חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עסקי אוויר

ההרצל של המסוקים.
19/01/12, 17:34
חגי הוברמן


"פתאום גנדי אומר לאורי ירום כשהוא מצביע עלי: 'הוא מהצד השני, הוא מאלו שהיו על אלטלנה'", נזכר השבוע איציק מלצר, "ואז אורי ירום אומר לי: 'אם יש דבר אחד שאני לא סולח לעצמי, זה הירי על אלטלנה'"
אורי ירום, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, הצליח נגד כל הקונספציות הצבאיות של אז להקים את טייסת המסוקים הראשונה של חיל האוויר *לימים, הביאה אותה טייסת להישגי מודיעין קריטיים במלחמת ששת הימים, חילצה מפקדים בכירים בשעות קרב והפכה לחלק אינטגרלי במערך הלוחם של צה"ל *בניגוד לרוב הסובבים אותו, ירום היה איש ארץ ישראל השלמה, מהניצים ביותר ברשימת 'מולדת' לכנסת, וידיד נפשו של היו"ר, רחבעם זאבי

"בדד אגלוש מראש צוקים, אנמיכה אט לגיא,

אישיר מבט לתהומות – לתהומות חיי,

וכשיבוא יומי, אמריא לי שוב למרומים,

אפרוש כנפי לאחרונה – אנסוק לעולמים".

את השורות הללו חרז לפני למעלה מ-15 שנה אורי ירום ז"ל, כשהתבשר כי הוא מקורקע סופית ולעולם לא יאחז יותר בהגאי המטוס או המסוק. בשבוע שעבר נסק ירום לעולמים. בגיל 80 הלך לעולמו האיש שהיה לאבן דרך בהיסטוריה של חיל האוויר הישראלי: הוא היה האיש שבזכות 'שגעונו' הצטרפו המסוקים לחיל האוויר.

כשרבין ירה על פליטים

ראשית דרכו הצבאית של ירום היתה בכלל על הקרקע. בגיל 16 וחצי הוא התגייס לשורות חיל השדה של ההגנה. אבל אחיו, איש פלמ"ח ידוע - מוטקה לוינשטיין המכונה "מוטקה בלגן", הגיע לחזית והצליח "להעריק" את אחיו לפלמ"ח. אורי לחם בחטיבת יפתח, והשתתף בקרבות ובמבצעים שונים. תחילה מצא עצמו בגדוד "ברק" והיה מראשוני חטיבת גולני. הוא נטל חלק בקרבות צמח והדגניות.

ירום השתתף גם ב'מבצע דני', לשחרור לוד ורמלה (שנכשל במחצית השנייה של מטרתו: שחרור לטרון ורמאללה). על המבצע הוא כותב כי היה "מבצע דל אתגרים שלא השאיר עלי רושם מיוחד". בהמשך הוא מספק תיאור של שיירות הפליטים הנמלטים על נפשם. "... ככל שהתקרבתי לדרך היוצאת מלוד, בואכה בן ­שמן, התגלו לעיני משפחות שלמות הנסות על נפשן ברגל, ברכב, בעגלות רתומות לבהמה או נמשכות בידי אדם, על בהמות משא ועל אופניים... רוב הנשים נשאו עוללים מצווחים, והכל החישו את צעדיהם עד כדי ריצה, אדומי פנים ושטופי זיעה. בקהל הנסים התערבו עדרי צאן, שהוסיפו להמולה והעבו את ענן האבק. עצרנו לחזות במחזה. לא רחוק, על אחת הגבעות, עמד ג'יפ נושא מקלע ומכשיר קשר. כל כמה דקות ירה המקלען צרור ארוך מעל לראשי הבורחים, ואחריו הם החישו את צעדיהם והשליכו מעל גוום עוד פריטי רכוש שהכבידו על מנוסתם. הדרך היתה זרועה מלבושים וכלי בית למיניהם". לימים סיפר בראיון ל'מעריב' שאת הפקודה בקשר לירות מעל לראשי הערבים, כדי שיתמלאו אימה וירוצו, נתן יצחק רבין.

