בשבע 478: דוקטור לפיד ומיסטר 'הארץ'

אדם שאין לו שום תואר אקדמי ואפילו לא בגרות, קופץ ישר לדוקטורט. שערוריה של ממש

עדי גרסיאל , ב' בשבט תשע"ב

"המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) מרחיבה חקירת התארים המקוצרים לכל האוניברסיטאות", בישרה הכותרת הראשית (!) של 'הארץ' אתמול (ד'). זה היה אחד השיאים בפרשת 'הדוקטורט של יאיר לפיד' שחשף העיתון. תחילתה בידיעה לא גדולה בעמוד 5 ב'הארץ' ביום שישי שעבר שכותרתה "לפיד התקבל למסלול ללימודי דוקטורט על סמך 'הישגיו הספרותיים והעיתונאיים'". בידיעה של טלילה נשר נטען כי לפיד, שאינו מחזיק אפילו בתעודת בגרות, התקבל לתוכנית ללימודי תואר שלישי בפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן.

במחשבה ראשונה, מדובר בסקופ מרשים: אדם שאין לו שום תואר אקדמי ואפילו לא בגרות, קופץ ישר לדוקטורט. שערוריה של ממש.

במחשבה שנייה, העניין קצת יותר מורכב. מסתבר שזו פרקטיקה לא נדירה לפיה אנשים בעלי הישגים בתחומים שונים מתקבלים ללימודים גבוהים באונברסיטאות, למרות שאינם עומדים בדרישות האקדמיות הפורמליות.

במחשבה שלישית, נדמה ש'הארץ' מחפש את לפיד. העיתון הקפיד לעקוב אחרי הפרשה מדי יום. בנוסף לכך, לפני מספר ימים פרסם 'דה-מרקר' מבית 'הארץ' בלעג כי "יאיר לפיד מצטנע: החליף את הב.מ.וו ברכב 4x4 שעולה 360 אלף שקל. לפיד כתב לפני כחודשיים בטורו כי החליט לנסוע 'באוטו של בני אדם'". ואולי 'הארץ' החליט לאסור מלחמה על לפיד מחשש שמפלגתו החדשה תפצל את מחנה השמאל ותנציח את שלטונו של נתניהו?

ועוד מחשבה: מדוע לא טרח 'ידיעות אחרונות' (בניגוד ל'מעריב') לעדכן את קוראיו בפרשה? האם הדבר מעיד על החשיבות העיתונאית השולית שלה, על חוסר פרגון לסקופ של מתחרים, או על נאמנות למי שממשיך לכתוב טור פופולרי במוסף 7 ימים?

אין לי תשובות נחרצות לכל השאלות הללו ונראה כי בשבוע הקרוב הנושא ימשיך להתפתח. מה שכן אפשר לומר בוודאות הוא שלפעמים מאחורי ידיעה קטנה בעיתון מסתתרים לא מעט תככים, אינטרסים ואינטרסנטים והשערות מכל הסוגים. אולי כדאי שבאוניברסיטת בר אילן יציעו במסגרת התוכנית של לפיד גם קורס בפרשנות של ידיעות עיתונאיות.

עדי גרסיאל

 

מצב האומה? לא טוב

כשהשידור הציבורי בישראל נותן את הבמה הציבורית שברשותו כדי להשניא מגזרים מסוימים על ציבור הצופים, משהו כאן, ציבורית, לא כל כך נשמע שפוי. יש סעיף בחוק העונשין תחת הכותרת 'המרדה', שמתואר כך: "לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין". מתי מעט עמדו על כך לדין, אך רבים בהרבה מקבלים בדיוק לשם אותה מטרה - במה, משכורת ורייטינג. בתוכנית 'מצב האומה' של 'רשת' המשודרת בערוץ 2, גויס אוסף שחקנים בני עדת הסלב כדי לעוץ לצה"ל כיצד לנצח את 'תג מחיר' והמתנחלים. ביניהם גם שונאת מתנחלים ותיקה בשם עינב גלילי. לפני כשלוש שנים ניהלנו מאבק להרחיקה מהבמה הצבאית שניתנה לה בגלי צה"ל יחד עם גורי אלפי, גם הוא ממצחי(ק)ני 'מצב האומה' דהיום.

כשנתיים לפני כן התפרסמה גלילי במחוזותינו לאחר ראיון ב'מעריב': "היכולת שלי לראיין מתנחלים כבדים היא מאוד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר". אמות הסיפים בתקשורת לא רעדו, הן אפילו לא זעו ממקומן. את היחס שלה לבני אדם, יהודים, המתגוררים בחבל עזה סיכמה כך: "פשוט שיעברו דירה... יקבלו בית חדש, יגיעו המוברים ויאללה נגמר!"

באותה כתבה ב'מעריב' צויין בנוסף, כי גלילי השתמטה משירות צבאי על ידי נישואים פיקטיביים. תלונה ללשכת הרמטכ"ל נענתה לאחר זמן רב בתשובה לקונית לפיה גלילי לא שירתה מסיבות אישיות וכי בגלל שהיא אינה מטיפה לאי-שירות, אין סיבה לא להעניק לה את הבמה הציבורית.

