בשבע 478: שלטון בנקודת קיצון

עלייתן של מפלגות האסלאם הקיצוני לשלטון במצרים תעבור כנראה בשתיקה מצד מדינות העולם וארה"ב,

ניצן קידר , ב' בשבט תשע"ב

 עלייתן של מפלגות האסלאם הקיצוני לשלטון במצרים תעבור כנראה בשתיקה מצד מדינות העולם וארה"ב, אולם גם השלטון החדש מצידו יתאמץ לרצות את האמריקנים, בשל אינטרסים כלכליים * מומחים מעריכים כי היחסים עם ישראל יישמרו במסגרתם הפורמלית, אולם צפויה התקררות ביישום הקשר בין המדינות *ומי בישראל חושש מחשיפת הסכמי הגז עם מצרים, שעלולים להיפתח לדיון מחודש?

אף אחד לא ממש הופתע מתוצאות הבחירות לפרלמנט המצרי, שהוכרעו השבוע. הפגנות הענק והפלת שלטונו של הנשיא מובארק, כחלק ממה שמכונה "האביב הערבי", עשו את שלהן והביאו לשלטון מפלגות המזוהות עם הצד הפחות מתון של האסלאם. התוצאות הרשמיות הצביעו על כך שמפלגת החירות והצדק של האחים המוסלמים זכתה בכ-47 אחוזים מהקולות, ומפלגת א-נור המייצגת את הסלאפים, זכתה ב-25 אחוזים מהקולות.

"לא כל מוסלמי הוא קיצוני"

השאלה המרכזית העולה מן הבחירות הללו היא האם אכן רוב העם המצרי מזוהה עם האסלאם הקיצוני יותר, ובעיקר, האם העולם ישלים עם מדינה נוספת שהפונדמנטליזם הופך להיות חלק בלתי נפרד ממנה.

המזרחן ד"ר מרדכי קידר חושב שהבחירות בסך הכל שיקפו את רצון העם במצרים: "עכשיו לרחוב האסלאמי יש הרבה יותר השפעה בפוליטיקה מאשר קודם. צריך להבין שהרחוב היה תמיד בנטייה אסלאמית". הוא רומז שאם עד כה היה מי שבלם וגרם לכך שהצד המתון יהיה בשלטון, כעת אין פני הדברים כך.

המזרחן פרופ' משה מעוז מהאוניברסיטה העברית מסכים שהרחוב אכן אמר את דברו בבחירות, אבל מתקשה להבין מדוע שתי המפלגות שזכו ברוב הקולות, האחים המוסלמים והסלאפים, מוגדרות כקיצוניות. "לא כל מוסלמי הוא קיצוני. בתוך מפלגת האחים המוסלמים יש גישות שונות, ביניהן גם מתונות. הסלאפים הם אכן יותר קיצונים ויותר פונדמנטליסטים, אבל אין צורך להגזים. אנחנו תמיד חושבים על כך שהצד האסאלמי רוצה להרוג אותנו, ולגבי האחים המוסלמים זה לא בדיוק כך. נכון שאין אהבה גדולה באסלאם ליהודים ולישראל, אבל יש גם אינטרסים. אני לא רוצה להיות מליץ יושר, אבל יש שם לא מעט ערבות הדדית ופעולות של מפלגות למען ציבור חלש, כמו שש"ס עושה אצלנו. יש ביניהם כמובן קיצונים, אבל אני נגד ההכללות ולא כולם כאלה".

