חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ממלא את העגלה הריקה

בשיחת עומק מספר ד"ר חגי בן ארצי על המהפך האידיאולוגי של אביו ז"ל, על המפגש האישי המטלטל עם תורת הרב קוק, ועוד...
26/01/12, 13:00
טל וייזל

ד"ר חגי בן ארצי מהווה נקודת חיבור בין סטודנטים חילונים ללימוד תנ"ך, בין אחים שירדו לחו"ל באכזבה לאבא שחזר בתשובה בגיל 70, ובין גיס שמכהן בראשות הממשלה למחאות יחיד חריפות נגד שחרור מחבלים - בשיחת עומק מספר בן ארצי על המהפך האידיאולוגי של אביו ז"ל, על המפגש האישי המטלטל עם תורת הרב קוק, ועל החבר שנפל בחולות והונצח בספר שמשפיע על הדורות הבאים 

כשנולד ד"ר חגי בן-ארצי בקרית טבעון באחד במאי לפני 61 שנים, קרא לו אביו בשמו במשמעות כפולה: על שם יום הפועלים הבינלאומי שנחוג בתאריך זה ועל שם עלייתו ארצה באותו תאריך. אנקדוטה זו ממחישה את הדרך הארוכה שעשה בן ארצי כדי לשלב בין קצוות האידיאולוגיה השונים עליהם גדל. בן-ארצי, איש של חיבורים, איחד בחייו גישות שונות לכדי חיים שיש בהם השלמה. אביו, שמואל ז"ל, שהלך לעולמו לפני כחודשיים בגיל 97, משמש לו השראה, כדבריו, בכל צומת שאליה הוא מגיע, החל מיישוב הארץ ועד ההפגנה נגד שחרור מחבלים מול נתניהו באזכרה של אחיו יוני.

עוזבים את הגמרא ולוקחים תנ"ך

פעמיים במהלך הראיון עיניו של בן ארצי דומעות: כשהוא מדבר על השואה, בה נספתה משפחתו מצד אביו, וכשהוא מספר על חברו דב אינדיג הי"ד, שחייו נגדעו באיבם במלחמת יום הכיפורים. אך כדי לעמוד על אישיותו של בן ארצי ולהבין את הבחירות שעשה בחייו, יש לחזור אל שורשיו. הללו מתחילים באביו שהיה תלמיד ישיבת נובהרדוק ועלה לארץ ישראל בשנת 1933, למורת רוחם של רבני הישיבה. "אבא ז"ל עזב את הישיבה בגלל אהבת ארץ ישראל, כדי לבנות את הארץ", מסביר בן ארצי "רוב עולם הישיבות אז היה אנטי ציוני, התרחק מציונות ומיישוב הארץ. הוא התעקש ועלה לארץ למרות שכולם סביבו התנגדו לכך מאוד. כאן הוא נדבק בחיידק של יישוב הארץ, נהיה פועל חקלאי בגיל 20, ועל אף הקושי הגדול הוא החזיק בכך מעמד כמה שנים".

בן-ארצי, תושב בית אל, נשוי למילכה ואב לארבע בנות, נולד למשפחה של אוהבי תנ"ך. כבר בגיל 15 הוכתר כחתן התנ"ך העולמי, ושני אחיו ואחיינו אבנר, בנם של שרה ובנימין נתניהו, המשיכו את המסורת המשפחתית וזכו גם הם בחידון זה. "אבי היה מורה לתנ"ך", מפרש בן-ארצי את הקשר ההדוק שלהם לתנ"ך. "אינני מכיר בית שבו ההורים הצליחו להכניס תודעה חזקה כל-כך של תנ"ך לביתם. היה לנו חוק בבית שלא יוצאים לשחק לפני שלומדים את שני פרקי היום בתנ"ך, וכל שנה מסיימים את התנ"ך. בשבת לא הלכנו לבית  הכנסת, אבל ישבנו בבית ולמדנו תנ"ך". הקשר לתנ"ך חי אצל בן-ארצי עד היום, וקשה לדמיין אותו ללא העיסוק בו.