מבצע אחד שהשתתף בו, ובו התבייש עד יומו האחרון, היה ההתקפה על אלטלנה. בספרו 'כנף רננים' הוא מספר: "מן הספינה החלו לשלשל פצועים בחבלים, בגלגלי הצלה ובאבובים מנופחים. מנגד חשו אנשים בשחיה מן החוף, להושיט עזרה לפצועים שבמים, אך מן המלון ומהבתים הסמוכים ירו ללא הבחנה בפצועים חסרי הישע ובאלה ששחו לחלצם! לא אשכח אותו בחור לבוש חולצה כחולה רכוסה בשרוך לבן, וחבוש כובע טמבל כחול, שסימן ליורים את מטרותיהם והצביע על כל ראש שצץ מעל לפני המים. עיניו רשפו שנאה כשהאיץ ביורים בצעקות, טיווח ועודד אותם לפגוע בשוחים. לבי התפלץ בתוכי. לנגד עיני מתרחשת מלחמת אחים! יהודים יורים ביהודים על מנת להרוג!"

לפני כ-15 שנה, אחרי שנחתם הסכם אוסלו, התארח אורי ירום בביתו של חברו הקרוב רחבעם זאבי הי"ד, שהתגורר אז בקדומים. גנדי, אשתו יעל ואורי הוזמנו לסעודת ליל שבת בביתו של יצחק מלצר, תושב קדומים ומנהל מוזיאון האצ"ל. "פתאום גנדי אומר לאורי ירום כשהוא מצביע עלי: 'הוא מהצד השני, הוא מאלו שהיו על אלטלנה'", נזכר השבוע איציק מלצר, "ואז אורי ירום אומר לי: 'אם יש דבר אחד שאני לא סולח לעצמי, זה הירי על אלטלנה'. הוא סיפר באותה ארוחה שהם קיבלו הוראה לירות על הפצועים. סיפר שאמרו להם שזו אונייה אלמונית. הוא סיפר איך שהם חיכו לראות שמישהו מרים את הראש מהמים, ואז ירו בו. "לימים סיפרו לי שאורי הגיע לאזכרה לאלטלנה, ירד על הברכיים ובבכי ביקש סליחה".

                       אורי ירום על רקע מסוקים  צילום:חגי הוברמן

תמיכה מבן גוריון

עם שחרורו מהצבא, לאחר פציעה וקריירה קצרה כימאי, החליט אורי ירום להגשים חלום ילדות והתגייס לחיל האוויר. בשנת 1952 סיים קורס טיס מספר 6. בתום הקורס היה מדריך טיסה בבית הספר לטיס בכפר-סירקין. הוא שירת כטייס קרב והפצצה במטוסי ה"מוסקיטו" בחצור, אך בשל בעיות בריאות נאלץ לעבור למטוס פייפר. לאחר שנתיים השתתף כטייס ב'מבצע סנונית' לחילוץ כוח צה"ל שעלה על שרטון בחוף סעודיה.

נראה שבטייסת הפייפרים גם היתה מסתיימת דרכו בחיל האוויר, אלמלא התאהב בכלי תעופה אחר, שבחיל האוויר לא ידעו איך לעכל אותו: ההליקופטר (שעדיין לא קיבל מנשיא המדינה יצחק בן-צבי את שמו העברי, מסוק). מפקדי חיל האוויר, שהיו ברובם יוצאי טייסות קרב, התקשו להתלהב מהכלי התעופתי המוזר, שאפילו כנפיים אין לו, אלא רק כנף אחת מסתובבת. "בחיל האוויר לא רצו את ההליקופטר. הסתכלו עליו כמו על גמל שדורש אחזקה יקרה. בשביל מה? בשביל להוציא טייס שנטש משטח אויב פעם במאה שנה?" סיפר לימים ירום בראיון עיתונאי, "אני ראיתי את ההליקופטר כ'סוס טרויאני' ללחימה, שנכנס לעורפו של האויב. אבל הצנחנים פחדו שההליקופטר ידחוק את הצניחות המבצעיות שלהם, למרות שכולם ידעו שבכל מלחמות ישראל צנחו רק פעם אחת באופן מבצעי, במתלה".

