בשבע 478: הספין של ארגוני הנשים

כאשר מצב הביטחון התעסוקתי של עובדי התקשורת נמצא בשפל, בית הדין לעבודה דואג לזכויות העובדים

יאיר שפירא , ב' בשבט תשע"ב

בניגוד לזעקות בתקשורת, המלצות ועדת שניט אינן פותחות פתח לסחטנות מצד אבות גרושים, אלא בעיקר מכבידות את העול המוטל עליהם * שלטון החוק ביו"ש: לא תת-אכיפה אלא אכיפת יתר * כאשר מצב הביטחון התעסוקתי של עובדי התקשורת נמצא בשפל, בית הדין לעבודה דואג לזכויות העובדים

איך נראה ספין חצוף במיוחד? בחנו את עצמכם וחישבו מה אתם יודעים על אימוץ מסקנות ועדת שניט על ידי שר המשפטים יעקב נאמן. רובכם ייזכר כי מדובר בביטול חזקת הגיל הרך - חזקה שחייבה שופטים ודיינים להעניק לאם המתגרשת את המשמורת על ילד שלא מלאו לו שש שנים. ומכיוון שהדעה הרווחת וההגיונית היא כי הפרדה בין אחים פוגעת בהם, הרי שבכל פעם שלזוג מתגרש היה לפחות ילד אחד מתחת לגיל שש - המשמורת על כל הילדים היתה מובטחת לאם.

ועדה בראשות הפרופסור דן שניט מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, וארגוני הנשים נזעקו. הטענה ששבה ונטענה היתה כי נשים רבות יסכימו לוותר על זכויות כספיות בעת הגירושין תחת האיום כי האב יבקש את המשמורת ויזכה בה.

אפשר ללמד זכות על חלק מהטוענות כי לא טרחו לקרוא את מסקנות הוועדה בטרם השמיעו את קולן. אך ודאי כי אחרות, המכירות מקרוב את ההמלצות שהונחו בפני השר נאמן, מטעות את הציבור בזדון.

על פי המלצות הוועדה, האב לא יוכל לדרוש להעביר אליו את המשמורת על הילדים, מהסיבה הפשוטה שמושג המשמורת יבוטל ואיתו גם המאבקים בנושא המשמורת. על פי ההמלצות, האחריות על הילדים תהיה של שני בני הזוג שנפרדו. בית המשפט יצטרך להכריע, באין הסכמה בין השניים, רק לגבי סדר חייהם של הילדים. נקודת המוצא תהיה כי הילדים יבלו כמחצית מזמנם אצל כל אחד מההורים, ורק נסיבות מיוחדות יצדיקו שינוי סדר זה. אשר על כן האם (כמו האב) לא תצטרך להיאבק על משמורת, וממילא לא תאלץ לוותר על דבר בעבורה. נהפוך הוא, אחד היתרונות שראתה הוועדה בביטול מושג המשמורת הוא ייתור הניסיונות של אבות נואשים להציג את האם בבית המשפט כבלתי כשירה להורות כדי לקבל את המשמורת לידיהם. הניסיונות הללו נכשלו כמעט תמיד, אך החמירו את הסכסוך בין בני הזוג וגבו מחיר יקר מילדיהם.

לפחות כרגע, ועדת שניט רק שיפרה את מצבן של נשים גרושות, שימצאו זמן רב יותר לקריירה, לפנאי ולמציאת זוגיות חדשה. על האבות הגרושים יוטל מעתה לא רק העול הכלכלי העיקרי של  פרנסת הילדים, אלא גם לקיחת חלק שווה בהקדשת הזמן הנדרש לגידולם. המחיר הכלכלי שגברים גרושים עומדים לשלם על כך הוא גדול. ועדת שניט המליצה להפחית בעשרים וחמישה אחוזים בלבד את דמי המדור שאמורים האבות לשלם לבנות זוגם לשעבר, גם כאשר הם נושאים בגידול הילדים כמחצית מהזמן. כאשר האישה מתגוררת בשכירות של חמשת אלפים שקלים בחודש ולזוג שלושה ילדים ויותר, האב יחסוך לעצמו בכל חודש 625 שקלים בלבד. אם השכירות עומדת על שלושת אלפים שקלים ולזוג שני ילדים, האב יוכל לחסוך בעקבות הרפורמה 150 שקלים בדמי המדור. בדמי המזונות ועדת שניט לא המליצה להוריד ולו שקל אחד, למרות שעל פי המלצותיה האב מאכיל את ילדיו מחצית מהזמן.