אביך עזב את הישיבה ואת חיי התורה וקיום המצוות, ובכל זאת הקפיד על לימוד התנ"ך. איך זה מתיישב יחד?

"התנ"ך הוא הבסיס של הציונות", מסביר בן ארצי את הקשר בין הציונות החילונית לתנ"ך. "הפועלים החקלאים של אז היו זקוקים לספר שיהיה להם להשראה, כי התלמוד אותו למדו בגלות, לא מכיל כמעט מילה על ארץ ישראל. זה היה חלק מהמרד הציוני שלהם היה, לעזוב את הישיבה ולבנות את הארץ, עוזבים את הגמרא ולוקחים את התנ"ך. מבחינתם, הם לא נטשו את היהדות, אלא חזרו אל היהדות האמיתית, הקדומה, של ארץ ישראל. התנ"ך היה ספר ההשראה שלהם, ומדהים עד כמה העיסוק בתנ"ך היה אינטנסיבי לא פחות מלימוד הגמרא בישיבות. זו היתה האווירה שבן גוריון הוא הסמל המובהק שלה. גם הוא עשה בדיוק את אותה דרך, יחד עם ברל כצנלסון וגורדון".

אביך וחבריו כעסו על עולם התורה שהם הותירו מאחור?

"הכעס שלהם הופיע אחרי השואה. משפחתו של אבי כולה הושמדה בשואה, והוא כעס מאוד על הרבנים שמנעו מהם לעלות לארץ והטיפו לכך. אבי כתב כמה ספרי שירה, שאחד מהם הוא שירי שואה בהם הוא מבטא באופן ברור את הכעס על העולם של רבני אירופה, שלא ידעו ולא הבינו בזמן שהגיע זמן הגאולה וצריך לעלות לארץ. אלמנט הכעס שהופיע אחרי השואה רק חיזק יותר את המרד שלהם. הם חשו שבזכות זה שהם מרדו ובנו את הארץ, חייהם ניצלו ואלו שלא עשו זאת, לא עזבו ולא השתלבו בציונות – עלו כמעט כולם בעשן השמימה".

איך ייתכן עיסוק אינטנסיבי כל כך בתנ"ך שאין עמו קיום מצוות?

"הם נאחזו בעיקר בספרי הנביאים, למדו את המלחמות הגדולות של עם ישראל בארצו. עסקו במידות ובערכי מוסר חברתיים, והוציאו מהתנ"ך את אהבת הארץ והמוסר. לכן ההגשמה הטוטאלית מבחינתם הייתה הסוציאליזם הציוני. אני נולדתי בקיבוץ מחניים ב-1 במאי, שהוא גם יום עלייתו לארץ של אבא שלי. לכן הוא קרא לי חגי (במלרע), יום החג שלי. זה היום שמבטא את השילוב בין הציונות והסוציאליזם. הקיבוץ ביטא מימוש של שני הערכים האלו".

 

ד"ר חגי בן ארצי אפרת צחור

 

 

והם הרגישו שהם מעניקים תשובה ניצחת לעולם שהם באו ממנו?

"ללא ספק. הם חשו שהם חוזרים אל היהדות האמיתית כי בגלות נמצאת היהדות המנוונת, המעוותת. בגלות, עם ישראל איבד את הרגש הלאומי וגם במידה מסוימת, ועל כך היתה הביקורת, התכנס אל תוך עצמו. אמנם היתה שם קהילה יהודית עם הרבה חסד, צדקה, עזרה הדדית, אך היא איבדה את האמביציה להקרין זאת לעולם. הציונות הסוציאליסטית, וגם כאן אבי ראה את עצמו הולך עם בן גוריון, ניסתה להביא בשורה לעולם. מבחינתם, זה חייב אותם לבנות מדינה מפותחת ומתקדמת, כזו שהעולם ירצה ללמוד ממנה. הרעיונות האלו היו מרד בגלות ובכל מה שהיא סימלה, אבל כמו רבים וטובים - אבא שלי די מהר גילה את הטעות שלו. הספק ניקר בו במשך שנים, עוד בטרם ביטא אותו: האם התחליף שיצרנו, שזרקנו את העולם של חז"ל והמסורת הדתית בשביל הציונות, האם המהלך הזה לא יביא אותנו למשבר ריקנות? רק שהוא חשש להתייצב מול העולם שכל-כך העריץ ואהב".