היה לו אילן גבוה להיתלות בו. "הדבר הדחוף ביותר", כך הגדיר דוד בן גוריון את הרעיון לרכש המסוקים, בעיצומה של מלחמת העצמאות. באביב של שנת תשי"א, לאחר עיסקת רכש עם ארצות הברית, הגיעו לישראל בארגזים שני המסוקים הישראליים הראשונים מדגם "הילר 360". למסוק ההילר שמור החילוץ המוסק הראשון בחיל האוויר: בחורף תשי"ג חולצו בעזרתו שני שוטרים שסירתם התהפכה מול חופי נהריה והועברו לחוף מבטחים. אלו היו המסוקים הראשונים והאחרונים שנרכשו באותה עת. במבצע סיני לא היה לחיל האוויר ולו מסוק אחד.

ירום ניצח. בשנת תשט"ו הוא יצא לארצות הברית על מנת לעבור קורס הסבה למסוקים. בעקבות זאת יצא עם משלחת של צה"ל להשתלמות בצרפת ובאלג'יריה (שהיתה אז תחת שלטון צרפתי), ללמוד בצבא צרפת את נושא התפעול המבצעי של מסוקים. כעבור שנתיים, הפך גף המסוקים בחיל האוויר לטייסת המסוקים הראשונה בשם "החרב המתהפכת", שאורי ירום היה למקימה.

הטייסת כללה שני מסוקי הילר-360 קטנים (אחד לא שמיש), שני מסוקים סיקורסקי S-55 ומסוק סילוני קל מדגם אלואט II שהתקבל בתרומה מידי הנדבנית הצרפתייה ממשפחת דויטש לה-מאר. לפי דרישתה, נרשמו על דופן המסוק המילים "ה' יראה", מתוך הפסוק מפרשת וירא "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יראה". תנאי נוסף של התורמת היה שהמסוק לא ישמש למטרות הרג. ואכן, עיקר עיסוקו היה הובלת מפקדים וחילוץ פצועים. המסוק, עם הכתובת הנדירה על דופנו, נמצא היום במוזיאון חיל האוויר בחצרים. "משני מסוקים בטייסת בראשית דרכה", סיפר לימים אורי ירום, "הפכנו למעצמת מסוקים עולמית".

העיתונאי אורי דן ז"ל פירסם בשנות ה-60 ב'מעריב' כתבה על אורי ירום, והכתיר אותו בתואר 'הרצל של המסוקים' - רמז להיותו האיש שחזה את מערך המסוקים בחיל האוויר, לא פחות משבנימין זאב הרצל חזה את מדינת היהודים. למחרת, בכנס מפקדים של חיל האוויר, עבר לידו עזר ויצמן, וכשראה אותו אמר לו בטבעיות "שלום הרצל". ירום השיב בלי היסוס: "שלום ויצמן". מאז היתה זו בדיחה פרטית ביניהם, על "הרצל" וויצמן.

ועוד סיפור שהפך לאגדה בחיל האוויר, וירום מביא אותו בספרו: ביוני 58', במהלך חיפוש אחר האונייה 'נגבה' ששטה בלב ים, על מנת לחלץ מסיפונה מלח שהתחשמל והיה בסכנת חיים, נקלע מסוקו של ירום למצוקת דלק קשה. למזלם הבחין הנווט בנושאת מטוסים של הצי השישי האמריקני ששייט באזור. ירום הבחין בכמה מסוקי צי שחגים ונוחתים לפי סדר על סיפון נושאת המטוסים, הצטרף לזנב השורה, ובלי קשר אלחוטי עם אנשי נושאת המטוסים נחת על סיפונה. לאחר שהמסוק נקשר לנושאת המטוסים, הוזמן ירום אחר כבוד אל לא אחר מאשר מפקד הצי האמריקני, ששהה על נושאת המטוסים. "האם אתה מודע לכך, שזה עתה נחתת על נושאת מטוסים אמריקנית?" שאל מפקד הצי בנימת תוכחה. ירום לא התבלבל והשיב: "וואו, ואני חשבתי שהיא אחת משלנו". למזלו של ירום, למפקד האמריקני היה חוש הומור. הוא פרץ בצחוק, הורה לתדלק את המסוק ושלח אותו להמשך המשימה, לא לפני שהמכ"ם על נושאת המטוסים זיהה עבור ירום את מיקומה המדויק של האונייה 'נגבה'.

