בשבע 476: קדימה בגירסה משודרגת

מפלגתו של יאיר לפיד, דגם חדיש של קדימה עם קילומטראז' נמוך ובלי שריטות בפח - לוקחת קולות בעיקר מגוש השמאל

דברים שרואים מכאן , י"ז בטבת תשע"ב

מפלגתו של יאיר לפיד, דגם חדיש של קדימה עם קילומטראז' נמוך ובלי שריטות בפח - לוקחת קולות בעיקר מגוש השמאל * דרושה שקיפות בתקציב הביטחון, אבל זה לא אומר שניתן לקצץ בו * אפשר להירגע, הקרן החדשה לישראל לא תקנה בכסף את הציונות הדתית

למרות החצוצרות והתופים הצליחה בינתיים כניסתו של יאיר לפיד לשנות רק את יחסי הכוחות בתוך הגושים הפוליטיים ולא ביניהם. למיכאל איתן נוח אמנם לטעון שלפיד מהווה איום על הליכוד, ולכן על הליכוד להציב אנשים "מתונים" - כמו איתן למשל - על מנת למנוע עריקת קולות מהליכוד ללפיד. אנו שומעים זמירות דומות מכרמל שאמה הכהן, אשר חושש שמא המתפקדים יבואו איתו חשבון על שסיכל את תיקון החוק לגבי ייצוג לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. אלא שבינתיים לפיד מאיים בעיקר לכייס את קדימה, כשם שקדימה כייסה את העבודה ומרץ בבחירות 2009.
היה זה דווקא האזרח יובל שטייניץ שחזה את החשיבות הגוברת של חיל הים מבחינת העומק האסטרטגי. דווקא כאשר תקציב הביטחון תופס נתח גדול יותר, אנו זקוקים ליותר לפיקוח ולתפישת איפכא מסתברא של גורמי חוץ

הכוכב יאיר מהווה גרסה חדשה של קדימה, עם קילומטרז' נמוך ובלי שריטות בפח, שניתן לבצע עליו טרייד-אין בלי תוספת מחיר. כשם שקדימה, לאחר שהתפלגה מהליכוד, היתה חופשית לקשט את רשימתה באנשים מבטיחים כגון הפרופסורים מנחם בן ששון, יצחק בן ישראל ואוריאל רייכמן לצד הח"כים הוותיקים עריקי הליכוד והעבודה, כך גם סביב מפלגת לפיד מתרוצצים שמות נוצצים. לפיד לכאורה במצב יותר טוב, היות ואין לו צורך לספק תיבת נוח כמפלט לח"כים מכהנים. כאשר מציבים את האלוף (מיל') משה קפלינסקי, ניצב בדימוס מיקי לוי וראש עיריית הרצליה יעל גרמן מול אנשי קדימה כיואל חסון, רוני בראון ורוחמה אברהם - ברור מי יותר אטרקטיבי. לכן צעקות השבר המיוחסות לח"כ אברהם על הספינה הטובעת הן מוצדקות, ומוצאות אישוש בסקרים.

אבל מעתה מתחילות הבעיות של לפיד. הוא ייאלץ להתגבר על אותן הבעיות שסיבכו את כל מפלגות המרכז, מד"ש ועד ימינו.

כיצד תיבחר הרשימה לכנסת? האם תהיה ועדה מסדרת של לפיד ומספר מצומצם של שותפים (נוסח פורום החווה), מה שיחשוף את המפלגה החדשה לטיעון שחבריה לא נבחרו בצורה דמוקרטית? האם ייערכו מפקד בזק ובחירות מוקדמות? איך תשמור המפלגה על דימוייה כמפלגת מרכז? ניתן לבצע את הדבר או על ידי איוש הרשימה עם מועמדים שדעותיהם בנושאי חוץ וביטחון עמומות, או בשיטת ד"ש וקדימה - על ידי שיבוץ לסירוגין של אנשי שמאל ו"ימין" - דליה איציק וצחי הנגבי, חיים רמון וזאב בוים ז"ל.

שאלת המצע מהווה מוקש שכל מפלגת מרכז דורכת עליו. בדרך כלל מנסה מפלגת המרכז לטשטש את הסוגיה, תוך הבלטת השמות הנוצצים והעברת מסר של 'סמוך' לבוחר. כך נתנה לנו קדימה במקום מצע את פולחן סבא שרון הדואג לכולנו. יאיר לפיד אינו שרון, ולכן הוא בחר בינתיים להבליט נושאים כמו חוקה לישראל ושינוי שיטת המשטר. הנושאים הללו חוצים מחנות, וכיוון שישראל לא התנסתה במשטר נשיאותי או בחוקה - הדברים אינם נתפסים כאיום ישיר, ומצד שני הם משדרים חדשנות ונועזות כביכול.

שינוי שיטת המשטר מתאים למפלגת לפיד מסיבות נוספות. משטר נשיאותי ובחירות אזוריות מבליטים את הגורם האישי ומחלישים את המימד האידיאולוגי. כך ישתחררו כוכבי הרכש שלו מהצורך לחרוש את כל הארץ על מנת להיבחר. ניתן גם לקבל מינוי כשר בממשלה על פי החלטת הנשיא, במקום על בסיס שיקולים קואליציוניים או פנים מפלגתיים. השיטה אמורה להקטין את השפעתן של מפלגות קטנות סחטניות (קוד למפלגות חרדיות), וכך תשתלב במסר האנטי-חרדי-לייט של לפיד הבן - בניגוד לכסאח האנטי-חרדי של לפיד האב.