מה היה הרגע שבו הוא הכיר בטעות הזו?

"מה שבסופו של דבר הביא אותו להכרה שהם טעו, היתה הירידה המסיבית מהארץ אחרי מלחמת יום הכיפורים. אותה מלחמה היתה נקודת שבר בתולדות מדינת ישראל. מלחמה קשה ואיומה עם אלפי הרוגים ופצועים, מאות שבויים, תבוסות צבאיות קשות בשלב הראשון - והגאווה הציונית נשברה. רבבות צעירים עזבו את הארץ, וביניהם גם אחי שהיה טייס באותה מלחמה וחווה את השבר של חברים רבים שנפלו. הוא החליט לרדת מהארץ ועד היום חי בקליפורניה עם משפחתו וילדיו. אז אבא שלי הבין שהתנ"ך, כשהוא לא חלק מעסקת חבילה שלמה של מסורת ומדרש והלכה, הוא לא מספיק, ומהר מאוד עוזבים אותו. ציונות כזו אינה מספקת יכולת להתמודד עם מצבים קשים. על בשרו ובכאב גדול, הוא חווה את כל החינוך שלו יורד לטמיון".
אינני מכיר בית שבו ההורים הצליחו להכניס תודעה חזקה כל-כך של תנ"ך לביתם. היה לנו חוק בבית שלא יוצאים לשחק לפני שלומדים את שני פרקי היום בתנ"ך, וכל שנה מסיימים את התנ"ך. בשבת לא הלכנו לבית הכנסת, אבל ישבנו בבית ולמדנו תנ"ך

זה מה שהביא לשינוי הגדול שאביך עשה בגיל מבוגר?

"המשבר של מלחמת יום כיפור גרם לו לשנות כיון. זה היה בדיוק לפני שלושים שנה, כשהוא כמעט בן שבעים. בעיני זאת גדולתו של אבי. בגיל כזה, ואחרי שעשרות שנים הטיף לאידיאולוגיה מסוימת ונגד הגלות, הוא קם ואמר: טעינו בזה שבעטנו במשהו מהותי. הוא גילה אז את הרב קוק, שאפשר להכניס למשוואה הזו גם ציונות וגם מסורת. הרב קוק הפך בשבילו להיות הדמות לקבל השראה לתהליך השיבה לחיק היהדות".

לא היה לו קשה לשוב אל החיים מהם סלד כל כך?

"הוא לא שב לאותו מקום שעזב, כי היהדות הגלותית היתה מזוהה אצלו עם האסון של השואה שהיא הביאה על עצמה במו ידיה. אני שמח שהייתי המתווך שלו לתורת הרב קוק. בגיל 70 הוא שב לבית הכנסת, התחיל ללמד גמרא ושינה את הקריירה המקצועית שלו. הוא עבר להוראת יהדות: מסורת, הלכה, מועדי ישראל והיסטוריה יהודית, ורצה לתת לנוער מכלול גדול יותר מאשר רק התנ"ך. ב- 20 שנות ההוראה האחרונות שלו הוא היה מורה ליהדות, לימד בעיקר בסמינר המושבים בנהלל, חינך דור שלם של מורים וניסה לתת להם מעט ולקרב אותם ליהדות. מדובר באלפי תלמידים. הוא פתח בפניהם את העולם של המסורת. גם אני עושה זאת, קיבלתי ממנו עוד בחייו את השליחות ללמד יהדות בחינוך הממלכתי, במכללות למורים. להביא את עולם היהדות השלם!".