 מבצע ראשון לסוס הטרויאני

אורי ירום היה הראשון שזיהה את פוטנציאל המסוקים לביצוע משימות ומבצעים מיוחדים. המפגש שלו עם אברהם ארנן, מייסד סיירת מטכ"ל ומי שקבע את הדפוס המבצעי שלה, היה אחד המפגשים המשמעותיים בהיסטוריה של צה"ל. ארנן היה זה שקבע את ייעודה המודיעיני של סיירת מטכ"ל בעורף האויב. הוצאת הרעיונות לפועל לא יכלה להתבצע ללא שימוש במסוקים כמובילי כוחות הסיירת במבצעים חשאיים. יחדיו פיתחו ירום וארנן תורות לחימה ייחודיות והחלו אימונים למבצעים מיוחדים עם "יחידת ארנן", כפי שנקראה תחילה סיירת מטכ"ל.

אור לג' באלול תשכ"ג, ביצעו המסוקים את המבצע הצבאי הראשון שלהם, מבצע "חלוץ", שנשמר שנים כסוד צבאי. הרקע למבצע היה טראומה שליוותה את צה"ל זמן רב: בשבט תש"ך הופתעה המדינה לגלות, בדרך מקרה ממש, כי כוח ניכר של הצבא המצרי חצה את התעלה והוא בתנועה בסיני לכיוון ישראל. הכוח שהעבירה מצרים לסיני כלל את דיוויזיית השריון 4 ושלוש חטיבות חי"ר. המידע הגיע לישראל בדרך מקרה רק ארבעה ימים לאחר מכן, כאשר הכוחות המצריים היו כבר באזור ג'בל ליבני. כתוצאה מכך הוכרז מצב כוננות גבוה בצה"ל, שכלל גם גיוס חלקי של כוחות מילואים. מספר ימים לאחר מכן נסוגו הכוחות המצריים אל מערבית לתעלה.

האירוע הטראומטי הזה כונה "פרשם רותם", ולימד את גורמי המודיעין בצה"ל להבין עד כמה חשופה ישראל להתקפה ועד כמה קריטי המצב שבו אין לצה"ל התראה מתאימה. לכן הוחלט לצאת למבצע בעומק סיני, מבצע שכלל הנחתת כוח לפעולה מודיעינית מסווגת מעבר לקווי האויב בסיני.

בספרו 'כנף רננים' מספר ירום את חוויותיו מהמבצע: "שבועיים לפני המועד, בחרנו בכשיר שבמסוקי הטייסת וציידנו אותו בכל הנדרש. מעתה הוא טס רק לצורכי המבצע והוטס רק בידי, כקברניטו. שעות על גבי שעות שיננתי עם סברון הנווט את פרטי הנתיב. רבצנו על מיטותינו, קראנו איש לרעהו את שמה של כל דרך והכרנו היטב כל מצוק, כל עיקול של ואדי וכל דיונת חול.

"ביום המבצע, לאחר ארוחת צהריים משותפת, התכנסנו בחדר התדריכים של הטייסת. הכול הציגו את תפקידיהם והצביעו על החלופות במקרה של שיבוש. השעות שנותרו עד לביצוע היו קודש למנוחה ולשינה, אך אני התהפכתי על משכבי ולא עצמתי עין. חזרתי ושיננתי את הפרטים ובחנתי עצמי בכל סוגי התקלות האפשריות ובפתרונותיהן הנכונים.