שאלה נוספת היא איך יתייחס העולם למציאות החדשה במצרים, ואיך יתמודד איתה המערב. בעניין הזה המומחים לא אופטימיים במיוחד. ד"ר קידר טוען שארצות הברית שהתרגלה לטורקיה קיצונית ולממשלת חמאס בעזה, תתרגל גם למצרים שנשלטת על ידי המוסלמים. "ודאי שהעולם המערבי יותר חשדן, אבל בל נשכח שברגע שהעולם רואה שהמפלגות הללו נבחרו בצורה דמוקרטית, הוא מנסה לחבק אותם ולראות איך אפשר להסתדר איתם. העולם התרגל לראות את טורקיה אסלאמיסטית, תומכת ארגון טרור כמו IHH, עם ארדואן שיש לו היסטוריה ארוכה של אנטישמיות, וקיבל את זה. למרות שטורקיה לא עזרה לארצות הברית במלחמה נגד איראן ואף התיידדה איתה, העולם התרגל לזה. גם לחמאס בעזה העולם כבר התרגל, וחמאס אפילו מקבל מחלק מהמדינות יחס של מדינה. עכשיו מצרים הפכה אסלאמיסטית, והעולם מקבל את זה. הרי גם איראן, אם לא היתה נצמדת לתוכניתה הגרעינית, היתה יכולה להיות מדינה מוסלמית שחביבה על העולם המערבי".
ד"ר מרדכי קידר: "ייתכן שהם יורידו את דרג הייצוג משגריר לממלא מקום, או לקונסול. הם גם עשויים לדרוש שהשגרירות הישראלית תוכנס לשגרירות זרה אחרת. לא ברור עד כמה הם יכולים לדבר עם ישראל, שהרי הם לא רואים בנו מדינה לגיטימית. בעניין הזה הם מאוחדים"

צבי מזאל, מי שהיה השגריר הישראלי במצרים, פסימי אף יותר. "כאשר אתה מסתכל על התגובה של ממשלות, כדוגמת ארצות הברית, וגם של העיתונות הבינלאומית, מדובר בתגובות מתונות שמכנות את מפלגת האחים המוסלמים מפלגה אסלאמית מתונה. בימים האחרונים גם שגרירת ארצות הברית במצרים דיברה בשבח המפלגה הסלאפית, ויש כאן בעיה. אנחנו, כמי שחוקרים את הנושא לעומק, יודעים שמדובר בשתי מפלגות קיצוניות ביותר, שעניינן אחד: להחיל את האסלאם קודם כל על מצרים כמדינה, גם תוך שימוש בכוח, ואחר כך על העולם כולו. הם אמנם יצטרכו קודם כל להתמודד עם הבעיות החברתיות והכלכליות של מצרים, אבל השלטון החדש ינסה באופן הדרגתי להחיל את האג'נדה המוסלמית שלהם. רק בשבוע שעבר אמר המדריך העליון של האחים המוסלמים (הסמכות הרוחנית המובילה, נ"ק) מוחמד באדיה בהודעה שהוציא לכל חברי התנועה, כי היות והם זכו בבחירות הם מתקרבים למטרות ששם להם מייסד המפלגה, לפעול להשתלטות אסלאמית עולמית".

אז בעצם העולם מנסה להעלים עין? פשוט לחיות עם המציאות החדשה?

"אפשר לשים לב שכל העיתונות הבינלאומית מנסה לא לדבר על זה. העולם מסתכל ומנסה לומר 'לא נורא, יהיה בסדר'. מדובר הרי במפלגות אנטישמיות ואנטי ישראליות מובהקות. אלא שהעולם בכלל וגם ארצות הברית מנסים לחיות עם זה".

פרופסור משה מעוז מוסיף כי "המערב חושש מציר הרשע – הציר השיעי, וגם מצרים חוששת ממנו – והיו שם אף כאלה שאמרו שהסכנה מאיראן ומסוריה גדולה הרבה יותר מזו של ישראל. מדובר כאן בברית של אינטרסים. ארצות הברית תרצה לראות את ירדן, מצרים, טורקיה וגם את ישראל מאוחדות נגד איראן. מצרים, גם בשלטון החדש, תצטרך להשתלב בכך".