"מדירים את הרב קוק"

כאמור, בן-ארצי עוסק כבר שנים רבות בהוראת היהדות לתלמידים וסטודנטים לא דתיים, וכיום הוא מרצה ללימודי מחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

כמורה למקצועות קודש במוסדות חינוך על תיכוניים לא דתיים, איך אתה רואה את לימוד התנ"ך במוסדות החילוניים?

"לא מוצלח, כששני אלמנטים עיקריים חסרים: אמונה, שאיתה נפתחים לדברי אלוקים, והפרשנות שמעניקה התורה שבעל פה והיא משלימה את התורה שבכתב. התנ"ך הוא ספר שבנוי על אמונה והיא המפתח ללימוד, הקוד הנכון שאיתו ניגשים לאוצר. המדרש נותן לתנ"ך את ההקשר הנכון והעמוק שלו. כשמעמידים את לימוד התורה שבכתב לבדו, התנ"ך הוא אפילו ספר לא הכרחי. לכן לימוד התורה בחינוך הדתי פורה ומשגשג, כי קיימים בו שני האלמנטים האלו".

כיצד מגיבים הסטודנטים ליהדות שאתה מביא אליהם?
יש משפחות שבהן ויתרו על השיח האידיאולוגי, הפוליטי, כדי לשמור על המרקם המשפחתי, אך אצלנו זה לא עבד. כל אחד הלך בדרך שלו וזה יצר ריחוק במובן המשפחתי. אבא שלי הצר על כך מאוד ואני מצר על כך. הוא הבין שהוא נתן לנו חינוך אידיאולוגי ומשמעותו שאנו נלחמים על האידיאולוגיה שלנו

"לומדים אצלי לעתים סטודנטים לתואר שני, וכולם נפעמים ומספרים שמעולם לא נתקלו ברב קוק ובתורתו. באוניברסיטת בר אילן אני מלמד קורסים כחלק מלימודי יסוד, כשחלק מהם עוסקים בתורת הרב קוק. הם ניגשים אלי כל הזמן ואומרים 'אף פעם לא ידעתי על הרב קוק'. הם תמיד חשבו שאם אתה אדם מאמין, אתה לא יכול להיות משכיל ולא ללמוד מדע או להתמודד עם המדע ואתה פרימיטיבי. לכן הם בהלם. הסטריאוטיפ הזה כל כך דומיננטי כי מערכת החינוך הממלכתית רוצה במידה רבה לשמר ולהנציח אותו. יש להם אינטרס חינוכי שלא יכירו את האופציה הזו שהרב קוק פתח בפנינו. זה בעיניי פשע של מערכת החינוך הממלכתית, שלא מאפשרת לתלמידיה להכיר את עולם הציונות הדתית לעומק".

בן-ארצי מדבר בכאב על הדרתו של הרב קוק זצ"ל מספרי הלימוד הממלכתיים: "זה הגיע לאבסורד, שהוציאו ספר היסטוריה על העלייה השנייה ומופיעים שם אישים מוכרים יותר כבן-גוריון, ברל כצנלסון וגורדון, ואף מוכרים פחות כיוסף אהרונוביץ', והרב קוק לא מופיע שם! הוא ללא שום ספק היה אחת הדמויות המרכזיות בתקופה זו".

יש אנשים שחוזרים בתשובה ולא מעוניינים להתמודד מול שאלות של חילונים, ואתה דווקא עושה זאת. מה הביא אותך לכך?

"היה לי חשוב אחרי 7 שנים בישיבה לחזור לאוניברסיטה ולרכוש השכלה גם בהיסטוריה כללית וגם בפילוסופיה כללית, ולא רק במדעי היהדות. רציתי לעמוד בפני בני הנוער בחינוך הכללי ולדבר איתם על יהדות ממקום של מישהו שיודע יותר מרוב המורים שלהם. חזרתי לשם כדי להביא משהו שלם יותר, כי אני חזרתי בתשובה בעקבות ובהשפעת הרב קוק, שלוקח את כל העולמות ומחבר אותם".

