חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

יהודה גלאנץ. בן 53. תושב ירושלים. נשוי להדסה ואב לעשרה. מוזיקאי
26/01/12, 13:00
עפרה לקס

 התחלה: 58', בואנוס איירס, ארגנטינה. הצעיר מבין ארבעה ילדים במשפחה מסורתית. הסבים והסבתות הגיעו ליבשת בתחילת המאה, בעקבות פוגרומים באזור אוקראינה. הסב לימד את האב נגינה בכינור, וזה העביר את התורה לבנו. כך התחיל עניין המוזיקה אצל יידל הקטן.

יידל: השם המלא הוא יידל הירש חוליו אדוארדו גלאנץ. "בעברית: יהודה צבי, וחוליו כמו יולי, שיהיה נוח לבטא את שמי".

ההורים: האב עבד רוב השנים במשרד פרסום גדול. האם עקרת בית ובשלנית ואישה שמחה, שעד היום, בגיל 85, לא מוותרת על ריקוד סלסה.

 

יהודה גלנץ, צילם:אפרת צחור
 
 
לימודים: בית ספר יסודי ציבורי, ואחרי הצהריים בית ספר יהודי בו נרכש הידע הבסיסי באותיות העבריות. כל זה עד גיל תשע, בהמשך ייוודע מדוע. תיכון: ציבורי.

האקורדיון: נרכש עבור האחות הגדולה, וגלאנץ התלווה אליה לשיעורים. מכיוון שסירבה לקבל תיקוני טעויות מאחיה הקטן, וחששה שיפיל את הכלי הגדול, הוא נאלץ להתאמן בהיחבא. "הייתי שוכב, מניח עליי את האקרודיון ומנגן". האב ששמע יום אחד את הנגינה, החליט שכדאי לשלוח את הילד ללימודים מסודרים.

בית ספר למוזיקה: "הקונסרבטוריון לא קיבל אליו ילדים, אבל אחרי המלצה בחנו כמה ורק מישהי אחת, גם היא יהודייה, ואני התקבלנו". הלימודים התקיימו כמעט כל יום מהצהריים ועד הערב. תם עידן בית הספר היהודי, החל עידן הכינור והפסנתר. החבר'ה בכיתה היו בני 20.

 חבר'ה: "בשנים האלה שיחקתי עם ילדים בני גילי, אבל הקונסרבטוריון ביגר אותי במובנים מסוימים".

בקצב הכתבה: בגיל 15-14 כבר כתב מוזיקה לתיאטרון ילדים, ומכיוון שהיה ילד וחדש באמנות, הוא היה זורק רעיונות וכולם כתבו. "בלי להבין שאני בעצם מעורב בהפקה".

תעודת בגרות: את התיכון סיים כשהוא יודע לנגן על פסנתר, אקורדיון, כינור, כלי הקשה שונים, תופים וגיטרה. "עם השנים וההבנה שצריך גם להפיק ולעבד, התמקדתי במספר כלים ולא בכולם".

סיבוב הופעות: "אחרי התיכון סיירתי עם להקות תיאטרון ומוזיקה לילדים ומבוגרים, וגם לוויתי אמן בארגנטינה וברזיל". מאוחר יותר היתה השתלמות ממוקדת בברזיל על סגנונות הסמבה והבוסה נובה.

נאצים: "ליהודים בגולה יש תמיד תחושה לא נוחה. בבית הספר לא חשדו בי שאני יהודי, כי הייתי פריק. ככה גיליתי מדי פעם ילדים שהם בנים של נאצים ממש". גם הביקור בתנועות הנוער 'דרור' ו'בית"ר' סייעו בהשרשת התודעה הישראלית.

ישראל שלי: בגיל 19, במקריות מושגחת, נרשם לתוכנית 'אתגר' בישראל. בערב שבו הגיע לארץ, טייל עם חבר בתל אביב עד השעות הקטנות של הלילה. "ואמרתי לו: 'אני נשאר פה!' היתה לי תחושה שזה המקום שלי, וזה עוד לפני שהגעתי לירושלים".

