חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

אביתר לזר. בן 44. תושב בני ברק. נשוי לכרמית ואב לשלושה. שחקן תיאטרון
19/01/12, 17:34
עפרה לקס

 

אביתר לזר עפר עמרם

התחלה: 67', צרפת. "נסיבתי" - ההורים היו בחו"ל לרגל לימודים. העלייה לארץ התרחשה חודש אחרי הלידה. במשפחה שלושה בנים. האב דוקטור למדע המדינה, האם בעלת תואר שני בתולדות האמנות.

ילדות: ירושלים, עם דילוגים נוספים, לא קצרים, לחו"ל: שנתיים וחצי באנגליה וחמש בצרפת. המושג הדומיננטי בשנים האלה הוא 'ילדי שליחים'.

שליחים: החוויה הטובה היא ההתמצאות בשפה ומושגי תרבות ועולם רחבים. אבל הטוב נגמר כאן. אחרי חווית 'קמפ' שלילית הרחק מההורים, בגיל 5, חודש בלבד אחרי שהגיעו לצרפת, החלו קשיי הסתגלות לכל המסגרות.

לימודים: מגוון בתי ספר, בהם גם אחד בצרפת, ישראלי לכל דבר, בו למדו ילדי השליחים. סטודנט למשחק הפעיל שם חוג דרמה שזכור כחוויה טובה. התיכון, כבר ב'גימנסיה העברית' בירושלים.

חורים בהשכלה: "שירים ישראליים, תכניות טלוויזיה שרצו אז, 'צופים' והווי של טיולים".

צבא: חיל האוויר. פקח טיסה ב'עובדה'. "בתנאי בסיס קבע של חיל האוויר". אין תלונות.

חשמל זורם: עם השחרור נלמד קורס חשמלאות לחיילים משוחררים. בתום שנה וחצי של עבודה בשטח המקצוע ננטש אבל לא לגמרי, "עד היום אני הנדימן".

קורס בדרמה: בעקבות החוויה הטובה מהילדות, התבצע חיפוש אחר חוג דרמה למבוגרים. מה שהביא לקורס שנתי אצל יורם לוינשטיין, שבדיוק התחיל להיות בית ספר. אחרי שנה נוספת אצלו "החלטתי שאני רוצה ללכת על זה בצורה מלאה".

ללכת על זה:"הנקודה לא הייתה תהילה אלא משהו בחיפוש הפנימי. רוני פינקוביץ' אמר פעם 'שחקן זה מישהו שכל הזמן מנסה להיות משהו אחר מהמציאות שלו'".

אשליה: "כשאתה משחק דמות, זו אשליה אבל גם מציאות. כי האינטראקציה בין השחקנים היא אמיתית. אלו חוויות מאוד חזקות ואינטנסיביות".

אינטנסיביות: שם הקוד של 'בית צבי', בראשותו של גרי בלו המנוח, לשם הגיע בעקבות ההחלטה ללכת על משחק. "לימודים מתשע בבוקר ועד עשר בלילה, לילות, שבתות, ו'תמצאו את הזמן להכין תרגילים'".

קושי: "כתוצאה מכך אנשים נכנסו למצבים נפשיים קשים. אצלי זה התבטא בכעס ובהסתגרות. בשנה הראשונה הייתי על גבול העזיבה".

הטוויסט: עם סיום הלימודים, הייתה נחיתה ישירה ורכה לתפקיד ב'גורודיש' של הלל מטלפונקט ובבימויו. "זה היה נסיבתי. הספרי הגיע לנהל את התיאטרון עם ראש של רפורמות. באותה עת גם היו הרבה הצגות מוצלחות לקאמרי, וכל שחקני הבית היו תפוסים".

הכצעקתה: "בהחלט כן. אחרי שאתה מחפש את הידיים והרגליים בשוק הזה, כיף להגיע למקום מאורגן מסודר ומקצועי. גם התפקיד היה כזה שיש בו יופי, רגישות ואפשרות להתבטא".