דרכו של בן ארצי לעולם התורה מהקיבוץ החילוני נמשכה כמה שנים. כבר כילד בן 6, התעניין ביהדות ונסע מהצפון לירושלים כדי להכיר את משפחתה של אימו, חרדים ממאה שערים, שהוא לה דור שביעי בארץ. אמו רצתה מאוד שיצור קשרים משפחתיים, אך אביו לא היה שבע רצון מכך. ובכל זאת הוא היה היחיד מבין אחיו שעשה זאת. תחנתו הראשונה בבירור היתה 'כפר חסידים' החרדי. אך בן ארצי, שלא יכול היה לשאת את המחשבה שיצטרך לזנוח את החינוך שעליו גדל, לא נשאר שם. "חיפשתי חיבור", הוא מסביר "לא רציתי לוותר על עולם הערכים ממנו באתי, לרבות מדע והשכלה. אך בעיקר לא יכולתי לשאת את חוסר הנכונות להתמודד עם השואה. זה היה נושא גדול וכבד מכדי לא להתייחס אליו, כל עולם התורה ויהדות אירופה נמחקו! אני ממש ינקתי את הכעס על זה. שאלת השואה היתה בשבילי שאלה קרדינאלית, ולא הייתי מוכן לקבל שום אידיאולוגיה שלא מתמודדת איתה באומץ. חוסר השקט שלי נותר עד שמצאתי את הרב קוק".

כשהיה בן 22, לאחר שלמד בישיבת 'כרם ביבנה' ושירת בצבא במסלול הסדר, שלח אותו משגיח הישיבה הרב ליפשיץ אל הרב צבי יהודה זצ"ל. "בישיבות של אז לא לימדו את תורת הרב קוק כי לא ידעו איך", הוא מנמק, ואכן הרצי"ה נעתר ללמוד איתו בחברותא. בן-ארצי מספר כי ההסברים שסיפק לו הלימוד עם הרצי"ה, היו שילוב של דוגמא אישית והסבר למאורעות היסטוריים. "קודם כל", אומר בן-ארצי "הרב קוק עלה לארץ בעצמו וקרא ליהודי אירופה לעלות וגם הזהיר אותם מפני האסון הגדול שמתרגש עליהם. דבר שני, הרב קוק בונה תורה שלמה שאומרת - הגיע זמן הגאולה ולכן צריך לעלות לארץ". גם האמירה של הרב צבי יהודה על השואה שלפעמים צריך לרפא חולה על ידי ניתוח קשה הניחה את דעתו, למרות הקושי. בהמשך הדרך עשה בן-ארצי את עבודת הדוקטורט שלו בנושא היסודות החדשניים בפסיקתו של הרב קוק וזיקתם לעולמו ההגותי.

במסגרת המשפחה המורחבת אתה ממשיך דרכו המובהק של אביך?

"לצערי הגדול אחיי נטשו הכל, גם את הארץ וגם את לימוד התנ"ך. אני זכיתי להמשיך את דרכו עם התיקון, ולחבר מחדש את שני העולמות שהיו חלק מהחיים שלו. אני יודע שהדרך שבחרתי בה שימחה את אבי, וציער אותו שהוא לא זכה לעשות את השינוי הזה בזמן כדי שהוא יטביע את חותמו גם באחיי ובאחותי. כבר בילדותם, רצה אבי לשלוח אותם ללמוד במושב שדה יעקב השכן בחינוך דתי, אך לא היה לו הכוח לקום ולעשות את השינוי בזמן. בקרית טבעון אבי היה עטוף בהערצה למקימי המקום ולא יכול היה למרוד בו. היה לו קשה להביע אי אמון בחינוך הממלכתי בעיקר משום שהיה איש חינוך מוערך מאוד, כמחנך ומנהל. הוא היה ה-מורה של טבעון. אני מבין את ההיסוס, אך הוא שילם על כך מחיר שגרם לו עוגמת נפש כששישה מנכדיו חיים היום בחו"ל. אבנר, נכדו (שאותו בן ארצי הכין לקראת החידון, ט"ו), שימח אותו מאוד כשהשתתף בחידון התנ"ך וזכה".