מדוע אם כן ארגוני האבות הגרושים ששו כל כך על מסקנות הוועדה? מכיוון שבארגונים הללו חברים אבות טובים המבקשים לשוב ולקבל חלק בגידול ילדיהם, גם במחיר של עוול כלכלי. את תשועתם הכלכלית הם יקבלו אולי רק בעוד מספר חודשים, כאשר ועדת שיפמן תגיש את המלצותיה. הוועדה הזו אמורה להגיש את מסקנותיה באשר לאופן קביעת דמי המזונות. והיא, כך מסתמן, תמליץ על דרך הגונה יותר שתשקלל את יכולותיו של כל אחד מבני הזוג עם צרכי ילדיהם המשותפים ועם זכות ההורה הגרוש לחיות בכבוד.

 

בלי בעלי ההון,רוב כלי התקשורת יעמדו מפני קריסה .כנס עיתונאים פלאש 90

אוכלוסיה תחת השגחה

ספין ותיק הרבה יותר שוכן בטענה כי התושבים היהודים ביו"ש נהנים מתת-אכיפה, לכל הפחות כשמדובר בעברות פוליטיות ובעברות כנגד האוכלוסייה הערבית באזור. דו"ח שהוציא הארגון לזכויות אדם ביו"ש בראשותה של אורית סטרוק, שהסתמך על ניתוח השנתון הסטטיסטי של המשטרה לשנת 2011, מוכיח את ההפך הגמור. בדו"ח מציינת סטרוק שעל פי נתוני המשטרה מספר תיקי החשיפה (תיקים שבהם המשטרה פותחת בחקירה ללא מתלונן) במחוז ש"י גדול כמעט פי שניים מהממוצע הארצי. אחוז הגילויים בתיקים (תיקים בהם אותרו החשודים ונאספו ראיות משמעותיות נגדם) גבוה בשבעים אחוזים מהממוצע של המחוזות האחרים, ואחוז התיקים המבשילים לכדי כתבי אישום במחוז גבוה כמעט פי שלושה מהממוצע הארצי.

 עיתונות רעבה

 השבוע הצטרפו כמה מאות עיתונאים מכלי תקשורת שונים אל איגוד מקצועי חדש, במסגרת הסתדרות העובדים הכללית. האיגוד החל להתארגן לאחר כנס העיתונאים הגדול שכונס לפני חודשיים בתל אביב בעקבות החשש לעתידו של ערוץ 10, שהצטרף אל התיקון לחוק לשון הרע ומספר הדחות של מגישים ועורכים ברשות השידור. הרבה דיברו שם על הצרת צעדי העיתונות בידי השלטון. מעטים העזו לדבר שם על המשבר האמיתי - התערערות מוחלטת של ביטחונם הכלכלי של המועסקים בענף התקשורת. אך אף אחד לא עזר אומץ לומר את האמת המלאה: המודל הכלכלי הישן של כלי התקשורת קרס, ועדיין לא נמצא מודל כלכלי אחר שיצליח להעמיד על רגליו מחדש את מקצוע העיתונות, החיוני לקיומם של חברה חופשית ומשטר דמוקרטי. סכומי כסף גדולים מוזרמים לעיתונים מעריב והארץ על ידי בעלי מניות חדשים שמתווספים מדי תקופה, אך העיתונים ממשיכים להפסיד. גם מסביבת ידיעות אחרונות עולים קולות של חולשה כלכלית גדולה. ישראל היום ייסגר בו ביום שבעליו עתיר המיליארדים יפסיק את ההנשמה המלאכותית לעיתון. בעלי הון אחרים ממשיכים לסבסד עיתונים אחרים, אך גם הם רחוקים מלראות בכלי התקשורת שבבעלותם נכס כלכלי.

בתקשורת האלקטרונית המצב לא טוב בהרבה. זכיינית ערוץ 2 רשת, ואפילו הזכיינית קשת המצליחה, לא מצליחות להציג שורת רווח משכנעת. על ערוץ 10 אין צורך להכביר מילים. ואפילו במדיה החדשה, אתרי חדשות גדולים כמו ynet או וואלה, נאלצו לאחרונה לקצץ משמעותית בכוח האדם שלהם.