תומכי האחים המוסלמים חוגגים את ניצחון הבחירות רויטרוס

שלום מתוך אינטרס

ומה יהיה עם הסכם השלום? בשבועות האחרונים נשמעו כמה וכמה התבטאויות מצריות בנושא הזה. מנהיג האחים המוסלמים, מוחמד בדיע, אמר מיד אחרי פרסום תוצאות הבחירות כי הוא מתכוון לכבד את הסכם השלום, כל עוד ישראל תעשה זאת. גם הסלאפים כבר הכריזו כי הם מתכוונים לשמר את הסכם השלום, אך ייתכן שידרשו לערוך שינויים במתכונתו, דבר שגרם ללא מעט כעס בישראל.

פרופסור משה מעוז בטוח שהיחסים בין ישראל ומצרים יימשכו, אבל לא מהסיבות הנכונות. "האחים המוסלמים, מרגע שהם בשלטון, יצטרכו להתחשב באינטרסים שונים. התנכרות שלהם לשלום עם ישראל עלולה לפגוע ביחסיהם עם ארצות הברית ובסיוע האדיר שהם מקבלים ממנה. קשה לנבא את העתיד, אבל לפי כל הסימנים הסכם השלום לא ייפגע, ולא בשל אידיאולוגיה אלא אינטרסים. שהרי אותו סאדאת שחתום על הסכם השלום, היה מוסלמי אדוק, אנטישמי, אנטי יהודי ואנטי ציוני, ובכל זאת חתם על הסכם עם ישראל. לא תמיד אנשים שדוגלים באידיאולוגיה מסוימת גם מבצעים אותה. גם האחים המוסלמים יצטרכו להתחשב במצב הכלכלי הירוד ובאילוצים נוספים, ולא יוכלו לעשות כל מה שהם מדברים או חולמים עליו. הסכם השלום מבטיח למצרים סיוע אמריקני בסך של שני מיליארד דולרים, וחידוש התיירות שנגדעה בשל המהפכה. הם יתקשו לוותר על כל זה".

ד"ר מרדכי קידר מסמן גם הוא את הבעיה הכלכלית כמה שעשוי לשמר את היחסים בין ישראל ומצרים: "כל מי שישלוט על מצרים יצטרך להביא אוכל לתשעים מיליון אזרחים. וכשאמריקה היא המשקיעה, ואין השקעות אחרות, המצרים זקוקים להם כמו אוויר לנשימה, כמו אוכל לאכילה וכמו מים לשתייה. הם לא מחפשים מלחמות. זה עולה הרבה כסף, והם ממילא עומדים בפני פשיטת רגל אדירה".

השאלה היא אם היחסים עם מצרים יהיו סבירים, כמו שהיה בתקופת שלטון מובארק.
צבי מזאל: "הם ינסו לפגוע בנו בכל מיני דרכים. הרי סיני עכשיו תהיה פתוחה, והם יוכלו לסייע לחמאס להעביר נשק בלי צורך בהברחות. יכול להיות שכדי לא להרגיז את אמריקה הם לא יבטלו את הסכם השלום בצורה ברורה, אבל הם יכולים לרוקן אותו מתוכן"

"לא בטוח. ייתכן שהם יורידו את דרג הייצוג משגריר לממלא מקום, או לקונסול, או לממונה על אינטרסים. צעד כזה יינקט כדי להרגיע את האוכלוסייה. הם גם עשויים לדרוש שהשגרירות הישראלית תוכנס לשגרירות זרה אחרת, כדי לחסוך את התמונה של דגל ישראל מונף מעל מבנה במדינה. סביר להניח שיבקשו מהישראלים לשמור על פרופיל נמוך. לא ברור עד כמה הם יכולים לדבר עם ישראל, שהרי הם לא רואים בנו מדינה לגיטימית. בעניין הזה הם מאוחדים, בעוד שעל אלף נושאים אחרים הם חלוקים".