 "ביבי בגד בעקרונותיו"
הקריסה של ביבי היא חלק מהקריסה הכללית של שרון ופרס ובגין. בלי לבנות על יסודות ושורשים עמוקים ועל עולם יהודי שלם, אתה מוותר על עקרונות כשאתה נתקל בקשיים כי זה לא עמוק ולא רציני. הציונות החילונית לא יצרה תשתית מספיק עמוקה כדי להוביל את העם היהודי במשברים כשהים סוער

במהלך שנות השבי של גלעד שליט, הביע בן ארצי את מחאתו המוצהרת נגד ניהול המו"מ על שחרור מחבלים ואף התבטא בחריפות נגד גיסו, רה"מ בנימין נתניהו. הוא שיגר אליו מכתב עם פנייה אישית לא לבגוד בשני העקרונות איתם סלל את דרכו לראשות הממשלה: לא להיכנע לטרור ולא להקים מדינה פלסטינית בשטח ישראל.

בן ארצי לא התייחס לתגובות השליליות שנכתבו עליו באינטרנט במהלך מסעו זה, ובנותיו היו אלה שעדכנו אותו בכך שחצי מן התגוביות (טוקבקים) ברשת הן של תומכים בו, וחצי מתנגדים למחאתו. "ביבי בגד בדרך שלו", קובע בן ארצי בנחרצות. "הקדנציה השניה שלו מבטאת ממש בגידה בעקרונות שלו עצמו".

איך אביך התייחס לשינוי האידיאולוגי החד שחל בחתנו, ראש הממשלה?

"אבא שלי תמיד אמר שהחינוך הציוני החילוני קרס. זה תוצר של הוואקום, החלל שהותיר לימוד התנ"ך המנותק מאמונה וממסורת. הקריסה של ביבי היא חלק מהקריסה הכללית של שרון ופרס ובגין. בלי לבנות על יסודות ושורשים עמוקים ועל עולם יהודי שלם, אתה מוותר על עקרונות כשאתה נתקל בקשיים כי זה לא עמוק ולא רציני. ברגעי האמת, נשברים העקרונות. הציונות החילונית לא יצרה תשתית מספיק עמוקה כדי להוביל את העם היהודי במשברים כשהים סוער".

אתם מדברים על הקריסה הזו במסגרת המשפחה המורחבת?

"כשדיברתי על זה עם אחיי ועם שרה וביבי, זה יצר קרע בינינו", אומר בן-ארצי בצער "אלו שני עולמות מאוד שונים וזה יוצר מתח. יש משפחות שבהן ויתרו על השיח האידיאולוגי, הפוליטי, כדי לשמור על המרקם המשפחתי, אך אצלנו זה לא עבד. כל אחד הלך בדרך שלו וזה יצר ריחוק במובן המשפחתי. אבא שלי הצר על כך מאוד ואני מצר על כך. הוא הבין שהוא נתן לנו חינוך אידיאולוגי ומשמעותו שאנו נלחמים על האידיאולוגיה שלנו. כשראיתי שביבי הולך להיכנע למשפחת שליט, הרגשתי את הצורך להגיב, להפגין, להתריע".

ציפית שהמחאה שלך תעזור לו להחליט אחרת, או שזה לא היה שיקול במחאה הפרטית שלך?

