בשבע 478: יקר שם בחוץ

מחקר של בנק ישראל מאשר את מה שידענו מזמן: מוצרים רבים בארץ יקרים בהרבה ממקביליהם בחו"ל * הסיבה: העדר תחרות

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ב' בשבט תשע"ב

עכשיו זה רשמי: המחירים בישראל גבוהים. מי שעד היום פקפק בטענותיהם של המוחים למיניהם, החל מאיציק אלרוב מהקוטג' ועד לדפני ליף וסתיו שפיר מהדיור, קיבל את האישור לטענות אלה מבנק ישראל. כלכלני הבנק עשו עבורנו את ההשוואה, והמסקנות לא ממש נעימות לאוזן ובעיקר לא לכיס.

על מנת להבין את הנתונים שפרסם בנק ישראל, צריך להבין את שיטת ההשוואה. ההנחה שעמדה בבסיס ההשוואה שביצע הבנק, ושאוששה מחקרית במשך שנים רבות, היא שקיים קשר בין רמת ההכנסה הממוצעת לנפש במדינה לבין רמת המחירים באותה המדינה. לשם הדגמה, מחירו של זוג נעליים במדינה שבה ההכנסה השנתית לנפש היא עשרת אלפים דולר יהיה גבוה בערך פי שניים ממחירו של זוג נעליים דומה במדינה שבה ההכנסה השנתית לנפש עומדת על חמשת אלפים דולר.

חשוב לציין כי הנתונים ששימשו את בנק ישראל הם נתונים השוואתיים של ה-Eurostat וה-OECD. נתונים אלו מתפרסמים אחת לשלוש שנים, כששנת הפרסום האחרונה היא 2008. למרות זאת, ניסו כלכלני הבנק לשער, באמצעים שונים, גם את ההתפתחויות משנת 2008 ועד היום, כאשר ברור שההשערות הללו מדויקות הרבה פחות מנתוני 2008.

השורה התחתונה היא ברורה. נתוני ה-OECD מצביעים על כך שרמת מחירי הצריכה הפרטית בישראל בשנת 2010 (על פי נתון שפרסם הארגון לשנה זו) היתה גבוהה בכ-20 אחוזים מזו שהיתה צפויה. זאת אם נתייחס להנחה שמתקיים קשר ישר בין רמת ההכנסה לנפש למחירי התוצר. בבנק ישראל מסבירים כי המחיר הגבוה של מוצרי הצריכה בישראל מבטא שילוב של שקל חזק וכן מחירים גבוהים במיוחד במוצרים מסוימים ולעומתם מחירים נוחים (בהשוואה בינלאומית) במוצרים אחרים.

כשמדובר במחירי המזון, הפערים מובהקים אף יותר. מחירי המזון בישראל בשנת 2008 היו גבוהים בכ-15 אחוזים מממוצע מדינות ה-OECD. אומדן על פי התאמה לרמת ההכנסה לנפש בישראל מצביע על כך שמחירי המזון בישראל היו בשנת 2008 גבוהים בקרוב ל-20 אחוזים בהשוואה למצופה במשק עם הכנסה לנפש דומה לישראל. על פי התפתחות המחירים, שער החליפין של השקל ביחס לאירו, והתפתחות התוצר לנפש בישראל ובאירופה בין השנים 2008 ו-2011, מעריכים כלכלני בנק ישראל כי מחירי המזון בישראל המשיכו והתייקרו בהשוואה למדינות גוש האירו בשלוש השנים האחרונות בכ-10 אחוזים נוספים, דבר המביא את הפער המתואם ל-30 אחוזים.

בבנק ישראל רומזים לסיבה לפערי המחירים, זאת באמצעות השוואה בין מחיריהן של שתי קבוצות מוצרים. מחד מציינים בבנק כי מוצרי החלב, הדגים, והמשקאות הלא-אלכוהוליים בולטים במיוחד במחירם הגבוה בהשוואה בינלאומית. בשנת 2008 היה פער של יותר מ-30 אחוזים בין מחירם בישראל לזה הצפוי במשק עם הכנסה לנפש דומה לישראל. מאידך קובעים בבנק ישראל כי מחירי הביגוד וההנעלה בארץ אינם גבוהים בהשוואה בינלאומית.

לדברי כלכלני הבנק ההסבר פשוט למדי. בנוגע למוצרי החלב, הדגים והבשר, "שיעורי המכס על חלב ועל חמאה הם כ-150 אחוזים ושיעור המכס על גבינות גם כן גבוה. מבחינה זו, משק החלב בישראל הוא סגור ומחיר מוצרי החלב מושפע ממבנה משק החלב שהוא אינו תחרותי והפיקוח על המחירים לצרכן מצומצם. שוק מוצרי הדגים סובל אף הוא ממכס גבוה ומתחרות נמוכה בענף. בדומה לשוק החלב, שוק מוצרי הבשר הטרי גם כן אינו פתוח לתחרות מחו"ל". לעומת זאת, כאשר מנסים להסביר בבנק את מחיריהם הסבירים של מוצרי הביגוד וההנעלה, הם קובעים כי "החשיפה המשמעותית לייבוא של מוצרים אלו לישראל והתחרות בענף הם שמביאים למחיר הלא גבוה של ביגוד והנעלה".