התיאטרון: "מהות. זו נקודה של חיות, שמחה ונחמה גדולה".

מצד שני: "המציאות נושכת. אתה משחק 25 פעמים בחודש, עולה על הסעה בחמש אחה"צ וחוזר בשתיים בלילה, כי נסעת לכרמיאל או ירוחם, ובאמצע חיכית המון, כי התפקיד שלך לא כזה מרכזי. אתה מבין שאי אפשר ליצור מציאות של אקסטזה בלתי פוסקת, ושהמשחק הוא חיים מושאלים. בין הצגה אחת לשנייה אתה מחפש להרוג את הזמן".

הורגים זמן: לקום כמה שיותר מאוחר, לבהות בים, לאכול במסעדות 'כפי יכולתך' כדי להגיע לכובד, ולישון. "הגעתי לחידלון מאוד גדול עד שפגעו לי בבטן".

הפוגע: שלומי צים. חבר לדירה בעבר, שלמד ב'בית צבי' וחזר בתשובה. "הוא אמר לי 'פלא שאנחנו נראים כמו שאנחנו נראים? זה הגירויים שנתנו לנו". האמת צעקה. הדרך להרצאות ולספרים הייתה קצרה, ובסופה היה לימוד בכולל בתל אביב שבו הכל נשמע מבטיח, חוץ מההוכחה.

ההוכחה: "אחרי שהשלתי מעצמי דיעות קדומות, ראיתי שבתיאוריה החילונית יש יותר סדקים מבתיאוריה הדתית. השתכנעתי מעל ספק סביר שיש ישות כזאת, הקב"ה, והתורה, תורת אמת, היא הקוד שלו. לא היו הארות, הכל היה תהליכי ואיטי".

טלוויזיה: תוך כדי וגם אחרי היו כמה הבלחות למדיה המצולמת כמו משחק ב'כסף קטלני', "קפיצת מדרגה בטלנובלה הישראלית של אז, מבחינת ההקפדה על העושר". והיו גם 'החצר' ו'אושפיזין'. אבל בגדול, היה צורך למצוא עבודה חדשה.

הוויתור: 9 שנים מאז החל את דרכו בקאמרי, אמר לזר 'שלום' לחברים. "הגעתי לנקודה שבה אתה לא יכול להתקיים שם כדתי. חוץ מהקטע הטכני של עבודה בשבת, שפה ונשים היה גם עניין של מהות: לא הזדהיתי עם מה שנאמר שם. רציתי לומר את ההיפך. בהתחלה היה ניסיון להלך בין הטיפות, אבל הקול הפנימי תבע החלטה. "שנראתה כמו התאבדות, כי לא הייתה אלטרנטיבה".

אלטרנטיבה: סרטי המחשב הביתיים במגזר החרדי היו אז בפריחה, ודלת שנסגרה פתחה דלת אחרת. לזר התחיל לשחק בסרטים רבים וגם בכמה הצגות.

הרמה: "אתה יורד מבחינה מקצועית, אבל התחושה שאתה עושה משהו נכון ובעל ערך, שווה את הכל. וחוץ מזה הכל במגמת התמקצעות". אחר כך הגיע המשחק ב'תאיר'.

תאיר: "המקום עם ההבטחה הגדולה ביותר לסקטור היהודי על הבמה היום. יש את 'יודפת' שאיתו אנחנו מתחילים עכשיו סיבוב הופעות, את 'שברי לוחות' ועוד מחזות מדהימים. זה תיאטרון עם אוריינטציה מאוד מקצועית שחסרים לו תקציבים. בנסיבות הקיימות הוא עושה עבודה מופלאה".

נסיבות: "אין סיבה שהוא לא יהפוך לתיאטרון בקנה מידה של התיאטראות הרפרטואריים, כמו שעשה 'גשר'".

דרושים: כותבים. שימציאו מחזאות דתית, ויעלו נושאים מוסריים ויהודיים. לזר עצמו עסוק בכתיבה של מחזה כזה.