"האמת, הערכתי שזה לא יעזור. אבל עשיתי את זה כי אם חלילה יקרה אסון, אני לפחות אדע שעשיתי מה שיכולתי למנוע את זה. ואת הצורך הנפשי המצפוני הזה קיימתי כמעט יותר מכל אדם אחר בארץ. אני הייתי היחיד שהתייצב ברמקול ובגלוי אל מול המצלמה ואמר להם: אתם אגואיסטים והמאבק שלכם אגואיסטי ואתם מייצגים את החולשה וחוסר המוסריות, הכניעה, את תרבות העכשוויזם והאגואיזם. שימח אותי ש50% מהציבור היה איתי. אני לא מתרגש מאלו שנגדי, שימח אותי שיש כאלו שבכל זאת היו איתי".

לומר דברים בריש גלי זה מצריך אומץ. הרגשת שהקשר המשפחתי גיבה אותך מהבחינה הזו? יש לך אפשרות לומר דברים קשים משום שאתה חלק מהמשפחה?
על 'מכתבים לטליה': דב השקיע לילות שלמים בכתיבה ובירור והתייעץ איתי, ובא אלי לאוניברסיטה בשביל שנחשוב מה ואיך לענות לה. זה היה תמוה מאוד בעיני. רק שנים אחר כך הבנתי שהיא הציבה לו אתגר אמיתי. ידעתי כל הזמן שהוא ראה בזה אימון לקראת משימת חייו - להביא יהדות לנוער החילוני

"ההפגנה הראשונה שלי מול ביבי היתה באזכרה של יוני אחיו, שם התייצבתי מולו בכניסה לבית העלמין עם שלט עליו כתוב "יוני אחיך מסר את נפשו כדי שמדינת ישראל לא תשחרר מחבלים". ביבי רתח מזעם שאני מחלל את זכרו של אחיו. עניתי לו שלהיפך, אני מקדש את שמו ומורשתו של אחיו! מה זו אזכרה? להגיד שהוא היה נחמד וחייך כל הזמן? יוני נתניהו עודד ודרבן את רבין ופרס לא להיכנע, ונתן להם את הביטחון והגב. באזכרה אנו אומרים מה היתה המורשת של הנפטר, הצוואה הערכית והמוסרית. הם לא אהבו את זה, ולא את העמידה שלי מול משפחת שליט, אך עשיתי את מה שיכולתי. אני שמח שהיו אחדים שהצטרפו אלי כמו זנגי מ'חננו', אך המתנגדים לעסקה לא היו שם איתי כדי למחות. היו כאלו שאמרו לי שזה בוטה מדי ולכן הם לא הצטרפו".

החיים כסמן הימני של המשפחה גובים מבן-ארצי מחיר, אך חוסר האחריות שבשתיקה מניח את דעתו עוד פחות ועל כן הוא ממשיך למחות נגד גיסו בכל פעם מחדש. "כל מה שאגיד יקבל הד תקשורתי, ולכן אסור לי לשתוק. לאלו שאומרים לי שמצווה לא לומר דבר שלא נשמע אני עונה שהשתיקה היא חוסר אחריות מצידי. אילו הייתי אזרח מן השורה היו מתעלמים ממני. בגלל שאני הגיס, מתייחסים אלי" .

לבן ארצי אין שאיפות להיכנס לפוליטיקה, אם יש מבחינתו חלופות טובות לא פחות. "מול ביבי היום מתייצב אחד כמו פייגלין. וגם אנשים כמו כצל'ה ואורי אריאל הם נציגים מצוינים שלי. פייגלין מתמודד על הנהגת הליכוד, ואני בתור חבר ליכוד חושב שאם ביבי יידע שבפריימריז הקרובים הוא יקבל 20 אחוז פחות, זה מסר חשוב מאוד אליו ולכל המערכת הפוליטית - 'דעו לכם, אנחנו לא עדר'. גם אם פייגלין לא יכבוש את ראשות הליכוד בפריימריז הקרובים, האמירה שלנו כציבור נאמני ארץ ישראל שיש עבורנו אלטרנטיבה היא חשובה מאוד".

