בשבע 476: לפיד בקופסת אתרוג

כדאי גם לזכור שעזיבתו לפוליטיקה תשחרר כמה משרות נחשקות בעיתונות ויכולה לייצר קידום ללא מעט אנשים בשרשרת

עדי גרסיאל , י"ז בטבת תשע"ב

לפיד בקופסת אתרוג

"כשלפיד לא ישב באולפן, הוא נערך לכניסה לפוליטיקה. הוא ניהל מגעים עם מועמדים לרשימה לכנסת... קיים דיונים... על המצע של המפלגה שבדרך, הוא עסק בנושאים הקשורים למימון - וכל זה התרחש מתחת לרדאר של כולנו", חשפה השבוע מזל מועלם, הכתבת הפוליטית של 'מעריב'. גם כלי תקשורת אחרים נזכרו לפתע לדווח על החבורה שעימה מתייעץ לפיד, שכוללת בין השאר את אורי שני ואהוד אולמרט. 'ידיעות', עיתון הבית של לפיד, חשף השבוע שהעיתונאי מנהל מזה שבועות מגעים עם קרנית גולדווסר, איציק שמולי ויעל גרמן על הצטרפות לרשימתו. מדוע כל זה חמק, כדברי מועלם, "מתחת לרדאר של כולנו", כלומר לא פורסם עד הרגע שבו הכריז לפיד רשמית?

ייתכן שמדובר במחווה לקולגה. לא נעים לקלקל את התוכניות לאיש תקשורת כה בולט ומקושר עם דיווחים על 'תככים ומזימות', שנעשים תוך כדי עבודתו העיתונאית. כדאי גם לזכור שעזיבתו לפוליטיקה תשחרר כמה משרות נחשקות בעיתונות ויכולה לייצר קידום ללא מעט אנשים בשרשרת.

ואולי הסיבה העיקרית שונה לגמרי: לפיד אותרג פשוט כי הוא על תקן 'התקווה הלבנה הגדולה'. זאת שאמורה לספק את הסחורה, כפי שכתבה סימה קדמון ב'ידיעות' בלי להתבייש - להעביר קולות מגוש הימין לגוש השמאל.

עדי גרסיאל

 

כלב נשך קצין

לפני כשבועיים שודרה כתבה בערוץ 10, בה תר כתב החדשות אחר מעוררי מדנים ומחלוקות באשדוד, והצליח לגרום לכמה אנשים המגדירים עצמם חילונים לצאת מכליהם נגד תושבי העיר החרדים. בין השאר, הופיע מרואיין שהודיע קבל עם ושידור שהוא הולך לרסס חרדים ביריות. בעקבות השידור הוגשה תלונה של תדמי"ת ליועמ"ש לפתוח בחקירה נגד המרואיין, המראיין וכן נגד הערוץ שהכתב שלו - במקום לסקר מצב, הצית פרובוקציה. חוק העונשין קורא לפעולה שמטרתה "לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין" - המרדה.

וכך נראו הכותרות של כתבת שנא-את-הימין התורנית השבוע בערוץ 2: "מאבק הימין בצה"ל: כלב במדי קצין", "אנשי הימין ממשיך לתקוף את צה"ל" (השגיאה במקור, ח"ל). הסיפור הוא על תמונה מלפני שלוש שנים, שמאן דהוא החליט להפיץ ביום שני באוויר הווירטואלי. בתמונה נראה כלב הלובש מדי קצין צה"ל, כולל נעליים. מתברר שהתמונה הופצה במקור כדאחקה פורימית בשנת תשס"ט - 2009. אלא מה? יש מי שראו את התמונה בפייסבוקים ובדיון באתר בערוץ 7, והחליטו לגזור ממנה קופון נגד הימין.

באותה מהדורה שודרה גם כתבה על בית בבית-חנינא, שכונה ערבית בצפון ירושלים. בכתבה נראים זוג צעיר ממגרון שהגיעו לבית בהליכי בנייה בבית-חנינא, שנבנה על שטח שקנו יהודים לפני כ-30 שנה. וכך נשמע הכתב: "כשמביטים מהצד הסיטואציה נראית כמעט נורמלית: מתווך דירות מציע דירה בבנייה לזוג צעיר... אלא ששום דבר כאן לא נורמלי. הבית הוא בבית-חנינא במזרח ירושלים...", אם תהיתם - בכתבה אין אף מילה אם היו אישורי בנייה כחוק למבנה. המשטרה מוזמנת ומתערבת, היהודים יוצאים, יש אקשן, ויש אייטם. צעירים ערבים מהשכונה המצולמים בכתבה מודיעים שהם יידו אבנים ויירו על היהודים שיבואו לגור אצלם - ולא זוכים לכל התייחסות מצד המגישה והכתב. איום ברצח? מה פתאום.

וכך למדנו עוד שיעור במהו שיח נורמטיבי נגד ה'אחר', ומתי אישורי בנייה ובעלות על קרקע הם העיקר.

