בשבע 478: נהג של מעלה

שוב נפער החלל ועימו הכאב, ובעקבותיהם המחשבות: מה לעשות? איך אצא מהבדידות המעיקה הזאת?

עודד מזרחי , ב' בשבט תשע"ב

יום ההולדת השלושים וחמישה עבר על שלומית כשהיא עדיין רווקה. משפחתה המשיכה ללחוץ ואף האשימה אותה במצבה. כאבה גדל עם השנים, אבל היא לא התייאשה והחלה לברר בנוגע לקשרים ישנים שהיו לה. היא מצאה שהיא מחוברת ברגש לבחור אחד, אבל אין ביניהם התאמה שכלית. לעומת זאת, עם בחור אחר דווקא יש התאמה שכלית מצוינת, אבל אין ניצוץ של רגש. עם הבחור השלישי התארך מאוד הקשר והלבטים גברו, עד שהוחלט לשתף יועץ נישואין, ולבסוף הוכרע שיש לנתק את הקשר.

שוב נפער החלל ועימו הכאב, ובעקבותיהם המחשבות: מה לעשות? איך אצא מהבדידות המעיקה הזאת? חברותיה החלו להזמינה לטקסי בר המצווה של בניהן והיא לא ענדה עדיין טבעת נישואין...

יום אחד הגיעה למסקנה שהיא עשתה כל שביכולתה בהשתדלות גשמית, ועתה הגיע הזמן לחזק את ההשתדלות הרוחנית. בעצת רב ידוע אספה כסף רב כדי להכניס לחופה כלה יתומה. כמו כן השתדלה ביותר לעשות נחת רוח להוריה ובפרט לאמה החולה. היא ויתרה על הרצאות ופעילויות אהובות כדי להעניק עוד יום ועוד שעה להוריה ולשמח את ליבם.

לילה אחד ביום חמישי נסעה שלומית לביתה בקו 432. להפתעתה ישב על יד ההגה ארז, נהג נחמד חובש כיפה, שעבד שתים עשרה שנה על הקו ולאחרונה נעלם לתקופה ממושכת. בעבר נהג לקדמה בברכת "בוקר טוב" ו"ערב טוב".

התנהגותו החביבה לא השתנתה. היא זכרה שהוא עזר לכל מבוגר כשהוא קורא לו "אבאל'ה". כאשר עלה אדם עם פנים חמורות סבר, שאל ארז: "סליחה, אתה כועס עלי?"
שוב נפער החלל ועימו הכאב, ובעקבותיהם המחשבות: מה לעשות? איך אצא מהבדידות המעיקה הזאת? חברותיה החלו להזמינה לטקסי בר המצווה של בניהן והיא לא ענדה עדיין טבעת נישואין...

"לא", ענה הנוסע, "למה אתה שואל?"

"אתה נכנס בלי לחייך!" ענה ארז, ואז עלה על פני הנוסע חיוך שהפך אותו לאדם אחר.

פעם באיזו נסיעה ביקש עולה חדש שארז יעצור לו במקום מסוים. ארז נענה והוסיף בלחישה "בסדר, אבל אל תגלה לאף אחד..."

נוסע אחר ירד וביקש לפתוח את תא המטען, וארז ענה: "אין שום בעיה צדיק, אבל זה יעלה לך שקל..."

האישה שישבה ליד שלומית התלוננה באוזניה שאי אפשר להירדם בנסיעות עם ארז בגלל הצחוקים שהוא מעורר. בכל עת הנסיעה ישבה שלומית במושב השני מאחורי הנהג.

במהלך הנסיעה התנגנה ברדיו מוזיקה לועזית שלא מצאה חן באוזני שלומית.

"אפשר להחליף בבקשה את המוזיקה?" ביקשה מהנהג.

"בטח!" ענה ארז, "יש לי משהו בדיוק בשבילך, משהו שגדלת עליו - מוזיקה חסידית!"

שלומית התנצלה על כך שהוא משנה תחנה בגללה והוא ענה: "זה בסדר. את מזכה אותי ועוזרת לי להוציא את השטויות מהראש".

כעבור זמן מה הביט ארז במראה ושאל את שלומית: "יש לך אח בצפת?"

"לא", ענתה, "ואתה לא מירושלים?"

"כן, אבל לא כדאי שאצעק. אם תרצי, תבואי לכאן ואספר לך".

שלומית ניגשה ונעמדה לידו. במשך חמש דקות סיפר לה את סיפור חייו, כולל העובדה שחזר בתשובה ולמד בישיבה בצפת. לאחר שסיים לפרוש באוזניה את תולדותיו, שאלה: "אפשר לשבת?"

"מישהו אמר לך לעמוד?!" ענה.

בעת שהאוטובוס עמד ברמזור ביקשה שלומית שלא ישכח לעצור עבורה בתחנה שבה אביה מחכה לה כדי לאוספה.

"אין בעיה", אמר ארז ושאל: "מה את מחזיקה ביד?"

"פלאפון", הראתה לו.

ארז נטל את המכשיר וחייג בזריזות את מספרו כדי לדעת את מספרה. לפני שירדה שאל אותה: "יש מצב שאתקשר אליך ולא תסנני אותי?"

היא הנידה בראשה לאות הן והם נפרדו בתחושה שעוד ייפגשו.

באותו לילה, מעט לפני השעה שבה כרכרתה של סינדרלה חוזרת להיות דלעת, ארז התקשר. הם שוחחו ולאחר כמה ימים נפגשו בבית קפה ירושלמי. הוא הגיע עם פרחים ושוקולד שעל עטיפתו היה כתוב "איתך לנצח!"

בתום פגישה נוספת אמר לה: "את יכולה לקחת את כל הזמן שבעולם, רק תדעי שבסוף אני אענוד לך טבעת..."

כעבור חודשיים הם נישאו בסייעתא דשמייא גדולה וזכו לשמח את כל בני משפחותיהם ומכריהם ולהקים בית נאמן בישראל. ומאז הם חשים שהקדוש ברוך מנהיגם בהשגחה פרטית, נמצא כל העת ומחבק אותם בכל צעד שהם פוסעים בחייהם המשותפים.