גשר בין העולמות

על הספר רב המכר 'מכתבים לטליה' שהוציא, הוא מדבר בעיניים נוצצות. חלופת המכתבים בין חברו הטוב שאיתו למד בישיבת 'כרם ביבנה' לבין טליה (שם בדוי), בת קיבוץ חילונית, הותירה רושם רב הן על בן ארצי והן על קוראי הספר. שנים אחרי שנפל דב אינדיג במלחמת יום הכיפורים, מצא בן ארצי את המכתבים ששלח דב לטליה, ויחד עם המכתבים שמסרה לו טליה הם קובצו לספר שאותו ערך והוציא לאור. הספר, שבימים אלה מתורגם לאנגלית, התקבל באהדה רבה בקרב הציבור בכלל ובני הנוער בפרט, כשהוא מסמל גשר בין שני העולמות. "אני הבנתי את הערך בלהביא לפרסום את שני הצדדים, לכן לא רציתי להוציא את הספר לפני שיהיו לי את כל המכתבים. חנן פורת ז"ל אמר לי ש'מכתבים לטליה' זה הדבר האמיתי, כי יש בו את הדיאלוג".

ההתעניינות הרבה בספר הפתיעה אותך?

"האמת היא שכן, וזה ממשיך להפתיע אותי בכל פעם מחדש. ציפיתי שהדור של מלחמת יום הכיפורים יאהב את הספר הזה, כי הוא מחזיר אותנו לעולם שהיה כשהיינו בני עשרים. לא הערכתי שהנוער ייתפס אליו כמו אש. אלו מכתבים די כבדים, עם ציטוטים מספרים ואידיאולוגיה, ולא חשבתי שהנוער של דור המחשבים והאינטרנט יתלהב ממנו כל כך. התברר לי שטעיתי בגדול.

"כשנודע לי שדב נהרג נדרתי על החולות באיסמעיליה שאני לא אתן לו להפוך לעפר. הספר הזה הקים אותו לתחייה והשאיר אותו דמות משפיעה בעם ישראל. וכמו שנאמר על שמשון, במותו הוא עשה יותר מאשר בחייו. אני כמעט לא הכרתי את טליה ולא ידעתי כמה היא בחורה חכמה. לפני שקראתי את המכתבים שלה אליו, לא ידעתי מה גרם לדב כל כך להתמסר לזה. הוא השקיע לילות שלמים בכתיבה ובירור והתייעץ איתי, ובא אלי לאוניברסיטה בשביל שנחשוב מה ואיך לענות לה. זה היה תמוה מאוד בעיני. רק שנים אחר כך הבנתי שהיא הציבה לו אתגר אמיתי. ידעתי כל הזמן שהוא ראה בזה אימון לקראת משימת חייו - להביא יהדות לנוער החילוני. דב היה חבר, אך זכיתי לראות בו נשמה של צדיק. הצדיקות הזו היא הזכות של הספר, ועל כך עומדת הצלחתו".

יש מכתב בספר שאליו אתה מחובר במיוחד או מרגש אותך יותר מהמכתבים האחרים?

בן ארצי עונה לי בעיניים דומעות וקולו נשנק: "אי אפשר שלא לדמוע במכתב האחרון שלה. כמה דב השפיע עליה ושינה אותה, וכמה הוא היה עוד יכול להשפיע. תחושת ההחמצה חזקה במכתב הזה כל כך. זה מסביר גם למה הייתי חייב להוציא את הספר הזה. לולא הייתי מוציא אותו, הייתי מחויב להשלים עם אובדן שלא יכולתי לתפוס אותו".

בן-ארצי מסכם, וכדרכו סוגר מעגלים של תקופות וחיים: "אחרי שאבא שלי גילה את הרב קוק, הכעס שלו על השואה נרגע. כשאני זכיתי להוציא את הספר הזה ובעיקר כשראיתי איזו השפעה יש לו, משהו בכעס שלי על מלחמת יום כיפור, שהיתה השואה שלנו, נרגע".