ההשפעה המצטברת של חיצי התרעלה ההומוריסטיים האלה נותנת את אותותיה בפגיעה בלתי מידתית בזכויות האדם, בזכויות הקניין ובזכויות הילד של אותו ציבור הקרוי "מתנחלים", בגיבוי השתקה מכוונת של אותה עדת ה"סלב" הממונה על העיתונות. אלא שההיסטוריה לימדה אותנו שוב ושוב שבסופו של תהליך - תוצר השנאה לקבוצת יהודים אחת מתגלגל לפתחם של כל היהודים. להבות השנאה של שונאי ישראל לא עוצרות בירוק.

חני לוז

 

מהדרין בהשמצות

השימוש הפופולרי במילה האקדמית 'הדרה' גרם אולי לציבור הלאומי-אמוני להשתומם במקצת. שהרי ביטויים כגון "והדרת פני זקן" ו"ברוב עם הדרת מלך" הם בעלי אפיון חיובי. שנית, זאב ז'בוטינסקי קבע את ההדר יחד עם 'תגר', כיסודות של החינוך הבית"רי. ושלישית, הרי 'מהדיר' הוא אדם המתקן דברים לדפוס. אבל ל'הדרה' יש מקור תלמודי. האקדמיה ללשון העברית מלמדת אותנו שהַדָּרָה באה מן השורש נד"ר מלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר', כגון "הדירוֹ אביו מנכסיו" (ירושלמי נדרים ה, ו), ובימינו הוענק לה משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר'.

אבל מעבר לעיסוק הבלשני הזה, התקשורת שלנו מהדירה את מי שהיא לא אוהדת תוך שהיא מהדירה את אלה שהיא מחבבת, אחמד טיבי, למשל. זה כעשרים שנה שטיבי הוא "'מחבל' מחמד" (מלשון 'חבל', ראו סנהדרין קיא, א). הייתי עד לשיחות רעים שעיתונאים קיימו איתו עוד בזמן 'פופוליטיקה' וצחקוקים וקריצות עין כלפיו היו תופעות רגילות. ממש נהנו בקרבתו.

העובדה שהגן על ערפאת לא הפריעה למראיינים ברדיו ובטלוויזיה. אדרבה, היה אפשר לנצל את האיש הנחמד, המשכיל, המדבר ברהיטות ובחן כדי להכות את המתנחלים. לעומתו, רוב נציגי צבור יש"ע שהגיעו למיקרופונים – לא כולם – היו כבדי לשון, דלי שפה ועברו מסך הרבה פחות מקרן נויבך.

טיבי יכול לדבר על שאהידים ויסולח לו, הוא יכול לבזות ולנבל פיו כלפי ח"כ אנסטסיה מיכאלי ויצחקו איתו באולפן. גם ח"כ חנין זועבי מצליחה לרוב להתחמק מ'טיפול מרזל', כי היא הרי אישה, ערבייה ונגד המתנחלים – מה יותר טוב מזה?

ישראל מידד

 

ביקורת הנקרא

 

"התחילו להילחם, חילונים, ומיד... התחילו להילחם, כי האלטרנטיבה היחידה היא דרכון זר" (רוני בריזון, ח"כ לשעבר מ'שינוי', מאמר ב-ynet)

אולי צריך להשמיע לו את השיר 'מי שמאמין לא מפחד'

"לפנות את כולם" (כותרת מאמר מערכת ב'הארץ')

'כולם'? כולל היישובים הבלתי מוכרים והבנייה הלא חוקית בנגב ובגליל?

"קישקשתא גייט" (כותרת ב'ידיעות' על המאבק המשפטי על הזכויות על הבובה קישקשתא)

עם כל הכבוד לבובה בדמות הצבר, ההשוואה לפרשת ווטרגייט טיפה גדולה עליה

 

חדשות בחדשות

ועצת הרשות השנייה אישרה השבוע לערוץ 10 להמשיך בשידורים עד סוף השנה. עם זאת, יושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, כרמל שאמה-הכהן, אמר לגלי צה"ל: "הדרישה לשלם את החוב קיימת, מחילת חובות לא באה בחשבון".

הממשלה אישרה השבוע את מינויו של אלדד קובלנץ למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית. קובלנץ הקים וניהל את 'גלגלצ', ובהמשך היה סמנכ"ל בערוץ 10 וב'קשת'. בשנתיים האחרונות שימש כיועץ של הטלוויזיה החינוכית.

פרס ביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ של אגודת 'לדעת' יוענק השנה לאיילת שקד, יו"ר תנועת 'ישראל שלי'. זאת לאחר ששקד נבחרה באמצעות הצבעה פתוחה באינטרנט. ועדת הפרס תבחר זוכה נוסף מבין המועמדים: מתי גולן, דרור אידר, בן דרור ימיני, דבורית שרגל והרבנית שולמית מלמד.