השתייכות דתית: אין משהו רשמי עם תעודות, אבל ההשפעה ברסלבית. חריש עמוק בספרי הרב שלום ארוש.

רק בשמחה: "רבים חוזרים בתשובה דרך ברסלב כי זה המקום שמדברים בו במושגים של תיקון. זו תנועה נפשית שמאפשרת לך לתקן ולהגיע למקום של נקיות. וזה משהו שחסר בחילוניות".

האישה שאיתו: כרמית. מנהלת השיווק של חברת 'מעדנות'. גם היא עשתה דרך אל היהדות.

ההכרות: "שני בחורים שבמקום ללמוד בחברותא, דיברו על שידוכים. נפגשנו וזה התגלגל לחתונה". לזוג שלושה ילדים: שני בנים ובת שלומדים ב'חורב', "חרדי מודרני".

מגורים: "בני ברק החופשית". רחוב אחד מרמת גן, סביבה לא צפופה, שמורכבת מכל סוגי האוכלוסייה. "הרחוב לא סגור בשבת".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: אחרי שחרית, אם הבוקר פנוי: "קצת עיתים לתורה והרבה דברים שקשורים לתיאטרון. אני מנסה לכתוב".

עיתים לתורה: ראו הרובריקה הקודמת. "העבודה הברסלבית מכוונת להתבודדות סיסטמטית של שעה ביום. אני עדיין לא שם. כרגע מתבודד בעיקר בעיתות משבר, כשאני מרגיש שאיבדתי את החיות והקשר לשמחה".

דיסק ברכב: "אין לי קטע של לשמוע מוסיקה".

שבת: מוכנסת בדקה ה-90, מה שגורם חרטה מדי שבוע. "אם אתה מספיק אוהב את השבת, הכל צריך להיות מוכן בחמישי בערב". השבת בנויה הרבה סביב הילדים: חזרה על לימודי הקודש, פרשת שבוע ואפשרות לילדים להצטרף לבית הכנסת.

מאכל אהוב: אין אפליות. הכל הולך, "רק שלאחרונה ראיתי שצריך לשים לב לכמויות".

ידיד על ארבע: למען הילדים הוכנסו כמה אוגרים הביתה, אבל כבר הראו להם את הדרך החוצה.

עזרה בבית: הפתעה אמיתית: "אני עקרת הבית, כי אשתי עובדת מהבוקר עד הערב". התפקיד לא כולל ספונג'ה, "כי זה מזכיר לי עבודת פרך". אבל כן בישולים יומיומיים, כביסה וגיהוץ, תפעול הילדים וקבלתם מהמסגרות.

מפחיד: "שלא אצליח לתקן את הדברים באישיות שלי שצריכים תיקון. כבר הפכתי תקליט ואני חושש שיהיה לי עצוב להביט אחורה ולהגיד 'במקומות האלה, אף על פי שניסיתי - לא הצלחתי ונשארתי תקוע'".

דמות מופת: אחרי קילומטראז' לא קטן בספרים ובדיסקים של הרב שלום ארוש, נבחנה גם הדמות האמיתית, וזו הוכחה כאותנטית. הדמות הבאה לבחינה והתעניינות היא הרב אלימלך למדן, שמטפל בפסיכולוגיה יהודית בשיטה המשלבת את ברסלב.

פנאי: ככל עקרת בית כמעט ואין. אבל יש ציפייה אמיתית לחופשות עם הילדים. השנה היו ימי קמפינג והמון נסיעות לשמורות טבע. החופשה הגדולה הבאה כבר מתחילה לקרום עור. רמז: מסלולי אופניים.

משאלה: "הלוואי והשחקנים והיוצרים שחזרו בתשובה יצליחו, כל אחד בדרכו, לכתוב דברים שיגיעו אל העולם החילוני ויתנו לו קצה חוט אל האושר שיהדות יכולה להביא לאדם".

כשתהיה גדול: "אותו דבר. יפתיע אותי אם ארצה לנטוש את התיאטרון".   

 ofralax@gmail.com