האקדמיה למוזיקה: מעט אחרי העלייה, החל ללמוד בה. והיא סיפקה ידע בפסנתר, קומפוזיציה, עיבודים, ג'אז והרמוניה וגם אישה.

האישה: הדסה. "ביום שהגעתי להיבחן ראיתי אותה ואמרתי לה: 'אני חושב שאת השידוך שלי'. היא חשבה שאני משוגע אבל בסופו של דבר השתכנעה, ואני שמח כי כבר 33 שנים אנחנו ביחד, שמחים לאהוב זה את זה ואת החיים".

מסדר הקידושין: הרב שלמה קרליבך. "הוא הכיר אותי בתור מוזיקאי. בירך אותנו בהרבה ברכות וכולן מתקיימות".

הפירות: עשרה ילדים מגיל 6 ועד 29, וגם חמש נכדות. "כולם עושים מוזיקה, אבל לא באופן מקצועי. כשראיתי מה מוזיקאי צריך לעבור, דחפתי אותם ללמוד משהו אחר". הדסה "עוזרת לי מאוד, כותבת מילים, מסייעת בלימוד השירה, במשרד, בביורוקרטיה ובחיים בכלל".

צבא: "כשהגעתי להתגייס כבר היו לי כמה ילדים. התנדבתי במהלך השנים בהופעות בבסיסים שונים. אני מעדיף לקחת את הגיטרה ולא את ה-M16".

סיפורי מעשיות: הדסה מגיעה מבית עם מסורת חזקה. גלאנץ עשה את הדרך להתחזקות יהודית מעשית דרך מוזיקאים חברים. "הם היו פריקים, ברסלבר'ס כאלה. היינו יושבים בבית קפה ולומדים רבי נחמן. זה השפיע על הפן המעשי בבית ונתן לי ידע".

ישיבה: אחר כך היו גם 'אור שמח' ו'ושובה ישראל'. בהמשך היתה התקרבות לרב אוּשר (הרב אשר פריינד) "שיש לו מושגים שונים מהמיינסטרים: התמקדות בעבודת הפנימיות והיכרות עצמית. אדם צריך לעשות בירורים עם הפנימי שלו כדי להאמין".

תחלופה: "בתקופה שהציעו לי לעבוד באוניברסיטאות, מה שכלל עבודה בשבת ודברים נגד היהדות, אמרתי 'זה לא בשבילי'. אבל היו כל כך הרבה דברים שיכולתי לעשות שלא ראיתי את ה'לא'".

כמו הים: "כל השנים לימדתי מוזיקה אז תמיד היתה לנו אפשרות להתפרנס. אבל אנחנו חיים חיי אמן שהם כמו הגלים, עולים ויורדים. לפעמים אנחנו עניים ולפעמים עשירים אבל תמיד עם אמונה, ותמיד עם מקרר מלא גם עבור מי שבא לבקש, בלי קשר למה שיש בכיס. זה מתנת חינם".

נעלה: השיר שגרם לפריצה הגדולה. חבר הביא את הרעיון ובתום עבודה של שנתיים הוא הוקלט, לא לפני הצלחת הניסוי.

הניסוי: הקפות שניות בבויאן. "במשך 45 דקות החסידים רקדו והמשיכו לשיר את זה כמו קסם. אז ראיתי איזה כוח יש לשיר". העיבוד הראשון היה מתוחכם ומעט אוונגרדי. העיבוד השני כבר תאם לאוזן הישראלית והחוצניקית, וזה הביא להצלחה לאומית ובינלאומית.

בינלאומית: 17 שנים רצופות של השתתפות בהתרמה השנתית של חב"ד, הופעות ברחבי העולם ואפילו הופעת אורח בסידרה 'חברים'.