חני לוז

תקשורת כובשת

הכרזתו של יאיר לפיד שירוץ לכנסת, שמבקש להצטרף לעיתונאים ואנשי תקשורת אחרים בבית המחוקקים (בן-סימון, יחימוביץ', שי, אורבך, הורוביץ, מיכאלי ואבסדזה) יחד עם הודעתו של נעם ("אבא של") שליט, יצור תקשורתי מובהק, רק מדגישים את הנקודה שביקשתי להבהיר בטור זה לפני שבועיים. אז ציינתי את הסכנה של היווצרות מין 'וידיאודיקטטורה' בישראל, כאשר "בישראל המתקפה התקשורתית מתנהלת בעיקר במישור הפוליטי".

הוספתי עוד שלתקשורת יש יתרון על המוסדות הדמוקרטיים, מפלגות וכנסת, למשל, כי את נציגינו שם אנו לפחות בוחרים, מה שאין כן כשמדובר בעורך, בטכנאי, בכתב או בפרשן. מתברר שלא מספיקה ההשפעה שיש לתקשורת בתור מוקד כוח אדיר מחוץ לכנסת והמערכת הפוליטית, הנה היא פולשת וכובשת לעצמה דרך פנימה, כמין השתלטות עויינת.

והנה דוגמה קטנה איך התקשורת פועלת: ב'הארץ' ביום שני, עמוד 4 מחזיק שלוש ידיעות. הראשונה, התופסת יותר מחצי עמוד, עוסקת בפרשת המסרונים לפעילי 'תג מחיר' וחמשת המואשמים באיסוף מידע. מתחתיה הידיעה שבג"ץ לא פסל את השופט סולברג בגין מיקום מגוריו. ובתחתית העמוד, ממש בקטן, ידיעה על ערבים שנתפסו במחסום סאלם עם 11 מטעני צינור וכלי נשק. מערכת העיתון החליטה שידיעה אשר שומטת את הקרקע מתחת לעמדתו הנחרצת של העיתון, פשוט נדחקת בתקווה שאולי לא יקראו אותה. במקום זה, עדיין יש ספיחים של השבועיים האחרונים בהם התקשורת קידמה אג'נדה אנטי-חרדית.

גם מי שנגעל מההצגה בכיכר השבת במוצ"ש ההוא יכול היה ליבו לצאת אל הקהילה החרדית בכללותה. הם מבולבלים. אומרים להם שזאת מדינה חילונית בעיקרה. מסבירים להם שהיא ליברלית ודמוקרטית. שיש חוקים וביקורת שיפוטית. אין כאן הלכה. ועוד יותר, שהתקשורת היא חופשית והוגנת, אבל היא 'תקנה' סיפורים על פי הערך הסנסציוני שלהם, כי אלה כללי השוק התקשורתי. אז הם באמת חושבים שיש כאן חופש הבעת דעה וחופש יצירה. הם ידעו שהיו מחזות כגון 'יהוא' של גלעד עברון ו'מושל יריחו' של יוסף מונדי, אשר העבירו מסרים על פאשיזם ונאציזם, אז מדוע הם לא יכולים להעלות 'מחזה' מקביל?

אם אפשר לייחל שחרדים ייתלו על עמודי תאורה כפי שכתב עוזי אורנן, או כמו גבי גזית, לכנות אותם "בהמיים", "עלוקות" ו"תולעים", להם אסור להיסחף בדימויים? אם פעילי שמאל יכולים ליידות אבנים על חיילי צה"ל ואף להוציא עין לאיש מג"ב, ולהתקבל כגיבורים במחנה שלהם, אז מדוע קיימת אפליה כלפיהם? הבה נודה, אולי אותם קיצונים הושפעו דווקא מאיך שהתקשורת מחנכת אותם שיש להתנהג על פי ערכים של מדינה דמוקרטית-ליברלית-חילונית.

ישראל מידד

 

  • ביקורת הנקרא

"...שר המשפטים של מדינת ישראל הוא נוכל" (מאמר מערכת, 'הארץ')

לו היינו במקומו של נאמן, היינו מחפשים איזה עורך דין טוב

"יש אפשרות שלפיד טוב מדי לפוליטיקה" (בן כספית, 'מעריב')

חבל שאין אפשרות להגיד את זה גם על כספית

"אני, רבין או פרס - מישהו מאיתנו היה צריך לחטוף את הכדור (של יגאל עמיר)" (אביב גפן, 'ידיעות אחרונות')

ואנחנו חשבנו שנפוליאון הוא אלוף המגלומנים

 

חדשות בחדשות

  • הכנסת אישרה השבוע בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק בתי המשפט, הקובע כי ביומיים הראשונים של חקירה משטרתית לא יתפרסם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו אישום.
  • נפתחה ההצבעה האינטרנטית לפרס ביקורת התקשורת של אגודת 'לדעת'. המועמדים הם איילת שקד, דרור אידר, דבורית שרגל, בן דרור ימיני, מתי גולן והרבנית שולמית מלמד.
  • 'גלובס' דיווח כי עובדי 'הארץ' יקיימו היום (ה') אסיפת עובדים ובה יחליטו האם להכריז על סכסוך עבודה, בעקבות חששם ממהלכי צמצום ופיטורים עתידיים בעיתון.