"בהתקרב שעת השי"ן המראנו אל נקודת הזינוק שממנה נצא למבצע. תדלקנו את הסוס הטרויאני שלנו עד קצה גבול הקיבולת של מיכליו. שוב טיפסתי ובדקתי כל אחד מחלקי המסוק. וידאתי כי אנשי הצוות מצוידים בכל הדרוש. איפסנו את שעונינו ונפרדנו מהנשארים מאחור. ברגע שהותנע המנוע התנדפו כל החששות ופרפורי הבטן כלא היו, ופינו את מקומם לריכוז מרבי.

"המראנו, אנו עוקבים בדריכות אחרי הנתיב. סברון רכון על המפה ואני מאמץ מבטי קדימה. נקודת הנחיתה קרובה. נחיתה מדויקת היא חיונית ביותר! גם סברון וגם אני מזהים היטב את הנקודה. הרי למדנו הכול ממש בעל פה!

"לאורו הקלוש של הירח אני נוחת נחיתה רכה במקום המיועד. אך נוגעים גלגלי המסוק בקרקע, מתחיל הביצוע. הכול לפי התרגולת שחזרנו עליה שוב ושוב, עשרות פעמים. שלא לפי התרגולת מטפס המפקד אל חלוני: אהוד ברק לוחץ את ידי בעוז. אני מחזיר לו לחיצת יד אמיצה, ללא אומר. צבת בצבת עשויה!

"הביצוע היה מושלם! עוד גיחה שנטלה חלק לא מבוטל בניצחון במלחמת ששת הימים. בסיום התחקיר על המלחמה שנערך במצפ"ע – מוצב הפיקוד העליון, קם ראש אג"ם, עזר ויצמן, והצהיר: 'מעטים יודעים על המעטים שעשו כה רבות להצלחת המודיעין במלחמת ששת הימים!'"

המבצע סלל את הדרך למבצעים דומים נוספים שהיו חיוניים להצלחת צה"ל, במבצע מוקד ובמלחמת ששת הימים. משתתפי המבצע זכו לאחריו בצל"ש הרמטכ"ל, כשעבור ירום הומר הצל"ש בעיטור המופת. ה'סוס הטרויאני' כהגדרתו של ירום הוכיח את יעילותו.

מפקד תחת פיקוד החניך

באוגוסט 1963 סיים ירום את תפקידו כמפקד הטייסת, ובשנים 1965–1967 הוא פיקד על בסיס חיל האוויר שדה דב. בהמשך מונה לנספח צבאי של חיל האוויר בארצות הברית, אך בשל הכוננות לקראת מלחמת ששת הימים מינויו הוקפא והוא נותר בישראל. ירום התנדב לשרת במלחמה כטייס מן השורה בטייסת החרב המתהפכת, תחת פיקודו של חניכו לשעבר, אליעזר (צ'יטה) כהן, לימים קברניט בכיר ב'אל-על' וח"כ במפלגת 'ישראל ביתנו'.

ירום נקרא במהלך מלחמת ששת הימים לחפש עם האלוף במיל' מאיר זורע (זרו) ובנו גיורא את גופת יונתן, בנו הטייס של זרו, שמטוסו הופל ברמת הגולן. באותה מלחמה חילץ ירום את רפול, שנפצע אנושות בקרב בסיני. זו היתה המלחמה הראשונה בה פעלה טייסת המסוקים ככוח עצמאי. "טייסת המסוקים עמדה בכבוד במבחנה הראשון. כל מה שנחזה, תורגל ונרכש בטרם קרב – הצדיק את עצמו והוכיח מעל לכל ספק את הצורך בכוח מסוקים גדול ויעיל בצה"ל", הוא כותב בספרו.

לאחר המלחמה שירת כשלוש שנים כנספח אווירי בארצות הברית. במלחמת יום הכיפורים שב ולבש בגדי טייס, ובמהלכה חילץ ירום את עמירם לוין, שנפצע בשתי רגליו, ואת אליעזר (צ'יטה) כהן, שנפגע באוזניו.