בנק ישראל, כדרכו, אינו יוצא בהצהרות אודות הצעדים הנדרשים על מנת לשנות את המצב, אולם יש מי שמוכן לעשות זאת במקומו. אמיר וייטמן, בלוגר מוביל ואחד ממייסדיה של התנועה הליברלית החדשה שסיפרנו עליה בהרחבה בעבר, מאמין כי הכשל מתמצה בשתי מילים: חוסר תחרות. זה בא לידי ביטוי במניעת תחרות בתוך השוק הישראלי וכן מול מוצרים מיובאים. וייטמן טוען כי המנטרה לפיה פתיחת השוק לתחרות רעה לעסקים המקומיים היא שגויה, "הנפגעים הגדולים ביותר מהמבנה המונופוליסטי של השוק הם היצרנים הקטנים כמובן. הם לא יכולים להתחרות משום שלא ממש נותנים להם להתחרות. נסו לפתוח עסק של גידול עופות לצורכי ייצור ביצים, למשל, ותבינו על מה אני מדבר. 'מועצת הלול' לא תיתן לכם או שהיא תהפוך את פתיחת העסק לסיוט מתמשך, ואתם פשוט תתייאשו לבד".

גם התחרות מול מוצרים מיובאים אינה מפחידה את וייטמן, אשר סבור כי בטווח הארוך היא תגרום להגדלת השוק למוצרים הישראליים ולא להקטנתו. "מחקרים רבים מוכיחים שתחרות מגדילה את היעילות ואת הפריון. ככל שהתחרות גדולה יותר, כך הפריון עולה יותר. כאשר יצרנים מקומיים נהנים מ'שוק מוגן', עם רמת תחרות נמוכה, כמו המצב בשוק מוצרי המזון בישראל ברוב הענפים, התמריץ שלהם להתייעל ולהשתפר נמוך יותר, ובאמת רמת המוצרים של אותם יצרנים נמוכה יותר ממה שהיתה יכולה להיות בתנאי שוק תחרותיים. התוצאה היא שאמנם היצרן הפרוטקציוניסט מצליח לשלוט על השוק המקומי, אבל קשה לו יותר להצליח מחוץ לגבולות השוק. לאורך זמן, הוא יורה לעצמו ברגל ולא מפתח את הכישורים הנדרשים בג'ונגל העסקי. ביום מן הימים, כאשר השווקים ייפתחו, סביר להניח שהוא ייעלם או ייבלע על ידי מתחרה, כפי שקרה כמעט לכל התעשייה במזרח אירופה לאחר נפילת הקומוניזם בשנות ה-90, למשל".

המחירים יקרים ב-30 אחוז יחסית לאירופה. קונה בשוק בשדרות פלאש 90

 

 

 זכויות המפוטר

עו"ד אורן בס

דיני העבודה בישראל מסדירים את הליך פיטורי עובד מעבודתו, וקובעים אילו זכויות מגיעות לו כתוצאה מפיטוריו. להלן נעמוד על כמה מההסדרים האלה.

ראשית, לעובד שמעסיקו שוקל את פיטוריו עומדת הזכות לשימוע, שיסודה בפסיקת בתי הדין לעבודה המבססים אותה על חובת ההגינות שמעביד חב כלפי עובדו. מטרת הליך השימוע לאפשר לעובד להשמיע את טענותיו ולשכנע את המעביד שלא לפטרו. המעביד חייב להאזין לטענות העובד "בלב פתוח ובנפש חפצה" קודם שיקבל את ההחלטה הסופית אם לפטרו.

לאחר שהתקבלה החלטה לפטר את העובד, יש למסור לו הודעה על פיטוריו בדרך המוסדרת בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות. לעובד שהשלים שנת עבודה אחת לפחות במקום עבודתו, יש להודיע על פיטוריו שלושים יום לפני כניסתם לתוקף. המעביד רשאי לשלם לעובד "תמורת הודעה מוקדמת" תשלום בגובה השכר הרגיל שקיבל, ואז ניתן לפטר לאלתר. הבסיס לחישוב התשלום הזה (כמו לחישוב פיצויי הפיטורים) הוא שכר היסוד והתוספות הקבועות ("לא אמיתיות" בלשון הפסיקה) כמו תוספת יוקר או תוספת ותק, כשתוספות אחרות ("אמיתיות"), כמו החזר הוצאות טלפון או הוצאות רכב אינן נכללות בו.

הזכות להיחשב כמפוטר עומדת לא רק למי שמעבידו נקט כלפיו אקט מפורש של פיטורים. לפי החוק, גם עובד שהתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או עקב נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, כגון יחסי עבודה "בלתי אפשריים" וכדומה, או עקב גיוס לשירות סדיר בצה"ל או בשירות לאומי, ייראה כמפוטר לעניין זה.

לעובד המפוטר שהשלים שנת עבודה אחת (או קרוב לכך) מגיעים, כמובן, פיצויי פיטורים, המחושבים לפי מכפלת מספר שנות עבודתו בשכר חודש אחד, כשהבסיס לחישוב הוא שכר היסוד והתוספות הקבועות, כפי שהוסבר בעניין דמי ההודעה המוקדמת.

כמו כן, עובד שפוטר (כמו גם עובד שהתפטר) זכאי לפדות בכסף את יתרת ימי החופשה שנותרו לו, אם נותרו. פדיון יתרת ימי מחלה אינו בגדר חובה חוקית, והוא קיים רק במקומות שבהם הוא מעוגן בהסכם העבודה.

 

הכותב הוא מומחה בדיני עבודה