קהל בחו"ל: למרות שיש גם קהל בישראל, הוא גורר איתו שני חסרונות: שוק מצומצם וקהל שיפוטי. "אנשים כאן עוד לא שמעו אותי וכבר מסווגים אותי כ'דוס'. בחו"ל מחפשים את הדברים שנוגעים להם לנשמה היהודית".

מוזיקה ישראלית: "בעבר המילים היו בעברית והמוזיקה בהשפעת ה'ביטלס', מוזיקה צוענית או אפריקנית. אנחנו נמצאים בתקופה של בירור, עדיין לא נבנתה המוזיקה הפולקלוריסטית היהודית. אולי היום יש התחלה. אם הייתי הולך יותר עמוק, הייתי מחפש את הניגון של הלויים בבית המקדש".

חי וקיים: הדיסק החדש, שיצא ברשת לפני שבועיים ויקבל צורה פיזית בחנויות בחודש הקרוב. "14 קטעים שעבדתי עליהם 11 שנה. מין טשולנט. השתתפו בו 35 מוזיקאים, והסגנונות בו מגוונים מג'אז כלייזמרים ועד טראנס אורגני, מילים מהמקורות ומילים עכשוויות, "ועוד הרבה הפתעות".

מחוברים: "אנחנו נמצאים היום, גם בפייסבוק, גם בג'ואיש אי בוקס ויש לנו גם אתר. היום אני מפיק גם לאחרים, מייעץ ועוזר לאנשים לעשות מוזיקה".

אם לא היית מוזיקאי: צייר, פסל או נגר. מעולם לא היתה כוונה לממש חלום של היידישע מאמע. "את זה אמרתי לאמי כבר בילדות".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: "מודה לבורא עולם והולך לגן סאקר לעשות ארבעה קילומטרים של הליכה וריצה שמשרתים גם את הרצון להתבודדות".

דיסק ברכב: "ברוך ה' אין לי רכב". בבוקר השקט ממלא אותו, בצהריים הסאונד של הילדים, בערב מקשיב להרבה סגנונות כדי ללמוד.

שבת: "מתחילה ביום ראשון, בו אני מסדר את הנרות. בכל יום קונים משהו לכבוד שבת קודש, וביום חמישי בישוליאדה עם הילדים". בשבת עצמה אורחים רבים, בהם אנשים ללא בני זוג. "מדברים הרבה אקטואליה פנימית".

עיתים לתורה: גמרא עם החברותא כבר 14 שנה, ומשתתף בשיעורים בבתי הכנסת מסביב.

אוכל: "אני מבשל מסובך ואוכל פשוט". החביב ביותר: סלט טרי ושמן זית.

עוזר בבית: בישול ואחזקת הבית בן ה-120 שנה, כולל תיקונים וחשמל. יש הרבה עשייה עם הילדים, משחק, מלאכות יד ומוזיקה.

ידיד על ארבע: אוגרים ועד לפני כמה ימים שרקנים, שהובלו אחר כבוד לפינת החי, כי "הקונצרטים שהם עשו לא נתנו לישון".

מפחיד אותך: "העבירות שלי".

דמות מופת: "רבּ אוּשֶר. הוא היה הבעל שם של הדור, שהסתיר את עצמו בענווה גדולה. כל חייו הוא עבד קשה כדי להגיע לאן שהגיע. הייתי מאחל לעצמי את הבריאות שלו ואת החיים שלו. הוא היה קורבן ציבור ממש".

פנאי: הולך עם הילדים לגן סאקר או יוצר, אבל אין הרבה. "כשיש לי זמן פנוי מישהו דופק בדלת בלי שקבעתי איתו פגישה. זה יכול להיות גם בשלוש בבוקר".

כשתהיה גדול: "העניין של הלימוד לא סגור אצלי. אני רואה את עצמי לומד ומפתח בי דברים נוספים".

 

ofralax@gmail.com