עלבון שהותיר פצע עמוק בנשמתו היה אי קידומו לתפקיד מפקד בסיס חיל האוויר בלוד, שבצידו דרגת אלוף משנה. האחראי הישיר מבחינת ירום לעלבון הזה, ובעיקר לדרך בה התבצע, הוא מפקד חיל האוויר דאז, מוטי הוד. כאב לו, עד יומו האחרון, שנותר בדרגת סגן אלוף ולא קודם לדרגת אלוף משנה. בעיקר כאב לו שמוטי הוד הפר סיכום בין שניהם, לפיו כשיסיים להיות נספח בוושינגטון יתמנה למפקד בסיס לוד. ירום הלך הביתה.

לאחר פרישתו מצה"ל היה מנכ"ל חברת 'מסוק' שהקים בעצמו, חברת שירותי מסוקים אזרחית להובלה ולריסוסים חקלאיים. אחרי שהחברה נסגרה עבד במשך כ-20 שנה כטייס באל-על, עד שבגלל ניתוח לב לא מוצלח, במהלכו שהה 52 שעות כשהוא מחוסר הכרה ועל סף מוות, קורקע סופית.

התחביב – ספרים עתיקים

בדעותיו הפוליטיות היה אורי ירום איש ארץ ישראל השלמה בכל נימי נפשו. הוא לא היסס לצנן את הקשר עם חברו הקרוב ומפקדו עזר ויצמן, כשהאחרון סטה שמאלה והפך לאיש 'שלום עכשיו'.

רומן קצרצר עם המערכת הפוליטית היה לו בשנת תשנ"ב, כשהוצב במקום השביעי ברשימת 'מולדת' לכנסת הי"ג, שהשיגה אז שלושה מנדטים. יחסיו של אורי עם גנדי היו מיוחדים. בשנות השבעים, בתקופת המרדפים בבקעה, כשגנדי אלוף פיקוד המרכז, הטיס אותו ירום, שכבר שימש כנספח צה"ל בארה"ב והיה בביקור בארץ, באחד המרדפים אחרי המחבלים שחדרו משטח ירדן.

"גנדי גם הדביק אותו בעניין של ספרי ארץ ישראל העתיקים", סיפרה לי השבוע יעל זאבי, אלמנתו של גנדי, "הוא היה בא אלינו הרבה, וגנדי היה מראה לו את ספרי ארץ ישראל. אחר כך זה נכנס לו כמו ג'וק. הוא היה מטורף על זה, והקשר ביניהם התהדק הודות לספרים הללו. היה לו אוסף גדול של ספרי ארץ ישראל, לא כמו לגנדי אבל בהחלט אוסף גדול". את ירום היא מגדירה כ"אדם מקסים, מלא חוש הומור. איש רעים".

יעל זאבי זעמה השבוע נוכח דברים שנכתבו ביום שישי שעבר באחד העיתונים, ודווקא עיתון המזוהה עם הימין, לפיהם "פעם, בהיותו מאושפז בבית חולים לרגל הרעלה, ביצע רחבעם זאבי מחטף והציבו במקום השביעי ברשימת 'מולדת'. כשירום מחה, השיב גנדי 'הייתי צריך אנשים לרשימה'".

"איך אפשר לכתוב דבר כזה?" שאלה יעל זאבי בכאב, "גנדי היה עושה דבר כזה? אורי ירום היה ב'מולדת' כי הוא היה איש ארץ ישראל השלמה. החברות בינו לבין גנדי היתה חברות קרובה. אנחנו גם גרים קרוב מאוד, ברמת השרון. מרחק של מספר בתים".

גם רפאלה סגל מקדומים, שהיתה באותה רשימה במקום השמיני, זוכרת אותו מתקופת פעילותו במפלגה. "הוא היה בצד הימני ביותר של המפה הפוליטית", סיפרה השבוע, "הוא היה אומר תמיד שגנדי שמאלני לידו". סגל זוכרת את אורי ירום כ"בן בית של גנדי. אדם מקסים, נעים הליכות. נעים שיחה".

"17,535:50 שעות טיסה רשומות בספרי טיסותי, כולן מאחרי ההגה. הוא ההגה שניווט בסיפוק ובאושר את כנפי חיי, כנפי הרננים", מסכם אורי ירום את ספרו 'כנף רננים'. זה היה גם סיכום חייו, שהסתיימו בשבוע שעבר בסיפוק ובאושר, ברננים.