא שיבין שמיום ליום קטֵן אמון הציבור בבית המשפט העליון, והוא יודיע שהוא מכבד את רצון העם ומפסיק עם האקטיביזם השיפוטי.

בשולי הדברים, אני חייב לציין כי אני משבח מאוד את המינוי של השופט סולברג - אדם ראוי, ולצערי הוא נפל קורבן לתקשורת והיא שופכת את דמו כמים, והכל רק מפני שהוא גר בגוש עציון. השופט סולברג הוא תרומה חשובה לבית המשפט העליון.

 

 

כבר לא מועדון סגור

פרופ' ידידיה שטרן

סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' למשפטים באוני' בר אילן

המינויים החדשים מסמלים עידן חדש בבית המשפט העליון בכל הנוגע למחלוקת הציבורית בדבר ההרכב האנושי של החברים במוסד המכובד. הטענות ש"חבר מביא חבר" ושמדובר במועדון סגור של תושבי שכונת רחביה בירושלים - נסתתמו. אין ספק שבמתמנים החדשים יש פנים חדשות שמבטאות, הלכה למעשה, את הגיוון הנדרש בבית המשפט העליון. מינויים אלו הם ביטוי מעשי למימוש המלצות ועדת זמיר, שקבעה שראוי כי הרכב בית המשפט העליון ישקף (להבדיל מ'ייצג') את הרכב החברה הישראלית.

גם בדרך קבלת ההחלטות למינוי השופטים נפל דבר. לאחר שנתקבלה הצעתו של השר גדעון סער כי לשם מינוי אדם לבית המשפט העליון תידרש הסכמה של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה הקובעת, היה ברור כי כל בחירה תצטרך להתחשב במגוון הדעות המיוצגות על ידי חברי הוועדה. המינוי הנוכחי הוא ביטוי יפה להצלחת שיטה זו, ויש להניח כי היא תמשיך לפעול בדרך דומה בעתיד. מצד אחד, קבוצת השופטים המונה שלושה חברי ועדה אינה יכול להכתיב את רצונה. ומצד שני, אי אפשר להכתיב לה את רצון שאר החברים בוועדה. התוצאה המתבקשת היא הסכמה רחבה יחסית בין חברי הוועדה, כאשר כל אחד מהמחנות הוא 'שחקן וטו'.

לגופם של הדברים, אינני סבור שבית המשפט העליון עתיד לשנות באופן דרמטי את הערכים שעל פיהם הוא פועל. הדעות לפיהן מדובר בבית משפט פוסט-ציוני הן כמובן הבל תעמולתי. אכן, בית המשפט צריך לאזן, בלי הרף, בין ההיבט היהודי, הפרטיקולרי, ובין ההיבט הדמוקרטי, האוניברסלי, ואפשר שדרך האיזון שתיבחר בעתיד תכוונן בדרך שונה משהו, שתיתן ביטוי עשיר יותר להיבטים הייחודיים של מדינת ישראל. כשלעצמי, אני סבור שנדרש שינוי עדין כזה, ויש סיכוי טוב שהוא יתבצע בעשור הקרוב.

תקוותי היא שבתקופה הקרובה ייפסק העיסוק האובססיבי בבית המשפט העליון והוא יוכל לשוב ולמלא את תפקידו החיוני בהשקט. אם כך יקרה, מידת האמון של הציבור בבית המשפט תשוב להיות גבוהה ויכולתו לשרת אותנו תשתפר. זהו האינטרס הציבורי של כל בעלי המחלוקת בחברה הישראלית.

 

צעד בכיוון הנכון

השר גלעד ארדן

חבר הוועדה למינוי שופטים

אני לא רואה כאן עידן חדש, ומנגד גם לא שימור המצב הקיים. גם בסוגיית הרכב בג"ץ, כמו בעוד נושאים מורכבים וחשובים בחיים, אין זבנג וגמרנו. על אחת כמה וכמה כשהשיטה היא שצריך לגבש שבעה מתוך תשעה חברים, כמעט קונצנזוס, כדי לבחור שופט לעליון.

אני מאמין שיש פה תהליך שאינו לגמרי איטי אבל גם אינו בזק, שקורה בשנים האחרונות, ולפיו המטוטלת מתחילה לנוע לכיוון ההפוך מזה שהוביל השופט אהרון ברק. לא עוד הכל שפיט והאקטיביזם השיפוטי - הפירצה שהשמאל מצא לעצמו כדי להמשיך לשלוט בפועל אף על פי שהוא איבד את ההגמוניה בציבור - מאבד גובה. גם בית המשפט עצמו הבין שהוא הגזים, ובשנים האחרונות יש קצת האטה בהתערבות שלו בהחלטות הממשלה והכנסת, אם כי בהחלט יש מקום לשיפור.

באשר לפרסונות - אם בעבר אמרו שכל השופטים הם אותו הדבר, היום רואים שנכנסו שני עורכי דין מהמגזר הפרטי, היום בבג"ץ יש כבר כארבעה שופטים שומרי מצוות, נכנסו שופטים שפחות צבועים באי אלו עמדות פוליטיות, יש שופט מזרחי וכדומה. כלומר, אין כאן בית משפט עליון שמשתייך לעמדות מתיזה מסוימת, ויש שינוי הדרגתי ומבורך של הרבה יותר פלורליזם וגיוון.

ברור שלא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, וגם בתוך הליכוד עצמו לא כל השרים תמימי דעים לגבי השינוי הנדרש, ואני לא מסכים עם אותם השרים. אבל דווקא חברי הכנסת מהימין נאבקים ועושים כמיטב יכולתם כדי לקדם את השינוי, הגיוון וההטרוגניות.

 

תשובות הגולשים

הישג יפה, עכשיו להתאחד

ההישג נכבד, אך בלי איחוד המחנה הלאומי גם מה שהושג – יאבד. מינויו של סולברג וחוק גרוניס מסמנים אולי שינוי מגמה, ומהווים הוכחה שניתן לשנות, ובתחומים שלכאורה המאבק נראה בהם אבוד מראש. וכן, גם בתחום התקשורת ניתן לעשות שינוי. ההישגים האחרונים רק מחזקים את הצורך הדחוף לאחד את המחנה הלאומי כולו, מהלך שהוא מבחינתנו להיות או לחדול. רק באחדות נוכל לקדם את הצפוי לנו מהקדנציה השנייה של ביבי (ושל אובמה...).

אריק קרמר, ירושלים

 

יש רצון, אבל אין שינוי

למרות כל המאמצים של חברי הכנסת, עדיין אין עידן חדש בבית המשפט העליון. השופט גרוניס הוא בדעותיו כמו השופטת ביניש. וכל שאר השופטים האחרים אף גרועים מביניש. שינוי אין, אך רצון לשינוי יש. יעקב כ"ץ אפילו הודה שהשופט גרוניס בדעותיו הוא כמו שאר השופטים, אך הוא עשה את החוק הזה בשביל לשנות את תקנון הגיל בבית המשפט העליון. אך אני אופטימי ומאמין שמקסימום בעוד 10 שנים פני בית המשפט יהיו שונים, בגלל רצון העם וחברי הכנסת.

אליה נתיב, יצהר