 

שניהם צודקים

הוויכוח בין משרדי האוצר והביטחון סביב תקציב הביטחון, כאשר משרד הביטחון דורש הגדלת תקציב ומשרד האוצר מגיב בדרישה ליתר שקיפות, עלה לטונים גבוהים. נוצר רושם מוטעה שהדרישה להגדלת תקציב הביטחון והדרישה ליתר שקיפות עומדות בסתירה, ואילו היתה יותר שקיפות ניתן היה לקצץ בביטחון. למעשה שני הצדדים צודקים ואין ביניהם סתירה.

מפת האיומים על ישראל התרחבה בתקופה האחרונה. דרישת המפלגות האסלאמיות במצרים לערוך תיקונים בהסכם קמפ-דויד, ולמעשה למצוא פתח מילוט מההסכם שלא יגבה מחיר בינלאומי, עשויה להחזיר את השכנה מדרום למעגל האיבה. אי אפשר לדעת מה יתרחש בחזית המזרחית לאחר הנסיגה האמריקנית מעיראק. האמריקנים לא רק נסוגים מעיראק, הם גם מקצצים בביטחון ומעבירים את מרכז הכובד לאוקיינוס השקט על מנת להתמודד מול סין. האירופאים ומדינות המזרח התיכון מבקשים להגדיל את הסד"כ שלהם כדי למלא את החלל. נשק המוזרם לסעודים ולגורמים אחרים עלול בעתיד להיות מופנה כלפינו.

מנגד, כפי שאמר ג'ורג' קלמנסאו מנהיג צרפת במלחמת העולם הראשונה, המלחמה היא נושא חשוב מכדי להותיר אותו בידי הגנרלים. ומשרד הביטחון אצלנו בדרך כלל מאויש על ידי גנרלים. לשר האוצר יובל שטייניץ יש בטן מלאה עוד מכהונתו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון על הזלזול שמפגינים הגנרלים כלפי ביקורת חיצונית. היה זה דווקא האזרח שטייניץ שחזה את החשיבות הגוברת של חיל הים מבחינת העומק האסטרטגי. דווקא כאשר תקציב הביטחון תופס נתח גדול יותר, אנו זקוקים ליותר לפיקוח ולתפישת איפכא מסתברא של גורמי חוץ.

עלה תאנה לקרן

תנועת 'רעננים' רואה בתמיכה הכספית שמעניקה הקרן לישראל חדשה לארגונים בתוך המחנה הציוני, כגון נאמני תורה ועבודה וקולך, פגם אתי חמור על תקן "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". אכן, מוטב היה אילו הארגונים הללו היו מוותרים על כספי הקרן, אבל עד לכותרות ההיסטריות כאילו דרך הכספים הללו משתלטת הקרן על הציונות הדתית המרחק הוא רב. טוענים פה למעשה שניתן לקנות חלקים בתוך הציבור שלנו בכסף. במידה מסוימת הטענה הזאת מזכירה את טענתה של היהדות הרפורמית שאם ישראל היתה מעניקה הכרה שווה ומשאבים לתנועה הרפורמית בישראל, התנועה הזאת היתה נהנית מפריחה אדירה.

הציונות הדתית לא סטתה מדרכה גם מול כוחות יותר חזקים מרחל ליאל ונעמי חזן. עם קום המדינה ניסתה תנועת העבודה להשתלט על הציונות הדתית דרך ארגון 'העובד הדתי'. מדובר בתקופת ההגמוניה של מפא"י ותנועת העבודה, כאשר גם מקום עבודה היה תלוי בקשרים פוליטיים. מקומה ההיסטורי של תנועת 'העובד הדתי' הוא שולי לחלוטין, למעט אולי העובדה שהיא שימשה כבית גידול לישעיהו ליבוביץ'.

לשמאל היה עניין לטפח את תנועת מימד, שב-1999 השתלבה בתנועת 'ישראל אחת' של אהוד ברק. החיבור לעטיני השלטון לא העצים את מימד, וגם לא העביר את רוב תומכיה לגוש השמאל (יהודיים דתיים שתמכו בשמאל הגיעו לשם בלי מימד). מפלגת העבודה איחרה לקלוט שהיא מעניקה מושב בכנסת חינם לרב מיכאל מלכיאור, בלי שמלכיאור מביא לעבודה נדוניה של קולות ציונים דתיים. בסוף קלטו בעבודה את האיוולת, והרב מלכיאור נאלץ למצוא בית אלטרנטיבי אצל הירוקים. כוחו האלקטורלי לא הועיל להם לעבור את אחוז החסימה.

צביה גרינפילד, חרדית-קוריוז שהתמודדה ברשימת מרצ, הגתה רעיון גאוני שזכה למימון האיחוד האירופי: סטודנטים דתיים-לאומיים יגיעו תמורת כסף להאזין למרצים שמאלנים, ובכך יסורו מדרכם הרעה. התוכנית השתלמה למרצים מהשמאל ולסטודנטים הדתיים, אבל לא לאיחוד האירופי.

הפגם בקבלת הכסף הוא אחר: הענקת לגיטימציה ופתחון פה לקרן לישראל החדשה. הטיעון הכבד והמוצדק נגד תקציבי הקרן ונגד תקציבי האיחוד האירופי הוא שכוונתם היא להטות את השיח הציבורי דרך ארגונים פוסט-ציוניים הפועלים לחיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. נאמני תורה ועבודה משמשים לקרן כעלה תאנה, ומאפשרים לה לטעון שהיא מעניקה סיוע לקשת רחבה של תנועות חברתיות, ואפילו לציונות הדתית.