השגריר לשעבר צבי מזאל מציג את הדברים בצורה שונה מעט. לדידו, הסכם השלום אולי יישמר, אבל השלטון החדש עשוי לגרום לו להיות בלתי רלוונטי. "אין ספק שאנחנו נצטרך להיות חזקים ונחושים מול מצרים, זאת תהיה הדרך היחידה להתמודד מולם", הוא אומר, ומוסיף: "אין צורך במלחמה. הם ינסו לפגוע בנו בכל מיני דרכים. הרי סיני עכשיו תהיה פתוחה, והם יוכלו לסייע לחמאס להעביר נשק בלי צורך בהברחות. יכול להיות שכדי לא להרגיז את אמריקה הם לא יבטלו את הסכם השלום בצורה ברורה, אבל הם יכולים לרוקן אותו מתוכן. הם יכולים להפסיק את הדיאלוג הביטחוני המוצלח שהתקיים בעבר, ולגרום נזקים נוספים לישראל מבלי לבטל כלל את ההסכם".

ד"ר קידר מעלה עניין נוסף שחשוב לקחת בחשבון כשמדברים על היחסים עם מצרים, והוא ההסכמים סביב הגז שמוכרת מצרים לישראל. "במצרים טוענים שהסכמי הגז שנעשו בעבר נחתמו ברמאות. על פי הטענות, ישראל שילמה מתחת לשולחן לבנים של מובארק וקיבלה את הגז במחיר זול מאוד - ולדעתי זה גם נכון. כתבתי באחרונה שבמדינת ישראל יש כמה אנשים שמאוד מאוד חוששים ממה שעלול להתגלות במשפט מובארק, כי זה עלול להביא לכתבי אישום גם כאן. בכל מקרה, ישראל צריכה להביא בחשבון שהמחיר יעלה, השאלה היא האם נצליח להכשיר את עתודות הנפט שלנו לפני שזה יקרה".

בשבוע הבא יחלו במצרים הבחירות למועצת השורא (הבית העליון בפרלמנט המצרי) שיימשכו כחודש וחצי, ובעוד כחמישה חודשים עתידות להתקיים הבחירות לנשיאות. צבי מזאל מסביר שהתהליך הזה יכול ללכת ולהחריף את הקיצוניות במדינה. "הדברים מסובכים כי איננו יודעים איך יורכב השלטון. הרוב בפרלמנט הוא של האסלאמים. ראש הפרלמנט הוא אח מוסלמי, ראש הממשלה יהיה גם כן. הם יקימו ממשלה, ואחר כך יצטרכו להקים מועצה מיוחדת שתנסח חוקה חדשה, ועם רוב של 70 אחוזים בפרלמנט תהיה מועצה אסלאמית שתנסח את החוקה בהתאם להבנתה. אולי הניסוחים יהיו יותר נעימים לאוזן, אבל החוקה תהיה על פי האסלאם, ולא תנעם לאוזן מערבית. אם יהיו בחירות לנשיאות, השאלה היא מי ייבחר, אבל סביר להניח שהשלטון החדש ינסה לפגוע ולקצץ בסמכויות הנשיא, שהיום ממנה את ראש הממשלה וכל מינוי של שר דורש את אישורו. הצבא מאוד חושש מהמפלגות החדשות ועל כן גם איתם יש לקיצוניים סיכומים. זה מצב שכך או כך לא יכול להיות טוב לא לנו כשכנים ולא למצרים כמדינה", מסכם מזאל.

במערכת המדינית בישראל, לפחות לפי שעה, מצויים במצב של המתנה בכל הקשור למצרים. משרד החוץ בהנהגתו של אביגדור ליברמן חשדן מאוד, בעוד מקורביו של ראש הממשלה מקווים לנסות ולמצוא את הדרך לפעול בצורה טובה מול הממשל המצרי החדש. בשני המשרדים נערכים לכל תרחיש, גם לאפשרות של הידרדרות ביחסי המדינות, וגם לאפשרות הפחות סבירה, שהיחסים עם מצרים יישמרו לפחות באותה הרמה שהיו בזמן שחוסני מובארק שלט במדינה.