מכת המוות, לפחות על העיתונות היומית המודפסת, תנחת בשנים הקרובות כאשר מישהו בכנסת יתעשת וישנה את החוקים באשר
ועדת שניט רק שיפרה את מצבן של נשים גרושות, שימצאו זמן רב יותר לקריירה, לפנאי ולמציאת זוגיות חדשה. על האבות הגרושים יוטל מעתה לא רק העול הכלכלי העיקרי של פרנסת הילדים, אלא גם לקיחת חלק שווה בהקדשת הזמן הנדרש לגידולם
לפרסומי חובה. לפני שנתיים וחצי העלה חבר הכנסת חנא סוויד מחד"ש הצעת חוק המבקשת לעשות את המובן מאליו, ולהעביר את חובת הפרסום בתחום התכנון והבנייה מהיומונים אל אתר האינטרנט של משרד הפנים. באותה תקופה העלה חבר הכנסת שטרית בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת את הרעיון לצמצם למינימום את גודל מודעות הענק שמחויבות החברות הבורסאיות לפרסם בעיתונים. הוא הציע לפרסם מודעות קטנות המפנות לדיווחי החברות באתרי האינטרנט שלהן. ההצעות של סוויד ושטרית אומנם טרם יושמו, אך קשה לראות איך לאורך זמן יצליחו שוחרי טובתה של העיתונות הכתובה לחסום מהלך הגיוני, שיחסוך לציבור עשרות מיליוני שקלים בשנה. כך שהאיגוד המקצועי החדש כבר לא ניצב מול חברות תקשורת עשירות ונצלניות, אלא מול אנשי עסקים שבמקרים רבים רואים בעצם אחזקת העיתון או הערוץ סוג מסוים של פילנתרופיה. במצב שכזה כוח המיקוח של העובד נמוך מאוד, בין אם הוא מאוגד ובין אם לאו.

בינתיים אין לעיתונאים אלא את בתי הדין לעבודה, כדי שיבטיחו שיקבלו לפחות את המעט המגיע להם על פי החוק. לפני יותר מעשור היה זה כתב גלי צה"ל בלונדון, שאול צדקא, שרשם על שמו תקדים בו הוכר הצורך להגן על עיתונאים מפני השוק הבעייתי בו הם פועלים. צדקא שהה כשמונה שנים בלונדון לרגל לימודים, ושלח משם כתבות לתחנה הצבאית ולעיתון הארץ. צדקא לא נדרש לסיקור שוטף, ובדרך כלל יזם בעצמו את נושאי הכתבות ואת תדירותם. על כל כתבה שולמו לו כ-30 דולר, והכנסתו החודשית הממוצעת מהכתבות לגל"צ עמדה על 500 דולר בחודש. כשחזר ארצה גל"צ לא נזקקה יותר לשירותיו, אך סירבה לשלם לו פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. בית הדין הארצי לעבודה קבע ברוב דעות אותו הובילה הנשיאה הנוכחית, השופטת נילי ארד, כי גם אם צדקא פעל בתחנה כפרילנס, הרי לפחות הזכויות הסוציאליות העיקריות נשמרות לו כמו לעובד מן המניין. השבוע פסק שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דורי ספיבק, כי כל התנאים הסוציאליים המובטחים לעובד מן המניין יחולו גם על מי ששלחה למעריב במשך שנים סיפורים מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. במשך 11 שנים שלחה איריס פרחי למעריב כתבות שונות על המתרחש בבית המשפט. לאורך אותן שנים חלו תנודות חדות בפרסומיה של פרחי במעריב. היו תקופות שקיבלה מהעיתון ארבעת אלפים שקלים לחודש ויותר. בתקופות אחרות קיבלה את מחצית הסכום. חודשים ארוכים הרוויחה פרחי פחות מאלף שקלים לחודש, והיו מספר חודשים בהם לא פרסמה בעיתון כתבות כלל. מעריב ביקש לראות בתנודות אלו הוכחה לכך שבין העיתון והכתבת לא התקיימו יחסי עבודה. אך השופט ספיבק חשב אחרת, וחישב את הפיצוי המגיע לה על פי ממוצע השכר בכל התקופה. השופט הורה לעיתון לשלם לפרחי פיצויים של כ-26 אלף שקלים. שני נציגי הציבור היושבים עימו הוסיפו לה (בניגוד לדעתו של השופט) גם דמי הבראה.